E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ג' תמוז - ש"פ קרח - תשנ"ט
הלכה ומנהג
קביעות לענין הבדלה [גליון]
הרב יצחק אייזיק הלוי פישער
ברוקלין, נ.י.

בגליון תשעד שקו"ט אודות עמידה בהבדלה וקידוש, דבקידוש פסק הרמ"א שצ"ל מיושב, ואילו בנוגע להבדלה פסקו הרמ"א ואדה"ז שצ"ל מעומד ועיי"ש מש"כ בטעם החילוק – והגר"א סובר דגם הבדלה צ"ל מיושב מדין קביעות.

וכדאי לציין מש"כ הגר"א בעצמו בסי' כה סעיף יא בשם הסמ"ק דרק בעומר וציצית ותפילין צ"ל מעומד משום דכתיב לכם וילפינן מעומר (דא"ת בקמה אלא בקומה), "ולכן נוהגין להבדיל מעומד דכתיב והבדלתם לכם", ותוס' כ' להבדיל מיושב וקידוש לכו"ע מיושב, עכ"ד. הרי מבואר מזה דהחילוק בין קידוש להבדלה היא משום דבהבדלה כתיב לכם, משא"כ בקידוש, ולפי"ז החילוק שבין קידוש להבדלה אינו מטעם קביעות ופשוט.

ומענין לענין באותו ענין, ילה"ע מענין ברכת המצוות שצ"ל בעמידה (ראה בב"י ושו"ע ריש סי' ח' בשם הירושלמי, וכבר העירו דבירושלמי שלפנינו ליתא ועי' בברכ"י שמצא כן במדרש לקח טוב, עיי"ש). דבסי' תפט כ' אדה"ז בסעיף ד' דהספירה צריך "לברך" מעומד שנא' בקמה, וא"ת בקמה אלא בקומה תחל לספור. ומ"מ אם מנה מיושב יצא וכו' – ולכאו' צ"ב הא שכ' רביה"ז דצריך לברך מעומד, דהא הדרשא דא"ת בקמה אלא בקומה קאי על עצם הספירה ולא על הברכה, וכן מפורש ברמב"ם פ"ז הכ"ג מתו"מ שכ' אין מונין אלא מעומד ואם מנה מיושב יצא, ובכס"מ כ' בשם הר"י בן גאות שהביא אסמכתא לזה דא"ת בקמה אלא בקומה וציין גם להזוהר שכ' טעם הדבר עיי"ש.

ומשמע דהרמב"ם קאי רק על עצם הספירה ולא על הברכה, ועכ"פ הדרשה דא"ת בקמה אלא בקומה קאי לכאו' רק על הספירה.

אך מהרמב"ם ל"ק דמשמעות הרמב"ם היא דלא ס"ל כלל הירושלמי דברכת המצוות צ"ל בעמידה, מדלא כ' כאן דהברכה צ"ל ג"כ בעמידה, ועד"ז בה' ציצית לא כ' דצ"ל בעמידה ולא בתפילין, ומשמע דלהרמב"ם לא בעי עמידה כלל, משא"כ רבינו הזקן הרי פסק בריש הל' ציצית דכל ברכת המצוות צ"ל בעמידה ולפי"ז שפיר כ' כאן דברכת הספירה צ"ל מעומד.

אכן מה שעדיין קשה היא דמדברי אדה"ז מוכח דהא דהברכה צ"ל בעמידה ילפינן מ"בקמה". ואילו בב"י בריש הל' ציצית מביא דרשה הנ"ל על עצם הספירה ולא על הברכה, ומשמע מדבריו דהא דהברכה צ"ל בעמידה היא דין כללי משום כבוד הברכה, ולכן איכא דין עמידה בכל ברכת המצוות, אפי' באותן מצוות שא"צ לעמוד בשעת קיום המצווה, מ"מ הברכה צ"ל בעמידה כיון דהוא משום כבוד הברכה, ולפ"ז דהחיוב עמידה הוא חיוב כללי, א"כ הא דצריך לעמוד אינו משום הדרשה של "בקומה", וצ"ב בדעת אדה"ז שהביא ע"ז הדרשה של בקומה דקאי אעצם הספירה.

אכן באורחות חיים [המובא בב"י ריש סי' ח'] מביא די"א דאלו ברכות בלבד ראוי לברכן מעומד והיא ברכת העומר וציצית ולולב ומילה ושופר וכולהו נפקא מג"ש. ולפי"ז י"ל דהא דצריך לעמוד בשעת הברכה היא משום לתא דהמצוות ולא משום כבוד הברכה ולכן כ' דרק באותן מצוות שצריך לעמוד בשעת קיום המצוות צריך ג"כ לעמוד בשעת הברכה. ולפי"ז א"ש מש"כ אדה"ז דהחיוב עמידה בשעת הברכה היא מפני הדרשה של "בקומה", כיון דהחיוב עמידה היא משום לתא דהמצווה. אך באמת ז"א, דהא בריש הל' ציצית כ' להדיא רבינו "דכל הברכות" צ"ל בעמידה, וע"כ דלא ס"ל כהי"א שבאורחות חיים הנ"ל, וצ"ע אמאי הביא הדרשה של בקומה בנוגע להברכה.

ובר מן דין צ"ע דבאותו סעיף בסי' תפט מתחיל רבינו מהברכה "דצריך לברך מעומד", ולבסוף סיים ומ"מ אם "מנה" מיושב יצא היינו שסיים מהספירה ולא מהברכה. אך ע"ז י"ל דל"ק דמתחילה קאמר דגם הברכה צ"ל מעומד וכ"ש הספירה עצמה, וממשיך דמ"מ בדיעבד גם אם "מנה" מיושב יצא, והיינו דלא רק אם בירך מיושב יצא, אלא גם אם עצם הספירה היה בשעה שישב ג"כ יצא ונקט החידוש של כל צד דלכתחילה צריך לעמוד גם בעת הברכה, ובדיעבד יצא גם אם ישב בשעת ספירה, וכ"ש בשעת הברכה.

אך עדיין יל"ד דבסי' תקפה בנוגע לשופר כ' בסעיף א' דצריך לתקוע מעומד, ובסעיף ד' כ' דגם הברכה צ"ל בעמידה, וכתבם בשני סעיפים בפנ"ע ולא כללם בחדא מחתא, ובסי' תפט בנוגע לספירה כלל הספירה והברכה ביחד ולא פירט כל א' בפנ"ע. ויש לברר אם אין כאן טעות הדפוס וצ"ל צריך "לספור" מעומד ולא "לברך" מעומד ומיושב, ועדיין צ"ע. ובודאי יעירו בזה הקוראים שיחיו.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות