E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ קרח – יום הגדול והקדוש ג' תמוז

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ב', יום הבהיר כ"ח סיון

ש"פ לך לך - תשס"ה
פשוטו של מקרא
"ויתמו ימי בכי אבל משה"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפרשת וזאת הברכה כתיב (לד, ח): "ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה".

וצריך להבין מה מלמדנו הכתוב בזה שכתב "ויתמו ימי בכי אבל משה", ולכאורה זה דבר פשוט שלאחר שלשים יום תמו ימי הבכי, שהרי בתחילת הפסוק כתיב שהבכי הי' רק לשלשים יום. ולמה לא פירש רש"י כאן מה משמיענו הכתוב, או הי' לו לכתוב "איני יודע מה מלמדנו" על דרך שכתב בפרשת תולדות (כח, ה), בד"ה אם יעקב ועשו?

והשאלה היא עוד יותר, שהרי גם בנוגע לאהרן כתיב בפרשת חקת (כ, כט): " … ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל", ולא כתיב שם ויתמו ימי בכי אהרן?

ועוד, כשרש"י מדייק בד"ה בני ישראל: "הזכרים, אבל באהרן מתוך שהיה רודף שלום ונותן שלום . . נאמר כל בית ישראל זכרים ונקבות", למה לא עמד גם על שינוי הנ"ל*.


*) אולי י"ל (בדוחק עכ"פ) שכוונת הפסוק במ"ש ויתמו וגו' הוא להשמיענו שהפסוק שלאח"ז ויהשוע וגו' התחיל רק לאחר שתמו ומי בכי אבל משה. משא"כ גבי אהרן יש לומר להיפך שמ"ש לאח"ז (כא, א) וישמע הכנעני, היה לפני שתמו ימי בכי אבל אהרן ודו"ק. המערכת.

פשוטו של מקרא
"ויצא אדום לקראתו"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפרשת חקת כתיב (כ, כ): "…ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה".

ואחר פסוק זה כתיב (שם, כא): "וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו וגו'".

ולכאורה הוא דבר המובן ופשוט שלאחר שיצא אדום לקראת ישראל בעם כבד וביד חזקה, בודאי ובודאי לא נתנו רשות לעבור בארצם *ואם כן פסוק זה הוא מיותר לגמרי.

ולמה לא פירש רש"י כאן מה משמיענו. ולכאורה השאלה כאן, הוא על דרך מה שכתב רש"י בפרשת ואתחנן: ד"ה "כי אנכי מת וגו' אינני עבר" (ד, כב) "מאחר שמת מהיכן יעבור". - על דרך זה כאן, מאחר שיצא אדום לקראתם מוכרחים לומר שמאנו את ישראל לעבור בגבולם**.


*) יותר הול"ל שכתוב פעמיים לפני"ז לא תעבור. המערכת.

**) ובנוגע לעצם השאלה י"ל, שכאן בפסוק וימאן אדום יש חידוש לגבי מ"ש לפני"ז, כי בפסוקים הקודמים מובא שאדם לא רצה שבנ"י יעברו בארצו, וזה יכול להיות מפני כמה סיבות, וע"ז מספר לנו התורה רשעתו של אדום שלא היתה שום סיבה מדוע לא לתת ישראל עבור בארצו רק משום ש"וימאן" הוא רצה בלי שום טעם וזה מורה על הרשעות שלו. המערכת.

פשוטו של מקרא
"למרבה המשרה"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

ישעי' ט, ה-ו. "כי ילד יולד לנו גו' ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ א-ל גבור אביעד שר שלום". למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה גו'.

ופ' רש"י בד"ה כי ילד יולד לנו, "אע"פ שאחז רשע הוא, בנו הנולד לו זה כמה שנים להיות תחתיו למלך צדיק יהי', ותהי' משרת הקב"ה ועולו על שכמו כו'".

ובד"ה ויקרא שמו - הקב"ה שהוא מפליא עצה וא-ל גבור ואביעד קרא שמו של חזקי' שר שלום כי שלום ואמת יהי' בימיו.

ובד"ה למרבה המשרה - למי יקרא השם למלך המרבה המשרה של הקב"ה על עצמו לירא מפניו…זו לתשובת אחרים אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו וקרא שם בבית לחם, וכמו ועשיתי לך שם. אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה ולשלום הניתן לו אין קץ כו'.

ובד"ה ולשלום - וי"ו זו תיקון המילה הוא הרבה משרה על שכמו ומה גמול ישלם לו הנה לשלומו אין לו קץ ואין לו קצבה.

עד כאן תוכן פסוקים ה-ו עם פירש"י (בדילוג).

וביאור הנ"ל בדא"פ:

כשקוראים פסוק ה' - "כי ילד יולד לנו גו' ויקרא שמו פלא יועץ א-ל גבור אביעד שר שלום", משמע מפשוש"מ שכל השמות הנ"ל נתנו לבן הנולד (שהוא חזקי'), ומפרש רש"י שאינו כן, אלא מה שכתוב "ויקרא שמו פלא יועץ וגו', היינו שהקב"ה שהוא 'פלא יועץ וא-ל גבור והוא אביעד קרא לחזקי' "שר שלום", ונמצא שכל הכינויים שבפסו’ ה' קאי על הקב"ה, חוץ מכינוי האחרון "שר שלום" שקאי על חזקי'. וכדפרש"י למה נקרא "שר שלום" "כי שלום ואמת יהי' בימיו".

וממשיך בפסוק ו' "למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד גו', הנה בתיבות אלו יש מקום לפרש שזה המשך ל"שר שלום" כלומר, שקרא לו שר (של) שלום, שיהי' שלום בימיו והוסיף להרבות לו השרירות (משרה - ל' שררות), ומוסיף לומר 'ולשלום אין קץ', שזו הוספה על 'למרבה המשרה', שיהי' לו ממשלה ושלום עד אין קץ, ואכן עד"ז פירש המצודת דוד. אבל רש"י לא פירש כן, אלא "למרבה המשרה" הוא (לא ברכה, אלא) למי יקרא שר שלום למלך שמרבה המשרה של הקב"ה על עצמו לירא מפניו.

אלא שעפ"ז צ"ע המשך הפסוק "ולשלום אין קץ וגו'", דבשלמא אם נפרש ש"למרבה המשרה" הוא ענין ברכה שתרבה הממשלה, ואז מובן ההמשך ולשלום אין קץ, שירבה (גם) השלום כו', אבל אם נאמר ש"למרבה המשרה" קאי על מה שעושה חזקי', איך שייך לומר אחרי זה ולשלום אין קץ.

ולכן פרש"י (בד"ה ולשלום) "וי"ו זו תיקון המלה, הוא הרבה משרה על שכמו וא"כ גמול ישלם לו הנה לשלומו אין לו קץ ואין לו קצבה".

ומה שהכריח את רש"י ללמוד שלמרבה המשרה היינו למלך שמרבה את המשרה של הקב"ה עליו ולא שקאי על ריבוי הממשלה שנתנה לחזקי', י"ל בדא"פ שסגנון הלשון "למרבה" אינו מתאים לפרש על "ריבוי", שא"כ הי' צ"ל כתוב להרבות המשרה, וכיו"ב. לכן פירש שקאי על האדם (חזקי') שהוא מרבה המשרה עליו. וממשיך ברש"י "זו לתשובת אחרים אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינו לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כו'"

והביאור בדא"פ: "זו לתשובת אחרים" - פירוש, זה שנתבאר עד עכשיו זה לאלה שחולקים את פסו' ה' לשנים, כלומר, שהכינויים פלא יועץ, א-ל גבור, ואביעד קאי על הקב"ה, ו"שר שלום", קאי על חזקי'.

"אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה". וי"ל בדא"פ הטעם שרש"י נוטה לפרש ש"שר שלום" קאי על הקב"ה, שכיון שכל הכינויים שבפסוק זה קאי על הקב"ה מסתבר שגם כינוי זה קאי על הקב"ה.

אלא שלפירוש זה יקשה, שהרי כתוב לפני כינויים אלה (פלא יועץ כו') ויקרא שמו, וא"כ בשלמא אם נאמר ש"שר שלום" קאי על חזקי', מובן מהו השם שה' קרא לו, אבל אם נאמר שגם שר שלום הוא כינוי להקב"ה, א"כ לא נמצא שם לחזקי' בפסוק זה.

ועל זה מבאר רש"י "וקריאת שם זה אינו לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה", כלומר שבזה שכתוב "ויקרא שמו" הכוונה ויגדל את שמו.

והיכן רואים שאפשר לפרש "ויקרא שמו" לא לקריאת שם כפשוטו, אלא לגידול (ופרסום) השם, הנה על זה מביא רש"י ראי' מ"וקרא שם בבית לחם", ששם לא מדובר כלל על קריאת שם לפלוני, שלפני זה כתוב (רות ד, יא) "ועשה חיל באפרתה" כלומר שיצליח באפרתה (ד"א "בית לחם קרוי' אפרת" - רש"י א, ב) "ואח"כ "וקרא שם בבית לחם", וכפרש"י (בד"ה וקרא שם) "כלומר יגדל שמך".

ועוד ראי' "וכמו ועשיתי לך שם" (שמואל ב' ב') ששם הכוונה שיתפרסם שמך (כשם הגדולים אשר בארץ) . .אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה ולשלום הניתן לו אין קץ כו'".

והנה מלשון "ויתן לו שם וממשלה ולשלום הנתן לו אין קץ כו'" משמע שזה פירוש התיבות של "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" ולכאו' אינו כפירוש הראשון שהביא רש"י ש"למרבה המשרה" היינו "למי יקרא השם הזה למלך המרבה המשרה של הקב"ה על עצמו כו'", שלפירוש הזה הנה "למרבה" קאי על חזקי' שהוא מרבה את המשרה "והמשרה" היינו השררות של הקב"ה, ולפירוש השני הנה "למרבה" קאי על הקב"ה, והמשרה היינו השררות של חזקי'. שהקב"ה מרבה את השררות - היינו הממשלה - של חזקי'.

ולכאו' מובן השינוי, כי בפירוש הראשון "ויקרא שמו" (של חזקי' בפסוק ה') היינו קריאת שם כפשטו, והשם הוא "שר שלום", ולכן ההמשך "למרבה המשרה" היינו שלמי קרא שם זה למלך שמרבה משרתו של הקב"ה על עצמו.

אבל לפירוש השני ש"ויקרא שמו", היינו גידול ופרסום שמו, הנה "למרבה המשרה" הוא ביאור ופירוש ל"ויקרא את שמו" שבמה מתבטא הגדלת שמו - בריבוי השררה ושלום שיותן לו.

והנה עפ"ז הנה מה שכתב רש"י בד"ה ולשלום "וי"ו זו תיקון המילה, הוא הרבה משרה של שכמו ומה גמול ישלם לו הנה לשלומו אין לו קץ ואין לו קצבה" הנה לכאו' זה שייך לפירוש הראשון ש"למרבה המשרה" קאי על חזקי' כנ"ל. שלפי"ז ולשלום אין קץ הוא ענין אחר, שזה גמול על למרבה המשרה. ובא מהקב"ה ולכן ה"וי'ו" הוא תיקון הלשון שזה בא במקום "ומה גמול ישלם לו".

