בגליון תתעג (עמ' 15) הקשה הרב יעקב יוסף שי' קופרמן מלקו"ש חלק ל' שיחה ב' לפרשת ויחי דשם מבואר דלפני מ"ת לא הייתה עדיין אפשרות לכל המושג של קידושין ורק לאחרי מ"ת התחדשה האפשרות לקדש אשה, ומקשה מב' מקומות בש"ס שבהם מפורש שלפני מ"ת הייתה אפשרות לקדש אשה:

א. ממסכת סוטה (י, א), דעל הפסוק "ותשב בפתח עינים" הנאמר בתמר ויהודה, פירש רב שמואל בר נחמני "שנתנה עינים לדבריה, כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני, שמא אשת איש את אמרה ליה פנויה אני, שמא קיבל בך אביך קידושין, אמרה ליה יתומה אני, שמא טמאה את אמרה ליה טהורה אני".

ב. ממסכת ב"ב (טז, ב) לגבי עשיו, שבאותו היום בו נפטר אאע"ה עבר חמש עבירות וא' מהם "בא על נערה המאורסה וכו'".

וממשיך, דבשני המקומות יש קושי גם ללא המבואר בשיחה הנ"ל, וכמו שהקשו התוס' בב"ב שם בד"ה בא על נערה המאורסה "וא"ת והלא לא נצטוו בנ"י על נערה המאורסה . . ואומר ר"י דאע"פ שלא נצטוו מ"מ מכוער הדבר, כמו ושט את הבכורה אע"פ שאינו מצווה על כך".

ועד"ז כתבו התוס' גם בסנהדרין (נז, ב, בד"ה לנערה המאורסה) ושם הוסיפו "ואשכחן כמו שסיפר הכתוב בגנותן בדבר שעתידה תורה לאסור, דאמרינן לקמן כותי מותר בבתו, ובפ' כהן משוח אמרינן לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה, צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם".

ועד"ז בנוגע לתמר כתב המהרש"א בסוטה שם (בד"ה גיורת אני) שיהודה היה חושש בשאלותיו לדברים שעתידה תורה לאסור או אפילו למה שיגזרו חכמה בעתיד", ע"ש.

אבל כל התירוצים האלה ניתנים להאמר רק אם יש כבר מציאות של נערה שהיא מאורסה או שהאב יקבל קידושין בשביל בתו (וכמו בנות לוט, שגם אם אמנם כותי מותר בבתו, עדיין זה שהיא בתו זו מציאות גם ללא האיסור), אלא שעדיין לא נאסרו, הנה אז שייך לומר שהדבר מכוער כי עתידה תורה לאסור עכ"פ לבנ"י, אבל לפי המבואר בשיחה שלא היתה כלל המציאות של אירוסין וקידושין לפני מ"ת הרי יוקשה ביותר הפשט בגמרות הנ"ל.

וממשיך, דאף שלכאורה הקושיא היא על הרמב"ם עצמו - דמה שכתב בריש הל' אישות לא מתיישב עם הנ"ל - אך באמת הנה בלשון הרמב"ם עצמו אין זה מוכרח שלא היתה כלל מציאות כזו של קידושין לפני מ"ת, דלכאורה אפ"ל שרק לא נצטוו ע"ז לפני מ"ת, אבל לפי המבואר בשיחה שאין כזו מציאות של קידושין, ודאי צ"ב בגמרא שם. עכ"ד.

ויש לומר דאף שמהשיחה הנ"ל אכן אין הוכחה מדברי הרמב"ם שלא היה קיים המושג של קידושין לפני מ"ת, אבל בחלק ל"ט עמ’ 31 - אחרי שהרבי חוזר על הביאור הנ"ל - כותב "די"ל שנפק"מ גם בזמן הזה בב"נ, שב"נ הקונה אשה בא' מדרכי הקנינים לשם אירוסין וכו' – לא נפעל כלום ע"י מעשה זה ועדיין היא פנויה כמו לפני מעשה הקנין ממש, וכדברי הרמב"ם בהל' מלכים (פ"ט ה"ז)" עכלה"ק.

ומובן מדבריו, דאילו הייתה אפשריות לקדש אשה לפני מ"ת, א"כ ב"נ שמקדש אשה בזמן הזה הי' צ"ל שמקודשת, ומזה שהרמב"ם כותב דאינה מקודשת מובן שסובר שלפני מ"ת לא הייתה האפשריות לקדש.

ועוד ראיה, דבספר השיחות תשנ"ב ח"א עמ’ 99 כותב בהערה 18 "דלפני מ"ת לא היה אז תורת קידושין ראה רמב"ם הל' אישות". א"כ רואים שהרבי לומד בדברי הרמב"ם בהל' אישות (פ"א ה"א) דלפני מ"ת לא הייתה אפשריות לקדש, והגם שהדבר צריך ביאור אבל מ"מ רואים שכך למד הרבי בהרמב"ם.

ועוד, דבחלק ל' הנ"ל כתוב "דבדרז"ל מצינו אמנם שיצחק קידש את רבקה אם ע"י הכלי כסף וכלי זהב שנתן אליעזר לרבקה, או כשבאה לביתו, אבל כ"ז לא הובא כלל בפרש"י עה"ת".

ובהערה 31 מציין לכמה מדרשים שסוברים כך, ואח"כ מציין לדברי התוס' (בכתובות ז, ב, ד"ה שנאמר), ובהערה 34 מביא את דברי המהרש"א מסנהדרין (יט, ב) "דרחל נתקדשה מן הדין בשכר שבע שנים . . ולאה נתקדשה בביאה".

א"כ רואים כבר משיחה הנ"ל שיש דעה אחרת וביניהם תוס' ומהרש"א הסוברים דגם לפני מ"ת הייתה אפשרות לעשות קידושין, וא"כ לא יוקשה מזה שלמדו את הסוגיות הנ"ל באופן שאכן היו קידושין לפני מ"ת.

ובעצם השאלה - איך יכול להיות שעשו בא על נערה המאורסה ויהיה נחשב לעבירה, הגם שלא נצטוו ב"נ על נערה מאורסה, ואיך נסביר את שאלת יהודה לתמר שמא קיבל בך אביך קידושין - יש לומר דהשם אירוסין וקידושין כאן אינו קידושין עפ"י תורה, אלא הכוונה לשידוכין, וכמו שמוסבר בחלק ל' שם דמה שכתב רש"י עה"פ "לוקחי בנותיו – שאותן שבבית ארוסות להם", ברור שאין הכוונה בזה לדין ארוסה שלאחר מ"ת (שבלאה"כ תמוה לומר שאנשי סדום לוקחי בנותיו של לוט התנהגו עפ"י דין תורה) אלא הכוונה לשידוכין.

וכן בנוגע לקידושין מבאר הרבי בספר השיחות תשנ"ב ח"א עמ’ 99 הערה 18 בא' התירוצים, דהכוונה לא לקידושין אלא לשידוכין, וא"כ גם כאן יש לומר דזה שעשו בא על נערה המאורסה הנה לא מדובר שקבלה קידושין אלא רק הי' שידוכין, וכן בזה ששאל יהודה את תמר אם אביה קיבל קידושין הכוונה היא לשידוכין, דמה פתאום דאותה נערה שעשו בא עליה התנהגה עפ"י תורה, וכן אצל תמר, דכיון ששאל אותה יהודה שמא נכרית היא וענתה שהיא גיורת, א"כ מובן שאביה אינו מתנהג עפ"י תורה, וא"כ למה צריך לשאול אותה אם אביה קיבל לה קידושין, אלא ודאי דהכוונה לשידוכין.

ובנוגע לשאלה מה הייתה העבירה של עשו, הרי בא על נערה שנשתדכה וב"נ אינם מצווין ע"כ, וכן ממה הי' צריך יהודה לחשוש אם אביה של תמר שידך אותה או לא, יש לומר, דבלקו"ש חלק ל"ט שם מביא את דברי הרמב"ם בהל' מלכים (פ"ז ה"ט) "שאין ב"נ חייב על אשת חבירו עד כו' אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה אין חייבין עליה", ובהערה 14 כותב "ומה שכתב אין חייבין עליה דמשמע דלכתחילה אסור, י"ל שאין זה מפני שכבר חל עליה שם אשת איש אלא לפי דכיון שנכנסה לחופה וכו' ה"ז כמו התחייבות להנשא וה"ז ע"ד הונאה או גזל וכו'", וא"כ מובן דב"נ הבא על נערה מאורסה עובר על איסור (והגם שהרבי נקט הדוגמא השניה של נכנסה לחופה, אבל מ"מ כיון דכתיב אין חייבין עליה גם בקרא של מאורסה סתם - בלי שנכנסה לחופה - א"כ מובן דגם עליה לכתחילה אסור).

ולפ"ז מובן מדוע עשיו עבר על איסור בזה שבא על נערה מאורסה אע"פ שלא קבלה קידושין, וכן מובן מדוע יהודה שאל את תמר שמא אביה קיבל קידושין בשבילה, כי גם מי שבא על נערה מאורסה עובר על איסור הגם שאינו חייב מיתה.

ולהעיר דהמהרש"א הנ"ל גבי תמר (בסוטה) כתב רק על שתי השאלות ששאל יהודה - שמא טמאה את ושמא גיורת את - שהיה חושש לדברים שעתידה תורה לאסור, אבל על השאלה שמא קיבל אביך קידושין לא כתב כך, ויש לומר דלא היה חושש לדברים שעתידה תורה לאסור אלא על האיסור שב"נ אסור לבא על נערה מאורסה.

ובאמת גם לפי תוס' הנ"ל גבי קידושי יצחק יש לומר דאין הכוונה לקידושין ממש אלא שידוכין. דהנה בספר השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 99 מביא כ"ק אדמו"ר את דברי התוס' הנ"ל, ובהערה 18 כותב "ואף שאליעזר היה עבד ואין עבד נעשה שליח לקידושין לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, יש לומר בפשטות שלפני מ"ת היה אפשר למנות גם עבד לשליח כיון שלא היה אז תורת קידושין ראה רמב"ם הל' אישות". אבל אח"כ - באותה הערה - מביא עוד שתי תירוצים איך אליעזר היה יכול להיות שליח, ומהם מובן שאליעזר היה שליח לקידושין גמורים ולא לשידוכין סתם, אבל להתירוץ הראשון דהכוונה בקידושין אינו לקידושין ממש אלא לשידוכין, קשה מהתוס' בסנהדרין הנ"ל דמשמע מדבריו דזה שעשו בא על נערה המאורסה היה מכוער מזה שעתידה תורה לאסור נערה מאורסה לבנ"י, וא"כ מוכח שאותה נערה הייתה מקודשת ולא סתם משודכת, דהרי התורה לא אסרה משודכת אלא מקודשת, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כמו שהקשה הרב הנ"ל.