E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ בא - יו"ד שבט - תשס"ד
הלכה ומנהג
דין מחיצה בביהכ"נ בין האנשים לנשים
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע בודאפשט, הונגריה

המקור בגמרא להפרדה

מקור1 חיוב ההפרדה בין האנשים לנשים הוא במשנה סוכה נא, א: במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תיקון גדול. ובגמ' שם ב (ובפרש"י שם): מאי תיקון גדול? אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו2, חלקה היתה בראשונה (ולא היו זיזין יוצאין מן הכתלים) והקיפוה גזוזטרא (נתנו זיזין בכתלי בולטין מן הכותל סביב סביב, וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות…, כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות, וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה), והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה3.

תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים (בעזרת נשים) ואנשים מבחוץ (ברחבה של הר הבית ובחיל), והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

היכי עביד הכי (שהוסיפו ושינו כלום על בנין שלמה)? והכתיב (גבי דוד המלך, כשצוה את שלמה על מדת הבית ובניינו)4 הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (כל מלאכת התבנית שהודיעו הקדוש ברוך הוא על ידי גד החוזה ונתן הנביא)!

אמר רב: קרא אשכחו (שצריך להבדיל אנשים מנשים, ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול) ודרוש5, וספדה הארץ (ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג) משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד (שאפילו בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים). אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא שעוסקין6 בהספד (באותה שעה, והמצטער אינו מיקל ראשו מהר) ואין יצר הרע שולט בהם (כדקאמר קרא7 והסירותי את לב האבן, ולקמן אמר שהקדוש ברוך הוא שוחטו כו'), אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה (וקרובה לקלות ראש) ויצר הרע שולט בהם (עכשיו, לא כל שכן) על אחת כמה וכמה.

דברי הגמרא הנ"ל הם המקור לחיוב ההפרדה בין אנשים לנשים.

"…מבפנים… מבחוץ…"

ראוי לשים לב לפירוש רש"י ל"מבפנים" ו"מבחוץ". לפי רש"י הכוונה כאן: "מבפנים. בעזרת נשים. מבחוץ. ברחבה של הר הבית ובחיל", כלומר גם "בראשונה" לא היו האנשים והנשים נמצאים באותו מקום ממש (שהרי חיוב ההפרדה מרומז בכתוב), רק היו במקומות נפרדים, ובכל זאת הגיעו לידי קלות ראש. ולכאורה עזרת נשים והר הבית והחיל נחשבים בודאי כחדרים נפרדים שהרי ביניהם חומת הר הבית, וא"כ למה לא הספיקה ההפרדה הזאת?

והיה אפשר לומר כיון שבכניסה לעזרת נשים ישנו שער הר הבית שגובהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות8, וע"כ אין זה נחשב כהפרדה שהרי ישנו שטח גדול ופתוח בין שני המקומות. אבל לכאורה יכלו לפתור בעיה זו ע"י סגירת הדלתות9.

ואולי עיקר הבעיה היתה כיון שאלו ש"מבפנים" יכלו לצאת מהר הבית רק ע"י שיעברו בין אלו ש"מבחוץ"10. וניסו לראות מה עדיף: שהאנשים יעברו בין הנשים או שהנשים יעברו בין האנשים11, וכשראו שבין כך ובין כך היו באין לידי קלות ראש, התקינו שהנשים יושבות מלמעלה ואנשים בפנים בתוך עזרת נשים, והנשים יכולות לצאת מהר הבית מבלי שיעברו בין האנשים. וזה היה התיקון הגדול12.

מטרת ההפרדה

בגמרא הנ"ל מבואר שמטרת ההפרדה היתה למנוע מצב ש"היו באים לידי קלות ראש", אמנם עדיין אין אנו יודעים: (א) מה הביאם לידי קלות ראש: הסתכלות האנשים בנשים או העירבוב בין האנשים והנשים, שהרי שניהם מתוצאות העדר מחיצה? ואין בזה רק משמעות דורשין, אלא נפק"מ איכא להלכה ולמעשה: (ב) כיון שתיקון המסובב בא ע"י תיקון הסיבה, הרי צריכים אנו לדעת האופי והמכוון ב"תיקון גדול" שעשו שם, האם מטרת התיקון וההפרדה היתה כדי שלא יתערבבו או כדי שלא יסתכלו האנשים על הנשים.

בדברי הרמב"ם מצינו משמעויות סותרות זל"ז. בפיה"מ עמ"ס סוכה שם13: "…שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו, כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים"14. אבל בפיה"מ עמ"ס מדות15 הוא כותב: "ומפני שחששו להתערבות האנשים עם הנשים הקיפוה עמודים ועשו עליהם מסביב תאים גבוהים שיסתכלו מהן הנשים בזמן שמתקבצין ישראל שם לשמחת בית השואבה"16, וכן כתב ב'משנה תורה' הל' לולב17: "היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה, כדי שלא יתערבו אלו עם אלו", ועד"ז כתב בהל' בית הבחירה18: "כדי שלא יהיו מעורבבין".

לפי דברי הרמב"ם בפיה"מ עמ"ס סוכה רצו למנוע הסתכלות האנשים על הנשים, וע"כ בנו מקום לנשים מעל האנשים, ולא יכלו האנשים והנשים לראות זה את זה. אבל לפי דבריו בפיה"מ עמ"ס מדות רצו למנוע שלא יתערבבו האנשים עם הנשים ויגיעו לידי קלות ראש, וע"כ בנו מקום לנשים מסביב לעזרת נשים. הנשים אמנם יכלו יכלו לראות את האנשים מלמעלה19, אבל לא יכלו להתערבב.

ולמעשה, נחלקו הפוסקים האחרונים.

שיטה ראשונה: ה'אגרות משה'20 הכריע שחיוב ההפרדה אינו אלא כדי שלא יבואו לקלות ראש, "ולכן במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים שמסתבר שאין לבוא לידי קלות ראש יש להתיר. והוא גובה ג' אמות שהן י"ח טפחים21… ואף שנראים הראשים אף בי"ח טפחים כשעומדות, לא יבא מזה לידי קלות ראש22... אבל בפחות מי"ח טפחים אסור וצריך למחות בכל התוקף…". ולפי שיטתו זו פסק ה'אגרות משה'23 דגם מחיצה שחלקה עשויה מזכוכית שקופה כשרה: "בדבר המחיצה [בין העז"נ] שעשה חלק ממנה מזכוכית בערך שליש מלמעלה24, הנה יפה כתב כתר"ה שמדין המחיצה ליכא חסרון25".

ה'אגרות משה'26 דוחה את הסברא שסגי במחיצה כל דהו, כגון ד' טפחים רוחב וי' אורך. "אף שלכל דבר הצריך מחיצה הרי הוא מחיצה גמורה, מ"מ לענין הבדלת אנשים ונשים אינה כלום שעדיין הם כמעורבין ובאין לקלות ראש… שהרי יכולים לדבר ולהרבות שיחה עם הנשים בלי שום קושי וליגע בידיהם, ואין לך קלות ראש גדולה מזו, ונחשבו כמעורבין ממש ואסור…"27.

והוא מוסיף ומבאר28: "…ודאי אסור להסתכל באשה אפילו במקומות שדרכן להיות מגולות כשמתכוין לראותה… וזה אסור בכל מקום אפילו ברחובות, ויש חיוב על כל אדם להביט כפי האפשר למטה כשהולך בשוק… וכן כשבאה אשה לשאול להרב שאלה בעניני איסור והיתר מחוייב להשתדל שלא להביט בפניה כדי שלא יבא ליהנות ח"ו מהראיה, וכן בכל מקום שפוגע בנשים. אבל לא בשביל זה הוא ענין חיוב המחיצה בבהכ"נ ובכל מקום שמתאספים שמחוייבין לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, כי בשביל איסור ההסתכלות הוא כמו בכל מקום שהוא דין על האנשים שלא יסתכלו בהן כמו ברחובות ואם יש מי שיעבור ויסתכל בכוונה לראות ליהנות אין אנו אחראין להם… והטעם פשוט דזה לא ניכר לאחרים. ורק בשביל קלות ראש הוא חיוב המחיצה שזה ניכר לאחרים ובאין ממילא גם הם לקלות ראש ולידי הרהור ח"ו…".

לשיטת ה'אגרות משה' אין חיוב המחיצה בין אנשים לנשים שייך לאיסור הסתכלות כלל כדי שנאמר שצריכים אנו לחומה גבוהה. ומאידך גיסא, לא הרי המחיצה האמורה כאן כהמחיצה האמורה בכל התורה (כמו בדיני שבת, סוכה וטומאה) כדי שנאמר שמחיצה גבוהה עשרה טפחים מספקת29. אלא דין מחיצה בין אנשים לנשים ה"ה דין מיוחד, וביסודו הוא חיוב שלילת מצב של קלות ראש, שצריך שיהיה הפרדה המספקת למנוע קלות ראש.

שיטה שניה: אמנם רבים מהאחרונים חולקים וס"ל שדברי הרמב"ם בפיה"מ מס' סוכה הם העיקר, וחיוב המחיצה הוא מפני איסור ההסתכלות, וע"כ צריך המחיצה המבדיל בין האנשים לנשים להיות למעלה מקומת איש ובאופן שהאנשים לא יוכלו לראות את הנשים כלל30.

שיטה שלישית: ויש להוסיף בזה: אפילו אם נקבל את שיטתו של ה'אגרות משה' שדברי הרמב"ם בפיה"מ עמ"ס מדות וב'משנה תורה' הם העיקר, וההפרדה לא נועדה כדי למנוע הסתכלות אלא כדי שלא יבואו לידי קלות ראש, עדיין אפשר לחלוק על מסקנתו שמספיקה מחיצה הגבוה עד לכתפים. ויש לומר שאפילו רק כדי למנוע קלות ראש צריכים מחיצה שהיא גבוה למעלה מקומת איש, שהרי שיעור גובה המחיצה המספקת כדי למנוע קלות ראש קבע ה'אגרות משה' רק מסברא: "במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים שמסתבר שאין לבוא לידי קלות ראש יש להתיר", ויש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שכל שהאנשים והנשים יכולים לראות ולהסתכל זה על זה, ויכולים לדבר זה עם זה, או עכ"פ לרמז זה לזה בקריצת עינים וכיו"ב, אפשר ואפשר שיבואו לידי קלות ראש31.

[ויש לדון עפ"ז איך היה בביהמ"ק לאחרי התיקון הגדול שהנשים היו יושבות מלמעלה האם האנשים מלמטה יכלו לראותן, שהרי מפורש ברש"י וברמב"ם ש"הנשים רואות מלמעלן", ולמה לא באו לידי קלות ראש? ואפשר לבאר בשני אופנים: 1) הרי חומות הר הבית היו גבוהות מאד32, וא"כ אולי בנו את הגזוזוטראות מעל העזרת נשים למעלה מעשרים אמה "דלא שלטא בה עינא"33. 2) בנוסף להפרדה הרי הנשים היו בדיוטא אחרת וע"כ לא היה מקום לחשוש לקלות ראש. ובנוסף לכל זה הרי מורא מקדש עליהם34. וצ"ע35.]

בירור שיטתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע

הרבי סובר שמחיצה מזכוכית שקופה אינו מועיל, וכפי שענה לא'36: "לכתבו, וועגן אַ מחיצה וואס די אויבערשטע טייל איז פון דורכזיכטיגע גלאז – איז דאס דאך געמאַכט חוזק פון זיך אליין, וועמ[ע]ן נאַרט מען אויס דערמיט?". ומשמע מזה ששיטתו שמטרת המחיצה היא כדי למנוע את ההסתכלות, כי לפי השיטה שסוברת שמטרת המחיצה היא רק למנוע תערובת שממנה יוכלו לבא לידי קלות ראש, הרי יתכן לומר שגם מחיצה של זכוכית מספקת37.

דעת כ"ק אדמו"ר זי"ע מתברר עוד מתוך תשובות שענה להרה"ת שמואל פסח שי' בוגומילסקי בקיץ תשכ"ד38. הרש"פ שאל באיזה תנאים לקבל את הרבנות בביהכ"נ שהציעו לו. וע"ז ענה הרבי39: "המחיצה – למעלה מקומת איש". על שאלת הרש"פ האם הכוונה ל-6 רגל40, היה המענה: "לפחות"41.

הרש"פ שאל עוד האם אפשר לעשות המחיצה מזכוכית כמו בבית מדרשו של הרבי? וע"ז ענה הרבי: "שאינה זכה42 להמביטים מעזרת אנשים. מה הכריחו זיך אנשלאגן מיט א היתר (שהוא בלאה"כ מדוחק גדול) – מבלי להרגיש שכאן העזרת נשים למעלה (וביותר) בגובה מעזרת אנשים, וראה סוכה נא, סע"ב: והיו באים כו' ועדיין היו באים כו' (עד ש)התקינו כו' מלמעלה – ובחדא"ג שהשינוי שיושבות למעלה נקרא בפ"ע תיקון גדול לגבי לפני זה! וכלאחר יד ביטל בדיבורו - השוואתו כ"ז!"

ולכאורה כוונת הדברים:

1) לפני שהרבי אומר דעתו בנוגע למחיצה זו הוא קובע שכל הדיון יכול להיות רק בזכוכית (ע"ד מחיצת הזכוכית ב-770) ש"אינה זכה", ואם כי אפשר להבחין שעומדות שמה נשים, אבל כיון שא"א לראות ולהכיר אותם, וע"כ אפשר לדון במחיצה זו האם זה נחשבת כמתאימה שמונעת אפילו ההסתכלות43.

2) בהמשך לזה מגלה הרבי את דעתו שכשהאנשים והנשים נמצאים זה ליד זה ומפסיק ביניהם רק מחיצה מזכוכית, כיון שאין המחיצה מפסיק לגמרי ביניהם כי הרי אין הראיה נשללת מכל וכל, על כן הפרדה כזו אינה אלא "היתר… מדוחק גדול".

3) שונה הוא בית הכנסת ב-770 ששם כן משתמשים במחיצת זכוכית שאינה זכה, כיון שהעזרת נשים נמצא הרבה למעלה מקומת איש שזה כשלעצמו הוא ג"כ "תיקון גדול", ולזה מצטרף מחיצה כזו. וא"א ללמוד ממחיצת 770 לענין ביהכ"נ שהעזרת נשים נמצאת ליד העזרת אנשים.

ומביא הרבי ראיה מהגמרא בסוכה (שהועתק לעיל): בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. ומפרש בחידושי אגדות למהרש"א: "והיינו דתקנה שניה שיהו יושבות מלמעלה מקרי תקנה גדולה לגבי תקנה ראשונה שיהו יושבות מבחוץ". ולכאורה כוונת הראיה להוכיח שבלי כל קשר לאפשרות ההסתכלות, הרי עצם הדבר שהנשים נמצאות למעלה רחוק מהאנשים זה כבר תיקון גדול.

דרגות השונות במחיצה

אמנם לכאורה יש להקשות, מהי הראיה שהרבי מביא מהגמרא בסוכה, שהרי לפי השיטה (שביארנו לעיל שזוהי גם שיטתו של הרבי) שמטרת התיקון גדול היתה כדי למנוע ההסתכלות, אין עצם הדבר שהנשים למעלה מועיל כלום באם האנשים מלמטה היו יכולים לראותן, ולפי שיטה זו הפירוש בגמרא הוא כמו שפירוש הרמב"ם בפיה"מ שם, שהנשים היו על האנשים, וא"כ לכאורה א"א להוכיח משם שאפילו בביהכ"נ שהאנשים יכולים לראות את הנשים עדיין יש מעלה בעזרת נשים כשהיא נמצא בגובה מעל העזרת אנשים?

ויש לומר ששיטת הרבי היא כפי השיטה השלישית דלעיל, דעיקר מטרת המחיצה היא רק כדי שלא יבואו לקלות ראש44, וע"כ הרבי כתב שאין הנידון דומה לראיה, כי ההפרדה ב-770 בין הנשים לגברים בנויה משני מרכיבים: 1) הנשים נמצאות למעלה גבוה הרבה מעל העזרת האנשים, וזה כבר תיקון גדול לעומת ביהכ"נ שהעזרת נשים נמצאת למטה ליד היכל בית הכנסת שבו מתפללים האנשים. 2) עוד מוסיפים לה זכוכית "שאינה זכה", והרי זה דוגמת מחיצה שהיא למעלה מקומת איש, שודאי מועיל בשביל שלא יבואו לידי קלות ראש.

ולפי זה יוצא לנו שישנם ארבע דרגות במחיצה:

א) גבוה ח"י טפחים עד הכתפים אינה מספקת כלל כשהאנשים והנשים נמצאים בגובה אחת, כי יש חשש שיבואו לידי קלות ראש.

ב) כשהעזרת נשים למעלה מעל האנשים, למרות שאולי האנשים יכולים לראותן כי המחיצה אינו גבוה מעל הכתפים, בכל זאת זה כבר יש בזה מעלה גדולה (כשר בדיעבד? בשעת הדחק?), כיון שהם רחוקים זה מזה וא"א לתקשר בקלות. ואולי ההסתכלות גם אינו כ"כ בקלות שהרי צריכים להרים את הראש.

ג) כשהעזרת נשים למעלה מעל האנשים ויש גם זכוכית שאינה זכה המפרדת ביניהם, דלמרות שאין ההסתכלות מן הנמנעות ממש, בכל זאת כשר, כיון: (1) שכנ"ל הם רחוקים זה מזה, (2) והמחיצה מערפלת ומקשה על ההסתכלות.

ד) המעלה הכי גדולה כשיש מחיצה למעלה מקומת איש המונעת כל אפשריות של ראיה והסתכלות, ובכה"ג אין נפק"מ בין אם העזרת נשים נמצאת באותה קומה או בקומה אחרת, דכיון שישנה מחיצה בין האנשים והנשים שוב אין מעלה באם העזרת נשים תהיה למעלה מעל האנשים.

דעת הרבי על מחיצה שאינה גבוה למעלה מקומת איש

אמנם למרות כל הנ"ל מצינו לכאורה שאין הרבי שולל לגמרי מחיצה שאינה גבוה למעלה מקומת איש, שהרי הוא כותב לא'45: "...יישר כחו וגדול זכותו על שעלה בידו לעשות הנ"ל וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו. ובודאי במשך הזמן בדברי נועם ובאופן של כבוד – יוסיפו על הנ"ל עד שיהי' למעלה מקומת איש ובזה הוא מהשיעורים שהן לפי מה שהוא אדם (כלים פי"ז מי"א), דזיל בתר טעמא דמילתא", הרי משמע שלא דחה הרבי מכל וכל את שיטת ה'אגרות משה'46, ולדעת הרבי בוודאי יש להשתדל לעשות גם מחיצה שאינו למעלה מקומת האדם, וזה נחשב כבר לזכות הרבים, גם אם אין סיכויים שבמשך הזמן יוכלו להוסיף על המחיצה47.

[ואולי למחיצה כזו הכוונה כשהרבי כותב48: "בוודאי במחיצה הטובה לא רק בדיעבד וכו'…", שמחיצה שגבוה רק ח"י טפחים הוא בדיעבד, והרבי תובע שתהיה מחיצה טובה לכתחילה. אמנם אינו מוכרח כי י"ל שהכוונה למחיצה שהיא למעלה מקומת איש, אלא שהנקבים במחיצה גדולים מדי, ולזה הרבי קורא מחיצה שאינו אלא בדיעבד.]

שוב העירני הרב שמואל פסח שי' בוגומילסקי שמענה הנ"ל נכתב אליו על גבי דו"ח שכתב בשעתו, ובו ישנם פרטים על ביהכ"נ ועל המחיצה49. מדובר בבית כנסת 'תפארת חיים' בטראי עווניו בקרוינהייטס, בהנהלת הרב וויניק מתלמידי סלובודקה. המחיצה היה רק "כ-½2 פוס"50. לאחרי ההשתדלות ע"י הרש"פ תיקנו את המחיצה: "בשבת פ' ויקרא הלכתי לחזור שם דא"ח. וכשבאתי להבהכנ"ס ראיתי שעשה פארהאנג [=וילון] שמצורף עם מה שהי' מקודם… הוא גובה כ-½5 פוס51. והיות שהנשים אינם גבוהות כ"כ לכן אפי' אם עומדים א"א לראותן".

הרי לנו בפירוש שלא מדובר במחיצה שהיתה גבוה רק עד לכתפי הנשים, אלא מחיצה שהגיע בערך לקומת הנשים, וע"ז כתב לו הרבי: "יישר52 כחו וגדול זכותו על שעלה בידו לעשות הנ"ל וזיכה את הרבים". ויומתק עפ"ז גם המשך הדברים שהרבי כותב לו: "ובודאייוסיפו על הנ"ל עד שיהי' למעלה מקומת איש, ובזה הוא מהשיעורים שהן לפי מה שהוא אדם (כלים פי"ז מי"א)", והכוונה: שכיון שהמחיצה היתה טובה רק "היות שהנשים אינם גבוהות כ"כ", ע"כ מבקש ממנו הרבי שישפיע על הרב שירימו את המחיצה עוד קצת, שהרי אין שיעור קבוע לגובה המחיצה, כי תלוי במדת גבהם של המתפללות ואפשרות ההסתכלות53, וכיון שיכולים לבוא לביהכ"נ גם נשים גבוהות ע"כ כדאי לבנות המחיצה שתהיה למעלה מקומת כל איש.

ועפ"ז אין לנו שום מקור54 שהרבי התיר אפילו בדיעבד מחיצה שאינו גבוה אלא לכתפיים, כיון שאינה שוללת אפשריות של ראיה והסתכלות55.

דעת הרבי על מחיצה שהוא פחות מח"י טפחים

לאחרי תשובות הנ"ל שוב כתב הרש"פ בוגומילסקי להרבי: "שאלתי את הרב משה דובער שי' רבקין ואמר שא"א לו לתת היתר למחיצה של 4 רגל56, ולהיות הרב ע"מ שבמשך הזמן לתקן זה... ובפרט להצילם מקונסרבטיב, שאלה רוחנית כזו שייך לכ"ק אדמו"ר שליט"א".

וע"ז הרבי ענה לו57: "אין זה ענינו כלל, ובכלל צע"ג אם מותר ע"פ דין", כלומר אין ענינו להתפשר בעניני הלכה אפילו באם מדובר בקהילה שצריכים להצילו שלא יעברו רשמית לתנועה הקונסרבטיבית, ועוד הוסיף הרבי: "ובכלל צע"ג אם מותר ע"פ דין".

ולכאורה פלא שהרבי מסופק ("צע"ג") שאולי מחיצה נמוכה כ"כ גם יהיה מותר ע"פ דין?58 ואולי יש לפרש הצע"ג בכיוון אחר לגמרי: תנועה הקונסרבטיבית הרי דינם ככופרים בתורה59, וא"כ במקרה שמדובר שרוצים להשתייך לתנועתם, צע"ג עד כמה מותר להתפשר עמהם, כי זה מורה שמקבלים שיטתם60.

סיכום שיטתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע

המורם מכל הנ"ל:

1) מחיצה בביהכ"נ נועדה כדי לשלול אפשריות של ראיה (אם כדי למנוע הסתכלות האסורה או כדי למנוע קלות ראש כתוצאה מראיה והסתכלות). ועל כן:

2) צריכים לעשות מחיצה בגובה כזה שימנע את אפשריות הראיה (לכל הפחות שש רגל).

3) אין לעשות מחיצה מזכוכית שקופה.

4) גם מחיצה מזכוכית שאינה שקופה איננה רצויה כ"כ כשהעזרת נשים עומדת בצד ואצל היכל ביהכ"נ, משא"כ כשהיא בקומה גבוה.

הסברת תועלת המחיצה

כדאי להעתיק קטע שלם מתוך 'אגרות קודש'61: "במ"ש אודות שאין מחיצה בין הגברים לנשים – תקותי חזקה שבהשתדלות המתאימה ובדרכי נועם ובדברים היוצאי[ם] מן הלב יעלה בידו לתקן זה, והרי חשוב הדבר ביותר, כיון שיהי' תקדים טוב ויפה בשביל כמה מושבות ובפרט שאפילו אלו שלע"ע אין מקבלים ההסברה שבלי מחיצה הוא נגד השו"ע62, יש לבארם מתאים גם לשכל הפשוט דנה"ב שבודאי גם הם כוונתם בתפלה היא פני' למי שהוא עליון מהם, איך שלא יתארוהו בשכלם או בהרגש הלב, וגם לשיטתם הרי תפלה ענינה עבודה שבלב ובכוונה, ותוצאה מידית מהתבוננות אפילו לשעה קלה בזה שצריך להסיר כל ענינים המפריעים לכוונה ולהתקשר עם זה למי שפונים ומתפללים אליו, ורואים במוחש אשר העדר המחיצה, אף שמתפללים בחלקים מיוחדים בחדר, מגרה את המתפללים או המתפללות להביט למחלקה השני' וכו' ופשוט שבהנ"ל אין כל השפלת ערך מי שהוא, ולכן הוא גם הדין (למרות שהאב ובניו יחסם ענין ע"פ התורה הוא וכסגנון הכתוב63 כרחם אב על בנים, בכ"ז הדין בשו"ע או"ח רסצ"ח) שאסור לנשק בניו בבית הכנסת, וטעם הדין ע"פ האמור".


1) תודתי נתונה לידידי הרב חיים שי' רפופורט על הפניותיו, הערותיו והארותיו שהשלימו מאמר זה. בכמה פרטים מהבא לקמן דן באריכות נפלאה הרב יוסף ישעי' ברוין באחד הקובצים עמ' 266-291. אינני מסכים עם הרבה ממסקנותיו, חלק מהם ציינתי לקמן בהערות.

2) מדות פ"ב מ"ה.

3) הרב אליעזר לוי בספרו 'יסודות התפילה' מדור יט (עמ' 78 במהדורת תשנ"ג) מציין: גם במקדש שבנה הורדוס מחדש ברוב פאר היה מקום מיוחד לנשים בצורה אחרת, לא בגזוזטרא אלא למטה. ועל זה כתב יוסיפוס [ב'מלחמת היהודים' ה, ה, ב], שמקום הנשים היה מסויג ושם היו שלשה שערים לכניסתן ואסור היה להן להכנס לעזרת נשים דרך שער אחר. ודברי יוסיפוס אינם תח"י לבדוק אותם בפנים. ולהעיר מ'אגרות קודש' אדמו"ר זי"ע חט"ו עמ' רסז: "ובענין ס' היוסיפון – ידוע שכמה שינויים (וגם זיופים) הוכנסו לתוכו. ועניניו דורשים בקורת מומחה במקצוע". וראה 'לקוטי שיחות' חכ"ג עמ' 345: "...בנוגע לסמכות היוסיפון ודייקנותו בכיו"ב – שרבים ערערו ע"ז, אף "שיש בו עניני מוסר ויר"ש" (שו"ע אדה"ז סש"ז ס"ל) – כן לא ראיתיו מוזכר בתואר רבי יוסף...".

4) דברי הימים א כח, יט.

5) זכריה יב, יב.

6) כ"ה בדפוס ווילנא, אבל בדפוס ראשון (וכ"ה ברש"י לפנינו): שעסוקין.

7) יחזקאל לו, כו.

8) כמבואר במשנה מדות פ"ב מ"ג. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ה ה"ה.

9) שהרי "כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות", כמבואר במשנה מדות שם. והרי הדלתות היו נסגרות, ראה מדות פ"א מ"ט: הגיע זמן הנעילה. ובן גבר היה ממונה על נעילת שערים (שקלים פ"ה מ"א), ופיה"מ שם אומר הרמב"ם: "בן גבר היה מכריז בעת השקיעה לנעילת שערים ונועלין שערי המקדש". ופתיחת הדלתות רק מעכב רק את הקרבת הקרבנות (רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"ה ה"ה), ולא את שמחת בית השואבה. ואולי לא רצו לסגור הדלתות כדי שהנשים יוכלו לראות את שמחת בית השואבה. ומסתבר שבימי שמחת בית השואבה אכן לא נסגרו הדלתות בעת השקיעה כדי שיוכלו לראת, וגם כדי שיוכלו ליכנס ולצאת. ולהעיר שלפי דברי הרמב"ם בפיה"מ (ראה לקמן ליד הערה 13) ש"מקום הנשים למעלה על מקום האנשים", הרי בין כך לא יכלו הנשים לראות את הריקודים.

10) ומפורש עד"ז ב'פסקי הרי"ד' עמ"ס סוכה, שם: "בראשונה היו אנשים מפנים ונשים מבחוץ, והיו באין לידי קלות ראש. פי' שהיו האנשים נכנסין ויוצאין על הנשים". העירני לזה הרב חיים רפופורט.

11) וכפי שנאמר בברייתא שם: בראשונה היו נשים מבפנים וכו', התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ וכו'.

12) ועפ"ז יומתק מה שהועתק לעיל (הערה 3) שבמקדש שבנה הורדוס כששוב פעם ירדו הנשים למטה התקינו שלא יכנסו ויצאו רק בכניסה צדדית.

13) פ"ה מ"ב ע"פ תרגום הרב קאפח. בתרגום הנפוץ אין הכוונה כ"כ ברורה, אבל ניתן להבין כן מתוך דיוק אריכות לשונו, ראה שו"ת 'בית הילל', של רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיאה, סי' קד.

14) ולפ"ז גם הנשים לא יכלו לראות את האנשים. ונשאלת השאלה: איך לקחו חלק בשמחת בית השואבה, ולמה הגיעו להר הבית? ואולי ההשתתפות שלהן היתה ע"י שהקשיבו לשירה והריקודים. ועצ"ע.

15) פ"ב מ"ה.

16) אמנם בתרגום הנפוץ נאמר: "…ומיראה שמא יתערבו הנשים בין האנשים הקיפו אותה בשקופין אטומים ועשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים...", והנה המושג "שקופים אטומים" (שמקורו ממלכים א ו, ד, ומנחות פו, ב) הם ודאי רמז לחלונות שדרכם א"א לאנשים שעמדו למטה לראות את הנשים שמלמעלה. וא"כ גם כאן כוונת הרמב"ם שעשו את העזרת נשים באופן שלא יוכלו לראות את הנשים. אמנם הרב קאפח שם הערה 23 דוחה תרגום זה ואומר: "ואיני מבין מה נדמה לו". וראה 'אגרות משה' או"ח ח"א סי' לט לקראת סוף הסימן.

17) פ"ח הי"ב.

18) פ"ה ה"ט.

19) וכן מפורש ברש"י סוכה שם: "מסדרין שם גזוזטראות… כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות…".

20) הנ"ל הערה 16, ראה שם בארוכה.

21) "כדאיתא בשבת דף צ"ב עיין ברש"י ותוס' שם…" ('אגרות משה' שם, וראה עוד או"ח ח"ד סי' לא). ח"י טפחים הם לפי שיעורו של הרא"ח נאה: 1.44 מטר [בערך 57 אינצ'ס, 4.9 רגל], ולפי ה'חזון איש': 1.728 מטר [68 אינצ'עס, 5.8 רגל]. אמנם לפי שיטת 'אגרות משה' במק"א (או"ח ח"א סי' קלו ויו"ד ח"ג סי' סו ס"א) שאמה היא 21 אינטשעס ורביע, הרי ח"י טפחים יוצא בערך ל-64 אינצ'עס, 5.4 רגל = 1.62 מטר*. אמנם באו"ח ח"ג סי' כד כתב ה'אגרות משה': "אמרתי בטעלעפאן שיש להקל בששים אינטשעס, מאחר שחזינן בדורותינו שנשים בינוניות הוא בחמשה פוט שהם ששים אינטשעס עד אחר הכתפים, ואולי כפי שאמרו אחדים הוא בערך נ"ח אינטשעס, אבל בפחות מזה אין להקל". וראה או"ח ח"ד סי' כט-לא. וכ"ז רק לפלפולא, כי לפועל גובה המחיצה משתנה לפי גובה הנשים, ראה הערה 53.

---------------

* אמנם ראה שם באו"ח שאומר: "ויש אולי להחמיר במקום שהוא לחומרא עד כ"ג אינטשעס האמה, ועל יותר לע"ד אין מקום להחמיר", וביו"ד שם הוא אומר: "אבל מספק קצת יש לנו להחמיר במקוה עד כ"ד אינטשעס האמה, אף שלדעתי היא חומרא יתירה, כי יותר מכ"ג לא מצאתי איש שיש להחשיבו לבינוני…".

22) "והמחמירין להגביה המחיצה עד שלא יתראו גם ראשיהן תבוא עליהן ברכה. ובפרט שהרבה נשים במדינה זו אינן נזהרות בכסוי הראש. אבל לדינא יש להתיר גם בגבוהה רק י"ח טפחים…" ('אגרות משה' שם).

23) או"ח ח"א שם סי' מג.

24) צע"ק לפי שיטתו של ה'אגרות משה' מה החילוק בין אם רק שליש העליון של המחיצה הוא מזכוכית או אם כל המחיצה הוא מזכוכית. ואולי כשכל המחיצה מזכוכית יותר קל לבוא לידי קלות ראש.

25) "אבל מצד אחר שאולי ילכו בלבושי פריצות שנראה בשרן… וא"כ יהיה אסור להמתפללין כשפניהן לצד עזרת הנשים להתפלל ולומר דברי תורה… דרק בשערות המגולות שנתפרצו רוב הנשים בעוה"ר אין לאסור לקרות ק"ש כנגדן… אבל אם נראה בשרן במקום שצריך להיות מכוסה… יש לאסור מלקרות ק"ש ואמירת ד"ת כנגדן… ושמעתי כי יש זכוכית שרק מצד אחד יכולין לראות וטוב לעשות בזכוכית כזו שהנשים יוכלו לראות והאנשים לא יוכלו לראות" ( 'אגרות משה' שם).

26) שם סי' מא.

27) שם סי' לט. ולפי זה כשהרמב"ם אומר: "כדי שלא יתערבו אלו עם אלו", "כדי שלא יהיו מעורבבין", אין הכוונה שמספיק מחיצה קטנה שיעכב את העירבוב, אלא הכוונה בעיקר שצריך להפריד כדי שלא יבואו לקלות ראש.

28) או"ח ח"א שם סי' מ.

29) בספר 'מפניני הרב' (להרב צבי שכטר, ירושלים תשנ"ה) עמ' מו מובא שכך היתה דעתו של הגריד"ס, אבל משמע שהתיר את זה (ע"ד היתר שבשעת הדחק) רק כדי שיוכלו לקרב את בני הקהילה לתורה, שהרי אומר שמה: "הני מילי ברב שבדעתו להיות שמה משך כל השנה, ולהטיף דברי מוסר להבעה"ב, ולהשפיע עליהם, אבל שאחד ילך לשם רק על כמה ימים, ולא יוכל להשפיע עליהם כל כך, וגם שאין לו שום דוחק פרנסה, שהרי בחור היה וגר בבית הוריו, בודאי אינו מן הנכון". והנה שם מבואר "שמספיק למחיצה שתהיה בת יו"ד טפחים, והיינו ל"ו אינטשעס", ולכאורה החשבון אינו מדויק, שהרי לפי הרא"ח נאה יו"ד טפחים הם 31 וחצי אינטשעס ולפי החזון איש הוא כמעט 38 אינטשעס.

30) שו"ת 'מהר"ם שיק' או"ח סי' עז; שו"ת 'בית הילל' דלעיל הערה 13; שו"ת 'ציץ אליעזר' ח"ז סי' ח; שו"ת 'דברי יואל' ח"א סי' י (ואינו תח"י כעת) ועוד.

ומעניין להעתיק מכרוז 'פסק-בית-דין' רבני הונגריה נגד הרפורמים שמשנים מנהגי ישראל "להתדמות ולהתחבר ולהתערב לשאר נימוסי דתות אוה"ע ולהחליש ולעקור ר"ל דת יהדות", שנחתם במיכאלוביץ בשנת תרכ"ו, כותבים הם באות ה: "אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ואנשים באופן שיוכלו להסתכל אנשים בנשים, רק יעשו כנהוג מימי קדם. וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה".

הכרוז נדפס גם בספרו של הרה"ח בן ציון יאקאבאוויטש 'זכור ימות עולם' ח"א עמ' עו-עט, וצילום מס' 11 בסוף הספר ובספרו של פרופ' יעקב כ"ץ 'הקרע שלא נתאחה' עמ' 94.

31) ומפורש כן בדברי אחד הראשונים, ב'פסקי הרי"ד' שם: "התקינו שיהו אנשים מבחוץ ונשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש. פי' שהיו מסתכלין אילו באילו וקורצין בעיניהן".

32) 'תפארת ישראל' סימני צורת הר הבית אות א: כל החומות מסביב להמקדש היו גבוהות הרבה מאד יותר מכ' אמה של גובה השערים שבחומות. וראה שם שמביא מקור חיצוני שה"חומות גבוהות יתר על שבעים אמה".

33) לשון הגמ' סוכה ב, א.

34) ע"ד לשון חז"ל (שבת כ, א ובכ"מ): כהנים זריזין הן. ולהעיר מפרש"י שם: "משום דכהנים זריזין הם, שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים".

35) שוב ראיתי מש"כ ב'פסקי הרי"ד' שם: "והאנשים יעמדו למטה בעזרה ולא יוכלו האנשים להביט בנשים, שהיו לה מחיצות סביב ועשויות כמין סריגי חלונות, שהנשים בפנים רואות מבחוץ ושבחוץ לא יוכלו לראות מבפנים".

