בפירש"י עה"ת מצינו שתי התייחסויות להבדל שבין שני הביטויים - דיבור ואמירה - וצע"ק לתווך ביניהם:

א) בר"פ וארא (שמות ו, ב) שדיבור הוא משפט. וכן בר"פ דברים "אלה הדברים - לפי שהם דברי תוכחות". ובפ' יתרו (יט, ג) ע"פ "כה תאמר לבית יעקב. אלו הנשים תאמר להם בלשון רכה, [לעומת:] ותגיד לבני ישראל לזכרים. . דברים הקשים כגידין".

ב) בפ' דברים (ב, יז-יח) "ויהי כאשר תמו וגו', וידבר ה' אלי לאמור. אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה זו וידבר אלא ויאמר, ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבה פנים אל פנים ויישוב הדעת..." וכיו"ב בפירש"י ר"פ ויקרא (א, א בסופו). ומקורו מתענית ל, סע"ב עיי"ש במפרש, וב"ב קכא רע"א עיי"ש ברשב"ם (וכיו"ב בראב"ד לתו"כ, הובא ברש"י שעוועל ריש ויקרא)*.