בענין דברי חז"ל (ר"ה לא, א; סנהדרין צז, סע"א) על ששת אלפי שנים בהם העולם קיים ולאחר מכן יהי' "יום שכולו שבת" ו"חד חרוב", צריך ביאור, שלכאו' מצינו בזה ביאורים סותרים זל"ז:

א) בכ"מ משמע כפשוטו ממש, שהעולם כולו ייחרב ויחזור לאין ואפס ממש, כמו לפני ששת ימי בראשית. ומבארים בזה, שזהו הפי' "יום שכולו שבת", שהקב"ה "ישבות" לגמרי ממלאכת הבריאה. - ראה ד"ה שיר השירים בסה"מ תרכ"ז, וכן בס' הליקוטים-דא"ח - להצ"צ ערך "חרוב, חד חרוב" ע' תתקמ - תתקמג.

ובלשונו שם: "יחזור העולם לכמו שהי' קודם שנברא". ובפשטות נכלל בזה ביטול גשמיות הגוף ג"כ (ומ"ש חז"ל שם, שהקב"ה עושה כנפיים לצדיקים ושטים ע"פ המים, הכוונה היא לנשמות). וכן משמע להדיא בדברי הצמח-צדק (ס' הליקוטים-דא"ח ערך "מטי ולא מטי" ע' שמא): "...לעתיד לבוא שיהיו הכלים מזוככין בתכלית עד שלא יסתירו על האור, א"כ עלית הנשמה לפי שעה מהגוף שזהו פי' וחד חרוב ונשאר אעפ"כ הארה בגוף אינו חסרון ח"ו". (וצע"ק מה כוונתו, "ונשאר אעפ"כ הארה בגוף").

ב) במק"א בדברי הצ"צ (ס' הליקוטים ערך "חרוב, חד חרוב" ס"ע תתקמד) משמע שאין הפי' שהעולם כולו יתבטל מגשמיותו, אלא רק ממלאכות הגשמיות. ובלשונו הק': "...עכצ"ל דפי' וחד חרוב היינו ממלאכות הגשמיות, שאין שייך אז חרישה וזריעה כו', כיון שאין בו לא אכילה ולא שתי', אבל עונג הנשמות יהי' אז ביתר שאת והיינו ענין תחיית המתים".

ולפום ריהטא משמע שהשמים והארץ הגשמיים יישארו בקיומם, ועאכו"כ שהגוף יישאר בקיומו (שהרי אומר שם ש"היינו ענין תחיית המתים" - חזרת הנשמה לתוך הגוף). אלא שכיון ולא תהי' שם אכילה ושתי' לכן לא יצטרכו למלאכות הגשמיות כחרישה וזריעה וכו'.

ג) בלקו"ש (ח"ז שיחה א לפ' בחוקותי. וש"נ) נראה ברור, שהפי' "וחד חרוב" הוא לגבי השבתת המזיקים. והיינו, שגם אז יהיו בהמות וחיות ועולם גשמי בכלל, ורק שהחיות המזיקות לא יזיקו עוד! - והרי זה ביאור שונה לגמרי.

והנה, לפי הביאורים הב' והג', צריך ביאור בדברי הגמ' שם "צדיקים מה הם עושים? הקב"ה עושה להם כנפיים כנשרים" וכו', דלכאו' הרי (חלק מ)העולם הגשמי יישאר בקיומו, ומדוע יש צורך בדבר מיוחד בשביל הצדיקים?! - ובנוגע לביאור הב' י"ל בדוחק, שלאמיתו של דבר אינו שונה מביאור הא', וגם לפי ביאור זה כל העולם יתבטל. ועצ"ע. אבל בנוגע לביאור הג', צריך עיון גדול.

ולכאו' צריך לומר, שאלו מדרשות חלוקות, ומ"ש בגמ' שם ביחס לצדיקים הוא שיטה אחת שמתאים עם הביאור הא' (והב'), משא"כ הביאור הג' שהוא לפי ה"תורת כהנים" פ' בחוקותי (כנסמן בלקו"ש ח"ז שם), ולפי שיטה זו א"צ בדבר מיוחד עבור הצדיקים וכו'.

מה יהי' לאחר האלף השביעי?

והנה, כ"ז בזמן האלף השביעי; ולאחר מכן יחזרו הדברים לקדמותם ויתבטלו החידושים של האלף השביעי. וכך כותב הצ"צ (ספר הליקוטים ערך "חרוב, חד חרוב" ע' תתקמט): "דהנה ענין אלף שנים הנק' וחד חרוב הוא בשביל שאח"כ יהי' עוד ההמשכה לחדש עולמו שהו"ע השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו' שלא יהי' כלל באופן שמים וארץ המעלימים כו' ולא יהי' אז חורבן ביהמ"ק ולא יהי' צרות על ישראל כ"א רב טוב".

ולפי ביאור הא' הנ"ל, מובן הוא היטב. שבאלף השביעי העולם יתבטל ו"יתחדש", ולאחר מכן יחזור להיות עולם חדש, טוב יותר.

[ולהעיר גם מלקו"ש (חי"ח ע' 235 הע' 62): "ועפ"ז יומתק הדיוק בזה שלע"ל כאשר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" תשאר גם בחי' ארץ הלזו שהיתה בה טומאה (ויתרה מזו: מלאה הארץ דעה את ה') - דמכיון שכל עולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה, הרי עי"ז נמשך בה מהנצחיות דישראל ותורה".

ולכאו' תמוה: הרי אמרו חז"ל ש"חד חרוב", והארץ תתבטל ולא תהי' נצחית (והטעם ע"ז שתתבטל הוא זה גופא שהי' בה טומאה)! אמנם עפהנ"ל, שכל המטרה ב"חד חרוב" הוא חידוש העולם לאחר מכן, מובן שהארץ בעצם היא נצחית, וה"חד חרוב" הו"ע זמני וחיצוני. וראה גם ס' הליקוטים ע' "מטי ולא מטי" שם, וערך "חרוב, חד חרוב" ריש עמוד תתקנ.

ועפ"ז, הוי ממש כמו הגוף, שכמבואר בלקו"ש (ח"ו שיחה ליו"ד שבט) בעצם הוא נצחי, וכל ענין המיתה וההסתלקות הו"ע זמני וחיצוני. עיי"ש בארוכה].

אכילה ושתי' לאחר האלף השביעי

אבל לפי הביאור הב' והג' הנ"ל, צריך עיון:

לפי הביאור הב', שעניינו של האלף השביעי הוא "שאין שייך אז חרישה וזריעה כו', כיון שאין בו לא אכילה ולא שתי'", משמע שלאחר מכן יחזור המצב שוב להיות שכן שייך חרישה וזריעה וכן תהי' אכילה ושתי'.

ולכאו' חידוש גדול הוא. כי בכ"מ משמע בפשטות שהעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' זוהי העלי' הגדולה ביותר, שאין אחרי' עוד עליות, וזהו המצב הנצחי. ולא אישתמיט בשום מקום שראיתי, שלאחר התקופה שאין בה לא אכילה ולא שתי' - יחזרו שוב לאכול ולשתות!

ולפי הביאור הג' הנ"ל, שעניינו של האלף השביעי הוא השבתת המזיקין, וודאי שצ"ע האם אח"כ יחזרו שוב להזיק?! ומילתא דתמי', לכאו'. - ואולי דברי הצ"צ הנ"ל שלאחר האלף השביעי יחזור העולם לקדמותו הוא דוקא לפי הביאור הא', אבל לפי ביאור הב' והג' גם לאחרי האלף השביעי יישאר המצב כמו באלף השביעי, וצ"ע.

אבל אולי יש להסביר קצת, ע"ד הנ"ל, שכיון שהמטרה היא להביא העולם לתיקונו, העולם הגשמי כמו שהוא בגדריו וטבעו, הרי עכצ"ל שבסופו של דבר יחזרו לאכול ולשתות, (ואולי אפי' שהחיות יזיקו, אבל כאן קשה יותר לומר כן, כי כל ענין ההיזק נתחדש לאחר חטא עה"ד, כמבואר בשיחה שם [אבל ראה לקו"ש חכ"ז ע' 194 הע' 37] - וא"כ אי"ז חלק מגדר העולם, ואינו דומה לאכילה ושתי' וכיו"ב), וכך יבוא העולם עצמו לתיקונו ושלימותו;

משא"כ אם המטרה הסופית היא שיהי' העולם ללא אכו"ש, הרי העולם עצמו, בגדריו וטבעו, לא נתקן!

וראה בארוכה לקו"ש חי"ח שיחה ב' לפ' בלק, ובעיקר בסעיף יג שם. חכ"ז שיחה א' לפ' בחוקותי, ובעיקר בסעיף יו"ד שם. ח"ו שיחה ליו"ד שבט. - ועצ"ע בכ"ז.