36) 'אגרות קודש' חי"ט עמ' עד.

37) וכשיטת ה'אגרות משה', ראה לעיל ליד הערה 23.

38) אולי בהמשך לזה דיבר הרבי באותו שנה בשיחת י"ב תמוז ('שיחות קודש' תשכ"ד עמ' 451) בנוגע לתפקידים שאחריותם על הרב, ואמר בין השאר: "…און אז דער שול זאל האבן א כשר'ע מחיצה, אז אנשים זאלן ניט זען די נשים. ווארום דאס איז ניט דער דין פון א מחיצה פון ג' טפחים אז ציגן זאלן ניט קאנען דורכגיין, א מחיצה איז דאס ניט צוליב ציגן, נאר צוליב אנשים ונשים וכדי שלא יראו". [והוא ע"פ לשון חז"ל במס' שבת צז, א בנוגע למחיצה שאינו גבוה מן הארץ ג' טפחים שהיא פסולה: "משום דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה".]

39) 'אגרות קודש' חכ"ג עמ' קנו ובשוה"ג.

40) = 1.83 מטר.

41) מענה זה נדפס גם שם חי"ד עמ' רכח בשוה"ג (ע"פ 'לקוטי שיחות' חט"ז עמ' 615) בקשר לאגרת משנת תשי"ז. אמנם כאן מתברר שרק המערכת 'לקוטי שיחות' צירפו מענה זה משנת תשכ"ד לאגרת משנת תשי"ז, ומקומו רק כאן באגרות שנת תשכ"ד. וכבר העיר ע"ז הרש"פ ב'תשורה' (דלקמן הערה 49) עמ' 29.

42) זַכָּה, כלומר בהירה, צלולה. מלשון: שמן זית זך (תצוה כז, כ).

43) ולהעיר מדברי רבא בגמ' ברכות כה, ב: צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה – דצואה בכסוי תליא מילתא, והא מיכסיא; ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה – ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא (תצא כג, טו), והא קמיתחזיא.

44) ולהעיר מ'אגרות קודש' ח"ז עמ' שט שם מציין הרבי כמה מקורות שמשם "משמע שצריכה להיות המחיצה באופן שלא יוכלו להסתכל" [ומוסיף לצטט הנאמר בענין זה: "פשוט הדבר שכל זה נאמר אפילו אם כל הנשים נזהרין בכיסוי ראש ובטפח מגולה, מכש"כ עאכו"כ אם הן הולכות פרועות ראש וזרועות מגולות, יש איסור כפול"], וראה גם בשיחה שנעתקה לעיל בהערה 38: "א מחיצה איז… נאר צוליב אנשים ונשים וכדי שלא יראו".

45) 'אגרות קודש' חי"ד עמ' רכח.

46) דעתו של הרבי הוא שא"א "לוותר מעט בענין המחיצות בביהכנ"ס וכדומה, אבל בינתיים יבואו עוד יהודים רבים לביהכנ"ס, ויתקרבו ליהדות" ('לקוטי שיחות' ח"א עמ' 100, 'תורת מנחם' תשי"ד ח"ב עמ' 190).

47) והיה אפשר לדחוק ולומר שלמרות שהרבי לא חושב שמספיק להלכה מחיצה שאינה גבוה למעלה מקומת איש, ועדיין אסור להתפלל בביהכ"נ כזה, בכל זאת הרי זה השתפרות בבחינת "הרע במיעוטו" לגבי ביהכ"נ שהיו מתפללים שם בלי הפרדה כלל. אמנם אין זה פשטות משמעות האגרת.

48) 'מקדש מלך' ח"ג עמ' ס.

49) צילום אגרת הדו"ח שלו וצילום גוכתי"ק מענת הרבי אליו נתפרסמו ב'תשורה' שיצא לאור לרגל חתונת בתו ה' אדר תשנ"ט עמ' 29-32.

50) = 76 ס"מ. בהמשך המכתב: "והתפללו כאן כמה גדולים כמו הקאוונא רב זצ"ל [הרב אברהם דובער כהנא שפירא, בעל שו"ת 'דבר אברהם', שביקר בארה"ב בשנת תרפ"ד], הרב לעווינסאן [הרב דוב אריה לעווינטאהל?], הרב גלדבערגער [הרב ישראל ראזענבערג?] זצ"ל שהי' מקודם נשיא אגו[דת] הר[בנים] ועוד כמה גדולים, וכולם לא אמרו מאומה". [עפ"ז מתברר שפסקו של ה'אגרות משה' שמחיצה צריך להיות עד לגובה הכתפיים לא בא להקל ולהוריד את המחיצות, אלא אדרבה בא לתקן את בתי כנסת האורתודוכסיים ברחבי ארה"ב שהמחיצה שבהם היה י' טפחים וכיו"ב. ואכמ"ל.]

51) = כ-1.68 מטר.

52) ע"פ צילום גוכתי"ק מתברר שכאן היתה תחילת המענה, ובטעות הוסיפו עורכי ה'לקוטי שיחות' (ונמשך אחריהם עורך ה'אגרות קודש') שלש נקודות, כאילו שזה רק קטע מתוך מכתב יותר ארוך.

53) ולהעיר שגם לפי ה'אגרות משה' משמע ששיעור המחיצה של ח"י טפחים משתנה לפי גובה הנשים, וכן כתב באו"ח ח"א סי' מב: "כבר בארתי… שצריכה להיות גבוהה עד אחר הכתפים שהוא לבינוניות ערך ח"י טפחים…".

54) וטעה בזה גם הרב ברוין (במאמרו שבהערה 1) עמ' 291 סעיף 10 "להלכה ולא למעשה".

55) וזה הוכחה נוספת עד כמה צריך להיזהר בלאסוקי הלכתא מתוך המבואר ב'אגרות קודש', שהרי ברוב המקרים אין בידינו המכתבים שנשלחו אל הרבי שרק ע"פ תיאור הדברים המבואר בהם ניתן להבין בוודאות את דעתו של הרבי. ואכמ"ל.

56) = 1.22 מטר. מחיצה זו הנו 40 ס"מ (או ה' טפחים) נמוך יותר משיעור המחיצה של ה'אגרות משה'.

57) 'אגרות קודש' חכ"ג עמ' רנד.

58) וראה מש"כ הרב ברוין (במאמרו שבהערה 1) עמ' 274 שוה"ג הראשון, עמ' 282 בסוף שוה"ג הראשון, עמ' 291 סעיף 10.

59) ראה דברי הרבי באגרת זו עצמה: "מזה מובן שכל אלה המאמינים בתורה מן השמים (היפך הקונסרוטיבים) עליהם להלחם בעד המחיצה וכו'". וראה 'אגרות קודש' חי"ג עמ' קפח-קפט; חי"ט עמ' שה-שו; 'אגרות משה' או"ח ח"ד סי' צא אות ו ובכ"מ.

60) וע"ד ערקתא דמסאנא בסנהדרין עד, ב.

61) חלק ח"י עמ' שצד.

62) כוונתו לומר שזה נגד הוראת ההלכה וכמבואר במס' סוכה כנ"ל, למרות שבשו"ע זה לא מוזכר.

63) תהלים קג, יג.

הלכה ומנהג
קשר של יד לשיטת אדמו"ר הזקן
הרב יהושע מונדשיין
ירושלים עיה"ק

המייחד את קשר תפלין ש"י לשיטת רבינו הזקן לעומת הקשר הנהוג בעלמא, הוא שלשיטת רבינו הרצועה המהדקת את התפילין על היד עוברת בתוך הקשר (כלשונו ב'דיני תפילין' שבסידור: "יהדק הרצועה בתוך הקשר . . שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר), משא"כ לשאר המנהגים – אשכנזים וחסידים – ההידוק על היד נעשה ברצועה העוברת בתוך לולאה המרוחקת מרחק רב מן הקשר (למעלה מ20- ס"מ או 9 אינטשעס), ולדידהו הרצועה שבתוך הקשר קבועה ועומדת ואינה זזה ממקומה לעולם.

וכתב הרמב"ם (בפ"ג מתפילין הי"ג): "ותהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר, כדי שירחיב ויקצר בעת שירצה לקשור על ידו". עכ"ל. ולכאורה מפורש בדבריו ממש כשיטת רבינו.

וראה במשנה מקוואות (פ"י, ג-ד) ובמפרשים שם לענין רצועה העולה ויורדת בתפלין ש"י, ובפי' מלאכת שלמה דמהתם מוכח דלא כשיטת רבינו אליהו שהצריך לעשות קשר של תפלין בכל יום, שהרי מוכח מהמשנה שאפשר שיהי' קשר של קיימא שהרצועה שבו אינה ניתרת לעולם.

אך רבינו בסידורו לא משום שיטת רבינו אליהו נגע ביה (שלדידיה צריכים לעשות גם את הקשר ש"ר בכל יום), אלא כדי שההידוק על היד ייעשה באמצעות הקשר (ולא ע"י הלולאה כמנהג העולם), ובזה מקיימים בכל יום מצות "וקשרתם לאות על ידיך".

והעירני הרה"ח רלוי"צ ראסקין שי', שבפי' המשניות שם ובפ"ג ממקוואות הכ"ג פירש הרמב"ם את המשנה בצורה שונה, יעו"ש.

ונראה לענ"ד שהרמב"ם אזיל לשיטתו במעשה הקשר ש"י, שהרצועה שבו צריכה להיות באופן דעולה ויורדת, לפיכך פירש בהל' מקוואות שאין מדובר ברצועה העולה ויורדת בתוך הקשר (שהרי – לשיטתו – תמיד הקשר הוא באופן שהרצועה עולה ויורדת בו, ואין מציאות אחרת), אלא מדובר בבית, שדינו משתנה בהתאם לאופן קביעות הרצועה במעברתא שלו, ואינו ענין לקשר כלל.

הלכה ומנהג
בישול אחר בישול בדבר יבש
הרב מאיר צירקינד
מיאמי פל.

בסדר הכנסת שבת (בסידור של כ"ק אדה"ז) כתוב וז"ל: "אעפ"י שאין בישול אחר בישול בדבר יבש מ"מ אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי אם היד סולדת בו. ולכן צריך ליזהר במאוד שלא להחם בשר או עופות צלוים או מבושלים אם יתחמם המוהל הנמחה מהם עד שהיד סולדת בו משום איסור סקילה וכרת ח"ו". עכ"ל.

ולכאורה הי' לו לומר משום חשש איסור סקילה וכרת ח"ו, דהא בשו"ע שלו סשי"ח ס"ט כתב דאפי' בדבר לח "יש אומרים שאפילו נצטנן לגמרי אין בישול אחר בישול ומותר להרתיחו בשבת סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו". – וא"כ אינו לכל הדיעות איסור סקילה וכרת ח"ו. ויש נפקותא גדולה בדיעבד ראה סרנ"ג סכ"ד.

עוד יש לעיין מש"כ בשו"ע שלו בסרנ"ג סי"ט וז"ל: "אבל אם הוא חם קצת אף על פי שאין היד סולדת בו מותר להחזירו אם הוא בענין שאין בו משום איסור בישול כגון שהוא יבש . . ואפילו אם יש בו מרק שיש בו משום בישול אם נצטנן לגמרי (הערה: זהו לפי המנהג בסשי”ח ס"ט הנ"ל, אבל לפי הפוסקים שהובאו שם אין בו משום בישול. ע"כ) מכל מקום כשלא נצטנן לגמרי נוהגים להקל לענין לסומכו כנגד המדורה כמו שיתבאר שם . . ולכן מותר להחזירה אם הוסקה בקש וגבבא או שהיא גרופה או קטומה והתבשיל נתבשל כל צרכו ולא נצטנן לגמרי". עכ"ל. – נראה דלפי מש"כ כ"ק אדה"ז בסידור הנ"ל "אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי אם היד סולדת בו" (- דהיינו דמחמיר שיש בישול אחר בישול בדבר לח), יש כאן החזרה ויש לאסור אם אין היד סולדת בו במה שמחזיר להכירה (וכיוצא בה). דהדין כאן הוא תלוי בהדין בסי' שיח כמבואר במגן אברהם סרנ"ג סקי"ט.

וכן מש"כ כ"ק אדה"ז בסידור "וכן שלא לשפוך בכלי ראשון שהיד סולדת בו על סוקער כי מאחר שהצוקער נמחה יש בו משום בישול" – יש חזרה ממ"ש בסשי”ח סי"א "תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל אין בו בישול אחר בישול אם נתבשל כבר כל צרכו ואפילו נצטנן לגמרי ומותר אפילו לשרותו בכלי ראשון רותח כדי שיהא נימוח שם ויהיה דבר לח".

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות