E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ נצבים וילך - שבת סליחות - תש"ע
פשוטו של מקרא
לשון קצר במקרא
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

מצינו כמה פעמים שכשיש איזה פסוק בתורה שחסר בו תיבה מעיר רש"י על זה, וכותב שמקרא זה מקרא קצר או מקרא חסר, ולדוגמא:

בפירש"י בפרשת נח ד"ה עשה את האדם (ט, ו): "זה מקרא חסר, וצריך להיות עשה העושה את האדם[1],וכן הרבה במקרא".

בפירש"י פרשת וישב ד"ה וכל יש לו (ל"ט, ד): "הרי לשון קצר, חסר אשר".

בפירש"י ד"ה ראו הביא לנו (שם שם, יד): "הרי זו לשון קצרה, הביא לנו, ולא פירש מי הביאו, ועל בעלה אומרת כן"[2].

בפירש"י פרשת מקץ ד"ה השיב על כני (מ"א, י"ג): "פרעה, הנזכר למעלה, כמו שאמר, פרעה קצף על עבדיו. הרי מקרא קצר לשון, ולא פירש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב. מי שבידו להשיב, והוא פרעה, וכן דרך כל מקראות קצרים, על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר"[3].

בפירשי בפרשת מקץ ד"ה עד כי חדל לספור (מ"א, מ"ט): "עד כי חדל לו הסופר לספור, והרי זה מקרא קצר".

בפירש"י בפרשת בא ד"ה ולא יוכל וגו': "הרואה לראות את הארץ, ולשון קצר דבר".

וכן על דרך זה פירש רש"י בשאר פסוקים שחסר מהם תיבה אחת. ראה בראשית ד, ט"ו (ב"פ), לך י"ג, ו. ויצא כ"ט, ב. ויחי מח, א - ב.

ולפי זה צריך להבין:

בפרשת שופטים כתיב (י"ט, י"ג): "..ובערת דם הנקי מישראל וגו'".

וכן כתיב שם (כא, ט): "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך וגו'".

והנה הפירוש הפשוט בפסוקים אלו הוא כמו שתרגם אונקלוס: "אשדי דם זכי", דהיינו שפיכת דם הנקי.

ואינו מובן למה לא פירש רש"י שחסר תיבות "שפיכת" מן הכתוב.

וכן על דרך זה צריך להבין מה שרש"י אין מפרש כלום על מה שכתוב שם (כא, ח):

" . . ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל וגו'". שלכאורה הפירוש שם הוא כמו שתרגם אונקלוס: " . . ולא תתן חובת דם זכי בגו עמך ישראל".

ולפי זה הי' לו לרש"י לפרש שחסר תיבת "עונש" מן הכתוב, וכן פירש רבינו בחיי על פסוקים אלו, וז"ל: "כתרגומו שופך דם או ענשו".

ויש להעיר שכ"ק אדמו"ר זי"ע מתרץ שאלה כעין זה בלקוטי שיחות חלק כ"ט פרשת נצבים, וז"ל שם: "אויפן פסוק "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" שטייט אין תרגום ויעדי ה"א ית טפשות לבך".

בפשטות באווארנט דערמיט דער תרגום: "ווי פאסט דער לשון "ומל גו' את ללבך ואת לבב זרעך"? דער ענין פון "ומל" איז שייך דוקא ביי ערלת הלב. ניט בנוגע הלב עצמו . . ".

דערפאר איז דער תרגום מוסיף . . דעם ווארט "טפשות (לבך)". ד. ה. אז עס איז ווי דער פסוק וואלט געזאגט בפירוש "ערלת לבבך".

מען דארף אבער פארשטיין: פארוואס באוורנט ניט רש"י די שאלה - ע"ד ווי דער תרגום . . ".

ובהערה 6 כתב שם, וז"ל: "ולכאורדה דוחק לומר שרש"י סומך על פירושו (ר"פ ברשית, ועוד) שיש מקראות "שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת" (וראה פרש"י נח (ט, ו), ויחי (מ"ח, ב) "הרבה במקרא, והרבה מקראות כו'") - שהרי בכו"כ מקומות מפרש רש"י מקרא קצר וכיו"ב . .


[1]) לכאורה תמוה קצת זה שכתב רש"י: "(וצריך להיות) העושה". הגם שבודאי כוונת רש"י על הקב"ה. אבל לכאורה אין מתאים תיבת "העושה" כאן כלל, שהרי בדברים אלו שבפסוק זה הם דברי הקב"ה. וכשהקב"ה אומר "העושה" משמעות הפשוט הוא שיש דבר אחר העושה זולת אלקים. וזה "נותן מקום לאפיקרוסים לרדות" (לשון רש"י בפרשת בראשית (א, כו). שיש דבר אחר מהקב"ה שעושה את האדם. ולכאורה היה מתאים יותר שתמורת תיבת "העושה" שרש"י מגיה, יאמר הכתוב: "כי בצלם אלקים עשיתי את האדם. דהיינו שהתיבה שחסר בכתוב הוא לא תיבת "העושה" אלא תיבת "עשיתי".

או, שהתיבה שחסר הוא "אלקים", דהיינו שהי' ראוי לכתוב: "כי בצלם אלקים עשה אלקים את האדם".

והגם שאלקים הוא הוא המדבר, ואיך יתאים לומר אלקים על עצמו - אין זה קושיא.

ראשית, הרי כתיב: "כי בצלם אלקים", הגם שאלקים הוא המדבר, ואם כן למה גרע "עשה אלקים" מ"בצלם אלקים".

ושנית, הרי רש"י כתב בפרשת וירא בד"ה מאת ה' (יט, כד): "דרך המקראות לדבר כן, כמו נשי למך, ולא אמר נשיי, וכן אמר דוד קחו עמכם מעבד אדוניכם, ולא אמר מעבדי".

וכן על דרך זה, אין קושיא אם הי' כתוב "עשה אלקים את האדם", הגם שאלקים בעצמו אומר דברים אלו.

[צריך עיון, למה להא הביא רש"י בפרשת וירא, שדרך המקראות לדבר כן, מפסוק דידן שנאמר "כי בצלם אלקים עשה את האדם", (הגם שאלקים הוא הוא המדבר) - ולא נאמר "כי בצלמי", או "בצלם שלי".

ועוד צרי להבין, למה המתין רש"י לפרש מה שפירש עד פרשת וירא, ולא פירש זה בפרשת בראשית, על הפסוק: "..נשי למך וגו'", ולא בפסוק דידן בפרשת נח. שלכאורה כמו שרש"י צריך לתרץ לשון זה בפשרת וירא שלא יהי' קשה לבן חמש למקרא, כן צריך לתרץ הלשון בפרשת בראשית ובפרשת נח].

[2]) צריך עיון, למה האריך רש"י כאן בשאלתו, ולא אמר בקיצור "הרי זו לשון קצרה, ועל בעלה אומרת כן". ועל דרך שכתב בד"ה עשה את האדם, הנ"ל. שלא כתב שם: "זה מקרא חסר, עשה את האדם ולא פירש מי עשה". אלא כתב בקיצור: "צריך להיות העשוה את האדם".

[3]) צריך עיון, למה לא כתב רש"י על דרך זה בד"ה עשה את האדם בפרשת נח (ט, ו) הנ"ל, דהיינו: "ולא פירש מי העושה, לפי שאין צרי ךלפרש מי העשוה, מי שבידו לעשות, והוא אלקים".

ולכאורה, בהשקפה ראשונה, יכולים לשאול שאלה זו גם על פירש"י בפרשת וישב ד"ה ראו הביא לנו (ל"ט, י"ד) הנ"ל. שגם שם הי' רש"י יכול לפרש כן, דהיינו: "ואין צריך לפרש מי הביאו, מי שבידו להביא, דהיינו בעלה".

אבל באמת שם אין שאלה זו. מפני שנוסף לזה שאין בעלה נזכר בפסוקים לפני זה, ואינו דומה למה שפירש"י בפרשת מקץ ד"ה השיב על כני (ששם כתב רש"י: "פרעה, הנזכר למעלה" משא"כ כאן לא נזכר בעלה למעלה).

הנה שם מספר הכתוב מה שאשת פוטיפר אמרה, והיא באמת אמרה בלשון זה, בלי להזכיר בעלה, אלא שרש"י מפרש כוונתה, שאמרה זה על בעלה.

ואולי בזה יובן דיוק בלשון רש"י שכתב: "הרי זו לשון קצרה". ולא אמר מקרא חסר או מקרא קצר. וכוונתו שלשונה של אשת פוטיפר היא לשון קצרה.

אבל לפי זה, קשה לשונו של רש"י מה שכתב: "ולא פירש שמשמעות הלשון הוא שהכתוב לא פירש. ולא כתב "ולא פירשה", דהיינו שאשת פוטיפר לא פירש בפירוש בדברי'. שכוונתה על בעלה.