E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ ויקהל פקודי - פרשת החודש - שבת חזק - תשס"ב
לקוטי שיחות
בן נח במצות תלמוד תורה
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק ת"ו

בלקוטי שיחות חלק כז (ע' 247) ב"הדרן על הרמב"ם" נאמר: "ויתירה מזו: מזה שכתב בספרי שב"נ שייכים לכתר תורה, משמע, שב"נ ישנם - לשיטת הספרי - במצות ת"ת (תורת שבע מצות דידהו), היינו שיש בהם חיוב לעסוק בהלכות שבע מצות דידהו (לא רק בשביל לידע את המעשה כו' כ"א) חיוב של ת"ת בפ"ע (והא שלא נמנה בין המצות שלהן, כי בז' מצות מונים רק מצות ל"ת ולא קום ועשה (סנהדרין נח, סע"ב))", עכ"ל.

וק"ל מגמ' שבת (לג, ב): "ת"ר אסכרה באה לעולם על המעשה . . על לשון הרע . . כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, הי' שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון, נשאלה שאלה זו בפניהם, מכה זו ("אסכרה" - רש"י) מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה? נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר: אע"פ שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך, פה גומר ["לשון הרע, והוא בא על כך, לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה, שהלב מבין לספר לשון הרע ובודה הדברים מלבו" - רש"י שם].

"נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר: מפני שאוכלין בה דברים . . שאינן מתוקנים ["מעושרים, שהטבל במיתה בידי שמים" - רש"י שם].

"נענה רבי שמעון ואמר: בעון ביטול תורה. אמרו לו נשים יוכיחו ["שאינן מצוות על דברי תורה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה" - רש"י], שמבטלות את בעליהן ["אמר להן, אף הן מבטלות את בעליהן" - רש"י]. נכרים יוכיחו [שמתים באסכרה - ומתרץ] שמבטלין את אביהן ["אמר להן אף הן בעון, שמבטלין את אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן באגוזים" - רש"י שם]...", עכ"ל.

והשתא, לפמ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע, "שב"נ ישנם במצות ת"ת . . היינו שיש בהם חיוב של ת"ת בפ"ע", א"כ, למה קאמר בגמ' דנכרים מתים מאסכרה רק מפני "שמבטלין את ישראל", והרי הם בעצמם "מצווים על דברי תורה", ואי"מ קושיית הגמ' "נכרים יוכיחו"? [משא"כ נשים "אינן מצוות על דברי תורה" - כמ"ש רש"י], וצ"ע.

והנה בחדא"ג מהרש"א שם בד"ה "נכרים יוכיחו", הקשה: "וא"ת תקשי נמי לנפשייהו בין למר משום לשון הרע, ובין למר משום דברים שאינן מתוקנין, הא הנכרים אינן מצווין על כך? וי"ל דלדידהו ניחא, דאע"ג דנכרים לא נצטוו על לשון הרע ועל שאינו מתוקן, מ"מ שייך בהו לקיים אותן [להעיר ממ"ש הרמב"ם בפיה"מ (תרומות פ"ג מ"ט) עמ"ש במשנה שם, "הנכרי והכותי תרומתן תרומה ומעשרתן מעשר והקדשן הקדש": "אע"פ שאינן חייבין במצוה אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר, וזהו מן העיקר שלנו, וכיון שהם משתתפין עמנו בשכר מעשיהן במצות קיימת כאשר תראה", עכ"ל. ועי' ב'בן יהוידע' (על שבת שם), שמתרץ באופן אחר: "משום שהן מצווים על ש"ד, והלשה"ר גורם ש"ד, לכך נענשים בו, וכן על ר"א בר"י נמי לא קשיא משום דהם מצווים על הגזל, וכיון דאוכלים גזל בפיהם לכך לוקין", עכ"ל], משא"כ בת"ת דהנכרי אסור בה וחייב מיתה עליה אם הוא לומד אותה, כדאמרינן בפרק ד' מיתות. ומאשה נמי דפריך, היינו נמי משום דאסורה בת"ת, כדאמרינן בסוטה הלומד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות...", עכ"ל (מלבד החצ"ר).

והנה מ"ש המהרש"א, דלהכי פריך מנכרי מפני דנכרי שלמד תורה חייב מיתה, תמוה לכאורה, כיון דזה רק בלימוד תורת מצוות דישראל, אבל בלימוד ז' מצוות דידהו, הרי אדרבה, אמרו חז"ל (סנהדרין נט, רע"א) "שאפילו נכרי שעוסק בתורה ה"ה ככהן גדול" - ומבאר ב"הדרן" דילן (סי"ג): "שמעלה זו ("ה"ה ככהן גדול") שייכת למעלת התורה עצמה, כדאיתא בתוס' (ב"ק לח, א. וכן בע"ז ג, א) "דנקט כהן גדול משום דדרשינן (סוטה ד, ב. הוריות יג, א) . . יקרה היא מפנינים (משלי ג, טו) מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים", שמזה מוכח, דזה שנכרי ישנו בלימוד התורה בשבע מצות דידהו, הוא לא רק הכשר לקיום מצות דידהו, כי אם יש בזה מעלה וחשיבות של תורה", עכ"ל. ועי' בארוכה בזה לקוטי שיחות חלק יד (עמ' 38 ואילך), שמציין בהערה 84 - א"כ ב"נ שייכים ללימוד התורה אף יותר מאשר ללשון הרע ודברים שאינן מתוקנין הנ"ל, וא"כ לא אמר כלום ליישב?

וגם מ"ש המהרש"א ד"מאשה נמי פריך . . משום דאסורה בת"ת . . הלומד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" [ומשנה ממ"ש רש"י לבאר באופן אחר "שאינן מצוות על דברי תורה" - ויבואר בזה להלן], ג"כ תמוה לכאורה, ממה שפסק בשו"ע (אדה"ז) או"ח (סו"ס מז) ובהל' ת"ת (פ"א הי"ד) שמטעם זה ש"חייבות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן" נשים מברכות ברכות התורה, ומבאר בלקוטי-שיחות חלק יד (עמ' 39 ואילך): "הא דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, אם שהוא (לא מצד מצות לימוד התורה מצ"ע, כ"א) בשביל "לידע האיך לעשותן" (היינו שהוא דבר הכרחי בשביל קיום המצות), בכ"ז נעשה הלימוד ענין בפ"ע, ולכן מברכות הן משו"ז ברכות התורה". ובהערה 31 שם: "וי"ל שזהו דיוק ל' אדה"ז [בהל' ת"ת] "אשה אינה במצות ת"ת (ולא כתב פטורה מלימוד התורה - וכיו"ב)" . . זה דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, אף שמצד זה יש להן שייכות ממש אל התורה, כי בלימודן זה יש גם יוקר ומעלת התורה, מ"מ מכיון דזה בא להן כהסתעפות חיובן במצות שלהן (ולא שייכות ישירה לת"ת), אין להן בלימוד הלכות אלו המעלה דמצווה ועושה במצות ת"ת", עכ"ל.

ולפי"ז דנשים בעצם שייכות ללימוד התורה, א"כ לא אמר כלום ליישב?

והנה רש"י כותב, דנשים "אינן מצוות על דברי תורה" (ולא כמ"ש המהרש"א "דאסורה בת"ת"), ויבואר עומק כוונתו עפמ"ש בלקו"ש חי"ד הנ"ל, שבעצם "הן שייכות ממש אל התורה" (ולא כתבו אדה"ז ורש"י: פטורה מלימוד התורה - וכיו"ב), רק "מכיון שחיוב זה מסובב מחיובן במצות שלהן, הרי אין לומר ע"ז שהן "במצות ת"ת", ובמילא אין שייך לומר שיקבלו ע"ז שכר כמצווה ועושה במצות ת"ת (-לשון לקוטי שיחות שם עמ' 40). ולכן אינם בעונש מצד עצמן, ודו"ק.

והנה בלקוטי שיחות שם (עמ' 40), מדמה השייכות של נשים לת"ת לנכרים: "וע"ד המבואר (ע"ז ג, א) בלימוד התורה דב"נ בשבע מצוות דידהו, דאף שיש בזה מעלת התורה כנ"ל, עד ש"הרי הוא ככה"ג", בכ"ז "אין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה" [תוד"ה ה"ה ככה"ג]", עכ"ל (מלבד החצ"ר).

ברם ב"הדרן" דילן, מחדש "יתירה מזו: מזה שכתב בספרי שב"נ שייכים לכתר תורה, משמע, שב"נ ישנם במצות ת"ת . . שיש בהם חיוב . . של תלמוד תורה בפ"ע" - ובהערה 85 שם: "ראה תוד"ה "אין" חגיגה (יג, א) דמהא דאפילו נכרי ועוסק בתורה ה"ה ככה"ג נפקא לן דמצוה ללמדם (ז' מצות שלהם)...", עכ"ל. ולפי"ז יוצא, דב"נ עדיף מנשים, שהרי נשים רק שייכות הן אל התורה בפ"ע, אבל "אינן מצוות" כנ"ל, משא"כ ב"נ הם "במצוות ת"ת" - "והא שלא נמנה בין המצוות שלהן, [זה רק] כי בז' מצות מונים רק מצווה ל"ת ולא קום ועשה", אבל לולי כן, הרי הי' נמנית "מצות ת"ת" בין המצות דב"נ.

והנה לפי"ז יש ליישב, מה שהקשה ה'בן יהוידע' בגמ' שם "גוים יוכיחו": "קשה והלא כבר הקשו נשים יוכיחו, ואותה תשובה שייכה כאן ג"כ"? - אבל לפמ"ש ב"הדרן", אי"ז אותה תשובה כלל, כיון דנשים "אינו מצוה על ד"ת", משא"כ בב"נ שפיר מצווים על ד"ת, אלא דלפי"ז צ"ע קושיית הגמרא "נכרים יוכיחו" ותירוץ הגמ' שמתים מפני "שמבטלין את ישראל", והרי הם בעצמם מצוים על דברי תורה? כנ"ל.

ברם, לפי"ז יוצא דנשי ב"נ יהיו מצוות על דברי תורה (בז' מצות), משא"כ נשי ישראל, אינו מצוות על ד"ת (רק שהם שייכות בלבד) - שהרי לא מצינו חילוק בב"נ גופא בין אנשים לנשים. וצ"ע.

והנה בענין המקור להך דב"נ הם במצות ת"ת כתב ב"הדרן": "וי"ל שמקורו דהרמב"ם הוא מספרי הנ"ל (סעיף ח) [קרח יח, יט כ], ששם הלשון: "כתר תורה מונח כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם כו', כתר תורה מונח לכל באי העולם", - שלשון זה ("כל באי העולם") כולל גם אוה"ע. ונמצא שגם ב"נ שייכים לכתר תורה" עכ"ל. ולפי"ז שהמקור הוא מלשון "כל באי העולם" ע"כ שגם נשי ישראל בכלל זה, וא"כ צ"ב למה אינן במצות ת"ת?

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות