בגל' ה800- (עמ' 151) הארכתי בענין מנין הקדישים שאומר האבל בעמדו לפני התיבה, והובאו שם דברי אדמו"ר הרש"ב בצוואתו: אני דקדקתי לומר בכל יום - לבד ש"ק ויו"ט - ט"ז קדישים.

ובהע' שם כתבתי, שאם למד משניות אחרי כל תפילה, נמצא שאמר י"ז קדישים, ואולי הדיוק הוא שלא לפחות מט"ז קדישים.

ויש להעיר, שכך אמנם מפורש בצוואה המיוחסת לאדמו"ר מוהר"ש (אג"ק שלו, עמ' קד): וכאו"א מבניי ישתדלו כי יאמרו בכל יום - לבד שבת ויו"ט - לא פחות מן ט"ז קדישים.

ועוד מפורש בכ"מ שאדמו"ר הרש"ב אכן למד משניות אחר כל תפילה מג' התפילות: ב"רשימות" רבינו (חוברת ה, עמ' 27) - במשך שנת האבילות על אמו; ברשימתו של אדמו"ר הריי"צ "יומן תרס"ו" שנדפסה לאחרונה - ביום ההילולא דאדמו"ר מוהר"ש.

מכל זה מוכח, שמוהרש"ב אכן אמר י"ז קדישים ביום היאצ"ט.

ובימי הקריאה דשני וחמישי - שאז הקפיד לומר גם את הקדיש שאחרי קריאה"ת - נמצא שאמר ח"י קדישים (על אמירתו קדיש זה בשנת האבילות על אמו, ראה הנעתק בס' המנהגים, עמ' 77 בהע', מרשימותיו של רבינו).