E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
חג השבועות - תש"ס
נגלה
עקירת ברכת הטוב והמטיב
הת' ישראל אפרים הכהן שורפין
תות"ל - 770

במס' ברכות דף טז, א איתא: ת"ר הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית, קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן, ואין מברכין לפניה (-שאינו מן התורה. רש"י), אבל מברכין לאחריה שתים, כיצד, ברכה ראשונה כתקונה שניה פותח בברכת הארץ וכוללין בונה בירושלים בברכת הארץ1.

וכתב תוס'2 שם: "אע"ג דמדאורייתא הם, יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעל הבית", וכן כתב רבינו יהודה החסיד בתוספותיו: "כי יש כח ביד חכמים לתקן, בשביל שישכירום בעלי בתים".

דהיינו שהתוס' סברי דמנין הברכות מדאורייתא, דכתב "אע"ג דמדאורייתא הם", דהיינו הברכות שמנינן מן התורה כדאיתא בתוספתא דברכות3: "ברכת המזון מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון, וברכת את ה' זו ברכה ראשונה, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו ירושלים וכו'", שכתב בלשון רבים אודות הרבה ברכות ולא רק ברכת הטוב והמטיב.

ועד"ז הוא בלבוש (סי' קצא סעי' א): "פועלים העושין מלאכה אצל בעל הבית התירו להם חכמים לקצר בברכת המזון, כדי שלא לבטל מלאכת בעל הבית וכו', כיצד ברכה ראשונה אומרים כתיקונה ושנייה פותחת בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ. ונ"ל טעמא שיש להם לחכמים כח לעשות זה לעקור ברכת בונה ירושלים אע"פ דילפינן לה מקרא, מפני דברכת בונה ירושלים אינה כתובה כל כך בפירוש כמו ברכת הארץ וכו', אבל פשיטיה דקרא חדא מילתא היא הארץ הטובה וגומר, לכך בשעת הדחק התירו לכוללה וכו', וברכת הטוב והמיטיב אין אומרים כלל כיון שהיא מדרבנן וכו'"4.

דהיינו שרק הם (השלש ברכות הראשונות) מדאורייתא, ואף שהם מוזכרים בהכתוב, מעקרים. ואע"ג דצריך לברך כל ברכה בפני עצמה ולא לצרפן יחד, יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.

וכן ממש"כ אדמה"ז בשו"ע שלו סי' קצא: "שמנין הברכות אינן מן התורה, כי בברכה אחת שכולל בה מעין שלשתן יוצא ידי חובתו מן התורה5 כמו שכתבנו בסי' קסח". ובהגה"ה כתב: "דאתי שפיר אף לפי שאר פוסקים דמנין הברכות מן התורה, וצריך לומר כאן הטעם משום שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כמו שכתב התוספות".

והנה הקשה רע"א בגליון הש"ס (שם), וז"ל: "עי' לקמן, תדע דהטוב והמטיב לאו מדאורייתא שהרי הפועלים עוקרים אותה, וצ"ע".

והיינו דמקשה על התוס', דהא איתא בדף מו, א: "אמר רב יוסף תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא, שהרי פועלים עוקרים אותה וכו'", ונמצא, שזה גופא שהפועלים אינן אומרים ברכת הטוב והמטיב, הוה גופא הראיה שהטוב והמיטיב אינה מדאורייתא, ומשמע מזה שאין אומרים יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. וכהט"ז, דכתב ביו"ד סי' קיז סק"א: "דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר, דאין כח ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש מן התורה, משא"כ במקום שיש היתר מפורש מן התורה. וזהו בכלל מאמרם שמעתי שב"ד היו מכין ועונשין שלא מן הדין, ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה כו', פשיטא שאין כח בשום אדם לעבור על ד"ת" (ועייג"כ ט"ז או"ח סי' תקפח סק"ה), וכאן הוא מעקר רק מטעם שהם "טרודים במלאכת בעל הבית"6.

וי"ל שהתוס' סברי כרב ששת בדף מו, א: "עד היכן ברכת הזמון רב נחמן אמר עד נברך, ורב ששת אמר עד הזן", וכן בדף מח, ב: "תנו רבנן, מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן וכו', אשר נתן לך זו הטוב והמטיב וכו'". ובנוגע פלוגתא זו כתב בתוס' הרא"ש (שם מו, א, ד"ה 'עד היכן ברכת הזימון'): "והיינו אליבא דמ"ד לקמן חוזר למקום שפסק, ולמ"ד חוזר לראש אליבא דרב ששת מוקי לה הכי ג' בפועלים וארבע בשאר בני אדם והטוב ומיטיב מדאורייתא. ולמ"ד שתים ושלש הטוב והמיטיב לאו דאורייתא וכו'"7. וסבר התוס' שהמנין אינו מן התורה, כרב נחמן שם דף מח, ב: "אמר רב נחמן, משה תקן לישראל ברכת הזן בשעת שירד להם מן, יהושע תקן ברכת הארץ בשעת שנכנסו לארץ וכו'".

ורע"א סבר כהמחבר, דכתב בב"י או"ח סי' קצא: "ואהא דאמרינן דאין לאחריה אלא שתים, כתבו התוספות אע"ג דמדאורייתא הם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הואיל וטרודים במלאכת בעה"ב עכ"ל. ולי אין צורך לזה דאין מנין הברכות אחר המזון מן התורה, וכדמשמע מן הרמב"ם בספר המצוות שלו". ועיין ג"כ מה שפסק הרי"ד בפסקיו, והריא"ז מס' ברכות פ"ב ה"ג, ועיין בשו"ע או"ח סי' קצא סעיף א'.

אבל עם כל זה תוס' עצ"ע8 קצת. ועיין במ"א סי' קצא ס"ק א.


1) וכתב הרב יו"ט ליפמאן הלוי העליר בספרו על הרא"ש מעדני יו"ט פ"ב סי' יד ס"ק ק: "שלכך אמרו לכלול בונה ירושלים בברכת הארץ ולא ברכת הארץ בבונה ירושלים משום דברכת בונה ירושלים אינה כתובה בפירוש אלא מג"ש".

2) בד"ה "וחותם בברכת הארץ", לכאורה היה צריך שהדברי המתחיל תהיה "פותח בברכת הארץ", אמנם הכסף משנה (הלכות ברכות פ"ב ה"ב) העתיק "וחותם", נראה שהיה גירסא אחרת לפניהם, ועיין בטור או"ח סי' קצא.

3) פרק ו תוספתא א. ועיין מנחת ביכורים שם.

4) ועיין ג"כ בהגה"ה באליה זוטא שם. ובאליה רבא סי' קצא סעיף א.

5) והטעם שברכה ראשונה אומרים בשלימותה היא כמ"ש בשטמ"ק שם "שהחמירו על ברכת הזן משום דמשה תקנה".

6) ועיין מש"כ הפנ"י ברכות דף טז, א בד"ה 'וחותם בברכת הארץ': "אף ע"ג דמדאורייתא הם כו' אבל אין שום סברא לומר דיעקרו חכמים דבר מן התורה משום הפסד ממון, ובר מן דין לא ידעתי למה הוצרכו לזה, דנהי דג' ברכות מדאורייתא הם, היינו שצריך להזכיר בה"מ וברכת הארץ וברכת ירושלים, משא"כ מה שצריך להזכיר בשם ומלכות בתחילה ובסוף ולחזור ולכפול ולחתום בהם סוף כל ברכה וברכה הא ודאי לאו מדאורייתא היא דהא לית לן שום דרשא ע"ז ויש ליישב וכו'".

7) עיין בספר יד מלאכי כללי רש"י תוס' ורא"ש.

8) ועיין בב"י או"ח סי' קצא. אבל תוס' רבינו יהודה החסיד אתי שפיר.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות