הרמב"ם בפ"י מהלכות טומאת צרעת כותב בה"א: "ואינו חייב (היינו כשמגלח הנתק) עד שיגלח כל הנתק בתער". ומשיג הראב"ד: "א"א טעה בזה שהרי אמרו והתגלח בכל דבר וע"ז אמר ואת הנתק לא יגלח".

והכס"מ רוצה לתרץ השגת הראב"ד וז"ל: "כלפי לייא דאדרבא משם ראי' מדלא מסיים בה ואת הנתק לא יתגלח, משמע דלאו כגוונא דרישא הוא". ע"כ.

אבל קשה איך יכתוב ואת הנתק לא יתגלח, הרי והתגלח (או יתגלח) הוא נפעל היינו פועל עומד, וכשמדובר בפועל יוצא צ"ל וגלח, יגלח וכו' וצ"ע.