איתא במס' תענית דף כט, א "משנכנס אדר מרבין בשמחה", והובא להלכה במג"א סי' תרפו סק"ה, והעיר ע"ז בנמוקי או"ח שלא נתבאר במה מרבין בשמחה. עיין שם.

ונראה ע"פ שו"ת 'חתם סופר' או"ח סי' קנו ובהגהות לשו"ע סי' תקנג, בטעם המנהג שאין ללמוד תורה בערב תשעה באב אחר חצות, "משום דכל מה שלומד מחצות ואילך עדיין מחשבתו עליו והרהורו גביה גם בלילה, ונמצא שנכנס לאבל כשהוא שמח עיי"ש".

והנה כן יש לומר בטעמא דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, דהא ביום פורים עצמו מצוה לשמוח מתקנת נביאים שציוו לעשות משתה ושמחה, וכדי שהשמחה בפורים תהא בשלימות צריך שיקדים לשמוח מראש חודש אדר ואילך, שאם יעסוק עד הפורים בדברים הממעטין את השמחה, א"כ כשיגיע יום הפורים לא יוכל להיות בשמחה כיון שעדיין מחשבתו על הדברים העצובים, וכמו כן משנכנס אב ממעטין בשמחה, דאל"כ יכנס לאבלות כשהוא שמח וכסברת החת"ס ז"ל.

ומהאי טעמא המנהג לתלות טבלאות בכניסת הבית שכתוב עליהם "משנכנס וכו'", כדי להזכיר את ימי השמחה וראה מש"כ ב'נטעי גבריאל' - פורים פי"א.