E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ט'-י' כסלו - ש"פ וישב - תשס"ה
גאולה ומשיח
"לעתיד לבוא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו"
הרב בן ציון ריבקין
שליח כ"ק אדמו"ר - ס. לואיס, מיזורי

*א. בגמ' ע"ז (ב, א): "דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי, לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבוא ויטול שכרו וכו'.

ובפירוש הראב"ד למס' עבודה זרה: "נ"ל, זה הדין לימות המשיח הוא, כאשר יצא להלחם עם גוג ועם גויים רבים אשר אתו ויגמר דינם לכליון וחרף, ואז יעמדו שריהם העליונים לפני הקב"ה ללמד עליהם סניגוריא והקב"ה נוטל ס"ת ומניחה בחיקו כדאמר לקמן מיד כל אחד מבעט, ונסיב לי' קרא ננתקה מוסרותימו, וההוא מזמור על מלחמת גוג ומגוג קמיירי שהיא בימות המשיח", עכ"ל.

והיינו דגמ' זו מיירי בימות המשיח לאחרי מלחמת גוג ומגוג דאז יהי' דין עם אומות העולם, והקב"ה ישפוט אותם.

ב. ובהמשך הגמ': "מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא שנא' כל הגויים נקבצו יחדו וגו', אמר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה ואומה וסופרי' שנא' ויאספו לאומים . . (וכוונת הגמ' ד"מתקבצין ובאין עובדי כוכבים - היינו השדים של כל אומה ואומה כפי שהבאנו1 לעיל בשם הראב"ד), מיד נכנסה לפניו מלכות הרומי תחילה, מ"ט משום דחשיבא . . אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם הקב"ה, שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. תקנתם שווקים להושיב בהם זונות מרחצאות לעדן בהם עצמכם, יצאה מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחרי' מ"ט דהא חשיבה בתרה . . אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה גשרים תקנינו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה", עכ"ל.

וידועים בזה ד' הגרי"ז הלוי מבריסק (בספרו על התורה ר"פ בראשית) שהק' דלכאו' איך יעיזו אומות העולם לומר שקר גלוי ומוחלט שעשו כן בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, וכן צריך ביאור בתשובת הקב"ה שאמר להם "שוטים שבעולם" ולא אמר להם בפשיטות כי שקרנים הם.

וביאר בזה, דהנה ידועים ד' רש"י בתחילת פ' בראשית דלא נברא העולם אלא בשביל ישראל ובשביל התורה, כמו שמביא רש"י מד' חז"ל, והוסיף בזה הגרי"ז: דכן מה שנעשה ונתחדש בעולם מתחילת הבריאה ועד סוף כל הדורות הכל היא רק לתכלית זה בשביל ישראל שיעסקו בתורה, וע"ש עוד מה שמביא מד' הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות, לבאר מאמר חז"ל: "דאין להקב"ה אלא ד"א של הלכה".

ולפי"ז מובן, דכל מה שהאומות העולם עושים, שווקים, וגשרים, ומרחצאות, וכדו' יש להם תכלית זו בשביל ישראל ובשביל התורה, ואין לך שום דבר בעולם שלא נעשה לזה התכלית, אמנם עכשיו בזמן הגלות והסתר פנים אין אנו רואים את זה, אבל לעתיד לבוא יתגלה לעין כל 'ומלאה הארץ דעה' אז כבר יהי' גלוי לכל ואומות העולם יראו שכל מה שעשו, לא נעשה אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה ולכן יבואו לתבוע שכרם, ועונה להם הקב"ה, שוטים שבעולם, על זה שהם חושבים שמגיע להם שכר עבור פעולות אלו, כי כל מה שעשיתם לא היתה כוונתם בשביל זה, ולכן נק' "שוטים" ולא "שקרנים".

ו"על פי שנים עדים יקום דבר" דכד' הגרי"ז ז"ל מבריסק, מצאתי בס' "בעבודת עבודה"2 להגר"ש ז"ל קלוגר וז"ל "הדבר תמוה איך יהי' שוטים כאלו לומר לפניו ית' שקר מוחלט, בזה הגלוי לכל, ומכ"ש לפני ממ"ה הקב"ה. אך נראה דכוונתם יהי' כך, שהם ודאי יודו שהם לא כיוונו לכך, רק שאז יכירו האמת, כי בודאי לא הי' כדאי וראויים שימלא הקב"ה תאוותן ליתן להם כל הגדולות וטובות שהי' בעולם, ושיעשו בעולם כרצונם, אך מה שהניח להם הקב"ה לעשות כן, זה הוי הכוונה לטובת ישראל כדי שיעסקו בתורה . . ולכך הם ירצו לילך אחר המעשה כי אף שלא כיוונו לכך, מ"מ לפי האמת הרבה גשרים . . וכולם לא עשינו - כלומר לפי האמת לא עשינו רק בשביל ישראל לא להנאותינו. דלהנאותינו לא הוי סיפוק בידינו לגמרי . . וא"כ מגיע לנו שכר בעד המעשה אף שלא כיוונו לכך . . והקב"ה ישיב שאין הולך בזה אחר המעשה רק המחשבה והרי כולכם לא עשיתם אלא בשביל עצמכם וכו', עכ"ל.

ג. וכבר העירו על ביאור זה מדברי הספרי (מובא בפרש"י עה"ת ויקרא ה, יז) "רבי אלעזר בן עזרי' אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה הרי הוא אומר למען יברכך וגו' קבע הכתוב ברכה למי שבאת על ידו מצוה דלא ידע אמור מעתה היתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה הימנו ומצאה העני ונתפרנס בה הרי הקב"ה קובע לו ברכה", עכ"ל. ומבו' מזה דבעשיית מצוה ופעולה טובה אף אם לא כיוון לעשיית המצוה בכלל, הרי הקב"ה קובע לו שכר וא"כ לכאו' אינה מובנת תשובת הקב"ה לאומות העולם (דכיון שלא כיוונו בשביל ישראל לא מגיע להם שכר) דלכאו' אעפ"כ מגיע להם שכר, וכד' הספרי.

והנה לכאו', הי' מקום ליישב זה בהקדים דברי הגמ' הידועים (ראש השנה ד, א) "תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ובשביל שאזכה לחייי העולם הבא הרי זה צדיק גמור, לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים", ופרש"י בד"ה כאן לישראל: "שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא לו תגר אלא תולה היסורים בעונו אבל עובד כוכבים אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר", עכ"ל. והיינו דבישראל אם עושה בשביל השכר מגיע לו שכר מהקב"ה כי בכל מקרה אינו מתחרט, משא"כ אצל עכו"ם לא מגיע לו שכר כי יתחרט על זה אח"כ אם אין שכר.

ולפי"ז י"ל, דכעין זה בנדו"ד, דהספרי מיירי בישראל ולגביו אם נפל סלע ממנו ומצאה העני אם אח"כ נודע לישראל בודאי לא יתחרט ולכן מגיע לו שכר, משא"כ אצל עכו"ם, הרי עושים רק עבור עצמם ואדרבה, אינם רוצים שיגיע טובה לישראל (בשנאתם אותם) ומתחרטים ולכן לא מגיע להם שכר כמבואר בגמ' ע"ז לפי ביאור הנ"ל.

אמנם העירני בזה הרה"ג יוסף הלוי סג"ל לנדא, רב בית הכנסת "בית מנחם", דאי אפשר ליישב באופן זה, שהרי כבר ביאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו3 בנוגע לדברי הספרי, דהחידוש הוא לא רק בכך שלא נתכוין לקיים מצוות צדקה אלא יתירה מזה - שמצטער על איבוד סלע, וא"כ אנו רואים דאפי' אם מתחרט מ"מ מגיע לו שכר, וא"א ליישב כדברינו*, ודו"ק היטב.

ד. ושמעתי ליישב בסגנון אחר, דבאמת יש הבדל בין ישראל לעכו"ם, אך מטעם אחר - ע' גמ' קידושין (לט, ב) "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה". ובתוס' שם ד"ה מחשבה רעה "ובעובדי עבודת כוכבים איפכא מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה וכו', ומחשבה טובה של עובדי כוכבים אין הקב"ה מצרפה למעשה וכו'", עיי"ש. והיינו, דבישראל יש זכות מיוחדת שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ומחשבה רעה אינו מצרפה למעשה (ובעכו"ם הוי להיפך).

וא"כ נראה דצ"ל בנדו"ד לגבי נתינת צדקה, דבישראל יש זכות מיוחדת שהקב"ה נותן שכר אפי' אם אינו מתכוין להעני. משא"כ בעכו"ם - אם אינו מתכוין להיטיב לא מגיע להם שכר דאין להם זכות מיוחדת לזה, וא"כ צדקה תשובת הקב"ה לאומות העולם, ודו"ק היטב ועדיין צ"ע בכל זה.


*) לזכות רפואה שלימה וקרובה של הרב שלום בן נעכא פייגל אכי"ר.

1) וכן בפירוש הראב"ד כאן (בד"ה הא דקתני דמתקבצין) וז"ל "על השרים שלהם קאמר, שכל איש ואיש יש לו שוטר עליו למעלה ועל כולם שר ממונה עליהם כעין המלך של מטה", עכ"ל. ובהערות שם ציין לד' הר"ר פ"י אות ו' אין לך כל עשב וכו', ודו"ק היטב הדק בזה.

ובאמת זה שהראב"ד מפרש "אומות העולם" שהכוונה לשר שלהם, מצינו בעוד מקומות, ע' שו"ת אבני נזר חלק יו"ד סי' תנ"ד שהביא בשם הזוה"ק לפרש, הא דהחזיר הקב"ה את התורה לבני עשו וישמעאל ולשאר האומות (במתן תורה), והקשה בזוה"ק פ' בלק, לאיזה נביא שלהם נגלה, ותירץ, ששאל את השר שלהם.

והביא שכיוצא בזה ביאר המהר"ל בס' גבורות ה' אלא שאמרה בלשון אחר, ועיי"ש עוד יתר דבריו, ותרוה נחת.

2) בד"ה גמ' וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל שיעסקו בתורה.

3) נדפס ב"תורת מנחם - מנחם ציון" ע' 124 "בסוד שיח" בין כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו להגר"א הלוי זצ"ל סולובייצ'יק בניחום אבלים של כ"ק הרבנית זי"ע בשנת תשמ"ח, וכן אמר לי ידידי הנ"ל שהי' נוכח שם בזה ושמע דברים אלו יוצאים מפי קדשו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו.

*) אין זה דומה להנ"ל דאף שמתחרט על האבידה, אבל כיון שבפועל נאבדה, ודאי אינו מתחרט מזה שהעני מצא הסלע והי' לו ממה להחיות את נפשו, משא"כ בעכו"ם אם אין לו שכר מתחרט על עצם המצוה שעשה. המערכת.

וראה גם בס' שי לתורה - ר"ה ע' קנח.

גאולה ומשיח
מחלוקת ר"י ור"ש לענין 'מזיקין' לע"ל
הרב מנחם מענדל רייצעס
קרית גת, אה"ק

ידועה המחלוקת בענין החיות רעות לע"ל (תו"כ ר"פ בחוקותי): "רבי יהודה אומר: מעבירן מן העולם. ר"ש אומר: משביתן שלא יזיקו".

ומבוארת מחלוקת זו בלקו"ש בארוכה (ח"ז שיחה א לפ' בחוקותי), ושם מבאר: שעכצ"ל שגם לפי ר"י יהיה המצב של "משביתן שלא יזיקו", שהרי מפורש הוא בכתוב בישעי': "וגר זאב עם כבש וגו'" - הרי שיהיו חיות רעות בעולם, ורק שלא יזיקו; וכוונת ר"י בדבריו "מעבירן מן העולם" היא, שלאחרי שבתקופה הראשונה יהיו חיות רעות ורק שלא יזיקו, הרי בתקופה השני' יהי' עילוי נעלה יותר, שהחיות הרעות יעברו מן העולם לגמרי.

ומבאר שם עוד, שר"י ור"ש נחלקו בהמחלוקת בענין 'חורבן' העולם שיהי' אחר שית אלפי שנין דהוי עלמא, האם "חד חרוב" או "תרי חרוב" (ר"ה לא, א): לדעת ר"ש יהיה רק "חד חרוב", רק אלף שנה אחד של 'חורבן', ובו יהיו חיות רעות ורק שלא יזיקו; ואילו לדעת ר"י יהיו "תרי חרוב", ב' אלפים של 'חורבן', ובב' אלפים אלו יהיו הנהגות שונות - באלף הראשון של 'חרוב', היינו: האלף השביעי, יהיו חיות רעות בעולם אלא שלא יזיקו; ובאלף השני של 'חרוב', היינו: האלף השמיני, יעברו החיות הרעות מן העולם לגמרי. ועיין השקו"ט בכ"ז בהשיחה.

ולפום ריהטא חסר ביאור:

א) אם גם ר"י מסכים שבאלף השביעי יהיו החיות הרעות בעולם באופן שלא יזיקו - למה יש צורך אח"כ (באלף השמיני) בביטול החיות הרעות לגמרי והעברתן מן העולם?! אם כבר 'הצלחנו' להפוך אותם לטוב ולפעול בהם שלא יזיקו, הרי הם כבר חיות רגילות, ולמה יש צורך להעבירם מן העולם, לאחר שנתהפכו כבר לטוב ויצאו מגדר 'חיה רעה'?!

ב) מה הקשר בין שינוי הטבע בהבע"ח המזיקין לבין הענין של "חרוב"? למה כאשר החיות הרעות מפסיקות להזיק, או שנעלמות לגמרי מן העולם, הרי זה נחשב שהעולם 'נחרב' [שהרי 'חרוב' בפשטות קאי על העולם כולו]?! אדרבה: כעת, שהחיות הרעות אינן מזיקות, הרי העולם 'נבנה' באופן טוב - ולא 'נחרב' כלל!

ג) מה יהיה לאחר ה'חד חרוב' או 'תרי חרוב'?! - ובפשטות, הרי לאחר ה'חורבן' של העולם יחזור העולם לקדמותו, וכדברי הצ"צ (ספר הליקוטים ערך "חרוב, חד חרוב" ע' תתקמט): "דהנה ענין אלף שנים הנק' וחד חרוב הוא בשביל שאח"כ יהי' עוד ההמשכה לחדש עולמו, שהו"ע השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו' שלא יהי' כלל באופן שמים וארץ המעלימים כו' ולא יהי' אז חורבן ביהמ"ק ולא יהי' צרות על ישראל כ"א רב טוב".

ולפי ביאור זה שבהשיחה, שענין ה'חורבן' מתבטא בכך שהחיות הרעות לא יזיקו כו', האם הפשט שאחר כך יתבטל ה'חורבן', ויחזרו להיות חיות רעות ומזיקות?!

ובמלים פשוטות:

בהשקפה ראשונה מבינים, שההבדל בין ר"ש לר"י הוא, שלפי ר"ש ימשיך מצב זה שבו החיות הרעות נמצאות בעולם אבל אינן מזיקות - לעולם ועד, משא"כ לפי ר"י הרי זה מצב זמני בלבד, ולאחר מכן יגיעו לתכלית העליה, שהחיות הרעות יתבטלו לגמרי מן העולם;

אבל הרי באמת אין זה כך, וגם לפי ר"ש המצב של "וגר זאב עם כבש" הוא זמני בלבד - אלף שנה בלבד, "חד חרוב", ואחר כך יתבטל מצב זה; אם כן, מה יהיה לפי ר"ש לאחר מכן? ומה ההבדל הגדול בינו לבין ר"י אם שניהם מסכימים שהמצב של "וגר זאב עם כבש" מוגבל לאלף שנה בלבד?!

[ולהעיר מהלשון בלקו"ש שם ס"ו: "לויט דעת ר"ש אז דער פירוש פון "והשבתי חיה רעה מן הארץ" איז "משביתן שלא יזיקו" - און דאס איז די איינציקע שביתה וואס וועט זיין לע"ל (אז שטענדיק וועט זיין די מציאות פון חיות רעות און זיי וועלן ניט מזיק זיין), איז מסתבר אז עס וועט זיין בלויז 'חד חרוב'" (וראה בהע' 25 שם) - ולכאו' הוי סתירה מיני' ובי': בתחילה אומר שמצב זה יהיה "שטענדיק", ואח"כ אומר "עס וועט זיין בלויז חד חרוב", היינו, רק אלף שנה! וע"פ המבואר לקמן אולי יש ליישב].

ב. ואולי יש לומר:

נקודת הביאור מובנת היא מתוך לשון רבי שמעון עצמו (בתו"כ שם), שאומר: "אימתי הוא שבחו של מקום - בזמן שאין מזיקין, או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקים? אמור: בזמן שיש מזיקין ואין מזיקים".

ונמצאנו למדים מדברי ר"ש, שאין הפשט - לדעתו - שהחיות הרעות יפסיקו לע"ל להיות בגדר 'חיה רעה' ויהיו 'אויס מזיקין', אלא אדרבה: הם עדיין יקראו בשם 'מזיקין', עדיין שמם עליהם, וזהו החידוש הגדול - שאף שבעצם עדיין חל עליהם שם וגדר 'מזיקין', בכ"ז אינם מזיקים בפועל. [וראה בהע' 29 בשיחה].

ולפ"ז מובן דעת ר"י ש"מעבירן מן העולם", כי כיון שסוכ"ס עדיין חל עליהם שם 'מזיקין', ויש להם קשר עם הנזקים שהיו לפנ"ז בעולם ע"י החיות רעות וכו' - ה"ז גופא נחשב פגם לדעת ר"י, ולכן תכלית השלימות היא דוקא בזה שיעברו מן העולם לגמרי. ובפשטות: אותו טעם גופא שלפי ר"ש מחייב שכן יהיו, בשביל ה'אויפטו' וה'קונץ' "שיש מזיקין ואין מזיקים" - הוא הטעם שלפי ר"י בסופו של דבר יעברו מן העולם, כיון שסוכ"ס על ידם נזכר הנזקים שהיו בעולם [ולהעיר מהשקו"ט בענין זכירת עמלק לע"ל. ואכ"מ].

ומפורשים ב' צדדים אלו ב'תורת חיים' פ' בראשית, וז"ל (לב, ד): "…וגם לימות המשיח שיבורר הכל כו', אם כן גם לעתיד לא יהי' פסולת כלל וכלל כמו קודם החטא דעה"ד - מ"מ יש הפרש בזה, דודאי אינו דומה מי שלא נטמא מעולם למי שנטמא ונטהר, דמי שלא בא לכלל טומאה מבטן אמו נק' קדוש כידוע, ומי שנטמא ונטהר נק' טהור ולא קדוש". ועיי"ש עוד - שלפ"ז מובן שפיר סברת ר"י.

ולפי נקודה זו יל"פ מה שהשבתתם של המזיקין - אם ע"י שלא יזיקו, או ע"י העברתן מן העולם - נחשבת כ'חורבן' העולם, 'חד חרוב' או 'תרי חרוב';

כי כיון שעדיין חל עליהם שם 'מזיקין', נמצא שזה שאינם מזיקים בפועל הוא ענין של ביטול הטבע, ולא רק באופן חד פעמי אלא בכל רגע ורגע, שמצד גדר העולם כן צריכים להזיק - ואעפ"כ אינם מזיקים. ועד"ז בהעברתם מן העולם, שכיון שמצד גדר העולם כן צריכים להיות בעולם, הרי זה שאינם נמצאים הוא ענין של 'חורבן' - ביטול ו'שבירה' של טבע העולם. ה'חורבן' כאן הוא במשמעות של שבירת ה'כללים' והטבע שבעולם.

ג. ולפי כל זה יובן מה יהיה לאחר מכן, לאחר האלף השביעי (והשמיני):

לאחר מכן, כאשר הקב"ה יחדש את עולמו, הרי יהי' עולם חדש לגמרי, שטבעו מצ"ע יהיה שונה לגמרי ובעל 'כללים' אחרים וכו'. ובעולם חדש זה, כאן כבר נחשבים הזאב והאריה והנמר לחיות רגילות לגמרי, ואין עליהם עוד שם 'מזיקין', כי 'נשכח' ו'נתבטל' לגמרי. ובמצב זה כבר לא שייך לומר "יש מזיקין ואין מזיקים", כי אין בכלל מציאות של 'מזיקין'! וכמו שאין כל פלא בזה שהכבש אינו טורף, כך ממש בהארי' וכו'.

ומצב זה כבר אינו בגדר 'חורבן', כי ה'חורבן' דלעיל היה במובן זה של שבירת הטבע והכללים שבו וכו', משא"כ עתה שכך הוא טבע העולם מצד עצמו, ואין צורך בשום שבירה והתגברות, אלא זהו הטבע מלכתחילה, כאילו מעולם לא היה באופן אחר.

אלא שי"ל, שגם בזה יש המחלוקת של ר"י ור"ש (הבא לקמן - אינו מוכרח כלל, ועצ"ע ובירור): לפי ר"ש, כיון שהעולם החדש מגיע לאחר האלף השביעי שבו היו בפועל החיות הרעות בעולם, הרי גם בעולם החדש הם ימשיכו להיות - [אלא שבהבדל גדול, שלפנ"ז היה עליהם שם 'מזיקין' ולכן הי' צ"ל ענין של 'חרוב', ביטול הטבע, כדי שלא יזיקו, משא"כ בעולם החדש שהם יהיו חיות רגילות לכל דבר];

משא"כ לפי ר"י, כיון שהעולם החדש מגיע לאחר האלף השמיני בו העבירו אותם מן העולם, הרי שוב אין סיבה להחזירם ולכן לא יחזרו לנצח [אלא שאי"ז מוכרח לומר כן].

ולפ"ז מובן, שאף שבפועל גם ר"י וגם ר"ש מודים שהמצב של "יש מזיקין ואין מזיקים" יהיה רק אלף שנה בלבד, מ"מ תהי' נפק"מ ביניהם גם לכל המשך הזמן שלאח"ז, שלפי ר"י מעבירם מן העולם עכ"פ לאלף שנים, (וכנ"ל - שיש סברא גדולה לומר שגם לאחר מכן כבר לא יחזרו), משא"כ לפי ר"ש שימשיכו להתקיים גם אח"כ (אם כי לא בתור 'מזיקין' אלא בתור חיות רגילות לכל דבר).

[ואולי יש להוסיף - לחידודא עכ"פ - בביאור סברת ר"י:

כיון שר' יהודה ענינו - כשמו - הוא בחינת ההודאה, ביטול בתכלית לקב"ה, הרי מצד ביטול לבד - אין מחפשים 'קונצים' ש"יש מזיקין ואין מזיקים", אלא מתרחקים מהרע בתכלית, וכיון שחל עליו שם 'מזיקין' הרי יש לבערו מן העולם לגמרי, ואין לחפש מעלת ה'אתהפכא' וכו' - אלא רק לעמוד על המשמר בביטול לקב"ה ובדחייה מוחלטת של כל דבר שיש בו שמץ של היפך כו'. וד"ל].

ועצ"ע בכ"ז. ותן לחכם ויחכם עוד.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות