E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ בהעלותך - תשס"ג
גאולה ומשיח
מלך המשיח מזרע דוד ושלמה דוקא*
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

כתב הרמב"ם בספר המצות (ל"ת שס"ב) וז"ל: "אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד, ובביאור אמרו (קה"ר רפ"ז וכעי"ז יומא עב, ב) כתר מלכות זכה בה דוד, וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך למי שיאמין תורת משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים, אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד וכו'". עכ"ל. ועי' גם בפיה"מ (סנהדרין פרק חלק) סוף עיקר י"ב בנוגע לאמונה בביאת המשיח שכתב וז"ל: "ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד". עכ"ל. וכ"כ באגרת תימן פ"ג.

ובגליון הקודם כתבתי, דאף שהרמב"ם בס' הי"ד לא הזכיר כלל שמשיח צריך להיות מזרע שלמה דוקא, מ"מ י"ל שכן סב"ל גם בס' הי"ד, ולא כמ"ש בס' 'חמדת ישראל' שהרמב"ם חזר בו, די"ל שלא הוצרך הרמב"ם להזכירו בס' הי"ד, כיון שבודאי הוא כן, כיון שכתב בהל' מלכים (פ"א ה"ז): "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם". ומבואר בסנהדרין צה, ב, שלא נשתייר מזרעו של דוד אלא יואש בלבד, דעתלי' איבדה כל זרע הממלכה, ופירשו המפרשים שאיבדה כל אלו שהיו מבניו הזכרים, וכיון דיואש לבד נשאר מבניו הזכרים משלמה, נמצא שבכל אופן מוכרח לומר שמלך המשיח יהי' מזרע שלמה דוקא, כיון דמשאר בניו של דוד לא נשתייר כלום, ולכן לא הוצרך הרמב"ם להביא דין זה, כיון שאין בזה שום חידוש להלכה, ואף שנשתיירו בנים מהנקבות שהן הנשיאים דא"י כדאיתא בסנהדרין ה, א, הרי בלאו הכי אינם ראויים למלכות בית דוד, כיון שמלכות בית דוד הוא בבניו הזכרים דוקא. עיי"ש בארוכה.

מצינו ירושה אצל דוד גם ע"י הבנות

ולכאורה אכתי צריך ביאור, שהרי מצינו ירושה במלכות בית דוד גם באלו שבאים מן הנקבות וכדאיתא בסנהדרין שם: לא יסור שבט מיהודא אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים וכו'. ובתוס' שם (בד"ה דהכא) ביארו המעלה שיש בריש גלותא שבבבל דאיקרי שבט, על הנשיאים שבא"י דאיקרי מחוקק. משום דאיתא בירושלמי דראש גולה שבבבל מזכרים, ונשיא שבא"י מנקבות. ועי' גם בהוריות יא, ב, בנוגע לרבינו הקדוש, דאמר לו ר' חייא שאי"צ להביא שעיר נשיא משום ד"צרתך בבבל", דהתם שבט והכא מחוקק, הרי מוכח מזה שאכן יש איזה ירושת שררה במלכות בית דוד גם באלו שבאים מן הנקבות, דבן הבת יורש וכו', וא"כ איך אמרינן שהוא שייך לבניו הזכרים דוקא? ועי' גם בתשובת מוהר"ר שאול שבסוף שו"ת הרמ"א, שהוכיח מזה דמחוקק מבין רגליו קאי על הנשיאים שבא"י אף שבאים מן הנקבות, שיש ירושת שררה גם בבן הבת.

ויש לבאר בזה, דבשו"ת 'אבני נזר' (יו"ד סי' שיב אות עב-עג) דייק בלשון הרמב"ם שם, דבתחילה כתב דמאחר שמושחין את המלך הרי זה זוכה לו ולבניו לעולם שהמלכות ירושה להם וכו'. ואילו אח"כ כשמדבר אודות מלכות בית דוד, כתב כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם וכו', דלמה כאן במלכות בית דוד הדגיש שהוא לזכרים דוקא? והוכיח מכאן שבמלכות בכלל גם בן הבת יורש, משא"כ במלכות בית דוד רק בן הבן יורש ולא בן הבת, עיי"ש. ועי' גם 'כלי חמדה' שופטים אות ז', ובס' 'משפט המלוכה' ע' תנא.

ירושה במלכות בית דוד וירושה במלכות סתם

ובס' המצוות להרמב"ם (בל"ת הנ"ל) כתב וז"ל: "וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד, לענין מלכות נכרי קרינן ביה, כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינן ביה, וזה מבואר אין ספק בו". עכ"ל. (וראה גם ספרי פ' קרח פי' קיט ג' כתרים הם וכו', כתר כהונה זכה אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה דוד ונטלו וכו'. ועד"ז איתא ביומא עב, ב, וברמב"ם הל' ת"ת רפ"ג, הובא כ"ז בלקו"ש חכ"ח פ' קרח ב').

הרי מבואר בזה, שהענין ד"כתר מלכות" שזכה בו דוד הענין ד"מלכות בית דוד", יש בזה הגדר כמו ב"כתר כהונה", דכמו בכתר כהונה ה"ז לזכרים בלבד, כן גם הענין דכתר מלכות ה"ז לזכרים בלבד, וכדכתיב: "למשפחותם לבית אבותם", דרק אם הוא בבניו הזכרים ה"ז נקרא על שמו של דוד, משא"כ אם הוא גם לבן הבת, הרי אפשר שהוא משבט אחר ושוב אינו נקרא על שם דוד.

ובדברי הימים א' (יז, י) כתוב: "ואגד לך ובית יבנה לך ה'", ופירש"י שם ובית יבנה לך ה', אתה חשבת לבנות לי בית לשמי, באותה מדה יהי' שכרך, ומבשרך הקב"ה כי בית עשה לך ה' שיתן לך בן שימלוך תחתיך וישב על כסא ישראל במקומך, כל שתתקיים בבן אדם אחריו קרוי בית וכו' עיי"ש, (וע"ד דכתיב (שמות א, כא) ויעש להם בתים, ופירש"י בתי כהונה ולוי' ומלכות), וזהו"ע מלכות בית דוד שנקרא על שמו דוקא, והוא רק ע"י בניו הזכרים.

ועפ"ז מבואר למה חילק הרמב"ם בלשונו, דלגבי מלוכה בכלל כתב בניו סתם, כי שם גם בן הבת יורש המלוכה. משא"כ במלכות בית דוד כתב "הזכרים", כיון ששם יש דין מיוחד כמו בכהנים שהוא שייך בבניו הזכרים דוקא, דרק אז נקרא על שמו.

מלכות בית דוד מלכים בעצם מהותם

ויש להוסיף ביאור בזה ע"פ מ"ש בלקו"ש חכ"ח שם, שביאר ההפרש בין מלכות סתם למלכות בית דוד, דבענין המלך והמלכות אפ"ל בב' אופנים: א) נקרא מלך משום שממלא בפועל התפקיד של מלך והנהגת המלוכה. ב) שהוא מלך בעצם מציאותו. והמעלה דמלכות בית דוד הוא שיש בהם ענין המלוכה לא רק משום שהם מלכים בפועל, אלא שיש בהם עצם ענין המלכות. ולכן אין זה ענין נוסף על מציאותם, אלא שזה פועל שינוי בעצם מהותם, שהם מלכים בעצם, ומבאר שזהו הטעם שכתב הרמב"ם בס' המצוות הנ"ל, שכל מי שאינו מזרע הנכבד, לענין מלכות נכרי קרינן ביה, כמו זרע אחר שאינו מזרע אהרן לענין עבודה זר קרינא ביה, כיון דרק בזרע הנכבד יש הענין דמלך בעצם, ושכן הוא גם לגבי אהרן, שהכהונה אצלם אינו דבר נוסף, אלא שזהו עצם מציאותם. עיי"ש בארוכה.

ועי' גם לקו"ש ח"ל פ' חיי שרה ג' (אות ג' והלאה), שביאר ג"כ כנ"ל, והוסיף לבאר שלכן מלכות בית דוד קיים לעולם, כי אם המלוכה הוא דבר נוסף על מציאותו, שייך שיהי' בזה הפסק. משא"כ כשזה עצם מציאותו, לא שייך בזה הפסק, ומבאר גם שלכן נמשח שלמה למלך בחיי אביו. ואין בזה סתירה ל"אין שתי מלכים משתמשים בכתר אחד", כי זהו רק בנוגע לההנהגה בפועל, אבל לא בנוגע לעצם מציאות המלך, דבזה אין סתירה בב' מלכים. עיי"ש.

ולפי"ז י"ל, שזהו גם החילוק בין הריש גלותא שבבבל הבאים מבניו הזכרים, לנשיאי א"י הבאים מן הנקבות, דבריש גלותא שיש בהם הענין ד"מלך בעצם", הנה גם הירושה והמשרה הוא של מלוכה, ובמקום מלך הוא, ונקראים "שבט". משא"כ בנשיאי א"י שאין בהם הענין ד"מלך בעצם", אין בהם הענין דמלוכה, רק ירושה כמו בשאר השררות כנ"ל, ונקראים "מחוקק", שהוא נשיאות בענין התורה כמ"ש התוס' שם, שהרי בודאי לא גרע כחו של דוד משאר המלכים ששייך אצלם ירושה גם ע"י הנקיבות, ובמילא בענין זה גם אצל דוד כן, אבל אין זה שייך להענין ד"מלכות בית דוד" ול"כתר מלכות" שהו"ע מיוחד כנ"ל שנעשה מלך בעצם, שזהו רק בבניו הזכרים.

ולכן מצינו חילוק גם בסמכותם, וכמ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פ"ד הי"ג, דראש גולה במקום מלך הוא, ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום וכו', והביא ע"ז קרא דלא יסור שבט מיהודא. משא"כ לגבי הנשיאים דארץ ישראל לא כתב כן, כמ"ש בהל' י"ד, ובהל' ה' כתב דחכמים חלקו כבוד לבית הלל הזקן שלא יהא נסמך אלא ברשות הנשיא, דמשמע מזה שלא הי' בהם ענין המלוכה וכו', וזהו מה שענה ר' חייא לרבי הרי צרתך בבבל, שהוא שבט, ורבי הוא מחוקק, ולכן אי"צ להביא שעיר, (ועי' בחי' יעב"ץ הוריות שם, ולפי הנ"ל יש להעיר על מה שכתב, די"ל דאם לא היו ריש גלותא בבבל, היו נותנים להנשיאים דין כמו במלך, ואז הי' צריך שעיר שהוא באדם שאין על גביו אלא ה"א כדאיתא שם. אבל כיון ש"צרתך בבבל", שהן מלכים בעצם כו', ובמילא יש להם משרה של מלוכה, במילא אין לנשיאי א"י משרה של מלוכה).

ועי' גם בחי' הגרי"ז פ' וילך, שביאר דאמר גבי שבט מיהודא, וגבי מחוקק מבין רגליו, משום דשבט עדיף ממחוקק, דראש גולה הוא מן הזכרים ונשיא שבא"י מן הנקבות (כנ"ל), נמצא שהשבט שהוא הראש גולה הי' הוא בעצמו שם יהודא עליו, דלמשפחותם לבית אבותיו כתיב, ולהכי קראו הכתוב בשם יהודא, אבל המחוקק הי' רק יוצא משבט יהודא, אבל הוא עצמו לא הי' בו שם יהודא, וזהו דקראו הכתוב "מבין רגליו", שהוא רק יוצא מיהודא, אבל הוא בעצמו לאו שם יהודא ביה.

ולפי"ז נמצא בנוגע למלך המשיח שענינו "מלכות בית דוד" בתכלית השלימות, כי מלכותו גדולה מכל המלכים שהיו, כמ"ש הרבי באג"ק ח"ד ע' קפא, ובס' 'שערי גאולה' 'ימות המשיח' סי' יד. ועי' גם בס' 'הדרנים על הרמב"ם' ע' קיב, ובהערה 37 שהביא שם מהמשך תער"ב, שישנם שני אופנים במלך ע"ד הנ"ל. וכתב שם, דעפ"ז יובן מה שתואר דמשיח הוא "מלך מבית דוד", כי משיח הו"ע בפני עצמו שלמעלה מענין תיקון העולם בחינת "מלך בעצם" שאינו תלוי בהעם עיי"ש, במילא ודאי הוא צ"ל מבניו הזכרים דוקא כנ"ל, וא"ש מה שנתבאר שלכן לא הוצרך הרמב"ם לכתוב בס' הי"ד שהוא מזרע שלמה דוקא, כיון שמבניו הזכרים נשתייר רק יואש מזרע שלמה בלבד, וכפי' שנת'.


*) לעילוי נשמת בני הנחמד והנעים הבחור שמואל ע"ה, נפטר ביום ועש"ק פ' נשא י"ג סיון תשס"ג. ת.נ.צ.ב.ה.

גאולה ומשיח
זריעה לעתיד לבוא
הרב מנחם מענדל רייצס
קרית גת, אה"ק

א) אמרו רז"ל (שבת ל, ב): "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת". והיינו, שלא יצטרכו לדוש ולרקד ולנפות וללוש ולאפות כו' - אלא הלחם ייצא מוכן מעם הארץ, ועד"ז בנוגע לבגדים שייצאו מוכנים.

ב) ובשיחת ש"פ בהר תשל"ג ביאר רבינו, שאמנם הארץ תוציא מעצמה גלוסקאות וכלי מילת כו', אבל עדיין יצטרכו לחרוש ולזרוע. כלומר, שאף שכל המלאכות הקשורות בהכנת הלחם לא יהיה צורך בהם יותר, כי הלחם ייצא מוכן - הרי בנוגע להתחלת הענין, החרישה והזריעה, בזה יהיה צורך אף לעת"ל. ומבאר שם הטעם לדבר, כיון שהמטרה היא שיהיה "דירה בתחתונים", הרי כדי שיודגש שהגילויים מלמעלה הם תוצאה של עבודת התחתונים דוקא - לכן יהיה צורך לחרוש ולזרוע, ענין של עבודת התחתונים, ודוקא עי"ז תהיה אח"כ הצמיחה באופן מוצלח ומבורך וכו'.

ג) וראה בשיחת ש"פ אמור תשמ"ז (התוועדויות ח"ג ע' 279), שמפרש שם הפסוק (ר"פ בהר) "ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך", שכידוע קשה הסדר בפסוק - שהיה צ"ל בהיפך, ומבאר שם שפסוק זה קאי על לע"ל, וז"ל:

"הכניסה לארץ בגאולה העתידה לא תהי' באופן של כיבוש ומלחמה, כבכניסה לארץ בפעם הראשונה, שבע שכבשו ושבע שחלקו - אלא, מתוך מנוחה, "בשובה ונחת", ותיכף ומיד.

ונוסף לזה, לא יצטרכו לעבודה ד"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך" - שהרי "עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת", אשר, עם היותם "גלוסקאות וכלי מיל" שיצאו מ"הארץ" (לא מהשמים), מכל מקום, לא יהי' צורך בפעולה טבעית כדי להשיגם, מכיון שארץ ישראל תוציאם בדרך נס, כך, שלא יהי' צורך להמתין משך זמן.

ועפ"ז, בכניסה לארץ בגאולה העתידה - מכיון שלא יצטרכו להמתין לכיבוש וחלוקה, ולשש שנים של עבודה בשדה ובכרם - הרי תיכף ומיד "ושבתה הארץ שבת לה'" כפשוטו; ורק לאחרי זה, מכיון שצריך להיות דירה בתחתונים דוקא, יהיה גם "שש שנים תזרע שדך" - באופן ד"ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם", עכ"ל.

ולכאורה תוכן הביאור כאן שונה במקצת מהשיחה דתשל"ג. כי, בתשל"ג לומד בפי' מארז"ל זה דגלוסקאות וכלי מילת שהכוונה היא לאחר הזריעה, אמנם כאן לומד בפי' מארז"ל זה שיהיה בלי זריעה. שלכן, מיד שיכנסו לארץ ימצאו פירות וכו' מוכנים, ללא זריעה קודם.

אמנם מה שממשיך שלאחר מכן, "מכיון שצריך להיות דירה בתחתונים דוקא, יהיה גם "שש שנים תזרע שדך"", צריך ביאור:

השייכות ד'זריעה' ל"דירה בתחתונים" - מובנת ע"פ השיחה דתשל"ג; אבל צ"ע, אם מיד שיכנסו לארץ ימצאו פירות מוכנים ללא זריעה לפנ"ז, מדוע לאחר מכן יחזור המצב ו'יירד' בדרגתו - ששוב יצטרכו לזריעה?! ואם מצד הענין ד"דירה בתחתונים", שלכן צ"ל ענין הזריעה - למה מיד שיכנסו לארץ ימצאו פירות מוכנים ללא זריעה?

ובמלים פשוטות: בשיחה דתשל"ג מבאר שכל הזמן יצטרכו לזרוע - אמנם כאן בתשמ"ז יוצא דבר חידוש, שבתחילה לא יצטרכו לזרוע, ואחר כך שוב יתחדש הצורך בזריעה! וצ"ב.

ד) ויש להעיר עוד, שבמאמרי אדמו"ר האמצעי בכ"מ, נראה שלמד בפשטות ש"עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת" כוונתו היא שתוציא לגמרי מעצמה, לללא זריעה כלל. ראה מאמרי ס' בראשית עמ' שז: "הארץ לא תקבל מן הגשמיות כלל ולא מזרע הזרוע רק מצד עצמה תצמיח הכל, כמ"ש בחריש ובקציר תשבות, ואמר: עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת כו'". ובהנסמן שם.

ואמנם, במאמרי אדמו"ר האמצעי שם מבואר שיהיו ב' תקופות, וזה שהארץ תוציא מעצמה ללא זריעה יהיה זה רק בתקופה השניה. אבל (מלבד שבשיחה דתשל"ג נראה קצת שכוונתו גם לתקופת תחה"מ, שגם אז יצטרכו לזרוע, ואינו מוכרח -) עכ"פ יש כאן פירושים חלוקים בהסברת מארז"ל זה של "עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת", שלפי השיחה דתשל"ג פירושו של מאמר זה הוא - לאחרי הזריעה, ולפי השיחה דתשמ"ז ומאמרי אדמו"ר האמצעי - כוונת המאמר היא ללא זריעה.

ה) וכן ראיתי שלמד בפשטות הרה"ג הרה"צ רלו"י מבארדיטשוב, שפי' (בס' 'קדושת לוי' עה"ת) הפסוק "וזרעתם לריק זרעכם" - "כי עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ותהי' הזריעה לריק, כי לא יהי' צורך לזריעה, רק אויביכם יזרעו" - שלמד פי' מארז"ל זה של גלוסקאות וכלי מילת שבא לשלול גם הזריעה. ועצ"ע בכ"ז.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות