E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ קרח – יום הגדול והקדוש ג' תמוז

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ב', יום הבהיר כ"ח סיון

ש"פ תרומה - ז' אדר - תשס"ד
הלכה ומנהג
נט"י לאכילת התפוח בליל הושענא רבה [גליון]
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בגליון תתסח (עמ' 51) כתב הרב חיים רפופורט שיח':

"רבינו זי"ע חידש מנהג ישן והנהיג שגבאי בית הכנסת יקנו ויחלקו תפוחים לציבור בשעת אמירת תהלים בליל הושענה רבה, כדי שיאכלום אח"כ בסוכה מטובלים בדבש לסימנא טבא לשנה טובה ומתוקה (ראה אוצר מנהגי חב"ד לחג הסוכות, אות ריב, עמוד שלג).

והעירני ידידי הרה"ח ר' יהושע מונדשיין שליט"א שלכאורה צריכים ליטול ידים לפני אכילת התפוח המטובל, וכדין כל דבר אוכל שטיבולו באחד מז' משקין שסימנם י"ד שח"ט ד"ם, [וגם לא תועיל בזה האכילה ע"י כף או מזלג וכיו"ב] כמו שהובא לפסק הלכה בשולחן ערוך אדה"ז (או"ח סקנ"ח ס"ג), וז"ל: "אע"פ שהשותה א"צ נטילת ידים מ"מ אם אוכל דבר שטיבולו במשקה, בין שמטבלו עתה בין שהיה מטובל מקודם ואוכל כשהוא מטובל ומלוחלח שלא נתנגב צריך ליטול ידיו תחלה . . אפילו הוא משקה שאין במינו תרומה כלל כגון מים ודבש . . ואפילו אין מטבל אלא ראש הירק ואין ידיו נוגעות במשקה כלל גזירה שמא יגעו בו ואפילו לאכול ע"י כף צריך נטילת ידים אם מים מצויין לפניו בתוך מיל או ארבעה מילין . . גזירה שמא יטבלנו בידו כדרכו או יאכלנו בידו כשהוא מטובל ומלוחלח במשקה כיון שדרכו להאכל ביד, אבל דבר שדרכו לאכול על ידי כף לא גזרו שמא יגע בו בידיו ולפיכך אף אם נגע בידיו דרך מקרה בתוך הכף אין צריך נטילת ידים וכו'", וכ"ה בסדר נטילת ידים לסעודה אשר בסידור אדה"ז סעיפים כ-כב, ולכאורה מצוה לפרסם דבר זה כדי לאפרושי המון עם מאיסורא". עכ"ל.

ולא הבנתי איזה איסורא יש כאן שמצוה לפרסם כדי לאפרושי ההמון, והרי רבינו הזקן מדייק ואומר "אם אוכל דבר שטיבולו במשקה", דהיינו דבר שבעצם דרכו שיטבלו אותו במשקה, אבל דבר שאין דרכו שיטבלו אותו במשקה, "ואעפ"כ אוכלו טבול במשקה, באמת אינו צריך ליטול ידים כלל, דאל"כ הול"ל "אם אוכל דבר שמטובל במשקה", ומה זה משנה אם הוא דבר שדרכו לטבול או לא.

ולפ"ז תפוח המטובל בדבש אינו חייב בנטילת ידים, כיון שתפוח בעצם אינו דבר שדרכו לאכלו בטיבולו במשקה, וזה פשוט לכאורה.

והנה כך עלה לי בהשקפה ראשונה, ואמנם ראיתי במגן אברהם (או"ח סי' קנח סק"ה) שכתב בהדיא כך: "דבר שטיבולו. ודבר שאין דרכו לטובלו במשקה אין צריך נטילת ידים, דבטלה דעתו אצל כל אדם. הטובל אצבעו במשקה ומוצץ אין צריך נטילה (רדב"ז חלק א', ע"ח. ח"ד סי' אלף קנ)"). עכ"ל, ועי' באר היטב.

ובלבושי שרד כתב שם על המגן אברהם: "דבטלה דעתו כו' הטובל אצבעו דמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן [וכן הוא הטעם בטובל אצבעו במשקה]". עכ"ל.

שוב ראיתי מה שכתב בזה החיד"א בשיורי ברכה (סי' קנח ס"א):

"אם אוכל דבר שטיבולו במשקה וכו'. הודה זקן א' שהאוכל חזרת כשהמים טפחים עליה אין צריך ליטול ידיו משום טיבולו במשקה, דהיינו שמטבל במשקים ואוכל, ואם איתא הול"ל דבר שמטובל במשקה או דבר שיש עליו משקה, וכך נדמה מדברי התוס' פ' ערבי פסחים במה שחלקו על רש"י בדבר שטיבולו במשקה, ולפי דבריהם אין לחוש אלא שמא יגע במשקין שבכלי שהטבל בו דשייכא בהו שתיה, ויש להוסיף לפי שיטה זו שלא הצריכו נטילה אלא בסתם מטבל במשקין שיש בהם רביעית אבל בפחות מרביעית א"צ נטילה, שאם אף נטמאו וישתה אותם אין גופו נפסל בהם כדאיתא בכמה דוכתי, ופסקה הרמב"ם פ"ח דאבות מטומאות, ואף שהרשב"א בתורת הבית חולק בשל סופרים הלך אחר המקל כ"ש שאף באיסורי תורה סומכים על התוס' דרבים ומחדדי טפי נינהו. ומכאן יש התר לדובשנין לאוכלן בלי נטילה, ועוד יש בהתר דהכל חשיב אוכל ואין על הדבש שבהם תורת משקה. הרב הגדול מר שמאול חכים בר פלוגתיה דמהר"י בי רב ומהדלנ"א בתשובה כ"י. והאריך רבה בענין זה.

אבל מדברי מרן לקמן דין ה' שכתב ותבשיל מחיטים נגובים וכו' מוכח להפך, וכבר האריכו רבנן בתראי בכל הנז', ופשטה הודאה הפך כל דברי הרב הנז'. והלכה רווחת במקומנו ליטול בכל דבר שיש קצת משקה עליו אפי' מבושל כל שהוא טופח ע"מ להטפיח וכן ראוי להורות. ומצאתי בתשובות של הגאונים כ"י שכתוב וז"ל בירושלמי דברכות משמע אפי' אין דרכו לטבל דתני ד' אושעיה כל דבר שיש בו לכלוך משקה צריך נט"י עכ"ל". עכ"ל.

נמצא שיש בזה מחלוקת; אבל מזה שכתב רבינו הזקן "דבר שטיבולו במשקה", ולא כתב "דבר שמטובל במשקה" או "דבר שיש עליו משקה", משמע דס"ל כהמגן אברהם דדבר שאין דרכו לטובלו במשקה אין צריך נטילת ידים, וא"כ תפוח שאין דרכו לטובלו במשקה מותר לאכלו טבול בדבש ללא נטילת ידים.

ועי' בילקוט מפרשים (שבשו"ע מהדורת פרידמן עמ' תקטו) מס' "מזבח אדמה" שכתב: "לענין פירות שרוחצים אותם במים להעביר העפר שעל גביהן, או שמו אותן במים להצטנן, אם צריכים נטילת ידים דומיא דכרפס אפילו שהוא משום קפיח (פסחים קטו, ב) [ולכן נקרא דבר שדרכו לטבל], או דלמא מקרי דבר שאין דרכו לטבל וע' מס' מכשירין מתני' [אולי כוונתו לפ"ג מ"ח] הכא דטיט כו' וע"ש" עכ"ל. וה"נ גבי תפוח בדבש שמקרי דבר שאין דרכו לטבל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות