E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ קרח – יום הגדול והקדוש ג' תמוז

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ב', יום הבהיר כ"ח סיון

ש"פ אמור - לג בעומר - תשס"ד
הלכה ומנהג
בגדרי דבר שטיבולו במשקה [גליון]
הרב ישראל יוסף הכהן הנדל
רב קהילת חב"ד מגדל העמק

בגליון תתעט (ע' 75) השיג הרי"ד קלויזנר שי' על הערותיי על מ"ש בגליון תתעו (ע' 75), שרוצה לדייק שאדה"ז סובר כהמ"א בשם הרדב"ז שדוקא דבר שדרכו לאכלו בטיבולו חייב בנט"י, משא"כ תפוח חי שאין הדרך לאכלו מטובל במשקה הרי אפי' אם א' טובלו במשקה הרי בטלה דעתו ואי"צ ליטול ידים. ולכן אלו שנוהגין לפי המנהג שכ"ק אדמו"ר החזיר ליושנה לאכול תפוח מטובל בדבש בליל הו"ר, אי"צ נט"י.

וע"ז הערתי:

א. הנה נעלם ממנו מ"ש בקצוה"ש סי' לו סק"ט, שהיות וכ"ק אדה"ז השמיט דינו של המג"א ואינו מחלק אם דוקא דרכו לאכלו בטיבולו שחייב בנט"י, הרי מזה ראי' ברורה שאדה"ז אינו סובר כהמג"א. וגם מדייק שם מלשון שאדה"ז שהוא כמ"ש בירושלמי והובא בתשובת הגאונים שחולקים על הרדב"ז והמג"א וסוברים שאין נק"מ אם דרכו בכך או לא.

וכן הבאתי מ'שערי עדן' (לבעל ה'מנחת שבת') סי' מ ס"ק קיז שמביא את התל"ד שכותב שאדה"ז השמיט את דינו של המג"א, וא"כ מזה ראי' שאין הוא סובר כמוהו אלא שאין נק"מ אם הדרך כך או לא. וא"כ מזה רואים שלדעת כ"ק אדה"ז צריך ליטול ידים.

ב. יש לומר שגם לשיטת הרדב"ז והמג"א יצטרך נט"י באוכל תפוח טבול בדבש, כי הרדב"ז שהוא מארי דדין זה שמביא המג"א, כותב בפירוש שאם הפרי רטוב ממי השטיפה ששטפו אותו צריך נט"י, ואעפ"י שלא הי' כוונתו לאכלו עם מי השטיפה. וכן בקצוה"ש כותב שמשמע כן בשו"ע אדה"ז.

וע"כ צ"ל הטעם בזה, שמכיון שהדרך היא לשטוף הפרי לפני האכילה, לכן הוי דרכו בכך ואעפ"י שאין כוונתו לאכלו במי השטיפה שלו. וא"כ מזה נלמד שבתפוח שדרך העולם לשטפו לפני האכילה נק' דרכו לאכלו בטיבולו, וא"כ אם התפוח רטוב מא' מז' משקין חייב בנט"י אפי' לפי שיטת הרדב"ז והמג"א, ואעכו"כ לפי מנהג העולם שאוכלים בליל ר"ה תפוח בדבש, וכן בליל הו"ר, דהו"ל דרכו לאכלו בטיבולו מצד מנהג זה, עכ"פ בזמנים אלו, וצריך נט"י. ע"כ תוכן הערותיי.

וע"ז השיג הנ"ל:

א. מקשה על הקצה"ש והתל"ד שאומרים שאדה"ז השמיט דברי המג"א, וטוען שאדה"ז לא השמיט דין זה. ומדייק זה מהלשון שכותב אדה"ז טיבולו במשקה ולא שמטובל, שצ"ל שהדרך הוא כך כמ"ש המג"א. ואח"כ שואל לאידך גיסא, דמשמע מלשון אדה"ז כהירושלמי שממנו מדייקים בתשובת הגאונים דלא כהרדב"ז, וא"כ הרי הוי סתירה. ומסיים, שהיות ובדין של רחיצת פירות נשאר הקצוה"ש בצ"ע אם זה נק' טיבולו במשקה לכן גם כאן אפשר לומר שהקצוה"ש סובר שצ"ע.

ב. אינו מבין מה הקשר לדין של מי שטיפת פירות שנק' דרכו לטבל לטיבול בתפוח, וכן אינו מבין איזה אעכו"כ יש לומר במנהג של אכילת תפוח בדבש בליל הו"ר.

ומאריך לבאר שמנהג אנ"ש לאכול תפוח בדבש בליל הו"ר בטלה דעתם אצל רוב העולם, היות ואנ"ש מפוזרין בכל העולם. ואפי' אם היו כולם במקום א' מ"מ מביא ראי' מהגמ' בעירובין דמנהג בני בבל שאוכלין חזיז [תבואה שנקצרה בעודה ירק והוא שחת] כל ימות השנה אינן יכולים לערב עם זה, הואיל ואצל רוב העולם אי"ז נק' אוכל וא"כ בטלה דעתן, וכמ"ש בתוס' בשבת פב, ב, שגם על אתרא אומרים בטלה דעתן, ואעכו"כ אנ"ש שהם פחות מבני בבל ודאי אמרינן שבטלה דעתן. ועוד, שכל המנהג הוא רק לשיטה א' ורק מצד קיום המנהג, וא"כ בודאי שאומרים שבטלה דעתן ואינו נק' דרכו בכך וממילא אי"צ נט"י. ע"כ תוכן השגותיו.

ולפענ"ד, כל מה שכתבתי הם דברים ברורים ואמיתיים, וההשגות ותמיהות שלו אין להם שום יסוד כלל וכלל וכדלהלן:

הנה הן הקצו"ש והן התל"ד אומרים דבר פשוט אחד, שהיות ואדה"ז מביא את הדין של טיבולו במשקה ומשמיט את דינו של המג"א שזהו דוקא אם דרכו בכך, וכידוע שע"פ רוב אדה"ז מסתמך על המג"א ומביאו להלכה, הרי זו ראי' ברורה שאינו מסכים איתו וחולק עליו. ונוסף לזה מדייק הקצוה"ש מלשון אדה"ז שהוא כתשובת הגאונים שחולק על הרדב"ז, וא"כ הרי"ז ברור שאדה"ז חולק על המג"א.

ומה שהנ"ל רוצה להלביש להם צ"ע בזה לא עלה על דעתם כלל וכלל, וד"ל.

ב. הבאתי את הרדב"ז שהוא מארי דהאי דינא שמביא המג"א שמחלק אם דרכו בטיבול או לא, והוא סובר שמי שטיפת פירות שלא התייבשו נק' טיבולו במשקה וצריך נט"י, אעפ"י שאין כוונתו כלל וכלל לאכלו עם מי השטיפה. וע"כ צ"ל הטעם, דכיון שדרכו לשטוף את הפירות הרי"ז נק' דרכו לאכלו בטיבולו, וה"ה א"כ בנידון דידן בתפוח בדבש, היות ונוהגין לרחוץ את התפוח לפני האכילה. וא"כ מצד זה גרידא נק' דרכו בטיבולו ואם התפוח רטוב מא' מהני משקין הרי הוא מחוייב בנט"י. וזה הקשר לדין זה. והוא גם לפי הרדב"ז והמג"א. ופשוט.

ובנוסף לזה י"ל, שאעכו"כ, היות וזה מנהג ישראל לאכול תפוח טבול בדבש בליל ר"ה והו"ר הרי עכ"פ בלילה זה נק' שדרכו לאכלו בטיבולו.

ומ"ש הנ"ל מהגמ' בעירובין דף כח, א ומשבת דף צב, ב - שגם במנהג של אתרא אומרים בטלה דעתן, ומביא את התוס' שם בשבת ד"ה ואת"ל אנשי הוצל, הרי אגב חורפי' לא דק ולא עיין כל צרכו בהמשך דברי התוס', וכן בתוס' הרא"ש ובריטב"א שמפרשין את זה, וכדלקמן.

דבשבת צב, ב, בתוס' ד"ה ואת"ל אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל כל אדם איתא: "משמע דעל אתרא נמי אמר דבטלה דעתן וכן בריש בכל מערבין (עירובין דף כח, א) פריך ובבל הוי רובא דעלמא והתניא כו' וכן בתר הכי פריך ופרסאי הוי רובא דעלמא. וקשה דבפ' חבית גבי של בית מנשיא היו סוחטים ברמונים, ופריך בית מנשיא הוי רובא דעלמא, ומשני אין דהתנן המקיים קוצים בכרם כו' שכן בערביא מקיימין קוצים לגמליהן, ופריך מי דמי ערביא אתרא הוא הכא בטלה דעתו אצל כלאדם. וי"ל דהתם חשוב מנהג ערביא דלכל העולם נמי אם היה להם רוב גמלים הוו נמי מקיימי, אבל בית מנשיא דחד גברא בטלה דעתו אע"ג דלכל העולם אם היה להם רמונים הרבה היו סוחטין". ע"כ.

וכן כתבו התוס' גם במס' עירובין כח, א ד"ה ובבל הוי רובן דעלמא, וכן כתב בתוס' הרא"ש בעירובין כח, א וכן בשבת צב, ב.

והביאור הוא: זה שהגמ' עושה הבדל בשבת דף קמד, ב בין מנהג יחיד למנהג אתרא הנה זה מדובר במנהג שרוב העולם אינם עושים אותו כיון שאין להם את האפשריות או הצורך לעשותו, כגון בערביא דיש להם רוב גמלים ולכן מקיימים הקוצים, ואם לרוב העולם הי' ג"כ ריבוי גמלים היו עושים את זה ג"כ ונק' זה מנהג טוב ובאתרא שעושין זה נק' מנהג ולא בטלה דעתן. משא"כ אם רק יחיד עושה זאת, כגון בית מנשיא שהי' להם רוב רמונים וסחטו אותם, אזי בטלה דעתם, אבל אם מדובר במנהג גרוע דהיינו שכל העולם ג"כ יכולים לעשותו, כגון לאכול חזיז כבני בבל או לשאת משאות על הראש כבני הוצל, ואינם עושין את זה כיון שזה לא כדרך העולם, אז אומרים שאפי' אם המנהג הוא של אתרא בטלה דעתם.

וכן כתב להסביר את זה בריטב"א שם בעירובין, וז"ל: "...וי"ל דההיא דקיים קוצים בכרם אעפ"י שאין נוהגין בו בשאר מקומות אינו מנהג משונה למי שמקיים אותם דוודאי טובים הם לגמלים, אלא לפי שאין גמלים מצויים בשאר המקומות . . אבל כשהמנהג משונה מאוד ויוצא מדרך השכל, אפי' היכא דהוו נהיגי בה באתרא אין מנהגם מנהג, ואפי' לדידהו, ובטלה דעתם אצל כל אדם כדאסיקנא בפ' המצניע, כי המוציא משוי על ראשו בשבת פטור, ואפי' לאנשי הוצל שנוהגין כן בחול דבטלה דעתן אצל כל אדם, והא דחזיז לההוא דהוצל דמיא, דהא ודאי שאין ראוי לצבוע תבואה בשביל לאכול השחת, ולא לזרוע פולין ושעורין משום ירקן, ומש"ה אפי' הם אתרא אותם שנוהגין כן דינן כגברא שבטלה דעתן אפי' לגבי עצמן . . נמצאת למד כי הדין הזה הוא על ג' דרכים, כל שהמנהג משונה אפי' באתרא חד בטלה דעתן לגמרי לגבי דידהו כהא דחזיז וכההוא דהוצל. וכל שאין המנהג משונה אלא שאין שאר העולם נוהגין בו, ואעפ"י שהיו יכולים לנהוג כן היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג, והוא דהוו היכא דנהוג אתרא. והיכא שהמנהג הוא יפה וראוי לכל מקום, ומה שאין נוהגין אותו בשאר מקומות הוא מפני שאינם צריכים לכך או שאין מצוי להם הרי אותו מקום שנוהגין רובא דעלמא כקוצים בכרך לר"א ורימונים לרבנן. ומיהו בדאיכא מנהגא דאתרא, דכל מנהגא בגברא חדא או משפחה אחת לא חשיבא לעולם למהוי רובא דעלמא, וכדמוכח מההיא דרימונים. ומיהו לדידהו גופייהו אפשר דמהני מנהגא בכי הוא, והרבה דברים נאמרו ונכתבו בזה, אבל מה שכתבתי נ"ל שהיא תרומה טהורה מכל דברי רבותי ז"ל. עכ"ל הריטב"א.

הרי מכ"ז רואים ברור שמנהג כל ישראל לאכול בליל ר"ה תפוח בדבש, וחידוש המנהג של ליל הו"ר ע"י כ"ק אדמו"ר הוי בהחלט מנהג טוב וא"א לומר ע"ז בטלה דעתן. ואפי' אם תאמר שחידוש המנהג של הו"ר הוא רק אצל אנ"ש, הרי אנ"ש דכל אתר ואתר שיש בו קהילת חב"ד נק' אתרא.

וכיהודה ועוד לקרא אפשר לומר עפ"י מכתב כ"ק אדמו"ר (חי"ב עמוד ריח) "ואנו בכל מקום באתר דנשיאנו הק' אנן...". וא"כ בודאי שא"א לומר ע"ז בטלה דעתן.

גם מה שהקשה הנ"ל שמנהג של פעם בשנה א"א לומר שדרכו בכך, אין זה נכון כלל וכלל, שהרי רואים שבליל הסדר לא עושין ברכה על המרור ורק מכוונין כשמברכין על הכרפס גם על המרור ומקפידים שלא לאכול כזית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה לפני הסעודה, וזהו מכיון שיש מחלוקת האם צריכים לברך על המרור כיון שהמרור הוא מהדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, וא"כ אינו נפטר בברכת הפת ולכן צריכים כן לברך, אבל יש חולקין שכיון שזה מצות היום לאכול מרור, הרי"ז - בלילה זה - בא מחמת הסעודה ואי"צ לברך כי נפטר בברכת הפת, ולכן לא מכוונים עליו אלא יוצאים עם ברכת הכרפס.

וא"כ, עכ"פ רואים מזה, שאפי' שזה רק פעם בשנה הרי אז זה נחשב לדברים הבאים מחמת הסעודה. וישנם עוד דוגמאות ואכ"מ להאריך בזה.

גם מ"ש הנ"ל להביא ראי' מספר השיחות תש"ד שבליובאוויטש אכלו את התפוח לפני נט"י, וא"כ מזה ראי' שאי"צ נט"י, לפענ"ד אין מזה שום ראי' איך נהגו בפועל בנט"י.

גם מ"ש הנ"ל להביא ראיה ממכתב כ"ק אדמו"ר - "...אכילת התפוח (גם לולא הטיבול בדבש) כיון שאין נפקא מינא, טוב יותר שתהי' אחרי נט"י" והוא מפרש שמ"ש אין נק"מ הכוונה לנט"י שאין נק"מ לנט"י, כי בי"כ אין נט"י לזה, אין זה נכון כלל וכלל, כי הדיון פה הוא אם צריכים להסמיך את אכילת התפוח לקידוש כמו שצריכים להסמיך את אכילת פרי החדש לברכת שהחיינו שבקידוש, כיון שהשהחיינו הולך גם על הפרי, וע"ז כותב כ"ק אדמו"ר שמצד זה אין נק"מ - שאין שום ענין שבגללו צריכים להסמיך את אכילת התפוח לקידוש.

ולכן בהחלט אפשר להביא ראי' מהדברים (כמ"ש הרלוי"צ רסקין שי') ממ"ש "גם לולא הטיבול בדבש", דהיינו שהטיבול בדבש הוא סיבה שיאכלו התפוח אחרי נט"י, כי אז לא יצטרכו ליטול ידים פעמיים, וד"ל.

ולסיום מכל הנ"ל ברור שתפוח בדבש בליל הו"ר נק' דרך לאכלו מטובל במשקה לכל הדעות, וחייב בנט"י.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות