E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ תרומה - ז' אדר - תשס"ד
הלכה ומנהג
מי שלא בדק התפילין בחודש אלול ונמצאו פסולות
הרב חיים רפופורט
רב ומו"ץ - אילפורד אנגלי'

בהתוועדות דערב חגה"ש ה'תש"מ דיבר הרבי זי"ע שהתפילין שלו נמצאו פסולות בנוגע למדם וז"ל "ס'איז געווען בשוגג, איך וויל ניט זאגן באונס – עס איז ניט שייך באונס, עס שטייט אין מטה אפרים אז בכל שנה ושנה, בחודש אלול, דארף מען בודק זיין די תפילין. דערפון איז פארשטאנדיק, אז אויב מען טוט דאס ניט - איז דאס ניט קיין אונס, אבער עכ"פ שוגג איז דאס, במילא וועט מען זען מתקן זיין דעם עבר באווארענען דעם עתיד וכו' ".

והנה מ"ש רבינו לענין התפילין שנמצאו פסולות, שהי' בגדר שוגג ולא אונס, נראה שאמר כן לענין התיקון והכפרה [על ביטול מצות עשה דתפילין ועל הברכות לבטלה שאמר כשהניח תפילין פסולות תמידין כסדרן], שהרי באונס קיי"ל דרחמנא פטרי', משא"כ בשוגג שגם השוגג צריך תשובה וכפרה2. [וזהו מ"ש רבינו בהמשך דבריו "במילא וועט מען זען מתקן זיין דעם עבר"]. וגם נפק"מ בין שוגג לאונס (לענין ביטול המצות עשה דתפילין), דהא דקיי"ל (ברכות ו, א. שבת סג, א. קידושין מ, א) דחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב [שכר] כאילו עשאה3, ומשא"כ בשוגג. אבל לענין פעולת מצות תפילין בשיעבוד הלב והמוח לא נפק"ל מידי בין שוגג לאונס, שהרי אע"ג דאונס רחמנא פטרי' – הרי כמאן דעביד לא אמרינן4.

ג) והנה רבינו אמר שהנ"ל הי' שוגג ולא אונס, וביאר שדבריו מיוסדים על מ"ש בספר מטה אפרים סתקפ"א סוף ס"י: "ויש אנשי מעשה נוהגין שבחודש הזה מפשפשים בדקדוקי מצוה להיות בודק ובוחן תפילין ומזוזות שלהם וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצוות והוא מנהג טוב". וע"כ כיון שהי' צריך לבדוק התפילין בחודש אלול ולא בדקם, הרי דינו כשוגג ולא כאונס.

אמנם לכאורה דברי רבינו צ"ב, כי באמת אין חיוב ע"פ שו"ע לבדוק התפילין כל שנים עשר חודש, ולא כתב המטה אפרים כי אם ד"יש אנשי מעשה" נוהגין כן "והוא מנהג טוב", וכי בשביל שלא נהג זה במנהג חסידים ואנשי מעשה יצא מכלל אונס5?

ד) והנ"ל בזה בהקדם מה שמצינו בתשובות האחרונים ובדברי פוסקי זמנינו שיצאו לדון במי שהניח תפילין מדי יום ביומו, ולאחרי כמה שנים נתברר ע"י בדיקה שהיו פסולות6. והמעיין בדברי הפוסקים יראה שנחלקו בנידון זה וישנם שתי שיטות בזה, אם לדונו כשוגג שצריך כפרה או כאונס דרחמנא פטרי'.

שיטה ראשונה

: דינו כשוגג, וע"כ צריך כפרה.

בשו"ת מחזה אברהם סימן ה' השיב לשואל: "בנידון אחד שכתב לעצמו תפילין אצל סופר מומחה וסמיך אחזקת כשרות של הסופר והתפלל בהם בלי בדיקה והגה"ה, ואחר שהתפלל בהם איזו שנים בדקם ומצאם פסולים ממש למפרע מתחלת עשייתן כגון חסר ויתיר וכדומה, אם צריך כפרה על מניעת קיום מצות עשה דתפילין עד עתה ועל הברכות לבטלה שבירך עליהן". במחזה אברהם נקט בפשיטות דדינו כשוגג וע"כ צריך כפרה, אלא שבסוף דבריו היסס בזה וכתב "אף אם נימא דחשוב אונס במה שלא בדקם כיון דלא הי' צריך לבדוק . . נכון לעשות תשובה ע"ז שאירע לו מכשול כזה שלא לקיים מצות תפילין כראוי זמן רב".

בשו"ת דבר יהושע ח"ב סימן ה' ובשו"ת חשב האפוד [להגר"ח פאדוה מלונדון ז"ל] פסקו ג"כ שדינו כשוגג ולא כאונס, ע"פ: (א) מה ששנינו (יבמות פ"י מ"א) דהאשה שנשאת ע"פ עדים שמת בעלה ואח"כ נודע שהוא קיים חייבת להביא קרבן על שגגתה, וכמ"ש הרמב"ם (הלכות שגגות פ"ה ה"ה): "האשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת או שבאו עדים שמת ונישאת בין על פי עצמה בין על פי בית דין, ונודע שבעלה קיים, חייבת קרבן". (ב) הא דקיי"ל שיחיד שעשה ע"פ הוראת בית דין חייב, וכמ"ש הרמב"ם (שם פי"ג ה"א) "הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם, אותו בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו, וכן אם הורו בית דין הגדול . . וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו, הרי בית דין פטורין וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו".

ובשו"ת דבר יהושע שם האריך לבסס דבריו על מ"ש בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סימן צו, שיצא לבאר מאי שנא דין אשה שנשאת ע"פ עדים שמת בעלה דקיי"ל שהיא צריכה כפרה (אשר ע"כ חייבת להביא קרבן חטאת) ממ"ש הרמ"א (יו"ד סקפ"ה ס"ד) ד"אם שמשה שלא בשעת וסתה ומצאה אחר התשמיש דם וכו' מקרי אונס אפילו לא בדקה תחלה, וא"צ כפרה לא הוא ולא היא".

עוד הוקשה לו להנו"ב, מאי שנא אשה שנשאת ע"פ עדים מהכונס את יבמתו לאחר שלשה חדשים מאז מת בעלה שכתבו התוספות (יבמות לה, ב, ד"ה ונמצאת מעוברת) שפטורים הם מקרבן חטאת ד"כיון דרוב נשים עוברן ניכר לשליש וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי הוה ליה למיעבד" והוו כאנוסים ולא כשוגגים.

ותירץ הנו"ב קושיות אלו בהקדים קושיא שלישית ויסודית, והוא ש"צריכין אנו לשום לב, דאנן קיי"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב חטאת . . ולכאורה יפלא למה יתחייב היחיד בזה, ואף שהבית דין פטורים אם לא עשו רוב הקהל מ"מ יחיד זה מה פשעו ומה חטאו, ואין לך אונס גדול מזה שעשה ע"פ הוראת ב"ד והתורה (שופטים יז, יא, וספרי עה"כ) אמרה ע"פ התורה אשר וגו', שאפילו אומרים על ימין שמאל נשמע להוראתם, וא"כ לא היה רשאי היחיד להרהר אחריהם, ולמה יחשב זה לשוגג ולא לאונס".

וביישוב כל קושיות אלו כתב הנו"ב, דנראה לחלק, "דשאני ניסת ע"פ עדים אף שמותרת להנשא על פיהם מ"מ אונס זה ע"פ טעות הוא, שהרי באמת העדים העידו בשקר והעדים הטעו אותה בשקר, לכן מיחשב הדבר טעות ושגגה ולא אונס. משא"כ שימשה שלא בשעת וסתה שהיא מותרת לשמש ואין כאן טעות, רק ע"פ דין תורה היא מותרת לשמש אפילו פירסה נדה באמצע הביאה אנוס הוא אכניסה, שהרי אין כאן שום טעות. וכן אשה שנתייבמה אחר ג' חדשים אפילו נמצאת אח"כ מעוברת הרי ע"פ דין הי' מותר לייבמה שרוב נשים עוברן ניכר לשליש ימים והרי התורה אמרה (משפטים כג, ב) אחרי רבים להטות, ומן התורה אזלינן בתר רובא, נמצא שהאונס של הייבום הזה לא היה על פי טעות. ובזה ניחא ג"כ שיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב קרבן אף שהוא אונס שהרי כתיב ע"פ התורה אשר יורוך, מ"מ אונס זה על פי טעות בא שהב"ד טעו בהוראה לכך מיחשב שגגה, אלא שאם עשו כל ישראל על פיהם העושים פטורים מן הקרבן לא מטעם אונס אלא כיון שהב"ד חייבים קרבן לכך העושים פטורים, משא"כ כשעשה היחיד על פיהם שאז אין הב"ד חייבים קרבן חייב היחיד קרבן". עכתו"ד הנו"ב.

ועפ"ז כתב בשו"ת דבר יהושע שם אות כה ש"בנידון דידן נמי שקנה התפילין ממי שמוחזק בכשרות לא מיחשב אנוס שהרי אפילו בהעידו שני עדים המוחזקין בכשרות [שמת בעלה ועל פיהם נשאת לאחר] אמרינן דחייבת בקרבן, כל שכן בעד אחד", ע"ש בארוכה. ועפ"ז מסיק הדבר יהושע לענין מי שהניח תפילין פסולות מפני טעות הסופר והבודק, שאינו בגדר אונס אלא בגדר שוגג ובעי כפרה על ביטול מ"ע ועל הברכות שעשה לבטלה7, "לכן אמינא בענ"ד שראוי שיעשה איזה דבר לכפר על נפשו וישוב אל ה' וירחמהו", ע"ש.

שיטה שניה: דינו כאנוס.

בשו"ת פרי השדה ח"ג סוף סימן קיז כתב ד"ע"ז וודאי נאמר חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעה"כ כאילו עשאה"8.

וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב או"ח סימן טז: "פשוט דדין זה קיל הרבה מהאי . . ששגג בהנחת תפילין ועבירה בשוגג צריכה כפרה דבחייבי כריתות צריך חטאת . . אבל בנידון דידן כשקנה תפילין אצל סופר מוחזק בכשרות9 דינו כאונס דאינו צריך כפרה . . בעניננו שעשה עבירה לא בשוגג רק באונס אי"צ כפרה"10.

וכ"כ בשו"ת משנה הלכות ח"ה סימן א, דבנדו"ד "לא צריך תשובה כלל . . והטעם דהכא לאו שוגג הוא במה שלא הניח תפילין דליהוי חייב כפרה כבכל שוגג אלא אנוס הוא ואונס רחמנא פטרי' . . ומעתה הכא נמי הרי אין לך אונס גדול מזה מאחר שהסופר הוא מוחזק בחזקת כשרות ועד אחד נאמן באיסורין כו' וממילא אנוס הוא ואנוס רחמנא פטרי' משום עונש ואינו צריך תשובה וכפרה [וע"ש בארוכה איך שחלק על דברי הנו"ב הנ"ל בזה ויישב קושיותיו באו"א]. ומסיק המשנה הלכות: "בהא סלקינן ובהא נחתינן דאדם זה אשר כוונתו לש"ש אין צריך כפרה ותשובה על האונס שקרה".

ועד"ז כתב בשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סימן ו: "למעשה בנוגע להעבר, בכגון דא שלא פשעו כלל והיו אנוסים גמורים בזה, המניחים מחוסר ידיעה מציאותית והעושים מחוסר ידיעה הלכתית לא נחשב עליהם עבירה, ומעלים עוד עליהם כאילו קיימו המצוה עם הברכות שעשו עליה כתיקונם".

והנה, ע"פ שיחת ערב חה"ש הנ"ל נראה מבואר דלא ס"ל לרבינו לא כשיטה הראשונה וגם לא כהשיטה השני', אלא יש לו שיטה ממוצעת בין שתי השיטות הנ"ל: דלפי שיטה הראשונה אפילו אם בדק את התפילין כל שנים עשר חודש ולא נמצא הטעות דינו כשוגג, ומשום דסוכ"ס "אונס זה ע"פ טעות הוא" דבכה"ג דינו כאונס וכמ"ש בשו"ת הנו"ב. ואילו לפי שיטה השני' הרי בכל אופן דינו כאנוס וכמ"ש להדיא דאפילו לא בדק התפילין כלל דינו כאונס וא"צ כפרה. אמנם בדברי רבינו מבואר דאע"פ שאין חיוב מעיקר הדין לבדוק התפילין (כלל, ועאכו"כ בכל שנה ושנה) מ"מ כיון שאילו בדק התפילין יתכן שהי' נמלט מהנחת תפילין פסולות, הרי, כ"ז שלא בדקן כראוי ה"ה בגדר שוגג [ודלא כשיטה השני']. ומכלל לאו אתה שומע הן, דאכן אילו בדק התפילין (כמנהג אנשי מעשה המבואר במטה אפרים) הי' בגדר אונס [ולא כשיטה הראשונה].

[הביאור בזה בדא"פ יבא בקונטרס הבא בעז"ה]


)

2) ראה רמב"ם הלכות שגגות פ"ה ה"ו: "שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה, צריך כפרה". וראה שו"ת פנים מאירות ח"ג סימן ט' לענין כפרת מי שבשוגג הניח תפילין שלא במקום הנכון. וראה שו"ת מחזה אברהם (דלקמן בפנים ס"ד) שקו"ט ע"ד צורך הכפרה לביטול מ"ע ואפילו בשוא"ת. וש"נ.

