בפירש"י לך לך (יב, יג) ד"ה "למען ייטב לי בעבורך", כותב רש"י "יתנו לי מתנות". ובפרש"י ד"ה "ולא תאמר וגו'" (יד, כג) כותב: "שהקדוש ברוך הוא הבטיחני לעשרני שנאמר ואברכך וגו'".

מפרשי רש"י נתקשו בהבנת סירובו של אברהם להשיג רכוש ממלך סדום עד קצה האחרון בשבועה - "הרימותי ידי . . אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח...". מול רצונו לקבל מתנות במצרים מפרעה.

האם זה שהבטיח ה' להעשירו שולל היות רכושו של מלך סדום הסיבה שעל ידו תתקיים ההבטחה כמו שהייתה הסיבה לזה קודם לכן - ירידתו למצרים ולקיחת שרה לבית פרעה?

וכסגנון קושית הגו"א (לך, יד, כג) וא"ת ומה בכך שהקב"ה הבטיח אותו לעשרו, שמא זהו העושר שיתן אליו הקב"ה, דאל"כ הרי קבל מתנות מפרעה ולא אמר כי הקב"ה הבטיח אותו לעשרו, דע"כ זהו העושר שהקב"ה הבטיחו לעשרו, וא"כ למה לא רצה לקבל אותו ממלך סדום? ע"כ.

(ראה בזה לקו"ש חלק כ (לך לך א), שמבואר שם שאצל אברהם הי' ברור - שזה שה' סיבב לו הכרח לצאת מא"י אחרי שנאמר לו "לך לך", קשור (ג"כ) בזה שתתקיים עי"ז הבטחתו של הקב"ה של ואברכך "בממון" שנפעל ע"י, ה"לך לך").

במפרשי רש"י נמצאים תירוצים בכמה אופנים ואעתיק תמצית דבריהם:

ב'גור אריה' (לך לך יב, יג): קושיא זאת יש לתרץ, שמלך סדום נתן לו בשביל שהציל אותו, ואין זה בכלל "ואברכך". אבל גבי פרעה שנתן מדעתו לכבודו, זה הוה שפיר בכלל "ואברכך". (וכעין זה ביאר על דברי רש"י (לך יד, כג): "שהקדוש ברוך הוא הבטיחני...").

בשפתי חכמים (לך לך יב, יג): ונ"ל דמתנה מועטת רצה, ע"ד כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע . . ועוד י"ל דהנשים חומדות ממון, ולכך אמר לה "אמרי נא . . למען ייטב לי...". כדי לפייסה, אבל לא הי' בדעתו לקחת. (לכאורה כוונתו בשביל עצמו).

במשכיל לדוד (לך יב, יג): הבטחת ה' לאברהם ואברכך "בממון" זהו דוקא בא"י, ולכך התם במלחמה לא רצה ליטול כלום, לפי שהי' בוטח על מה שהבטיחו הקב"ה. אבל בחו"ל "הי' מוצא עצמו בידים ריקניות" אם לא הי' מקבל מתנות.

אמנם לפי תירוצים ע"ד הנ"ל, מתעוררת שאלתו הידועה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בנוגע לפרש"י עה"ת:

האם נאמר שרש"י מתעלם מקושי שעולה בהשקפה ראשונה מפירושו אחד - לשני, ובפרט באותו ענין ובאותו פרשה, והניח הדבר לדורות שלאחריו שיפתרוהו?

ואולי יש למצוא פשר הדבר במה שמפרש רש"י גבי אנשי סדום בד"ה "לה' מאד" (לך יג, יג): "יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו". שתוכנו הוא מרידה בבעלות ומרות של ה' על ברואיו, היפך עצם ענינו של אברהם להודיע לבאי עולם שהעשירות וכו', מאת ה' באים לו. (וע"ד פירש"י לקמן (וירא כא, לג) ד"ה "ויקרא שם וגו'").

ואפשר שבשביל זה הוסיף אברהם בשבועתו לפני מלך סדום "קונה שמים וארץ" להתואר "א-ל עליון" - (וגם לפני כן מלכי-צדק משתמש בתיאור הנ"ל בצירוף ל"א-ל עליון" - כנראה בנוכחות מלך סדום) להדגיש למלך סדום הנתינת טעם על דבריו: "...ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם".

ועפ"ז אחרי שכבר הקדים בכתוב ובפרש"י טיבם של אנשי סדום, יש להבין בפשטות - בלי צורך תוספת ביאור בפרש"י, - ההבדל בין הרכוש שרכש אברהם במצרים בקבלתו מתנות מפרעה, ובין סירובו עד קצה האחרון לקבל ממלך סדום, שעלול לנצל הענקת הרכוש לאברהם (המייצג את בעלותו ומרותו של ה' בעולמו) - לכיוון המרידה בא-ל עליון קונה שמים וארץ.