E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ מקץ - שבת חנוכה-ר"ח טבת - תשס"ב
הלכה ומנהג
כיסוי ראש הכלה [גליון]
הרב ברוך אלכסנדר זושא ווינער
רב ושליח בברייטון ביטש, ור"י תות"ל "חובבי תורה"

בהמשך לדיון ע"ד הזמן שמחויבת הכלה לכסות שערות ראשה, כתב הר"ג אבערלענדער שי' שיש להביא ראי' שא"צ כיסוי הראש עד למחרת, מהגמ' סוטה כד, ב דדין סוטה שייך רק כשקדמה שכיבת בעל לבועל, והכלה לאחר היחוד עדיין לא הי' אצלה קדימת בעל, וממילא א"א שתהי' עליה דין סוטה, ואשה שאין בה דין סוטה מותרת לצאת בפריעת ראש, שהרי האיסור לצאת בפריעת ראש ילפינן מסוטה "ופרע ראש האשה" גו'. עכת"ד.

ברם כד דייקת שפיר בהסוגיא דמס' סוטה שם, בהכרח לומר שאין האיסור של פריעת ראש תלוי כלל במהות הנשים הראויות להחיל עליהן דין סוטה. שהרי ברמב"ם הל' סוטה פ"ב הל' ב-ה מונה ט"ו נשים שאינן ראויות לשתות ואינן בדין סוטה בדומה ממש לאשה שקדמה שכיבת בועל לבעל, וכולן נתמעטו מלשונות הפסוקים בפרשת סוטה כמ"ש במרב"ם ובגמ' שם. ורשימה זו של נשים כוללת - אשת הסומא, החגר, האלם, מי שאינו שומע וכרות יד, וכן כשהאשה עצמה חגרת, אלמת, סומה, כרותת יד ואינה שומעת.

והאם יתכן לומר שכל הנשים הנ"ל מותרות לצאת בפריעת ראש כיון שאין בהן דין סוטה? וכי מצינו באיזהו מקומן בפוסקים שיש איזשהו צד להקל בדיני כיסוי הראש כשמדובר באשת סומא כו' או באשה חגרת כו'. אלא בהכרח לומר שהלימוד מ"ופרע את ראש האשה" גו' הוא לכל נשי ישראל הכשרות שלא יתנהגו כדנהגו בסוטה, כדאיתא בכתובות (עב, א) "אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש", עיי"ש ברש"י. ועי' בשו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' עה ס"ד דכתב "יוצאה וראשה פרועה שהוא אסור מן התורה באשת איש". דמשמע דהלימוד הוא לכל בנות ישראל שהן בתורת אשת איש וזהו התנאי היחידי להאיסור דפריעת הראש, ולא נוגע כאן כל פרטי דיני סוטה.

והנה, בעיקר הדין דבסוטה צריך קדימת בעל לבועל, יש חידוש גדול שלא נמצא בשאר דיני התורה, דברמב"ם הל' סוטה פ"ב ה"ה כתב ד"נשואה שקינא לה ונסתרה קודם שיבעול אותה בעלה אינה שותה . . שנא' ויתן איש" וגו', היינו דגם לאחר הנישואין עדיין נחשבת כבתולה. אבל בשאר הדינים מיד לאחר הנישואין היא בחזקת בעולה, דאלמנה בתולה מן הנשואין כתובתה מנה ואין בה טענת בתולים כמ"ש בכתובות יא, א, והמאנס אותה פטור מקנס כמ"ש ברמב"ם הל' נערה פ"א ה"ט עי"ש בכס"מ, ולענין חללה כתב הרמב"ם הל' אסו"ב פי"ט ה"ג "שכל נשואה בחזקת בעולה היא אף ע"פ שנמצאת בתולה", ועי' בצפע"נ הל' אישות פ"ג ה"ה.

ובחקרי לב אה"ע סי' עא כבר עמד בזה דבהל' סוטה שם הרמב"ם סותר שיטתו בכ"מ דכל נשואה היא בחזקת בעולה, ומתרץ דהוא גזה"כ דילפינן מקרא דצריך בירור ודאי שבאמת קדמה שכיבת בעל לבועל, ולכן בזה לא סמכינן על החזקות כמו בשאר דיני התורה.

ומכל זה מובן דלכל שאר דיני התורה כולל האיסור לצאת בפריעת ראש, מיד שנעשית נשואה היא כבר בחזקת בעולה ע"פ הדין, ומחויבת בכיסוי הראש.

ונראה עוד דיש לדייק מלשון אדמו"ר הזקן בשו"ע שם במ"ש "אשת איש" דהאיסור הוא גם על ארוסה, וכשיטת הרע"א ושאר הפוסקים דגם ארוסה מחויבת לכסות ראשה כמובא באוצה"פ אה"ע סי' כ"א ס"ק כז, וצריך בירור בהמנהג אם הקפידו הכלות גם על זה לכסות ראשן מזמן הקידושין וגם קודם שנכנסו לחדר היחוד לגמור הנישואין.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות