E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ר"ח כסלו - ש"פ חיי שרה - תש"ס
הלכה ומנהג
פת הבא בכיסנין למזון ולשובע באמצע הסעודה
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאן

מצינו דבשיעור "קביעות סעודה" לפת הבא בכיסנין - שאז מברך המוציא - יש כמה שיטות, ואדמה"ז פוסק בסידור (פרק ב הל' ב) איך לנהוג למעשה. וכשרוצה לאכול פחות מו' ביצים ולא שבע ממנו כותב ד"יברך המוציא על כזית לחם אחר תחילה ויברך בהמ"ז לצאת לד"ה". ויש להעיר דלכאו' (אע"פ שעי"ז יברך בהמ"ז ע"פ דין, מ"מ) הרי מכניס עצמו בספק לפטור עצמו מברכת במ"מ וכשסומך על המוציא הרי אפשר דלא בירך ברכה הראויה ע"ז. והגם דבדברים שאוכלם למזון ולשובע אין חשש, כיון שדברים אלו נפטרים בברכת המוציא כיון שבאים מחמת הסעודה כמבואר בסי' קסח סי"ד, אבל בדברים שאוכלם ל"עידון ותענוג", הרי אם אין זה שיעור קביעות סעודה שמחוייב בברכת המוציא מצד עצמה, א"כ לא ייפטר בברכת המוציא דלחם שאכל תחילה, כיון שדבר הבא לעידון ולתענוג אינו מחמת הסעודה ואינו נפטר בה. וא"כ לכאו' לא יצא בזה לכו"ע.

ויש להוסיף בהערה זו: בשו"ע אדמוה"ז (שם, י) לענין מילוי עיסה בבשר וגבינה דיש ב' דעות אם זה נחשב לפהבכ"ס, ומסיק דהעיקר שאינו פהבכ"ס, אבל "יר"ש לא יאכל מהם פחות משיעור ק"ס אלא בתוך הסעודה למזון ולשובע כמו שית'"1. וכן לענין לחמניות וטריתא (שם, יג) שנעשו בבלילה רכה מאד ונאפה דקה מאד מביא ב' דעות וכ' "לחוש לדבריהם שלא לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה כ"א בתוך הסעודה למזון ולשובע"2, ובסידור (שם, הל' ו) כ' "לחוש לדבריהם שלא יאכל שיעור ק"ס אלא בתוך הסעודה" ומשמיט הא דצריך שיאכלו למזון ולשובע. ועד"ז לעיל בפהבכ"ס: בשו"ע (שם, יב) כ' דיאכל פהבכ"ס בתוך הסעודה "למזון ולשובע" כנ"ל3 ובסידור (שם, ב) השמיט הדגשה זו4.

ואולי י"ל בכ"ז: אדמה"ז בסבה"נ סמך עצמו בהא דכ' בהלכה י (לאחרי שכ' על הלחמניות וטריתא ועל הפהבכ"ס) דכל לחמים אלו שברכתם במ"מ אם באו על השולחן בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה (משום שהם לעידון ולתענוג) ברכתו במ"מ, וא"כ מובן שכונתו לעיל בהא דאמר בענין דספק ברכת מזונות או המוציא - דיאכל בתוך הסעודה (או שיברך על לחם אחר תחילה) דהכוונה הוא דיאכלנו למזון ולשובע5 6. (ובקצות השולחן סי' מ"ח ב' וג' כשפוסק אודות לחמניות וטרוקנין כותב בכ"א משם "כ"א בתוך הסעודה", ומוסיף בסוגריים "למזון ולשובע").

ואת"ל דיש לומר דבסדור חזר בו מזה ובמקום שיש ספק ברכות יכול לכתחילה לאכלו בתוך הסעודה וגם כשאוכל לעידון ותענוג, כיון דיש ספק ויש צד דיוצא בברכת המוציא, (ולפי"ז יובן מה שכתוב בסבה"נ תשנ"ה אודות ה"עוגת תפוחים", עי' הערה 5)7,

נראה שאין לומר כן דהא גם בסידור (בהל' יב) כשמדובר אודות עיסה המטוגנת - דיש להחמיר כשאוכל כדי שביעה שלא לאוכלו אלא בתוך סעודה דלחם גמור -, מוסיף "ואפי' היא ממולאת כל שאינה ממולאת בפירות וכיו"ב אלא בגבינה ומטוגנת בחמאה..או בבשר..", והוא מהמג"א סקל"ה והמבואר בשוע"ר בהדיא סע' י"ז: "..אלא שפשטידא..שהן ממולאות בבשר וגבינה י"א שהן פהבכ"ס..ואין מברכים עליהם המוציא..בלא קביעות סעודה לד"ה. ואם אוכלן בתוך הסעודה נפטרות בברכת הפת..מפני שהם באים לתבשיל ולמזון ולא לקנוח ותענוג כיון שהן ממולאים בבשר וגבינה ולא בפירות..". ומכאן משמע להדיא דפת הבכס"נ דנעשה לעידון ולתענוג לא נפטר בפת לחם גמור, ולכן לא יאכלו אותו להיפטר בברכת הפת, אלא במה שהוא קביעות סעודה לד"ה (ולא בשיעור הפחות שבהם יש מחלוקת)8 9. ועי' בכ"ז.


1) (ובסידור: לא מתחשב כלל בדיעה שמילוי בשר הוא פהבכ"ס ופוסק באופן מוחלט דכל מילוי מדברים למזון ולהשביע אינו מוציא הלחם מלחם גמור).

2) וכן בבלילה עבה וטיגנו: בשו"ע המחבר סע' יג בבלילה עבה שריככה במים ועשאה סופגנין ומביא שם ב' דעות אם ברכתו המוציא או במ"מ, וכ' המחבר "ויר"ש יוצא ידי שניהם, ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחילה". ומעיר המג"א: דלכאורה אם הוא מזונות א"כ איך יפטור אותו הרי "לא בא מחמת הסעודה", כמו בפת הבא בכיסנין הבא בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה. ומת' המג"א דמדובר שאוכל לחם זו לתבשיל ולמזון שלכן נחשב כבא מחמת הסעודה ויוצא בברכת הפת. וכן אדמה"ז סע' טו כשמביא שיטת המחבר כ' שיר"ש יצא ידי שניהם ולא יאכלנו אלא בתוך הסעודה "למזון ולשובע". (אלא ששם מסיים לפועל כשיטת הרמ"א דנהגו להקל כשיטת הר"ש "כי כן עיקר". וכן בסבה"נ פ"ב הי"ב כ' ב' הדעות ומסיים שהעיקר כר"ש שברכתו מזונות אלא שיחמיר כשאוכל כדי שביעה דאז ברכת המזון דאורייתא שלא לאוכלו אלא בתוך סעודה דלחם גמור).

3) ומה שכ' בסעי' יד שבפהבכ"ס אין לברך בתוך הסעודה גם כשהיא לעידון ולתענוג, כיון שי"ל שהיא פת גמור, הוא טעם למה אין לו לברך עליה במ"מ כבלחמניה, אבל לאידך לכתחילה יאכלנה רק "בתוך הסעודה למזון ולשובע" כמבואר לעיל בסע' ט' בהדיא.

4) והנה במשנ"ב בבה"ל כשמביא קושיית השל"ה בשיטת המחבר בבלילה עבה שטגנו דיר"ש יוצא ידי שניהם ויברך על לחם אחר תחילה איך יפטור ברכת המוציא אותה, שהמג"א ביאר שיאכל למזון, ומביא המשנ"ב (עוד עצה שיכוין בפי' למזון, ולאח"ז כ') עצה אחרת - שמכוין בהדיא לפטור בברכת המוציא המינים אלו בכ"ג יכול לפטור אותם (הלכה ברורה).

אבל אינו נראה דאדמה"ז סובר כמותו: שהרי בשו"ע כשהביא שיטת המחבר כ' "ולא יאכלנה אלא בתוך הסעודה למזון ולשובע...", דנראה יותר דזהו האופן היחידי לצאת הספק בזה שיאכלנה למזון ולשובע ולא מועיל כוונתו להוציא בהדיא בברכת המוציא.

ואין לומר דבסדור שהשמיט זה הוא משום שסובר כעצה זו דהלכה ברורה: דאם זהו כוונתו היה לו לומר כן בפי' דצריך שיכוין להוציאו בהדיא מינים אלו.

5) ומזה יש להעיר על הכתוב ב B'rochos Guide בסוף ספר סבה"נ הנדפס תשנ"ה בשוה"ג 1 אודות "עוגת תפוחים" שכותב שם (בתרגום מאנגלית): שישתדל לא לאכול כדי קביעות סעודה, ע"פ השיעור המועט הנזכר ב'סדר' - בערך 8 "Ounces". ואם רוצה לאכול כמות כזה, שיאכלנו תוך סעודה ד'המוציא'. ע"כ.

דכיון ד"אפעל קייק" הוא דבר הנאכל לעידון ולתענוג, והיינו שמסתמא זהו כוונתו, וכיון דשיעור הנ"ל (ד' ביצים) כשאינו שבע מזה אינו ברור דהוא שיעור קביעות סעודה שלכן יאכלנו רק בתוך סעודה, א"כ לא יועיל מה שיאכל עוגה זו בשיעור זה בתוך הסעודה, דאם ברכתו מזונות לא ייפטר באוכלו בתוך הסעודה כשנאכל לעידון ולתענוג. והגם שירוויח שלא יברך ברכה שאינה ראויה מ"מ הרי מכניס עצמו בספק שיאכל בלי ברכה לכתחילה, ובשו"ע כ' בענייני ספק שיאכל "למזון ולשביעה". (אלא שיש לומר שיש כאן ס"ס: ספק שהוא לחם גמור, וספק שהוא שיעור קביעות, ואע"פ שלא נסמוך ע"ז לברך עליו עצמו המוציא, מ"מ נסמוך ע"ז שנאמר שיצא בברכת המוציא שברך על לחם אחר).

ובפרט יש להעיר בההמשך שם, שדינים ד"כדי שביעה" שייך לכל מזונות אפוי ומדבר שם בהמשך גם אודות "מילוי שבתוך Pie", כולל גם דין הנ"ל דשיעור המועט דד' ביצים יאכל באמצע סעודת המוציא: דבזה כיון דבעצם דינם, הרי עיסה הממולא ממיני מתיקה, לפי פסק הסידור הוא פהבכ"ס לכו"ע וברכתו במ"מ, מסתבר יותר שלא יאכלו בתוך הסעודה ולסמוך שייפטר ע"י הפת, כיון דחזקתו יותר שברכתו הוא במ"מ, ובדבר כזה נראה יותר דאינו יכול להכניס עצמו בענין שיאכל בתוך הסעודה כשספק שאינו יוצא בברכת המוציא (לעידון ולתענוג - ובפרט שיכול לאכול ממנו פחות מכשיעור קביעות ויברך במ"מ לכו"ע-), ומסתבר דיותר נכון לעשות כן רק כשאוכל "למזון ולשובע" (כמפורש בשו"ע).

(וראה מאמ"ר אות ט"ו בטעם למה לא כ' הב"י שיאכל פהבכ"ס בתוך הסעודה, משום דלא יועיל, כיון דלקנוח צריך לברך באמצע הסעודה ואם לא יברך נמצא נהנה מן העולם בלא ברכה, ולגזור שלא יאכל לקנוח הוא דבר קשה (ועיי"ש). ובכף החיים בסי' קס"ח סי' ס"ד כ' דאי משום הא, יכול לתקן שיכוין עליהם בברכת המוציא שלדעתו הרי"ז מועיל.

אבל באדמה"ז אינו נראה שזה מועיל: שא"כ הוי ליה לפסוק כן או לרמז בההלכה דלחמניות בסע' יד שיכול לכוין להוציאם בהברכה. ועוד: בשאר הדברים שכ' שיאכלם "לשובע ולמזון" ושולל לתענוג ולעידון, נשלל דיעה זו. וא"כ בשיטת אדמה"ז הפסק יהיה תלוי בהבנת כוונתו בהסידור: האם סובר כמו שמפרש בהדיא בשו"ע דיכול לאכול בתוך הסעודה "למזון ולשובע" או לא).

6) ועוד יש לדייק בשינוי לשונות: מה שבשו"ע כ' בפהבכ"ס שיאכל ב"תוך הסעודה למזון ולשובע" ובסדור כ' "...ומוציא על לחם אחר תחילה...".

7) ואז צ"ע בכללי פסקי הלכה באדמה"ז: כשפוסק בהדיא בשו"ע באופן א' ובסדור משמיט מלפרש פרט זו בהדיא (ואינו סותרו בהדיא, ועוד: לפי המתבאר בכללות ההלכה נותן למקום להעמיס כפי המבואר בהדיא בשו"ע), האם פוסקים שחזר בו או מסתפק בזה, או תולים ההשמטה בטעם אחר ופוסקים כפי שפסק בהדיא בשו"ע.

8) ולומר דבסידור כ' כן רק בנוגע: לטיגון דעיקר השיטה הוא שברכתו במ"מ כהר"ש, בצירוף שבממולא מפירות סובר אדמה"ז בסידור דהוא בוודאי פהבכ"ס ואין חולקים בזה, נוטה יותר דאי"ז פשטות המשמעות אלא להיפך מרמז כאן דרך אגב בדבר הפשוט בהלכה י': דבענין הבא לעידון ולתענוג בתוך הסעודה אינו נפטר בברכת המוציא דלחם גמור.

9) והא דבפהבכ"ס כ' רק ש"בעל נפש" יחמיר ובטריתא בשיעור קביעות וטרוקנין שאינם רכים או דקים יותר מדאי כ' דיש לחוש לדבריהם שלא לאכול אלא באמצע הסעודה ולא התנה רק ל"בעל נפש", אולי: משום דבאלו הוא ספק חזק יותר מבפהבכ"ס.

ועד"ז: מה שבפירורי פת שבישל ולא הלך תאר לחם מסיק אדמה"ז שיש ל"בעל נפש" להחמיר שלא לאכול כדי שביעה, נראה שמעיקר הדין הדין עם השיטה דפירור לחם שנתבשל נתבטל מתורת לחם. וישל"ע בזה בשיטת אדמה"ז.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות