באג"ק (ה, עמ' י) כותב רבינו את הפס' השייך לשם "מנחם", שהוא "מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם". ויש להעיר, שבקרא (משלי טו, ל) כתיב "שמועה" (בלי וא"ו). [ויש לבדוק אם לא נפלה טה"ד בהעתקת המכתב או בהדפסתו, ואולי בגוף המכתב תוקן בכתי"ק רבינו]. וראה זה פלא, שגם בתו"א פ' וישלח (כו, א) נדפס "ושמועה טובה תדשן עצם", "ושמועה" בוא"ו! (במהדורה דאותיות מרובעות נדפס בטה"ד "ושמועה טובה טובה").

ומצינו בקרא גם את הצירוף "ושמועה טובה" (בוא"ו), ואף הוא במשלי (כה, כה): "מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק".