במאמר ד"ה באתי לגני תשמ"א באות ד מבאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו מהו ענין של אוצר למעלה, דענינו הוא יראת הרוממות, והיינו דמס"נ קשורה עם יראת הרוממות, דהא דיש לו מס"נ הוא רק מפני דבוש מרוממותו ית', וזהו מה שהקב"ה מגלה לנו יראת הרוממות בכדי ליתן לבנ"י כח למסנ"פ.

ואח"ז מבאר "וזהו גם מה שמביא אדמו"ר הזקן בתניא בשם האריז"ל שהנשמה לא ירדה למטה כדי לתקן את עצמו, אלא כדי לתקן את עוה"ז הגשמי והחומרי לעשות ממנו דירה לו ית' בתחתונים", עכלה"ק.

ולכאו' צ"ב, דרבינו מתחיל לבאר מהו אוצר של מעלה דהיינו יראת הרוממות שהקב"ה מבזבז לבנ"י בכדי להפוך העולם לדירה לו ית', ואח"ז מבאר דזהו מה שמבאר אדמו"ר הזקן בתניא פל"ז שהנשמה ירדה בכדי לברר עוה"ז, דלכאו' מהו הקשר בין שני ענינים אלו? - מה נוגע ביאור אדמו"ר הזקן דהנשמה ירדה וכו', לזה שאוצרות של מעלה הם יראת הרוממות והקב"ה מבזבז אותם?

ואולי י"ל בפשטות דכוונת רבינו הוא, דכמו שהקב"ה מבזבז אוצרות של מעלה דהם יראת הרוממות ליתן כח לבנ"י, כן רואין אותו נקודה דהקב"ה מבזבז הנשמות כדי לתקן עוה"ז.

דהנה מצינו שהנשמות גנוזות בתוך אוצר, דבגמ' ע"ז דף ה, א איתא "א"ר יוסי אין בין דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף שנאמר וכו'", וברש"י שם ד"ה עד שיכלו וכו' וז"ל "אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם" עכ"ל.

א"כ רואין שהנשמות נקראים "אוצר" דלמעלה, ולזה התכון רבינו וזהו גם מה שמובא בתניא וכו', דבאמת שני ענינים הם נקודה אחת - בזבוז האוצרות בכדי להשלים הכוונה העליונה.