מזכיר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
בשו"ע אדמוה"ז (סי' ריג, ז) כותב, וז"ל: "...או מלין את בניו1 בשעה אחת, אין רשאים לחלק, אלא צריכים לעשות ביחד, כדי שיברך אחד לכולם, שכיון שלא יצא ידי חובת מצוה זו עד שיעשה כולם, הרי לא נגמר המצווה עד שיעשה כולם, ולכן די בברכה אחת, ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה". עכ"ל.
והנה, בתחילת חודש כסלו תשט"ז נולדו לי תאומים, שני בנים שי'. והיות ששמעתי שיש מנהג אצל חסידים שבמקרה כזה עושים ב' בריתות נפרדות, שאלתי את כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו איך להתנהג, אם לעשות ב' הבריתות זו אחר זו ולברך ברכה אחת, או מקודם ברית א' ולעשות הפסק ואח"כ ברית השני'. הרבי ענה: "דו האסט דאך סמיכה לרבנות, פסק'ן אליין" (יש לך סמיכות לרבנות, תפסוק בעצמך). [מעניין שלא אמר הלא ישנו פס"ד מפורש מאדה"ז, וא"כ מהי השאלה. וכנראה שענה כנ"ל, מכיון שיש מנהג לסדר ב' בריתות נפרדות].
עפ"י מענה הנ"ל, ישבתי ביחד עם אבי ע"ה, ולמדנו הטור ושו"ע (יו"ד סי' רסה) עם הש"ך וט"ז, וראינו החילוקי דיעות שיש בזה. למדנו ה'פתחי תשובה' (שם סק"י), וז"ל: "עיין ב'תשובת דרכי נועם' (חי"ד סי' כז) שכתב דבמצרים נהגו לברך על כל אחד בפני עצמו, ואחר מילת האחד אומרים פסוקים המלאך הגואל וכיוצא, כדי להסיח דעת, והוא מנהג ותיקין. ואם הם של אדם אחד, מברך האב להכניסו ג"כ על כל א' בפני עצמו. ע"ש.
אח"כ למדנו בס' 'אות חיים ושלום' (להרה"צ וכו' ממונקאנטש), ושם בסי' רסה ס"ק טו הוא כותב: "אמנם לפי מנהגינו עי' בפת"ש בשם 'דרכי נועם', מה שנוהגים במצרים, וכן מנהגינו לברך על כל א' בפני עצמו כל הברכות . . והמנהג הזה יסודו בהררי קודש מאבותינו ואבות אבותינו זי"ע".
עפ"י כל זה, סדרנו שתי בריתות נפרדות. אחרי הברית של הבכור, עשינו הפסק עם אמירת לחיים וחזרת מאמר דא"ח, ואחרי זה ערכנו את הברית לבן השני. באותו יום כשהייתי אצל הרבי, שאל אותי הרבי: איך עשית לפועל. עניתי שעשינו שתי בריתות נפרדות עם הפסק בין אחת להשני'. ואמר: "דו האסט מכוון געווען לדעתי. פון וואנען האסטו גענומען אזוי צו טאן". ועניתי מהס' 'אות חיים ושלום'. ע"ז אמר: "פון דארטן דאס ארויסנעמען, דארף מען קענען מדייק זיין, אבער זייער גלייך ווי דו האסט געטאן. נעכטין האב איך דיר ניט געענטפערט, שלא רציתי להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים, במחלוקת הפוסקים".
מספר שנים אח"ז, נולדו תאומים לעוד משפחה מאנ"ש, גם הוא שאל את הרבי איך להתנהג בנוגע להבריתות, והרבי ענה לו: כבר הי' לעולמים, ויברר אצל זה שכבר הי' לו כזה, וכן יתנהג גם הוא, וכן עשה.
מענין לענין: שאלתי את הרבי ג"כ אם היולדת צריכה לברך ברכת הגומל, התשובה: "וואו האסטו געזען אז א פרוי זאל בענטשין הגומל? גיי און פרעג ביי עלטערע רבנים".
כשיצאתי מן הקודש, נכנסתי להזאל, וישבו שם שני רבנים מזקני אנ"ש, המשפיע הרה"ח ר' שמואל הלוי לויטין ע"ה, וגיסו הרה"ח ר' אלי' שמואל הכהן כהנוב ע"ה. נגשתי אליהם (ומבלי להגיד להם ששאלתי את הרבי), שאלתי אותם את השאלה הנ"ל. ר' שמואל אמר שנשים אינן מברכות הגומל. קפץ ר' אלי' שמואל וצעק: מה אתה אומר, בגליל שלנו היו הנשים מברכות הגומל. ע"ז אמר לי ר' שמואל: לא תשמע אליו, נשים אינן מברכות.
אז ספרתי להם מה שז"ע שמעתי מהרבי, אמר ר' שמואל לגיסו, נו, אתה שומע מה שהרבי אומר. אח"כ אמרתי לר' שמואל: את הרבי לא הרבתי לשאול, אבל אותכם יכולני לשאול, אדמוה"ז בסדר ברכת הנהנין [פי"ג, ס"ג] פוסק שאשה יולדת כן תברך ברכת הגומל, ולמה אין נוהגים כן? אמר לי ר' שמואל: אותם רבנים מלפני כמה דורות שהורו שלא לברך, גם כן ידעו דברי אדה"ז הנ"ל, ואעפ"כ פסקו כנ"ל*.
1) בספר 'אות חיים ושלום' שם כותב - על לשון הרמ"א: השני: "הנה קמיירי רק משני ילדים ומשלשה לא קמיירי, ולכאורה פשוט נראה דה"ה שלשה". ע"כ. ומלשון אדה"ז ומלין את "בניו" (ל' רבים) - יש לדייק שלדעת אדה"ז אין נפק"מ כמה בנים צריכים למול באותה שעה.
*) ראה בס' "תודת חיים" פרק יא בארוכה בענין ברכת הגומל בנשים וש"נ. המערכת.
Download PDF