אודות מה שהתיר הרבי לחתן להתענות בפורים קטן תשי"א ('תורת מנחם - התוועדויות' (ב) תשי"א ח"א עמ' 252, וזאת לפי פניית החתן, ראה סיפורו בס' 'מקדש ישראל' עמ' 91), הקשה הרב גבריאל ציננער שליט"א בעהמ"ח 'נטעי גבריאל' בגליון תתנו עמ' 15 מדברי שו"ע אדה"ז סי' תכט סי"ז על תענית באסרו-חג-המצות "ואיסור זה אינו אלא מנהג, אבל מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בו, אלא שהמונע הרי זה משובח", וא"כ כאן שמניעת התענית היא מדינא (כדעת רוב הראשונים שזו מסקנת הגמרא במגילה דף ו, ב), וכפסק השו"ע והרמ"א סי' תרצז ס"א, איך ניתן להחמיר ולהתענות. וראיתי מש"כ הריד"ק שי' על זה ב'כפר חב"ד' גיליון 1034 עמ' 14 ובגליון תתנז עמ' 27.

ולכאורה מחוורתא, דאף שפסקו לנהוג כך למעשה, אין הכוונה שהתענית אסורה מדינא, שהרי כבר כתב מהר"ם מרוטנבורג (במרדכי מגילה פ"א סי' תשפד) וכן הביא בביאור הגר"א (סי' תקסח ס"ז) שמסקנא זו היא רק ע"פ מגילת תענית, והרי קיי"ל (ר"ה יט, ב; טושו"ע סי' תקעג) ש"בטלה מגילת תענית", וכן הקשה בס' פתחי תשובה, הובא בס' ארחות חיים להרה"צ מספינקא סי' תרצז, ונשאר בצ"ע. אך הגר"א בסי' זה לא נחלק כלל על השו"ע והרמ"א, ומסתבר שרק נהגו כן לחומרא, ע"ד מניעת תענית חתן ביום ט"ו בשבט שכתב המג"א סי' תקעג ס"א "כיוון שמוזכר בגמרא", אף שבגמרא אין איסור בזה כלל, ולכן גם מניעה זו "אינה אלא מנהג". וע"ע.