3) ראה שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן טו [בנידון "אדם שמניח תפילין דר"ת למעלה משנה ונתן התפילין לבדיקה והתברר שהי' חסר אות בפרשת הראש"] ד"מי שהוא שהי' אונס ע"ז שלא הרגיש בחסרון אות וכדומה" – "נהי דאין לו שכר כמניח ממש, מ"מ כיון דודאי נבדקו התפילין לפני הנחתו, ולא הי' חייב ע"פ דין לבדוק בכלל, ונתגלה הטעות, עכ"פ נשתדל זה להניח תפילין כהלכה ולא עלתה בידו . . יש בזה גדר חשב לעשות מצוה ולא עלתה בידו מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". וראה מ"ש בשו"ת פרי השדה, נעתק לקמן הערה 8.

4) ראה שו"ת מחנה חיים מהדות"ל או"ח סי"ט, בדין מי שיש לו פתילות ושמנים המספיקות להאיר את הבית לכל משך ליל ש"ק, ואילו חבירו נלקחו נרותיו ממנו באונס ואין לו במה להדליק את הנר אפילו לזמן סעודה. וכתב המחנה חיים דאע"פ שגם בעניני תומ"צ אמרו 'חייך קודמין', הני מילי כשאין לו אלא כדי חייו בצמצום, אבל כשיש לו יותר מכדי חייו ולחבירו אין כלום, מחוייב הוא ליתן לחבירו את העודף על כדי חייו, וע"כ ה"ה בנדו"ד שמחוייב ליתן לחבירו שמן ופתילה שיספיקו להאיר את ביתו כל משך זמן סעודתו כדי שיקיים את המצוה המוטלת עליו, ואל יאמר 'הלא חבירי אנוס הוא' ואפילו אם לא ידליק את הנר יעלה עליו הכתוב כאילו הדליק וקיים מצות נש"ק. ונימוק המחנה חיים עמו, ד"ניהו דאונס רחמנא פטרי' ולא נענש על שלא עשה המצוה, אבל אונס רחמנא לא מזכה, דנאמר שמקבל שכר כמו הזוכה לעשותה. הגם דחכמינו זכרונם לברכה אמרו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעה"כ כאילו עשאו, היינו שה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ומשלם לו לפום צערא אגרא, אבל הזוכה ועושה המצוה בא בשכרו כפי הכח אשר יש למצוה למעלה, כי עץ חיים הם למחזיקים בה" וע"ש שעכ"פ "במצוה המוטלת על כל קרקפתא דבר ישראל כנטילת לולב או הנחת תפילין או אכילת מצה וישיבת סוכה וכדומה במצוות כאלה אשר הטיל הקב"ה על כל איש ואיש מישראל א"כ היא מצוה הכרחיות להאיר נשמתו כפי אשר הכין הקב"ה לזכות נשמות בני ישראל, אז באונס, רחמנא פטרי' ואין לו עונש אבל עכ"פ חסר לו זכות מצותו".

וראה גם אג"ק רבינו זי"ע ח"ה (אגרת א'תיג): "...אף אם אמת נכון הדבר שיש אצלו טעם ותירוץ ע"ז. הנה אין זה נוגע אלא בענין שכר ועונש וכו', אבל ידוע בענין דאונס רחמנא פטרי' [כ]מאן [ד]עביד לא אמרינן". ובאג"ק ח"ו (אגרת א'תתכ): "מה שכותב הסיבות שלא הי' זה עד עתה, הנה אף אם אמיתים ונכונים הם, זהו רק ענין הנוגע לשכר ועונש, דאונס רחמנא פטרי', אבל הענין עצמו חסר . . ופשיטא ע"פ המבואר בתורת הדא"ח בענין דעשי' לעילא, שצ"ל המעשה בפועל, ובזיכוך ענינים ודברים גשמיים וחומריים". ובאג"ק ח"ז (אגרת א'תתקי): "...בענינים כמו אלו . . ובמילא כיון שהטעם טעם אמיתי הוא, הלא לא רק שאין מקום להיפך השכר אלא עוד נכנס הוא בחשבון דחשב לעשות ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה, אבל בנוגע להפעולה והעבודה, שזהו מתפקידו של האדם עלי אדמות בעוה"ז הגשמי והחומרי, הנה כשחסרה הפעולה והעבודה, איז זי טאקע ניטא, ופשיטא שאין גם התוצאות מזה".

איתא בהמשך תער"ב ח"ג עמוד א'ריב: "ובאמת לא על הרוחניות נצטוינו רק לעשות בפו"מ דוקא, ובזה יש יתרון מעלה לבנים על האבות, וכמ"ש (וארא ו, ג) ושמי ה' לא נודעתי להם, מפני שלא הי' להם מצות גשמיות כ"א ברוחניות, כמו בהכנסת אורחים וחפירת בארות ומקלות כו' וא"כ הרי עיקר הקבלת שכר הוא על המעשה בפו"מ דוקא . . אם לא יהי' ח"ו המעשה בפו"מ לא ימשיך כלום ולא יקבל שום שכר ואדרבא כו' (אם לא באנוס ר"ל שא"א לו לקיים המצוה בפועל כו')" – ונראה פשוט שר"ל דבאנוס מקבל שכר כאלו עשאה, אבל מ"מ גם באנוס לא ימשיך כלום.

5) ומה גם שמפורש בשו"ע (או"ח סו"ס תרל"ט ס"י) תפילין שהוחזקו בכשרות, אינם צריכים בדיקה לעולם. ואם אינו מניחן אלא לפרקים, צריכים בדיקה פעמיים בשבוע. ויעויין באשל אברהם להרה"צ מבוטשאטש שם שמעיקר הדין תפילין שלנו א"צ בדיקה לעולם.

6) כמה מדברי הפוסקים הנזכרים בפנים נכתבו בשנת ה'תשכ"ח כתשובות למכתב שאלה ששיגר הרה"צ ר' שלום יחזקאל שרגא רובין האלבערשטאם (האדמו"ר מציעשינוב-ברוקלין) לכו"כ פוסקים ע"ד "מי שקנה תפילין אצל מומחה ואחר שלש שנים נתנם לבודק לבדקן ונמצא בשל ראש שחסר פרשה שלימה" (לשון שו"ת חשב האפוד דלקמן בפנים) – האם צריך כפרה. כאמור, שאלה זו כבר נידונה בתשובות האחרונים, אבל באותה שנה, עקב שאלת האדמו"ר מציעשינוב רבו המשיבים בענין זה.

7) "אך לא תעניתים שאינם רצויים בזמן הזה שהדור חלש אלא חטאו בצדקה יפרוק". וראה אגה"ת פ"ג ובביאורי רבינו לשם ובשיחת ש"פ שמות ה'תנש"א.

8) וע"ש שכתב עוד: "ולא דמי למה דאמרינן בעלמא דאונסא כמאן דלא עבד, דהיינו דוקא בדבר שבא להכשיר איזה דבר כגון הזאת מצורע וכיו"ב, משא"כ לענין קיום מצוה שפיר אמרינן כה"ג כל שלא פשע כלום דנאנס ולא עשאה מעה"כ כאילו עשאה". ובשו"ת פרי השדה ח"ב סוף סימן ק"ו כתב: "דבמצוה שבא להכשיר כגון מצורע או שאר מחוסר כפורים שנאנס ולא הקריב קרבן פשיטא שאסור לאכול בקדשים אע"ג שנאנס כיון שמ"מ לא הקריב קרבן . . וחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה שייך במצוה אינו בא להכשיר איזה דבר או היכא שלא יוכל להשלים עוד כגון מי שנאנס ובטל מצות שופר או תפילין". ואכמ"ל בזה.

9) אכן עיין שם דהיינו "רק כשהסופר שמכר התפילין הוא באמת מוחזק בכשרות, אבל אם קנה התפילין אצל מי שקל בדעתו (וכאשר בעוונותינו הרבים הם מיעוטי דשכיחי) קשה לדונו לאונס רק לפשיעה, כי לקנות תפילין צריכין לדקדק לקנותם ממוחזק בכשרות באמת, וכמבואר בשו"ע". ויש להעיר ממ"ש בשו"ת אדמו"ר הצמח צדק חיו"ד סימן רמט לענין סופר שהכשיל מאן דהו בהנחת תפילין פסולות שיש מקום לומר דאיכא חומר מיוחד בפשיעתו, מה שאין בשוחט שהאכיל טריפות ["פשיטא שאיסור טרפות יש בו צד חמור דהא זהו ל"ת, אף את"ל שבאיסור כתיבות תפילין ומזוזות יש ג"כ חומר בצד אחד יותר מצד ביטול מ"ע בכל יום ואיסור ברכה לבטלה, מ"מ יש באיסור טריפות ג"כ עכ"פ צד חמור יותר", וע"ש עוד], ומזה ניתן ללמוד לענין הקונה סת"ם מסופרים קלים ומקילים.

10) אלא שסיים דאפילו הכי "כשאירע לאדם ח"ו עבירה ואף באונס אף שאי"צ כפרה . . אפילו הכי מקרי תקלה ועל כן צריך לבקש מהקב"ה להסר ממנו כל תקלה ולקבל על עצמו לדקדק יותר במצות וסר עווניך וחטאתך יכופר".

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות