E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ לך לך - ז' מרחשון - תשע"ב
גאולה ומשיח
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך וגו
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה
'

לכאורה צריך ביאור מהו ההוכחה

כתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ב) בהמשך למ"ש בהל' א': "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו וכו'"- "אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה", וכדביאר גם בהל' רוצח פ"ח ה"ד: "בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקנזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו, ועליהן נאמר בתורה ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

והקשה לי חכ"א דמהו ההוכחה על ביאת המשיח מהא דמעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקב"ה לתהו, דילמא יתקיים הכיבוש דג' עממין לפני ביאת המשיח, שהרי כתב הרמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ב): ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או שופט[1] או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים"[2], וא"כ הרי יתכן כיבוש ג' עממין אלו גם לפני ביאת משיח?

דידוע מ"ש הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותן הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך אחרים, עיי"ש. ובפיהמ"ש ריש סנהדרין משנה ג' הביא הוכחה לזה וז"ל (בפיהמ"ש קאפח): לפי שאם לא תאמר כן לא תהא אפשרית מציאות בי"ד הגדול לעולם, לפי שצריך שיהי' כל אחד מהם סמוך, והרי כבר הבטיח ה' בשיבתם באומרו ואשיבה שופטיך כבראשונה.. [ועוד] שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהי' מסימניו שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק, עכ"ל, וא"כ הרי שייך שיהי' הכיבוש בג' ארצות אלו ע"י שופט?

כן שייך עפ"י ההלכה הענין דנבואה לפני ביאת המשיח, וכמבואר בלקוטי שיחות חי"ד פ' שופטים ב' דאף שאמרו משמתו נביאים האחרונים חגי וכו' נסתלקה רוה"ק מישראל, שמזה משמע לכאורה שא"א שיקום נביא בזה"ז, עכצ"ל דזה אינו, דמפורש בכ"מ בדברי חז"ל שהיתה גם לאח"ז השראת רוה"ק. ועכצ"ל דמה שאמרו "נסתלקה" הכוונה שמאז לא היתה מצויה כמקודם אבל לא שבטלה לגמרי, כלומר דמכיון שאין הנבואה שורה אלא במי שעלה והגיע לכו"כ מעלות גדולות אין בני אדם ראוים לנבואה, אבל לא שנפסק גילוי הנבואה באופן של גזרה מלמעלה, ומדוייק בזה הלשון "נסתלקה" ולא "בטלה" או "פסקה" כהלשון בגמ' שם בנוגע לכמה דברים שבטלו, כי לא בטל ולא נפסק גילוי הנבואה אלא שנסתלק מלמטה כיון שאין בנ"א הראוי לקבלת הנבואה, אבל באם יהי' בן אדם הראוי לקבלתה תשרה עליו רוה"ק ונבואה גם בזמן הזה, ועיי"ש בסעי' ד' דאם יבוא נביא ויצוה להקריב קרבן בבמה בזמן הזה פשוט שמצווים לשמוע אליו מצד הוראת שעה, עיי"ש בארוכה, ובלקוטי שיחות חל"א תצוה א' הערה 16 עיי"ש, וראה בענין זה בס' ימות המשיח בהלכה ח"א סי' ד', ובח"ב סי' יג נת' דאף אם בפועל לא יוחזר ענין הנבואה עד ביאת משיח, מ"מ בדרך הלכה שייך נבואה גם לפני זה, וא"כ מהו ההכרח לומר ע"פ גדר ההלכה דקאי על ביאת משיח דוקא?

אפ"ל דהוכחת הרמב"ם מהדין דהפרשת ערי מקלט דבעי מלך

ולכאורה י"ל דהוכחת הרמב"ם אינה מעצם ההבטחה דכי ירחיב הוי' וגו', אלא מהא דאז יצטרכו להכין ג' ערי מקלט, ובדין הכנת ערי מקלט כתב החינוך (מצוה תקכ): "ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרוים על אדמתן. והיא מן המצוות המוטלות על המלך ועל הצבור כולן". וי"ל דזהו גם כוונת הרמב"ם שהדגיש בהל' רוצח פ"ח ה"ב: "ושש ערים היו, שלש הבדיל משה רבינו בעבר הירדן ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען", ולא כתב סתם ששלש הובדלו בעבר הירדן ושלש בארץ כנען, דכוונתו להדגיש דבעי מלך דוקא כמשה ויהושע, כמבואר ברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ו הי"א והל' מלכים פ"א ה"ג, וא"כ עכצ"ל שהוא ע"י מלך המשיח דוקא.

ועפ"ז יש לתרץ הא דלא הביא הרמב"ם ההוכחה לביאת משיח מהכריתת ברית עם אברהם אבינו בפרשתנו (לך לך טו,יח): " בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יי' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וגו' אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי" ומעולם לא נתקיים דבר זה וכו'? כי לפי הנ"ל מובן דזה אכן שייך גם לפני ביאת משיח ע"י נביא וכו', והראי' היא רק מזה שכתוב שאז יפרישו ערי מקלט ולזה בעינן מלך דוקא[3].

אמנם באמת לאו כו"ע סבירא להו דהפרשת ערי מקלט בעי מלך דוקא, שהרי כתב בספורנו פ' שופטים (יט, ב): "שלוש ערים תבדיל. אחר שבאר ענין השופטים והמלך והכהנים והנביאים, ספר המצות המוטלות על השופטים והם הבדלת ערי מקלט וגבולות הארץ וחקירת העדים וקבלתם וכו'", הרי דסב"ל שזהו מצות השופט ולא המלך[4], ולפי"ז אין הכרח שגם הרמב"ם סב"ל כהחינוך, ואפשר לומר דהא שהדגיש הרמב"ם דמשה ויהושע הפרישו, כוונתו מדין נשיאי הסנהדרין כמ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"ג: "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום והוא העומד תחת משה רבינו", וכן ביהושע כמבואר בלקו"ש חכ"ג פ' פינחס ב' עיי"ש.

ועוד, דהרי מצינו בהרמב"ם עצמו ששייך גדר ד"מלך" גם לפני ביאת המשיח, וכמ"ש בהל' מלכים שם: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו", הרי דשייך מלוכה גם לפני ביאת משיח.

ואף שכתב הרמב"ם בהל' מלכים פ"א ה"ג: "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו" ובשיטת הרבי נראה ששניהם מעכבים הן בי"ד הגדול והן נביא, וכפי שנת' בארוכה בס' ימות המשיח בהלכה (חלק ב' סי' ח') שכן מוכח בלקו"ש ח"ח ע' 361 ובחכ"ג ע' 197 וחכ"ה ע' 112 הערה 68 עיי"ש בארוכה בכל השקו"ט בענין זה בהאחרונים, הרי אפ"ל דזהו משום כפי שנת' לעיל דלשיטת הרמב"ם שייך סנהדרין ונבואה גם לפני ביאת משיח, וא"כ הדרה הקושיא לדוכתה?

ערי מקלט צריך בי"ד בלשכת הגזית וערי הלויים

ולכאורה אפ"ל באופן אחר, דכתב החינוך מצוה ת"י: (במצות עשה שהרוצח בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול) "ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן וסנהדרין של שבעים ואחד יושבין במקומן המוכן להם בירושלם לדין דיני נפשות", וביאר המנחת חינוך שם הטעם משום דדין גלות שוה לגמרי לדיני נפשות, דכמו שדיני נפשות אם אין הבית דין יושבים במקומם בלשכת הגזית אין דנים דיני נפשות, הכי נמי דיני גלות, ומביא מהרמב"ם פי"א מהל' סנהדרין דחשיב החילוקים בין דיני ממונות לדיני נפשות, וכתב שם בהל' ד' דדיני גלות הם כדיני נפשות א'כ לכל הדברים דיני גלות שוים לדיני נפשות עיי"ש, וכיון שכתוב שיצטרכו אז להכין ערי מקלט, ובפשטות כוונת התורה להפריש ערי מקלט משום שאז יהיו הערים קולטים בפועל את זה שהרג בשגגה, וזה שייך להיות רק לאחר בנין ביהמ"ק ע"י מלך המשיח דוקא, דאז ישבו הסנהדרין בלשכת הגזית.

וזהו גם מ"ש הרמב"ם בהל' מלכים רפי"א: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם וכו'". עכ"ל.

והקשו המפרשים שם על הרמב"ם, דמה שכתב שחוזרין כל המשפטים בימיו, סותר למ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש סנהדרין פ"א מ"ג, כנ"ל שהוכיח שם שיהיו בי"ד סמוכין עוד לפני ביאת המשיח (ראה ב'ס' המפתח' ברמב"ם פרנקל שם). ובלקוטי שיחות ח"ט ע' 105 הערה 74 משמע, דנקט שכן סב"ל להרמב"ם גם בס' היד, וציין שם למ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פי"ד הי"ב: "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחלה ומשם נעתקים למקדש"?

ותירץ בס' מעשי למלך (הל' ביהב"ח פ"א ה"א סוף אות יז, ה"ד), דאין כאן סתירה כלל, דכוונת הרמב"ם דרק בביאת משיח כשיבנה ביהמ"ק ואז תהא ישיבתן של הבי"ד סמוך לעזרה ולמזבח - ידונו דיני נפשות (וכמ"ש בהל' סנהדרין פי"ד הי"א ד"אין דנים דיני נפשות אלא בפני הבית, והוא שיהי' בי"ד הגדול בלשכה שבמקדש, שנאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט, מפי השמועה למדו שבזמן שיש כהן מקריב על גבי המזבח, יש דיני נפשות, והוא שיהי' בי"ד הגדול במקומו"). נמצא דשפיר י"ל דבי"ד הגדול יהי' עוד לפני ביאת המשיח, אבל אכתי אין כל המשפטים חוזרין שהן דיני נפשות, וזה יהי' רק ע"י מלך המשיח[5], ובמילא ודאי יש הוכחה מזה שהכוונה הוא לביאת המשיח.

עוד יש להעיר ממ"ש בלקוטי שיחות חכ"ה פ' חיי שרה א' (סעי' ד') דהא דערי מקלט קולטות ה"ז רק כשהוא של הלויים, שזהו תנאי בדין קליטה, וזהו לא רק במ"ב ערים אלא גם בהשש, ומביא ע"ז דברי רש"י (מכות יב,ב) ד"מקום ממקומך" דאף ערי מקלט יהיו ערי הלויים, עיי"ש, ומביא גם מ"ש הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל (רפי"ג) "שבט לוי אעפ"י שאין להם חלק בארץ כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, והערים הם שש ערי מקלט ועליהן שתים וארבעים עיר, וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח הכל ללוים" ומבאר זה עפ"י מ"ש בס' החינוך (מצוה תח) דמפני גודל מעלת הלויים וכושר פעלם כו' נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה וכו', עיי"ש, וכן נקטו הרבה מהאחרונים, וראה בס' אמרי בנימין שם[6].

וכיון דבכדי שיחול עליהם שם "ערי מקלט" הרי בעינן שיהיו גם ערי הלויים, וזהו יהי' בחלוקת הארץ דלעת"ל בביאת משיח, כמ"ש ביחזקאל מז-מח, וראה ב"ב קכב, א: "לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא; העולם הזה, אדם יש לו שדה לבן - אין לו שדה פרדס, שדה פרדס - אין לו שדה לבן; לעולם הבא, אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר: (יחזקאל מ"ח) שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד, הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו, שנאמר: (יחזקאל מ"ח) ואלה מחלקותם נאם ה'", ונמצא דלא שייך הפרשת ערי מקלט בג' הארצות לפני ביאת המשיח, וזהו כוונת הרמב"ם "אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו".

אמנם יש לעיין ממ"ש בלקו"ש חל"ד שם הערה 21 וז"ל: ובפרט שלכאורה הי' אפשר להביא ראי' מעצם ההבטחה ד"ירחיב ה"א את גבולך" שקאי על ארץ "הקיני והקנוי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו" (רמב"ם הל' רוצח שם) עכ"ל. הרי משמע מזה שיש הוכחה על ביאת המשיח מעצם ההבטחה דירחיב וגו', אפילו בלי החיוב דערי מקלט, ולפי מה שנת' צ"ב דמהו ההוכחה, ויל"ע עוד בכל זה.


[1]) ראה רמב"ם שם מהדורת פרנקל.

[2]) ובהל' מלכים פ"ה ה"ו כתב: "כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין, הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר, והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה". ויל"ע דהכא לא הזכיר נביא וכו'

[3]) נוסף על זה שנת' בלקו"ש חל"ד פ' שופטים ג' שהרמב"ם הוסיף הראי' מערי מקלט בכדי להוכיח שיש ע"ז הנצחיות דקיום המצוה דוקא עיי"ש.

[4]) ועי' חינוך מצוה תח שכתב במצות ישראל לתת ערים ללויים לשבת בהן והן קולטות, ש"והיא מן המצות המוטלות על הצבור כולם ויותר על ראשי העם" ונראה דהפרשת שש ערי מקלט שאני, ועי' שו"ת דברי יציב ח"ו סי' פ"ו.

[5]) וראה לקוטי שיחות חכ"ד ע' 111 בשוה"ג שהביא משו"ת צפע"נ (ווארשא, סי' רט"ו בסופו), וצפע"נ מכות ז,א, שהביא הספרי פ' מסעי דערי מקלט נוהג גם בזה"ז עיי"ש, וכ"כ בס' שפתי כהן על התורה שם, דדייק מלשון "תהיינה" שיש להם הויה לעולם גם בזמן החורבן, עיי"ש, וקשה דהרי בעינן דוקא כשבי"ד נמצאים בלשכת הגזית? ועי' בזה בס' ימות המשיח בהלכה ח"א סי' לט.

[6]) אבל בס' משך חכמה פ' מסעי (לה,יג) כתב שהשש ערי מקלט קולטות אף אם אינם ערי הלויים, עיי"ש.

גאולה ומשיח
ליושנה - לממשלה הראשונה
הת' שלום צירקינד
תות"ל המרכזית - 770

בריש הל' מלכים פי"א כ' הרמב"ם: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה (וי"ג: לממשלה) הראשונה ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.

והנה צ"ב כפל הלשון מלכות בית דוד ליושנה, לממשלה הראשונה. ולכאו' הי' אפ"ל ע"פ דברי השו"ת חיים שאל להחיד"א סי' צ"ז (הובא בלקו"ש חי"ח ע' 278 הע' 51) "פירוש שיהי' מלך על כל ישראל ויהודה כמו שאמר הכתוב ומלך אחד יהי' לכולם . . וכל זה כלל הרמב"ם באומרו מלכות בית דוד ליושנה". והנה מצינו במיכה (ד, ח) שכ' "ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת ירושלם", וכ' שם רש"י "תבא הממשלה שלימה כולה אל בית דוד בירושלים כאשר היתה בתחילה עד שלא נחלקה, ומה היא הממשלה הראשונה הממלכה לבת ירושלים", ועד"ז פי' בצו"ד. ולפ"ז הי' אפ"ל שהפי' בדברי הרמב"ם הוא, שהתיבות "הממשלה הראשונה" הם פי' למ"ש "מלכות בית דוד ליושנה", והיינו שתהי' הממשלה שלימה על ישראל ויהודה יחדיו כמו שהי' בתחילה. (וכן כנראה למדו ברמב"ם הוצאת פרנקל במקורות וציונים).

אמנם בזה עדיין לא יתורץ כפל הלשון, דזה שיהי' מלך על ישראל ויהודה יחדיו נכלל כבר במ"ש "ליושנה" כנ"ל מהחיד"א, ואם התיבות הממשלה הראשונה באים לפרש זה יותר הרי א"כ הו"ל להרמב"ם לכתוב זה בהדיא.

והנה בחסידות מבואר (ראה במקומות שנסמנו בלקו"ש חט"ו ע' 237 הע' 60, ובס' אור התפלה ח"ה עה"פ מלכותך מלכות כל עולמים וגו', ע' שס"ה ואילך) שמלכות הוא ברצון וממשלה הוא בע"כ. "והנה ההפרש שבין מלוכה וממשלה למעלה הוא כי פנימיו' המל' היינו חב"ד שבמל' נק' מלוכה וחיצוני' המל' היינו נהי"ם שבמל' נק' ממשלה. כי פי' מלך הוא עד"מ כאשר אנשי המדינה מושחים איש אחד ומקבלים אותו שיהי' מלך עליהם כרצונו . . אבל ענין ממשלה הוא ענין שליטה וממשלה שהוא עפ"י הכרח העבד ולא כרצונו כי כך פי' של תיבת מושל שהוא מושל עליו בע"כ ואין רצון העבד מסכים לכך אלא מפני שמוכרח לכך כו' והרי זה כדמיון מי שיש לו חיות ובהמות שלא יתכן לומר שהוא מלך עליהם מפני שאין להם שכל והכרה להיות מקבלין אותו וסרים למשמעתו עפ"י רצונם אלא רק ע"י הכרח מחמת שמכה אותם אם סרים מן הדרך וה"ז ענין ממשלה כנ"ל. וכך הנמשל למעלה חב"ד שבמל' היינו בחי' מלוכה דהיינו כאשר התפשטות מלכותו ית' על העולמו' הוא עפ"י רצונם שמקבלים עומ"ש מפני שיש להם דעת והכרה באלקות . . אבל נהי"מ שבמל' הוא בחי' התפשטות הממשלה להיות מושל על בריותיו ועושה משפט בהם להעניש הרשע וליתן שכר טוב לצדיקים כו' אפי' בע"כ דהיינו בעולמו' התחתונים שאין השגתם ושכלותם מגיע להיות משיג ומכיר אלקותו שיהי' מקבל עומ"ש ברצון אמיתי וד"ל". (מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע ע' קמ ואילך).

ובהמשך השיחה בלקו"ש שם מבאר שישנו העבודה דלימוד התורה בהבנה והשגה שמצד זה נעשה הקבעומ"ש שלו מתוך תענוג ורצון - מלוכה. ולימוד התורה להלכה למעשה שצ"ל בביטול מכל וכל, ובמילא קיום המצות בכלל כהלכתן, שהוא ע"י כפי' וביטול מציאותו - דוגמת ענין הממשלה. ושם הע' 65 כ': בהנסמן בהערה 60 דבחי' ממשלה היא למטה מבחי' מלוכה. אבל עפ"י המובא בהערה 55 במעלת הביטול דבחי' ירושלים על בחי' ציון, מובן גם בנדו"ד, דשרש הממשלה הוא ביטול למעלה מטו"ד - ראה סידור שם, ויהל אור שם, דמלוכה היא מבחי' פנימיות המלכות (כחב"ד חג"ת דמלכות) וממשלה מבחי' נה"י דמלכות - בלי טעם ורצון. וכידוע בענין היראה . ." ע"כ בהנוגע לענינינו.

שהמובן מזה לכאורה י"ל כמו"כ במלכותא דארעא דישנו הענין של הכרת מעלת המלך מצ"ע שעי"ז מכתירו ומקבל עליו עול מלכותו ברצון כו', וקיום הוראותיו בפועל בקב"ע הוא דוגמת ענין הממשלה שהוא ביטול וקב"ע, (למטה מטו"ד, ששרשו הוא ביטול למעלה מטו"ד).

וראיתי במדרש שמואל על מס' אבות פ"ו מ"א על מ"ש שם "ונותנת לו מלכות וממשלה" שכ' בתוך דבריו "ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, כמו שאירע לשלמה המלך ע"ה שזכה בתחלה למלכות על ישראל, ואחר כך לממשלה, רצה לומר שיהי' כל העולם תחת ממשלתו ופורעים לו מס . .", ע"כ בהנוגע לעניננו. ובהמשך דבריו מביא מספר לב אבות "ונותנת לו מלכות וממשלה וחיקור דין, מנהג העולם הוא שהמלך אין המלכות מתנהג על ידו רק על ידי המשנים והשרים על פיהם יצאו ועל פיהם יבאו וזו תקרא ממשלה . .", ע"כ בהנוגע לעניננו.

ולכאו' י"ל שב' הפירושים הנ"ל הוא בהתאם למשנת"ל. והיינו דזה שכל העולם הי' תחת ממשלת שלמה, הוא באופן שלא קבלו עליהם עול מלכותו בפועל רק שפרעו לו מס, שזהו חיצוני' ענין המלכות, ועד"ז מ"ש הלב אבות שממשלה היינו הנהגת המלוכה בפועל, הוא בדוגמת המבואר לעיל בלקו"ש שקיום הוראות בפועל בקב"ע הוא דוגמת ענין הממשלה.

