בנוגע לאיסור לא תבשל גדי בחלב אמו (משפטים כג, יט) דנו המפרשים בטעם איסור זה ובגדרו, אם הוי חוקה אם לאו (ראה ראב"ע, אור החיים, ועוד. וראה כלי יקר שם).

ונעמוד כאן בגדרו של איסור זה לשיטת רש"י.

והנה בלקו"ש חל"ב ע' 174 (והע' 6) מביא כ"ק אדמו"ר מחלוקת רש"י ורמב"ם האם בחוקים יש טעם או לא: לשיטת הרמב"ם בחוקים יש טעם רק שאינו ידוע (וחובה על האדם להתבונן בחוקי התורה), ולשיטת רש"י בחוקים אין טעם דלכן נקראים חוקים (תולדות כו, ה, קדושים יט, יט וראה שם בהע' 6).

והיוצא מזה דלשיטת רש"י מצוה (או איסור) דיש בו טעם לא נקרא חוקה. והנה בנוגע לאיסור בשר בחלב כתב נק' אדמו"ר בלקו"ש ח"ו ע' 151 וז"ל: דורך ביידע ענינים ברענגט ער ארויס (רש"י – המעתיק) אז דער איסור "לא תבשל גדי" איז ניט קין גזירת הכתוב וואס איז כלל וכלל ניט מובן, נאר עס האט הסברה אויך אין שכל. ע"כ (וכמו שביאר לפנ"ז באריכות דהטעם הוא אכזריות).

ולפי"ז, דלשיטת רש"י האיסור ד"לא תבשל גדי" הוא בגלל אכזריות, יש לפשוט דלשיטתו איסור זה אינו בגדר חוקה, וכנ"ל דבחוקים אין טעם.

ולפי"ז יש להסביר גם מדוע בכל המקומות בהביא רש"י ראיות לחוקים (תולדות כו, ה, קדושים יט, יט, בשלח טו, כו) לא הביא האיסור ד"לא תבשל" כראיה, אף דהוא קרוב יותר לפירושו (וככללו של רש"י דמביא ראי' לפי' מהמקום הכי קרוב) כי לשיטתו אין האיסור ד"לא תבשל" בגדר חוקה.