ברשימות חוברת קמט מעיר רבינו בהא דבחנוכה ופורים אמרינן שנשים חייבות "שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג, א; מגילה ד, א), ושם בתוד"ה 'שאף' כתב "דלשון שאף משמע שהן טפלות".

ומקשה רבינו דלענין מגילה כתב בהגה"מ דנשים פטורות מקריאתה לכמה פוסקים ורק חייבים בשמיעה, ולכאורה פשוט דאין כחילוק זה בנר חנוכה, וכמו שאמר בשבת (שם) בפשיטות "אשה ודאי מדליקה" והוא גם להוציא אחרים וכו' עיי"ש.

וממשיך: "עוד יש לחלק בין חנוכה ופורים (וכן משמע קצת מחילוק לשון רש"י) - דבפורים רק טפלות בנס וכפירש"י, משא"כ בחנוכה פרטים בנס רק בהן, כמו דגזרו על בנותיהן, וכדפירש רש"י ויד חנוכה ג, א".

מבואר קושית רבינו, שהרי בדין נר חנוכה שוים אנשים ונשים, ועוד זאת שלנשים יש שייכות מיוחדת להנס, ואעפ"כ נאמר הלשון ש"אף הן כו'" שהן טפלות כנ"ל. ומתרץ שם שהא דגם בחנוכה אמר "אף הן כו'" הוא משיגרת לישני' לגבי פורים. עיי"ש.

ולכאו' אולי יש להעיר בזה, דהנה בפסחים קח, א: "ואמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס".

ובתוס' שם ד"ה 'שאף' כתבו: "ואי לאו האי טעמא לא היו חייבות משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, אף על גב דארבעה כוסות דרבנן - כעין דאורייתא תיקון".

היינו דבמצות ד' כוסות אף שהיא מצוה דרבנן, בכל זאת אי לאו האי טעמא "דאף הן היו באותו הנס" היו הנשים פטורות, וסיבת חיובם הוא טעם זה.

לפי"ז אוי"ל דטפילות הנשים לאנשים הוא בגדר חיובם: אצל האנשים החיוב הוא ככל חיוב מדרבנן שחייבים לקיימם, ואצל נשים בעצם פטורים ממצות דרבנן שהזמן גרמא, ובכ"ז היות שאף הן היו באותו הנס גם הם נטפלו למצוה זו אף שבעצם הם פטורים.

ממילא מובן דלשון זה "אף הן" שהם טפלות הוא הן בחנוכה והן בפורים כי מצד גדר חיובם הנשים בכל מ"ע אלו שהז"ג, טפלות לאנשים, ואף שלמעשה יש בחנוכה יותר סיבה לכללם במצוה מבפורים וכנ"ל*.

הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בהדלקת נר חנוכה בבית אמו

ברשימות חוברת קעא כותב: אדנ"ע "הי' מדליק נר חנוכה בבית אמו נ"ע כל הח' ימים. אלא שבעש"ק לא הי' מחכה שם החצי שעה, אלא חוזר מיד לביתו. אבל במוצש"ק מתעכב שם החצי שעה".

בשנה שעברה דנו בזה בקובץ דנן וראשית אסכם הנכתב שם: בגליון תשסד עמ' 8 הקשה הת' פ. י. ראז: וצ"ע הרי אין להניח ביתו ולהדליק במ"א כמבואר בט"ז סי' תרעז סק"ב", [וציין לעי' בס' נטעי גבריאל - חנוכה פי"א הע' ט וקובץ אור ישראל גל' ו' עמ' מא].

בגליון תשסו עמ' 20 כתב ידידי הרב ב. צ. ח. אסטער להעיר מסה"ש תרצ"ו-ה'ש"ת עמ' 218 דשם מביא מנהג כ"ק מוהרש"ב בחנוכה "אשר הי' אוכל סעודה אחרי הדה"נ בבית אמו", והיינו שקבע שם ביתו. ומסיים: ויש לברר אם אכל שם גם בעש"ק [לפני הדה"נ].

ובגליון תשסח עמ' 18 מעיר ידידי הרב יוסף יצחק קעלער משיחת שבת חנוכה תש"ו אות ב: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק פלעגט צינדן די חנוכה ליכט אין הויז פון זיין מוטער, כבוד אמי זקנתי הרבנית רבקה, און אויך פרייטאג ערב ש"ק פלעגט ער דארט צינדן די חנוכה ליכט, הגם ער האט ניט געגעסן און געשלאפן דארט", היינו שלא אכל שם בעש"ק.

אבל באמת י"ל בפשטות, דהרי במדליק בביתו מדליק מנורה אחת עבור כל המשפחה, ראה בערוה"ש סי' תרעא ס"ט שעתה בזמנינו הוחזר המנהג כדברי תוס' שהמהדרין מן המהדרין אינם נוהגים כמהדרין שמדליקין נר לכל אחד מבני הבית.

והנה זה פשוט שבביתו של מוהרש"ב נ"ע ג"כ הדליקו עבור זוגתו הרבנית ובזה יצא י"ח ע"ד "מדליקין עלי בגו ביתאי" (שבת נג, א), רק הי' חסר ענין המהדרין שכ"א ידליק. אבל כנ"ל גם באם הי' מדליק בביתו הי' מדליק רק מנורה אחת, וזה נפעל בהדלקת (עבור) הרבנית. הרי שוב לא הפסיד מאומה בהדלקתו בבית אמו הרבנית, שאז בירך ג"כ כל הברכות, וכן לא הפסיד ברכת "שעשה ניסים" שמפסיד מי שאינו נוכח בהדלקה (וראה ג"כ ב"י סי' תרע"ז בשם תה"ד וברמ"א ומג"א פסקו כוותי' ועי' גם בדגול מרבבה שם).

*) ולהעיר עוד בזה ממש"כ בשו"ת עולת שמואל סי' קה (אין הספר תח"י והעתקתיו כפי הנרשם בנטעי גבריאל חנוכה פ"ז הע' ב) "דאשה אינה צריכה להדליק בעצמה, דגזירה דחנוכה לא היה לגופם כ"א להעביר הדת, ולאנשים היתה הגזירה כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל ועל הנשים היתה הגזירה שתבעל לטפסר תחלה, ומדין תורה רק אנשים מחוייבין למסור נפש על קידוש השם, אבל הנשים פטורות דקרקע עולם היא, ומש"ה בפסח היו אנשים ונשים שווים בנס, דקושי השיעבוד היה בשתיהן, וכן בנס פורים דעל כולם הי' הגזירה להשמיד וכו', אבל בנס חנוכה לא היה שוה לשניהם, ומש"ה בנר חנוכה אינם בכלל מהדרין והויין רק טפילות לאנשים" עיי"ש. וראה עוד באריכות בענין זה בטורי אבן מגילה שם.