אבל לפירוש השני ש"למרבה המשרה" קאי על הקב"ה, הנה "ולשלום אין קץ גו'" אינו ענין אחר, אלא המשך של למרבה המשרה, ואז אינו צריך לומר ש"וי'ו" (של ולשלום) הוא תיקון המלה, אלא זה ו' המחבר בין "למרבה המשרה" ל"ולשלום אין קץ" שהקב"ה ירבה לו השררה והשלום כו'.

אלא שצ"ע, שרש"י כתב ש"וי'ו זו תיקון המלה כו'" לאחר שכתב את הפי' השני.

וצריך לומר שבעיקר נקט את הפירוש הראשון, שלכן גם הקדימו, ולפי זה גם פירש תיבות "ולשלום אין קץ וגו', אלא שבאמצע אמר "אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינו לשם ממש אלא לשם גדולה כו'" ולכן בד"ה ולשלום פירש כפירוש הראשון. וי"ל בדא"פ שלומר ש"ויקרא שמו" הוא לשם גדולה ושררה כו', דוחק קצת, שכיון שכתוב בפסוק שם, י"ל שקאי (ויקרא שמו) על השם שנזכר בפסוק והוא שר שלום.

(ש"פלא יועץ א-ל גבור, אבי- עד אי אפשר לומר שקאי על חזקי', אבל שר שלום כן).

ולאידך כיון שכל הכינויים שבפסוק קאי על הקב"ה ואין שום רמז שתיבות "שר שלום" הן נפרדות מפלא יועץ גו', מסתבר שגם זה קאי על הקב"ה, שלכן, י"ל בדא"פ, הביא רש"י גם את הפירוש השני.

פשוטו של מקרא
"ועשתרות צאן"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

דברים ז, יג. רש"י ד"ה ועשתרות צאנך: "מנחם פי' אבירי בשן מבחר הצאן כמו עשתרות קרנים לשון חוזק, ואונקלוס תרגם ועדרי ענך ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן".

הנה תיבת עשתרות אינה מתקשרת (כ"כ) לצאן, שכפי שמוכר לנו מהתורה הנה בכל מקום כתוב הלשון (מקנה צאן או) עדרים, וכמו אצל יעקב כשבא לחרן (בראשית כט, ב) וירא והנה באר גו' והנה שלשה עדרי צאן גו' ובפסוק שלאחריו ונאספו שמה כל העדרים גו' ועוד הרבה, ולאידך פגשנו את התיבה עשתרות כשם מקום (בראשית יד, ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים. וא"כ מה הקשר בין עשתרות לצאן.

לכן הביא רש"י "מנחם פי' אבירי בשן מבחר הצאן כו'", וצ"ע בלשון פירוש מנחם, שאם רוצה לומר שזה מבחר הצאן למה הוא מקדים אבירי בשן ונצטרך לפרש מבחר הצאן, שיפרש מיד מבחר הצאן.

אלא שכנ"ל יש קושי מה הקשר בין עשתרות לצאן, שלכאו' - גם אם רוצים לשבח בצאן מצאנו בתורה כו"כ פעמים שהתורה מפליגה בריבוי הצאן גבי אברהם (בראשית יג, ב) ואברם כבד מאד במקנה גו', ואצל יצחק (שם כו, יג- יד) . . וילך הלוך וגדל . . (יד) ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה גו', ועוד (שם ל, מג) ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות גו', ולא נזכר אף פעם ענין עשתרות.

לכן הביא (מנחם פירש) בלשון אבירי בשן, שתיבת אביר לא רגילים להשתמש בה אצל בהמות, אלא אצל אנשים כמו אביר הרועים (או אצל מלאכים כמו לחם אבירים אכל איש), ואעפ"כ מצאנו שמשתמשים בלשון אבירים גם אצל צאן ובודאי אין הכוונה כ"כ על ענין החוזק אלא על המובחר שבצאן, ואולי המובחר הוא גם חזק.

וכמו שמצאנו שמשתמשים בלשון אבירי הצאן, כך גם אפשר להשתמש בלשון עשתרות צאנך, שגם זה כמובן המשמעות של חוזק, וראי' על זה הביא מ"עשתרות קרנים" שלשון זה - אפי' אם נאמר שזה שם מקום - הרי זה מראה על חוזק (כמו שור שנוגח בקרניו, כמ"ש (דברים לג, יא) בכור שורו, וברש"י ד"ה שורו, "שור כוחו קשה כו' ובד"ה וקרני ראם קרניו, "שור כחו קשה ואין קרניו נאות כו', הרי שמחשיב הקוץ בקרניו) וכנ"ל שהכוונה למבחר הצאן שהם ראויים להקרא עשתרות.

ואח"ז מביא רש"י "ואונקלוס תרגם ועדרי ענך" ולא נתבאר מהי כוונת רש"י בהבאת התרגום, ובפשטות נראה שלפי התרגום אין כאן משמעות מיוחדת בתיבת עשתרות שמראות על חוזק או על עשירות, אלא זה כמו בכל התורה שנזכר לשון עדרים (וכנ"ל) - ואף שבכל מקום נקראים עדרים, הנה כאן נקראים עשתרות.

ויתכן שלפי התרגום הנה ריבוי העדרים בהפלגה נקראים עשתרות. וכשם ש"שגר אלפיך" הוא לשון לא רגיל, אלא שבברכה משתמשים (לפעמים) בלשון לא רגיל (או בלשון מליצה וכיו"ב) עד"ז הוא לשון עשתרות צאנך.

ואולי מאותו לשון הוא גם עשתרות קרנים, שמראה על ריבוי כח וכיו"ב.

ולפי זה הנה תיבת עשתרות היא כינוי לרבוי, ובכל מקום לפי ענינו, אם זה אצל צאן הוא ריבוי עדרים. ואם אצל עיר הוא ריבוי חוזק, ובפרט אם נצמד לתיבת קרנים. ועכ"פ (עשתרות צאנך) אינו ענין של חוזק הצאן.

ומביא "ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן", שלפי פירוש רבותינו נמצא שעשתרות הוא מלשון עושר.

וכנ"ל שכל האריכות ברש"י היא מפני שעשתרות לא שייך לצאן. ולכן הביא ג' פירושים.

והסבר בזה - בדא"פ - שבתחילה הביא פירוש מנחם שזה הכי קרוב לפשש"מ, שהרי תיבה זו עצמה נמצאת במקום אחר לעניין חוזק. וא"כ גם כאן הוא אבירי הצאן.

אלא מכיון שלא רגיל (כ"כ) להשתמש בתיבת כח לענין צאן, הביא פירוש אונקלוס שבדא"פ י"ל כנ"ל שזו תיבה המבטאת ענין ריבוי, ורבוי שייך גם לצאן. או שנפרש שלדברי התרגום היא תיבה נפרדת לעדרי צאן.

ואח"כ הביא דברי רבותינו "למה נקרא שמם עשתרות כו'", שזה יותר לפי הדרש שלפירוש רבותינו אין בתיבת עשתרות משמעות לצאן עצמו אלא לעושר, אבל מיושב עי"ז הקושי שאין משמעות (כ"כ) בתיבת עשתרות ענין של כח, וכנ"ל שלא רגיל להשתמש בענין של כח גבי צאן (ויותר רגיל ענין ריבוי - כנ"ל).

וגם לפי' אונקלוס שמפרש עשתרות "עדרי צאן" (וכפי הפירושים שנתבארו לעיל), הרי בכל זאת נזכר כאן לשון בלתי רגיל, ולפי פי' רבותינו מובן שזה על שם העושר שבא לבעליהן, אבל כמובן שזה פירוש הכי רחוק מפשש"מ, שלפירוש זה אין תיבת עשתרות קשורה (כ"כ) לצאן עצמו, אלא לעושר שבא על ידיהן. (וכנ"ל).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
· old
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות