E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ ויקהל - תשע"א
רשימות
לרבי שמעון בשעת המסעות האםהי' על המזבח אש שלמעלה?
פירוש חדש בכוונת רש"י בפ' במדבר
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי

ר"מ בישיבה

ברשימות חוברת קפ"ח כתב וזלה"ק : מ"ש רש"י שהי' כופין עליו פסכתר - הרי זה פלוגתת רבי יהודא ורבי שמעון בירושלמי יומא סוף פ"ד- ור"י ור"ש הלכה כר"י? ופירוש זית רענן ביל"ש צו רמז תפ"ד, בפירוש דעת ר"ש "אף בשעת המסעות מדשנין אותה", "ומ"מ אש שהי' מן השמים הי' תחתיו, עיין ברש"י פ' במדבר" - צ"ע עכלה"ק.

והכוונה בהצ"ע הוא, דפשטות מובן דלפי ר"ש לא הי' אש כלל על המזבח (וכדפירשו המפרשים) ואילו הזית רענן (המגן אברהם) נקט דגם לפי ר"ש הי' האש שלמעלה רבוצה על המזבח, גם עפ"ז צריך להבין במאי פליגי רבי יהודא ור"ש?

ולכאורה יש לבאר כוונת הזית רענן, דהנה כתיב (במדבר ד,יג-יד) בנוגע להמשכן והמזבח בעת נסיעת המחנות: "וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן: וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרֲתוּ עָלָיו בָּהֶם אֶת הַמַּחְתֹּת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו", ואיתא בירושלמי (יומא סוף פ"ד על הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"[1]): "לא תכבה אף במסעות, בשעת מסעות מה היו עושין לה, היו כופין עליה פסכתר דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף? מה עבד לה רבי יודה פסכתר היו כופין עליה מלמעלה, מה מקיים רבי יודה ודשנו את המזבח וירוון, כיי דאמר רבי יודה בן פזי ואכל ושבע ודשן", והפירוש בזה הוא, דרבי יהודא סב"ל ד"לא תכבה" מרבה דאף במסעות לא היו מכבין את אש המזבח, משא"כ ר"ש יליף ממ"ש "ודשנו את המזבח" להיפך שהיו מסירין כל הגחלים והדשן מהמזבח בעת המסעות, היינו שהיו מכבין את האש בשעת המסעות, ומקשה לרבי יהודא הלא כתיב ודשנו את המזבח דמשמע שהיו מכבין את האש, ומתרץ דרבי יהודא מפרש "ודשנו" היינו וירוון (מלשון שובע) וכדפי' בפני משה שם שמשביעיןומשמנין את המזבח, שמניחין עליו האש ועל האש פסכתר ועל הפסכתר בגד ארגמן.

וראה גם בתו"כ פ' צו (פרשה א'): לא תכבה אף במסעות, מה עושים לה כופים עליה פסכתר דברי רבי יהודה, ר' שמעון אומר אף בשעת מסעות מדשנים אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן".

ולפי זה תמהו הרבה על רש"י בפ' במדבר שם, דעל "ודשנו" את המזבח, פירש "יטלו את הדשן מעליו" שזהו כדעת ר"ש כנ"ל, ועל מ"ש "ופרשו עליו בגד ארגמן" פירש "ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות, ואינה שורפתו, שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת" דזהו כדעת רבי יהודא, וא"כ מזכי שטרי לבי תרי?

עוד מקשים דלמה כתב רש"י ד"אש שירדה מן השמים רבוצה כארי", והרי בירושלמי ובתו"כ לא הוזכר דאיירי אודות אש שירדה מן השמים ומשמע דאיירי גם באש של הדיוט?

ובספר "חידושי הרח"ה" - נמוקי רש"י - (פ' במדבר שם) ביאר, דכיון דמקורו של ר' שמעון שהיו מכבין את האש הוא ממ"ש "ודשנו וגו'" שצריכים להסיר הגחלים והדשן, מוכח דזה קאי רק על אש של הדיוט דרק באש זה יש גחלים ודשן, אבל אש שירדה מן השמים שאין בו דשן, באמת גם לדידיה לא היו מכבין אותו, ולפי שיטתו ליכא קרא דעל אש זה כופין עליו פסכתר, דמובן במילא דאם לא ישרף הבגד, משא"כ לפי רבי יהודא דסב"ל שלא היו מכבין את האש כלל, הרי לדידיה קשה דמה עביד עם מ"ש ודשנו? לכן הוא מפרש דפירוש הקרא הוא להיפך, שצריך לקיים את האש וכו' ולכוף עליו פסכתר.

ולפי"ז א"ש דברי רש"י, דפי' לגמרי כר"ש, דודשנו היינו שצריך לכבות האש של הדיוט, אבל לאידך גיסא גם לדידיה הי' נשאר שם האש שירדה מן השמים וכופין עליו פסכתר כדי שלא ישרף את הבגד, וא"ש ג"כ דבדיוק נקט רש"י אש שירדה מן השמים, כיון דלפי ר"ש רק אש זה הי' קיים בשעת המסעות.

ועי' גם ברא"ם (פ' במדבר שם) שהקשה על מ"ש רש"י "רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות", דמשמע מלשונו דרק בשעת המסעות היתה האש רבוצה כארי ושלא בשעת המסעות לא, ולכאורה למה? וכתב דשמא י"ל שבשעת מסעות כולם היו רואים שהיתה רבוצה, אבל אה"נ שגם שלא בשעת מסעות היתה רבוצה, אלא שאז היתה מעורבת עם אש של הדיוט, לכן לא היתה ניכרת, אבל בשעת מסעות כאשר היו מסירים את הגחלים והאפר של הדיוט מן המזבח, כדכתיב ודשנו את המזבח ולא השאירו בו רק גחלת שירדה מן השמים אז היתה ניכרת צורתה עיי"ש, הרי משמע דגם הרא"ם למד כנ"ל בכוונת רש"י שדשנו האש של הדיוט ונשאר רק האש מן השמים, ובפשטות זהו לדעת רבי שמעון.

ולפי זה י"ל שכן למד גם הזית רענן דזהו אכן שיטת ר"ש, וא"ש לשונו -בדברי ר"ש- "מדשנין אותה": "פי' שנוטלין את הדשן ממנה, ומ"מ אש שהי' מן השמים הי' תחתיו , עיין ברש"י פ' במדבר - היינו דאף שהיו מדשנין את המזבח ומכבין האש, מ"מ זהו רק באש של הדיוט שיש שם דשן, אבל אש שמן השמים גם לר"ש הי' תחתיו, והביא ראי' שזהו כוונת ר"ש ממ"ש רש"י בבמדבר שם וכפי שנת'.

פירוש זה לכאורה סותר הירושלמי והמדרש

אלא שיש להקשות דלפי"ז נמצא דגם לפי ר"ש כופין עליו פסכתר, והלא ממ"ש בירושלמי כנ"ל רבי שמעון אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף? משמע דלדידיה באמת לא כפו עליו פסכתר?

ועוד דבמדרש רבה (פ"ד, יז) איתא: "אש תמיד אף בשבת אף בטומאה, לא תכבה אף במסעות מה היו עושין לה כופין עליה פסכתר דברי ר' יהודה, ור' שמעון אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח, על דעתיה דר' יהודה ניחא שלכך לא הזכיר פסכתר עם כלי המזבח במסעות שנאמר את המחתות ואת המזלגות ואת היעים ואת המזרקות ואינו מזכיר סירות למה שעל גבי האש היו כופין אותה, על דעתיה דר"ש כל כלי המזבח לרבות את הסירות וכו'" הרי קאמר בהדיא דבשלמא לפי רבי יהודא ניחא למה לא הזכירה התורה הסירות - פסכתר - ביחד עם שאר הכלים שהיו נושאין, כיון שהן היו ע"ג האש, אבל לר"ש דסב"ל שלא היו כופים עליו פסכתר א"כ למה לא מנתה התורה גם הסירות ביחד עם שאר הכלים? ומתרץ ד"כל כלי המזבח" מרבה גם הסירות, הרי מפורש כאן דלפי ר"ש לא היו כופין פסכתר על האש ולא כהנ"ל.

אבל עי' בפי' עץ יוסף במדרש שם שכתב וז"ל: ונראה שגם רבי שמעון מודה שהאש שירדה מן השמים היתה נשארת רבוצה תחת הבגד הארגמן ולא הי' שורף הבגד שעליו אף בלא פסכתר וצ"ע ברש"י עכ"ל, וכוונתו נראה דכיון שהי' אש מן השמים א"כ אפילו בלי פסכתר לא הי' שורף את הבגד בדרך נס, דלפי"ז א"ש קושיית ר"ש הנ"ל "הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף" דכוונתו דבשלמא לדידי שנשאר שם רק האש מן השמים א"ש, אבל לרבי יהודא שלא היו מכבין גם אש של הדיוט קשה, ואולי אפ"ל שכן למד גם הבעל זית רענן, ובמה שציין לרש"י כוונתו רק להוכיח דאש מן השמים הי' גם לפי ר"ש.

פשוטו של מקרא אינו צ"ל כמו בדרך הלכה וכו'

אלא די"ל דרש"י נקט - בפשוטו של מקרא- דגם לפי ר"ש היו כופין פסכתר משא"כ במדרש לא סב"ל כן, דלפי שיחותיו הק' של הרבי דרש"י בפשוטו של מקרא אינו צריך לפרש כלל כהמדרש וכו', כיון שהוא מפרש "פשוטו של מקרא", א"כ אפ"ל דלפי פשוטו של מקרא מסתבר יותר לומר דגם באש שלמעלה היו צריכים לכוף עליו פסכתר כדי שהבגד לא ישרף, משא"כ לפי דרך ההלכה והמדרש באש שלמעלה לא בעינן פסכתר, ולפי"ז שוב יש לתרץ דברי רש"י ע"ד מ"ש בנימוקי רש"י, דרש"י סב"ל כר"ש, דלפי"ז א"ש למה נקט רש"י אש שלמעלה דוקא, כיון דלר"ש "ודשנו" קאי רק על אש של הדיוט שיש שם דשן. (ומצינו כיו"ב כמה מקומות בלקו"ש דאם בפשוטו של מקרא אינו מוכרח לומר שהיה נס אין רש"י מביאו. (וראה לקו"ש ח"י ע' 35 ועוד עוד)).

ובנוגע לגוף הקושיא הנ"ל על פירש"י, גם לולי הנ"ל י"ל דבמדרש שם מסיק: "על דעתיה דר"ש ודשנו את המזבח ניחא, על דעתיה דר' יהודה היו מדשנין אותו והיו מניחין שם אש וחוזרין וכופין עליו פסכתר כדי שלא תכבה", ופירש במהרז"ו שם: "ולדעת רבי יהודא פירושו ודשנו את המזבח היינו בתחילה כשבא להכין המזבח למסעות ידשנו, ולא במסעות עצמן" הרי מפורש הכא במד"ר דגם רבי יהודא מפרש ודשנו כפשוטו, ולא כהירושלמי שהוא מלשון שובע, אלא דסב"ל שדשנו רק קודם המסע להכין את המזבח, אבל לא אח"כ בעת המסעות, וא"כ הרי אפ"ל דגם רש"י סב"ל כהמדרש וסב"ל כרבי יהודא.

ולפי המדרש יוצא דגם לפי רבי יהודא ליכא קרא שצריך לכוף פסכתר, אלא דידעינן כן מצד הסברא, ולא כהירושלמי.


[1]) פ' צו ו,ו.

רשימות
כמה הערות ברשימות
פירוש חדש בכוונת רש"י בפ' במדבר
הרב יוסף יצחק הכהן יארמוש

'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

ברשימות (קפ"ח) שיצא לאור לאחרונה מובא מלקו"ת שבמשכן דמשה לא הי' ארי' אכיל קורבנין ושואל ש"צ"ע ע"ז מרש"י עה"ת במדבר (ד יג), וכ"מ זח"ג לב: ועייג"כ שם ריא".

דאיתא ברש"י "ואש שירד מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות ואינה שורפתו שהיו כופין עליה פסכתר", שמזה רואין שבמשכן הי' ארי' דאכיל קורבנין (ודלא כלקו"ת)[2].

ויש להעיר שמלשון רש"י משמע שהאש היתה כדמות אריה רק בשעת המסעות, משא"כ בשעת חנייתן שאז הקריבו הקרבנות אין שום משמעות שהי' כדמות ארי' (ואולי גם י"ל שמשמע להיפך). וראה פי' הרא"ם והשפתי חכמים על רש"י, שמבינים כך פי' רש"י (ומה שמבארים בזה צ"ע בפשוטו של רש"י).

אשר לפי"ז אין שאלה מרש"י על דברי אדה"ז שי"ל שגם רש"י סובר שלא הי' (בחנייתן) אריה דאכיל קורבנין. אבל מדברי הזהר (ח"ג לב:) שכ' "דא אוריאל דנחית בחיזו דאשא . . למדבחא . . ואתחני כארי'" דכ' מפורש על המשכן והוא גם על פסוק ותאכל על המזבח את העולה, הוא לכאורה קושיא אלימתא.

ואכן במה שהוכן ע"י כ"ק אדמו"ר לדפוס כהערה ללקו"ת רואים שהסדר הוא הפוך שכ' "צ"ע מזח"ג לב, ב. ועי' ג"כ שם ריא, א'. רש"י לבמדבר (ד, יג)"[3].

וממשיך ברשימה "עוד י"ל ראי' מזבחים סא: ".

והנה להבין זאת יש להקדים תחילה דברי הגמ' שם דאיתא: "אמר רב הונא אמר רב: מזבח של שילה של אבנים היה, דתניא: ר"א ב"י אומר, מה ת"ל אבנים אבנים אבנים שלש פעמים? אחד של שילה וכו', מתיב רב אחא בר אמי: אש שירדה מן השמים בימי משה נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה; ואם איתא (בר"ה אמר רב), מעיקרא הוא דאיסתלק לי' (משהוקם המשכן בשילה ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק ממזבח של נחושת, רש"י)?

הוא דאמר כרבי נתן דתניא: רבי נתן אומר, מזבח של שילה של נחושת הי' חלול ומלא אבנים, ר"נ ב"ר יצחק אמר: מאי לא נסתלקה? לא נסתלקה לבטלה (שתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי, רש"י), מאי היא? רבנן אמרי: שביבא הוה משדרא רב פפא אמר אושפיזא הוה נקט וזימנין הכא וזימנין הכא.

ובביאור דברי ה"סדר עולם" ש"אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה . . אלא בימי שלמה". מפרש רש"י "שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה".

ומפשטות לשון רש"י משמע שגם האש שבבית שלמה היתה אותה האש מימי משה; אלא שבאמת אי אפשר לומר כן, ומכמה סיבות:

א. בפסוק מפורש "וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים (דה"י ב. ז, א).

ב. לשונו של הגמ' הוא "ואש שירדה בימי שלמה" שמשמע שהי' אש אחרת.

ג. מפורש ברש"י (יומא כא, ב ד"ה רבוצה) "גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה.

ד. באם כוונת רש"י לפרש "נסתלקה" - נסתלקה מאותו מזבח למזבח אחר (דהיינו עבר ממזבח למזבח). וכוונת ה"סדר עולם" הוא שהאש לא נסתלקה למזבח אחר עד ימי שלמה שאז עבר למזבח של שלמה.

א"כ כשהגמ' שואלת "מעיקרא הוא דאיסתלק" כוונת הקושיא היא, לכאורה, שמקודם כבר נסלק משם למזבח אחרת ואילו רש"י כ' (ד"ה ואם איתא) "הוזקקה להסתלק ממזבח של נחושת" (ולא כתב שעבר למזבח אחר וכן גם בתי' השני כ' רש"י רק "שתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי" (בגמ' לא נסתלקה לבטלה).

ולכן נראה לומר בדעת רש"י שסובר שה"סדר עולם" לא מדבר על האש שירדה בזמן משה עצמו, אלא על מציאות האש - שהי' נמצא אש על מזבח של משה. וה"סדר עולם" אומר שמציאות של אש היתה על מזבח הנחושת עד ימי שלמה, ואז "נסתלק משם למזבח אבנים שעשה שלמה". ואין הכרח שזה אותו אש ממש. (וע"ז שואלת הגמ' שמצינו שמציאותו של האש כבר הסתלקה מן המזבח של משה מקודם).

וע"ז עונה הגמ' בתירוץ ראשון "הוא דאמר כרבי נתן" וכמו שמפרש רש"י רב הונא דאמר כרבי נתן. והא דלא אמרינן הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' לי' בהדיא מעשה הי' כך, אבל מדר"א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים".

ומשמע מפרש"י (בתי' הראשון) שרב הונא ורבי נתן חולק על שיטת הסדר עולם שסובר שמציאות של אש ה' נמצא על מזבח של משה עד ימי שלמה, וסוברים שמציאותו של האש כבר הסתלק מקודם ממזבחו של משה. ולפי תירוץ השני של הגמ' (של ר"נ בר יצחק) ה"סדר עולם" סובר שמציאותו של אש לא הסתלק לגמרי מן המזבח, אע"פ שהי' מזבח שני של אבנים. ולפי"ז אין מחלוקת בין רב הונא ורב נתן, שהרי זה שיש מזבח אחר אינו שולל שיטת ה"סדר עולם" שמציאת האש לא הסתלקה לגמרי ממזבח של משה.

ולפי"ז נבאר דברי ה"רשימה (עם פענוח):

עוד י"ל ראי' מזבחים סא, ב - והוא מיוסד על המובא מסדר עולם: "אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה . . אלא בימי שלמה", ובגמרא שם רק לחד תירוצא (תירוץ הראשון) יש שיטה דנסתלקה מציאות האש ממזבח של משה מקודם [=לפני ימי שלמה, במשכן שילה]. ובילקוט שמעוני פרשת צו (רמז ת"פ), כן היא (שלא הי' אש על מזבח של משה במשכן שילה) הוא דעת ר' נחמי'.

ולכאורה, למ"ד (שהוא ה"סדר עולם") דלא נסתלקה מציאות האש עד ימי שלמה, משמע דזוהי [=האש שנסתלקה בימי שלמה] האש ממש שירדה בימי משה.

(דלכאו' צ"ע הלשון "לכאורה . . משמע", שהרי לכאורה הוא בהדיא "אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה", ועוד שרוצים לדייק שאותו האש עבר למזבח של שלמה. אלא דלפי מה שביארתי שמדובר במציאות של אש (ולא בהאש ממש) לא מדובר בהדיא על אותו האש. אלא דמשמעות הוא שהייתה אותו אש - דעד ימי שלמה לא היה שום שינוי בהאש).

וכיון דלכולי עלמא (גם אדה"ז) בימי יהושע הי' ע"י מלאך - גם אכילת הקרבנות - א"כ על כרחך צריך לומר דגם בימי משה הי' אכילת הקרבנות על ידי מלאך - והוא הארי' דאכיל קורבנין.

(דלכאו' עדיף הי' לומר שמכיון דבבית שלמה מפורש (ביומא כא, ב) שהיתה "כארי", א"כ מכיון אותה אש - לפי פשטות רש"י וגמ' - יוצא שהיתה "כארי" גם במשכן שבמדבר. אבל לפי מה שביארנו מובן שאינו אותו האש שבבית שלמה), משא"כ למ"ד (רב הונא ורבי נתן (וראב"י) דנסתלקה מציאות האש מקודם, אפשר לומר דנשתנה האש שירדה בימי משה ביריחו, כשבא המלאך - בימי יהושע - ועד אז (בימי משה) לא הי' האש בדמות ארי', שהוא ארי' דאכיל קורבנין.

אלא דיש לעיין מה הכוונה "י"ל ראי'", שהרי מובן שגם למ"ד דנסתלקה האש מקודם אין ראי' שלא הי' ארי', אלא - בלשון הרשימה - "אפשר לומר דנשתנה ביריחו" (וגם יריחו מאן דכר שמי', הרי בגמ' מדובר על שילה - שלאחרי יריחו).

ואכן בההערה ללקו"ת רק כתוב "ולהעיר ג"כ מהפלוגתא דזבחים" ולא כהכתוב לפנ"ז "וי"ל דתליא".

ומובן שכל הנ"ל הוא בדרך אפשר בכוונת כ"ק אדמו"ר, ועצ"ע.


[2]) בהתמים (חוברת ג' ע' סל) שנדפסה בשנת תרצ"ו שאלו קושיא זו. ואולי הרשימה הוא תשובה שכתב כ"ק אדמו"ר לעצמו לשאלה ההיא.

[3]) וצ"ע קצת במה שכתבי בפנים שהרי בלקו"ת כ' "במשכן של משה לא היה האש של מעלה בדמות ארי'" ולא מדבר בהדיא על ארי' דאכיל קורבנין. (ולהעיר דבא בהמשך למש"כ שם לפנ"ז "אש של מעלה שבביהמ"ק היה בדמות ארי' והיא בחינת ארי' דאכיל קורבנין.

רשימות
ארי' דאכיל קורבנין - מלאך או גילוי אור [גליון]
פירוש חדש בכוונת רש"י בפ' במדבר
הרב בנימין אפרים ביטון

שליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר ב.ק. קנדה

בגליון שעבר העיר הרב א. כ. שי' על המבואר ברשימות חוברת קפ"ח בביאור דעת אדה"ז דאכילת הקרבנות במשכן של משה לא הי' ע"י מלאך "ארי' דאכיל קרובנין" עיי"ש.

ובתו"ד כתב וז"ל "ובהערות וציונים על הלקו"ת מפרש כ"ק אדמו"ר שכיון דאוריאל הוא הקו האמצעי שעולה עד הכתר אינו בדרגת מלאך, ולכן אפשר לפרש שאין סתירה בין דברי אדה"ז ודברי רש"י והזהר שכוונת אדה"ז הוא רק שלילת דרגת מלאך דרק בימי שלמה הי' בדרגת מלאך ובימי משה לא הי' בדרגת מלאך סתם, אבל גם לפי אדה"ז הי' גילוי מלמעלה בציור ארי' להו"ע אוריאל (ולא מלאך) ולכן אין סתירה.

וביסוד דבריו הקשה מה שהקשה על הרשימה שם עיי"ש.

ולא זכיתי להבין את דבריו בכ"ז, דהנה ז"ל רבינו בהערות וציונים ללקו"ת (במדבר יא, א) הנוגע לעניננו: ואולי י"ל ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין (ראה אוה"ח) ל"ז ח"ג רי"א א. ואכ"מ. עכלה"ק.

וב'אור החמה' שם: "אוריאל מלאכא, תימה שאין פני אוריאל פני ארי' אלא פני נשר אדם, וי"ל שכיון שהוא באמצע במקום הת"ת כדרך הת"ת שהוא מטה כלפי חסד כן זה מטה במיכאל ונכלל בארי'".

וא"כ צ"ע בדברי הרב הנ"ל: א) מאין לקח הפירוש ד"כיון שאוריאל הוא בקו האמצעי שעושה עד הכתר אינו בדרגת מלאך", דאי"ז מבואר לא בדברי רבינו הקצרים ולא בפי' 'אור החמה' הנסמן בדברי רבינו כנ"ל. ב) ואדרבה, הרי הפי' 'אור החמה' שם מבואר שהוא "פני נשר או אדם", ו"מטה במיכאל ונכלל בארי'", וא"כ פשוט כי מדובר בדרגת מלאך. ג) לפי הבנתו כוונת רבינו בהערה זו (דאוריאל הוא בקו האמצעי וכו') הוא לבאר הסתירה שיש בין דברי אדה"ז לפרש"י והזהר, ו"גם לפי אדה"ז הי' גילוי מלמעלה בציור ארי' והו"ע אריאל (ולא מלאך) ולכן אין סתירה", ותמהני בזה טובא הרי בדברי אדה"ז מפורש להדיא אשר "במשכן של משה לא הי' האש של מעלה בדמות ארי'", ואיך אפשר לפרש להיפך דגם לאדה"ז "הי' גילוי מלמעלה בציור ארי'" אתמהה.

דלענ"ד נדמה דאין כוונת רבינו (במש"כ בהערות וציונים ללקו"ת שם בסופו "ואולי י"ל ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין") לבאר וליישב בזה הסתירה בין דעת האדה"ז שלא הי' האש בדמות ארי' לדעת רש"י להזהר שכן הי' בדמות ארי' (דזה מתרץ בקטע שלפנ"ז דתלוי בפלוגתא דאם אין פניך הולכים לגילוי, וכמו שהאריך ברשימה הנ"ל), אלא הכוונה להוסיף עוד טעם על המבואר בגמ' בדא"ח שבמשכן של משה לא הי' האש בדמות ארי', והיינו ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין.

כלומר, בדא"ח מבואר הטעם "כי משה לא רצה במלאך" (וכמבואר להדיא בלקו"ת, סדור עם דא"ח לדרך מצותיך הנסמן שם), ורבינו מוסיף ומחדש בזה טעם נוסף ע"פ הידוע דאוריאל (שע' היתה אכילת הקרבנות, וכמבואר בזהר בכ"מ) הוא בקו האמצעי, וא"כ וכן הטעם שלא הי' האש בדמות ארי' שמימין (ולעולם דלטעם רבינו שפיר יתכן להיות מלאך (אוריאל שבקו האמצעי, פני נשר או אדם וכמבואר ב'אור החמה' שם[4])).

ומדי דברי בויש להעיר דמה שמציין רבינו בהרשימה שם (ועד"ז הוא בהערות וציונים ללקו"ת שם) להמבואר בכ"מ דהאש שע"ג המזבח הי' בדמות ארי' וזלה"ק "וצ"ע ע"ז מרש"י עה"ת במדבר (ד, יג) וכ"מ זח"ג לב, ב ועיין ג"כ שם ר"א, א".

ובהערות המו"ל (שם הערה 4) כתבו לבאר כוונת רבינו דמש"כ "ועיין ג"כ" בנוגע להציון לזהר שם ר"א, א ד"שם לא התפרש להדיא שמדובר אודות המזבח שבמשכן (כמו בזח"ג לב, ב דקאי על ירידת האש על המזבח ביום השמיני למילואים), אף שדרשו זה על פסוק שנאמר על בנ"י קודם דנבנה ביהמ"ק (ולכן כתב כך "ועיין ג"כ")".

ואולי נראה להוסיף עוד דע"פ המבואר בפי' 'אור החמה' לזהר שם ר"א, א נמצא דכוונת הזהר בהך ארי' דא אוריאל אינה לפני ארי' ממש שמימין אלא לאוריאל שבקו האמצעי (פני נשר או אדם), ונקרא ע"ש ארי' רק מפני "שהוא באמצע במקום הת"ת כדרך הת"ת שהוא מטה כלפי חסד כך זה מטה במיכאל ונכלל בארי'", וא"כ שוב יוצא דלא הי' האש שע"ג המזבח בדמות ארי'. ואולי לכך כתב רבינו "ועיין ג"כ". ודו"ק.


[4]) ושוב נתיישבתי דע"פ פירוש ה'אור החמה' כנסמן בדברי רבינו שם שפיר יש ליישב עפ"ז הסתירה בין המבואר בדא"ח שלא הי' האש ע"ג המזבח בדמות ארי' (בכלל) להמבואר בדברי רש"י עה"ת ובזהר שכן הי' בדמות ארי', והיינו עפמש"כ ב'אור החמה' שם (הובא לעיל בפנים) דאוריאל אינו פני ארי' אלא פני נשר או אדם שבקו הת"ת, ומה שנק' בזהר בשם ארי' היינו כיון שמטה כלפי חסד ונכלל בארי עיי"ש.

ולפ"ז אפ"ל דאין כאן סתירה בין המבואר בדא"ח שלא הי' בדמות ארי' (כי היינו אוריאל שבקו האמצעי), להמבואר ברש"י ובזהר שהי' ארי' דאכיל קורבנין (כי מכיון שהת"ת משה כלפי חסד כך אוריאל מטה כלפי מיכאל שמימין ונכלל בארי') ודו"ק.

אלא ש: א) צ"ע אם (גם) זו היתה כוונת רבינו בהערות ללקו"ת שם. ב) גם אם נאמר כן, הרי זה רק מיישב הסתירה להמבואר דלא הי' בדמות ארי' בכלל, אבל עדיין אא"ל כן בדעת אדה"ז (וכן בדעת הצ"צ שבדרמ"צ) בפרט, כ' הרי שדעתם הטעם שלא הי' ארי' הוא כי משה לא רצה במלאך, וא"כ לדעתם האש שע"ג המזבח לא הי' מלאך כלל (פני נשר או אדם וכו'), אלא "ותצא אש מלפני הי'". ודו"ק.

וע"פ יותר נראה לומר כוונת רבינו בזה כמש"נ בפנים. ואם שגיתי בכ"ז אבקש מקוראים הגליון להעיר בזה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא