E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
י"א ניסן - חג הפסח - תשנ"ט
חסידות
בענין ביטול דמשה ודוד המלך
הת' לוי ישראל בראקמאן
שליח בישיבה גדולה דניו הייווען

בהמשך תרס"ו ד"ה החודש מובא בענין ביטול הצדיקים וז"ל בע' (קנט) וכן דוד שהי' נשמתו מבחי' מלכות הי' למטה בבחי' ביטול בחומר גופו דוקא, שהי' לב נשבר ונדכה תמיד, וכמ"ש כי עני ואביון אני כו', דביטול זה דלב נשבר ונדכה וכי עני ואביון כו' זהו דוקא במי שהביטול מצד הגוף שהו"ע ביטול הישות והחומריות דוקא, עכ"ל וממשיך לבאר שם שהביטול שמצד הנשמה יש בזה הגבהה ורוממות ומביא ראי' ממשה דאמר אנכי עומד בין ה' כו', ומיוסף דלגביו כתב בתורה ויכלכל יוסף, ויוסף הוא המשביר, ומהרשב"י דאמר בחד קטירא אתקטרנא כו' וכתב שם דאותו ההגבהה הוא מצד עוצם הביטול שלהם שאינן בבחי' מציאות לעצמן כלל וממילא ההגבהה אינו הגבהת עצמן ח"ו כי אם הגבהת והתנשאות האלקות שבהם שזהו כל עצם מהותן כו'.

ולכאורה יש להקשות בזה, א', דלכאורה דוד היה "דוד המלך" ובשביל להיות מלך צ"ל הגבהה ורוממות כמבואר בדא"ח בכ"מ. וכפשוט. וא"כ מהו בעצם החילוק בין דוד המלך ומשה רבינו הרי אצל שתיהן היה ביטול וגם הגבהה ורוממות מצד זה שהם היו נשיאים ומלכים בישראל.

וב', הנה בסה"מ מלוקט ח"ו ע' פד מביא כ"ק אדמו"ר בד"ה ודוד עבדי אות יא דהטעם על זה שמלך המשיח נקרא בשם דוד הוא כי ענינו של דוד הוא ענוה וביטול, דהגם שהי' מלך מ"מ קרא עצמו עני ואביון עכ"ל.

והנה מצינו עד"ז לגבי משה רבינו שהיה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ואיתא בלקו"ש חלק יז ויקרא א סעי' ט הערה 55 וז"ל "עד שהי' לא רק עניו ושפל בעיני עצמו, אלא - כלשון הסיפור - א לב נשבר ונדכה", עכ"ל. ולכאו', זהו אותו דבר ממש למה שכתוב בתרס"ו לגבי דוד המלך ודמהאי טעמא היה הביטול שלו ביטול מצד הגוף. ע"ש. ועוד קשה למה היה צ"ל למשה רבינו הביטול דלב נשבר ונדכה דלכאורה זה ביטול שמצד הגוף והרי הביטול דמשה היה ביטול מצד הנשמה דבזה אין מקום להביטול דלב נשבר ונדכה ועיי"ש היטב בהמאמר ד"ה החודש הנ"ל.

ולביאור הענין יש להקדים מה שכתוב בהמאמר ד"ה החודש הנ"ל: וכן דוד שהי' נשמתו מבחי' מלכות הי' למטה בבחי' ביטול בחומר גופו דוקא, ע"כ והיינו דנשמת דוד היה מבחי' מלכות. וראה בסה"מ עטר"ת ד"ה "ויהיו חיי שרה" ע' צו וז"ל "וע"כ בחי' מל' להיות שרשה רק בבחי' רדל"א ה"ה בבחי' ביטול בעצם כו'. ובהתגלות ה"ה בחי' אחרונה שבע"ס בחי' מקור ליש ה"ה בבחי' יש כו', ובזה חלוק מדת המלכות מכל המדות העליונות דהכלים הן בבחי' ביטול דוקא ועי"ז מאיר בהם האור כנ"ל ובחי' מל' עם היות שהוא בבחי' יש מ"מ מאיר בה האור, דהנה סיהרא לית לה מגרמא כלום ומ"מ הרי נמשך בה גילוי אור עם היותה בחי' יש, אך זה מפני שבעצם הוא בבחי' ביטול, והיינו שגם היש אינו בבחי' ישות ח"ו כו', וכן הוא בענין המלוכה למטה מה שמלוכה הם בחי' ישות והתנשאות הרי אמיתית הענין אין זה מורגש בעצמו כ"א שעצם המלוכה הוא כך בענין הגבהה והתנשאות אבל לא ענין מורגש וכידוע דהתנשאות המלך אינו ממעלת שכלו וכחותיו כ"א שכך הוא ענין המלוכה. וכמו"כ הוא הדוגמא בבחי' מל' דלהיות שרשה מבחי' רדל"א דלא ידע ולא אתייעדא שאינו במהות ידוע בעצמו כו' כמ"ש בסי' בברוך שאמר, ע"כ בבחי' המל' הוא בבחי' ביטול בעצם שגם היש הוא בבחי' ביטול כו'. עכ"ל לענינינו.

ומבואר מזה דהביטול דמלכות (אינו מפני שמאיר אור נשמתו והגוף אינו תופס מקום אצלו) אלא מכיון שהביטול דמלכות הוא ביטול בעצם גם המציאות שלו הוא בביטול, דהיינו להיות שהוא מלך בעצם יש לו רוממות כו' אבל הוא אינו מרגיש את זה. ועי' גם מש"כ בסה"מ מלוקט ה ד"ה ויהיו חיי שרה (אות ו, ע' נט) וז"ל: ובכדי שהשמחה תהי' בהתגלות ואעפ"כ לא יבוא מזה להרגשת הישות, הוא ע"י שהוא בטל בעצם, שאז, גם המורגש שלו הוא בביטול, וע"ד המבואר לעיל בענין הביטול דמלכות, שגם היש (הגבהה והתנשאות) הוא בביטול. עכ"ל. (ועי' עוד שם).

ולפי"ז יש לומר דלגבי דוד המלך מכיון שנשמתו הוא ממלכות וגם היה מלך, הביטול דרוממות וכו', היה ביטול בעצם ולא הורגש אצלו ענינו של התנשאות, ולכן גם הרוממות שלו היה בביטול ואדרבה כל הרוממות שלו היה רק מפני שכך הוא ענין המלוכה שזה עצמו היה ביטול בעצם וכמ"ש בעטר"ת "דהתנשאות המלך אינו ממעלת שכלו וכחותיו כ"א שכך הוא ענין המלוכה". ועפי"ז יש לומר דזה שדוד היה מלך והענין דמלך הוא רוממות והתנשאות לא היה תופס מקום אצלו כגאוה ח"ו אלא שזה היה חלק ממנו והיה בביטול בעצם רק עיקר עבודתו היה מצד הגוף שלו להיות עני ואביון לב נשבר ונדכה.

וזהו מש"כ בתרס"ו בד"ה הנ"ל דהביטול שמצד הנשמה יש בו הגבהה והתנשאות דמזה משמע שמי שביטולו הוא מצד הגוף אין בו רוממות כו' (ורואים לכאורה דבדוד שהיה מלך והיה בו רוממות והתנשאות) אלא דהיא הנותנת דמכיון דביטול שמצד הגוף הוא בנשמות שמבחי' מלכות, ההגבהה והרוממות אינו נרגש, ולכן אינו תופס מקום, ועיקר העבודה הוא מצד הגוף. וכנ"ל.

משא"כ הביטול שמצד הנשמה הרוממות וההתנשאות הוא במורגש וכמש"כ בהמאמר הנ"ל דהרוממות והתנשאות שלהם אינם רוממות שלהם כ"א הגבהת והתנשאות האלקות שבהם שזה היה כל עצם מציאותן.

ועד"ז י"ל במה שכתוב בסה"מ תרצ"ט ע' 194 ובסה"מ מלוקט ח"ו שם בנוגע לדוד דהגם שהיה מלך בישראל, קרא עצמו עני ואביון. ולכאו' י"ל דהפי' הוא דזה שהי' מלך בישראל לא היה מפריע לזה שהיה בו ביטול מצד הגוף הענין של עני ואביון וכנ"ל.

אמנם עדיין צ"ב (כנ"ל) למה אצל משה הי' צ"ל העבודה דלב נשבר ונדכה דזה עבודה שמצד הגוף דלכאורה אינו שייך לגבי משה רבינו ע"ה. ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הגדה של פסח