E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ר"ח כסלו - ש"פ חיי שרה - תשס"ג
פשוטו של מקרא
"בעבור הרעימה"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

שמואל-א, א, ו: "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה, כי סגר ה' בעד רחמה". הנה בפסוק שלפני זה (פסוק ה') כתוב "ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה".

והנה בפשטות הכוונה (וסמיכות הפסוקים) בזה היא, שכיון שנתן לחנה מנה אחת אפים, "חולק חד בחיר הראוי להתקבל בסבר פנים יפות" - רש"י (מהתרגום). ובמצו"ד, "מיוחדת ביופי כו'", ולכן זה גרם שצרתה (פנינה) תכעיס את חנה - מקנאה שראתה שאוהב את חנה יותר ממנה.

אלא שלפי"ז יוקשה סיום פסוק ה' "וה' סגר רחמה", שלכאורה הי' צריך להגמר ב"כי את חנה אהב", ומיד אח"כ הפסוק שלאחריו (שבגלל זה) "וכעסתה צרתה גם כעס גו'".

ובפשטות י"ל הפי' בפסוק, שלמה נתן לה מנה אחת אפים, כי את חנה אהב ודוקא היא הנה וה' סגר רחמה, הנה מזה נצטער אלקנה עוד יותר, שלכן נתן לה - לפייסה - מנה אחת אפים, ובגלל זה שנתן לה כו', קנאה פנינה והיתה מכעיסה אותה.

אך גם אם נאמר שכאן (בפסוק ה') מובנים תיבות "סגר ה' את רחמה" וכנ"ל. אבל יוקשה למה הוכפל שוב בפסוק ו' "וכעסתה צרתה גו' כי סגר ה' בער רחמה", והרי א) כבר נזכר זה. ב) הרי זה לא יכול להיות טעם למה וכעסתה גו' כי סגר ה' בעד רחמה, והרי אדרבא זו סיבה שחנה תכעיס את פנינה, ולא שפנינה תכעיס את חנה (בגלל שאין לה ילדים).

ובמצו"ד מפרש פשש"מ, שמפני שסגר ה' בעד רחמה, לכן יותר קל להכעיסו, "וכדרז"ל שאמרה (פנינה) לה בדרך לעג, כלום קנית מעפורת לבנך הגדול או חלוק לבנך הקטן".

אבל בפשטות התיבות (מבלי להוסיף את פי' המצו"ד), אין כ"כ קשר בין "וכעסתה בעבור הרעימה" לבין "כי סגר ה' בעד רחמה", שכנ"ל אין שום סיבה שפנינת תכעיס את הנה בגלל זה. ועפ"י דרז"ל בב"ב (טז, א) שפנינה לש"ש נתכוונה, שזהו הפירוש בפסוק ו' בעבור הרעימה (כמובא ברש"י), שכוונת פנינה בזה שהכעיסה אותה, היתה כדי שתתפלל לילדים, לכאורה אתי שפיר יותר הקשר שבין (כל) הפסוקים (גם בפשש"מ - עפ"י דרשת רז"ל).

שמסמיך וכעסתה גו' אחרי סגר את רחמה, בגלל שזאת היתה הסיבה למה היתה מכעיסה, מפני שה' סגר גו', ורצתה שהתפלל, ולכן וכעסתה גו', שזה הפי' לפי מארז"ל "בעבור הרעימה".

ויש להוסיף בדרך אפשר הקשר בין הפסוקים, "ולחנה יתן מנה אחת אפים וה' סגר גו'" "וכעסתה גו'", שבגלל ש"וה' סגר רחמה" ובגלל זה נתן לה אלקנה מנה אחת אפים, כדי להפיג צערה, וחששה פנינה שתסתפק בזה, וכמו שאמר לה אלקנה בעצמו להלן פסוק ה' הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, לכן וכעסתה צרתה גם כעס, בעבור הרעימה. שבזה מובן הקשר לפסוק ה' שמסיים וה' סגר את רחמה, שלפי חז"ל זו היתה הסיבה שוכעסתה גו', כדי שיהי' "הרעימה" שתתפלל לבנים, ולא תסתפק בזה שאלקנה נותן לה מנה אחת אפים ומפייסה כו'.

שעפי"ז יובן - בדא"פ - כפל פסוק ו' שחוזר ומסיים (אחרי בעבור הרעימה) שוב כי סגר ה' בעד רחמה, שבזה (בנוסף לפי המצו"ד כנ"ל) מדגיש הפסוק (פעם ב') שזו היתה הסיבה שוכעסתה צרתה גו', מפני שוה' סגר בעד רחמה ורצתה שתתפלל לילדים.

ועפי"ז - י"ל בדא"פ - יומתק מה שכתוב בפסוק ז' "וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה . . כן תכעיסנה גו'", ומפרש רש"י בד"ה "שנה בשנה": "נותן לה חלק מובחר להראותה שמחבבה, וצרתה לפי חיבה שבעלה מראה לה כן תרבה גם היא להכעיסה". שלכאורה אם זה ש"וכעסתה צרתה גו'" הי' מפני קנאתה, הרי בודאי במשך השנה היו לה הרבה הזדמנויות להכעיסה, ולא היתה צריכה לחכות עד שנה הבאה כשתעלה לבית ה'.

ואף שהסיבה הפשוטה זה מפני שאז נתן לה מנה אחת אפים, וכדפירש"י הנ"ל, הנה בודאי גם במשך השנה היו הזדמנויות שהי' מראה לו חיבה יתירה. ובדרך אפשר יש לומר, שבמשך השנה הי' נזהר לבלי לגלות חיבה יתירה באופן שהביא לידי קנאה וכו', שבודאי הי' נזהר אלקנה שלא לצער את פנינה. משא"כ במועד כשהי' בא להקריב קרבנות, וכולם הסבו יחד לאכול מבשר הקדש שהי' לזה חשיבות מיוחדת, ואז הודגש יותר שלחנה אין ילדים, שלכן אז נתן לה מנה אחת אפיים - מובחר וכו', וזה עורר קנאה מיוחדת. אבל לכאורה דוחק הוא.

ועפ"י הנ"ל - עפ"י דברי חז"ל שכוונתה לש"ש - י"ל דכל האהבות כו' שהיו במשך השנה (וכנ"ל שבטח נזהר שלא להראות עדיפות כו'), לא הי' לה בהן כדי להתפייס כ"כ עד שלא תתפלל לבנים, ולכן גם לא ראתה פנינה צורך להכעיסה כדי שתתפלל.

משא"כ כשהיו עולים למשכן שילה במועד, והסבו כולם לאכול מהחגיגה ושלמי שמחה ונדרים ונדבות של שלמים, וחלק לכולם ואז נתן לה מנה אחת אפים לעיני כולם, כדי לפייסה, זה הגדיל את חשיבותה בעיני עצמה ובעיני כולם, ושהיא אהובה במיוחד אצל בעלה, ודוקא כאן יש חשש שתסתפק בזה.

וכנ"ל מזה שאלקנה עצמו אמר לה (שמואל-א, א, ח) "ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים". ובפרט עפ"י תרגום יונתן - מובא במצו"ד - שפירש (ל' מצו"ד): "הלא רצוני אליך ואהבתי לך טובה היא לך מאילו ילדת עשרה בנים, וזה אמר (גם) דוקא שם בשילה. וכנ"ל ששם נתגלה חיבתה ביותר. ולכן דוקא אז הכעיסה אותה פנינה שלא תסתפק בזה ותתפלל אל ה' לבנים.

ויש להוסיף, שכוונת פנינה היתה, שכיון שנמצאים במקום קדוש, הנה התפילה היא מקובלת יותר, ולכן דוקא אז הכעיסה אותה כדי שתתפלל שם. וכן הי' שנפקדה ע"י תפלתה וברכת עלי הכהן.

וזה נעשה אולי כי היתה צריכה לעשות בענין שלא תפגע בה כ"כ קשה, שהרי הכתוב העיד (א, ז) "(כן תכעיסנה) ותבכה ולא תאכל", ולעיל בפסוק ו' "וכעסתה צרתה גם כעס גו'", ומפרש רש"י: "כעס אחר כעס תמיד לכך נאמר גם כעס כו'", וזה גם פירוש הפסוק של "בעבור הרעימה", בעבור שתצטער ותתרגז, שדברי' בגלוי היו קשים ביותר.

ואולי היתה צריכה לשום נפשה בכפה ולהתפלל מעומק הלב עבור חנה שתפקד בזרע אנשים וה' הי' שומע תפלתה.

ולהעיר, שלא נזכר במפורש במקרא שנענשה, רק חנה רמזה זאת בתפלתה (בשירתה) (ב, ח): "עד עקרה ילדה שבעה ורבה בנים אומללה". שי"ל שכיון שכוונתה לש"ש, אין ראוי שיכתב עונשה בגלוי.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות