בסה"מ תער"ב בד"ה 'ועתה ישראל', הביא דמצד הרצה"ע שבמצוות לכן חיובם שווה בכל, משא"כ בתורה דיש בזה חלוקים בחיובה - דבעלי-עסקים יוצאים י"ח בפ"א שחרית כו', משא"כ יושבי אהל דעליהם חל החיוב דוהגית בו יומם ולילה כו'. וכ"ה בכ"מ בדא"ח.

ושמעתי מקשים בזה דלכאו' הרי גם ת"ת הוא בכלל מצוה ומצד זה הי' צ"ל לכאו' שחיובו שוה בכל.

ולכאו' הי' נראה לומר - ובדוחק עכ"פ - דהרי בעלי עסקים חייבים בכל המצוות, ומזה שחייבים הם בפ"א שחרית ובפ"א ערבית בלבד, חזינן דזהו שיעור מצות תלמוד תורה, דבזה הם נפטרים מחיוב המצוה שחלה עליהם, רק דבחיוב ת"ת מצד ענין לימוד תורה, ולא כמצוה (ואולי שייך יותר לענין 'ידיעת התורה'), הנה בזה יש חילוקים דבאחד מרבה ובאחד ממעיט.

היינו, דבת"ת כמצוה בזה חיובו (במצוה) שווה בכל והוא פ"א שחרית כו'. אך כת"ת ולא כמצוה בזה אכן יש חלוקים, אמנם כנ"ל עדיין הוא דוחק.