ועפ"ז לכאו' י"ל גם בנוגע לדברי הרמב"ם שמלך המשיח עתיד להחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה, שמלכות בית דוד ליושנה הוא ענין המלכות, וממשלה היינו השליטה בפועל.

והנה השליטה בפועל דמשיח יהי' הן בבנ"י והן באומות העולם. ובנוגע לבנ"י ענין הממשלה לכאו' הוא כעין הפי' בלקו"ש הנ"ל היינו לא בנוגע לעצם קבלת עול מלכות המשיח באופן של כפי', כ"א שיהי' שולט עליהם בנוגע להנהגה בפועל (שביטול וקב"ע העם נק' בשם ממשלה גם כשקבלו עומ"ש ברצון כנ"ל). [אלא שלכאו' ממ"ש הרמב"ם לקמן ה"ד ויכוף כל ישראל מוכח דיהי' ג"כ ממשלה בע"כ על בנ"י (בשביל קיום התומ"צ) עכ"פ בהתקופה דחזקת משיח, אלא שמ"מ נק' בשם מלך לא בשם מושל שלכאו' זה מורה שיקבלוהו עליהם למלך ברצונם].

ובנוגע לאומות העולם מפורש בלקו"ש חי"ח ע' 283 (סעיף ט"ז) שבתחילה יהי' מושל בע"כ (היינו ענין הממשלה כפשוטו) על האומות שזהו נכלל במ"ש נצח כל האומות שסביביו, ואח"כ יתקן את העולם כולו לעבוד ה' ביחד, שזהו שלב ב' הם עצמם מכירים אמיתיותו של מלכות המשיח, עיי"ש. [וראה שיחת ש"פ וישלח תשמ"ג סי"ב ואילך. וראה שם שזהו ההבדל בין "ועלו משיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו'", ל"והיתה להוי' המלוכה", ולהעיר שכאן בחצי השני של הפסוק כתוב והיתה לה' המלוכה דוקא שזה מובן לכאו' עפהנ"ל בהחילוק הכללי בין מלוכה וממשלה].

והנה בלקו"ש חי"ח ע' 277 כ': דער גדר פון משיח'ן איז וואס ער איז מחזיר "מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה" (ניט ער גייט אויפטאן א נייעם ענין), וואס בפועל קומט דאס ארויס אין דעם וואס "ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל" (ובמילא קומט מען צו דער מטרה און מכוון פון ביאת המשיח) "וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה". ע"כ בהנוגע לעניננו. וראה שם בהמשך השיחה הע' 74 שובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל נכלל במ"ש "וקם שבט מישראל" היינו ממשלתו של משיח על ישראל.

שמזה משמע לכאו' שמ"ש הרמב"ם "הממשלה הראשונה" מדגיש הממשלה של משיח על בנ"י בנוגע לכל עניניהם, שזה מתבטא בפועל בבנין המקדש וקיבוץ נדחי ישראל. [ומשמע ג"כ שלא נכלל כאן בדברי הרמב"ם הממשלה ושליטה על אומות העולם, אף שאצלם הי' לכאו' אפשר לפרש הממשלה כפשוטו, (עכ"פ בתחילה כנ"ל), אבל מובן מדברי כ"ק אדמו"ר שע"פ המשך ההלכה מובן שלא לזה נתכוון הרמב"ם. ולכאו' הי' אפ"ל דהפי' בהמשך דברי הרמב"ם כאן הוא שמשיח ישלוט על האומות שעי"ז יהי' לו האפשריות לבנות ביהמ"ק ולקבץ נדחי ישראל, שעפ"ז היו ג' הענינים בהלכה זו מתאימים לג' הדברים בהלכה ד' "נצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל", אלא שממ"ש שם בהערה 66 מובן דכוונת הרמב"ם כאן בהל' א' הוא לבאר מהו הגדר והמכוון שלו לאחר שכבר ניצח במלחמת ה', ובסגנון אחר: אין הרמב"ם מדבר כאן על הסרת המונע דהאומות כבהל' ד', אלא מדבר על הענין החיובי דמלכות בית דוד וממשלתו כפי שזה נוגע לבנ"י ולשלימות התורה, ולכן מובן שפי' הממשלה הראשונה ג"כ קאי ביחס לבנ"י ולא לאומות העולם].