ברשימות חוברת ל"ח (יו"ל לחג הפסח) ע' 5 אי' "אין להפסיק באמירת הט"ו דיינו" (וכן הובא באוצר מנהגי חב"ד ניסן אייר סיון ע' קעא).

וילע"ק, דבהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (מאת כ"ק אדמו"ר) ע' כ"ח כתב "אין מפסיקין באמירת הארבעה עשר דינו". ושם מקשה על הא דכ' במשנת חסידים שיש חמשה עשר דיינו וז"ל:

במ"ח כתב: דינו מספרי יסוד וחמשה עשר דיינו כו' (וע"ז הוא בסי' הרש"ר) - כנראה, מפני שהיו"ד דגושה, לכן חשובה כשנים. והנה לפי הנוסחא שלנו אינם אלא יד.

וי"ל - בדוחק - שהכוונה על המעלות - שבהם דינו. שוב מצאתי אשר בשבלי הלקט הגירסא היא: אילו הכנסנו לא"י ולא בנה לנו את בית המקדש (היינו שילה ונוב וגבעון1) דיינו. אילו בנה לנו את ביהמ"ק ולא בנה לנו את בית הבחירה (ביהמ"ק שבירושלים1) דיינו. וכ"ה גם בדפוס ראשון של ההגדה לפסח מתוך מחזור שוצינו - ה' רמ"ו. וא"כ - לפי נוסח זה - הם טו דיינו . . ובשים לב אשר בעהמ"ס משנת חסידים חי באיטליא - מקום בעהמ"ס שבלי הלקט ודפוס שוצינו - קרוב לודאי, אשר גם הוא אחז בנוסחא שלהם ולכן כותב אשר טו דיינו הם. אבל בסי' הרש"ר צ"ע. ע"כ.

וא"כ יש לעיין למה כאן כותב רבינו ש"אין להפסיק באמירת טו דינו - לכאו' הכונה בפשטות לט"ו חרוזים ולא למעלות.

ויש להעיר ממ"ש באוצר מנהגי חב"ד "על פי שיחות כ"ק אדמו"ר" ש"רבותינו הק' היו אומרים ביאורים רק בחלק "מגיד" שבהגדה. בפיסקא "כמה מעלות טובות למקום עלינו", לא היו מפסיקים בין ארבעה עשר חרוזי "דיינו" עד "לכפר על כל עוונותינו", אך אחרי פיסקא זו היו ממשיכים ומבארים.

ועפי"ז אוי"ל, שב"על אחת כמה וכמה" מופסקים הענינים לט"ו חלקים (משא"כ בדינו שיש ט"ו מעלות, אבל י"ד חרוזים). והכוונה שאין להפסיק מ"כמה מעלות" עד "לכפר על כל עוונותינו". אבל גם זה דוחק מכיון שכ' אין להפסיק באמירת הט"ו דיינו ולא כ' ביד דינו וטו עאכו"כ. וכ"ז לפום ריהטא.