E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ מסעי - שבת חזק - תשס"ה
חסידות
התנהגות באופן שלמעלה ממדרגתו של האדם
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בתניא פכ"ז (לד, ב): וז"ש רז"ל אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה . . ופירוש 'והתקדשם' – שתעשו עצמכם קדושים, כלומר, אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מס"א כי היא בתקפה ובגבורתה . . רק שכובש יצרו ומקדש עצמו, 'והייתם קדושים' כלומר סופו להיות קדוש ומובדל באמת מהס"א ע"י שמקדשים אותו הרבה מלמעלה ומסייעים אותו לגרשה מלבו מעט מעט.

[ומעיין זה מסופר בכ"מ (ראה תורת מנחם כרך ג' עמ' 200, כרך ז' עמ' 35) על אדה"ז שאמר על כאלה שהתנהגו, לכאורה, באופן נעלה מהדרגא אליה הם היו שייכים שכיון שעושים את עצמם באופן כזה הרי יקויים בהם שסוף-סוף יהיו כן-בדומה למאמר המשנה (פאה בסופה) "כל מי שאינו . . ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם"!...].

וכנראה חולק בזה אדמו"ר הזקן על המובא (בחתם סופר בחידושיו לסוכה בשם בעל ההפלאה): "שמעתי בשם מו"ר ההפלאה ז"ל בהא דפליגי רבי ישמעאל ורשב"י בברכות, ומסקינן הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן אמר הוא ז"ל כרשב"י ולא רשב"י ממש, דוודאי מי שכוונתו לשם שמים וכו' בוודאי יעלה בידו אלא הם עשו כרשב"י נדמו לו ולא בעצם תכונותם, על-כן לא עלתה בידם".

אבל לכאורה, גם בדא"ח נשלל הענין של חטיפת ענינים ומדריגות שהן למעלה מדרגתו האמיתית (ועכ"פ לפי ערך) של האדם. וצריך עיון, וחילוק, ולתווך בין הענינים.

תיקון טעות

בהערתי בגליון הקודם הודפס בטעות "שכו"כ" וצריך להיות: שסוף-סוף עפ"י שו"ע לא נפסק שגם צריך תיקון כו'.

חסידות
"שגה ברואה"
הרב לוי גאלדשטיין
מלמד תשב"ר - אהלי תורה

א) בד"ה השם נפשנו בחיים גו' (סה"מ מלוקט ח"ג ע' רד) בהערה 35, מעתיק מלקו"ת פ' קרח (נד,ג.): "אך באמת שגם ברואה ..".

הנה, ישנו טה"ד וצ"ל "שגה ברואה".

ב) הנה, בלקו"ת, במראי-מקומות, מביא שביטוי זה ("שגה ברואה") נמצא באוה"ת קרח ע' תרפו.

ויש להעיר:

א) זהו מעין לשון הפסוק בישעי' כח, ז. "שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה".

ב) "ביטוי זה" נמצא גם מאמרי אדמו"ר האמצעי, הנחות תקע"ז עמוד קסו; תו"ח נח עה, ב.; שם, תולדות קנד, ב.; ספר שערי אורה, שער הפורים צב, ב. ובספר הקיצורים (שם) קמא,ב; דרך מצותיך קפא, ב.; ובתורת שמואל תרל"ב ח"ב תק"ל.

חסידות
המשל דזריקת אבן [גליון]
הרב יעקב יוסף קופרמן
ר"מ בישיבת תות"ל - קרית גת, אה"ק

בגליונות האחרונים שקו"ט הר"פ שי' קארף עם הראב"צ שי' הלפרין בנוגע למשל זריקת האבן למע' שמובא לגבי הענין דהתהוות היש בכל רגע ורגע, האם ע"י זריקת האבן נפעל כאן איזה שינוי בהאבן או לא דהראבצ"ה כתב דכמו שבקרי"ס מבאר כ"ק אדמו"ר שהפשט בתניא שנצבו כמו נד וכחומה שנהפך טבע המים להיות ממש כמו חומה שעומדת מעצמה ומ"מ הוצרך להיות הרוח קדים "כל הלילה" ומזה מוכח גם בנוגע לבריאת יש מאין דאף שכבר נברא בפו"מ עדיין הוא צריך לכח המחדש בכל רגע וכו', אז עד"ז גם בזריקת אבן שבעצם נפעל כאן שינוי בהאבן בעל עלייתה מלמטלמ"ע, שנעשית קל היפך טבעה הרגיל של "כובד ומנוחה" וכו' ומ"מ ברגע שיכלה כח הזורק שמחדש בה את הענין הנ"ל, תיכף ומיד תפול למטה ולכן הרי"ז ג"כ משל מכוון לבריאת יש מאין.

ובגליון האחרון כתב הרפ"ק שי' שאינו רואה את הענין הנ"ל של שינוי בטבע האבן באותו מאמר שהזכיר הראבצ"ה שי', ובאמת אין כאן כל שינוי באבן ולכן זה לא הובא בתניא כמשל והוכחה על בריאת יש מאין, כיון שאין המשל מכוון אבל מה שבכמה מאמרי חסידות כן הובא המשל מאבן, זהו משום ששם לא נחית לשאלה זו, ומדמה זה למ"ש הרב הלפרין שגם אם נאמר שכן נעשה שינוי באבן הרי עדיין יש להקשות דמהי ההוכחה מזה על הנהגתו של הקב"ה? ועכצ"ל דלא נחית לזה, וה"ה דלא נחית גם לשאלה הנ"ל עכת"ד.

ולענ"ד א"א לדמות בין שני הקושיות ולא על כל דבר שייך לומר ש"לא נחית לזה" דהרי זוהי שאלה פשוטה ע"פ כללי השכל ואם באים להוכיח ע"פ שכל בצורך שיהי'ה התהוות בכל רגע ורגע מחדש ממשל האבן, הרי מיד יטענו שאין כל דמיון, דכאן לא נפעל שום שינוי בהאבן ולא נתחדש כאן איזה "מציאות" וממילא מובן שאין מה שישאר כאן לאחרי הסתלקות כח הזורק, אבל בבריאת שו"א שנעשה למציאות מהיכי תיתי שבהסתלקות כח הבורא יהיו אין ואפס ממש?

משא"כ הטענה שעדיין אין זה ראי' שכך היא גם הנהגתו של הקב"ה מזה שכך הם הדברים בהבריאה, הרי"ז חסידישע טענה וטענה צדדית קצת שע"ז שייך לומר שבמאמר זה "לא נחית לזה", אבל כשכל עיקר ההוכחה אינה מתחילה לא שייך לומר על זה שכאן "לא נחית לזה", וק"ל.

ויש להוכיח עוד לענ"ד גם מלשון המשל של זריקת האבן כפי שהובא במאמרים שר"ל שבזריקה נפעל איזה שינוי בהאבן, דהרי רק בשביל לומר שעושים משהו נגד טבעו של האבן אפשר לומר משל מאדם המרים אבן באויר שאם לא ימשיך ויחזיק אותו החפץ לא ישאר באויר מעצמו, אלא האדם צריך להמשיך ולפעול כל הזמן כדי שהאבן תשאר באויר כיון שהוא פועל נגד טבעו של האבן, ועד"ז יובן גם למע' וכו', ולמה הוצרכו במאמרים לדבר על אבן שנזרקת כלפי מעלה וכו'? (ובפרט שזה מעורר קושיא בכמה מאמרים דכמו שבזריקה הרי הכח נמשך גם כשנפרד מהיד, ונושא את האבן למעלה, כמו"כ נאמר גם למע' שהכח שמחי' את העולם נפרד ממקורו וכו' ונמשך על משך השית אלפי שנין, ויש בזה שקו"ט שלימה, ובמשל שהבאתי לעיל לא יקשה כלל מלכתחילה).

ועכצ"ל מטעם שרצו להביא משל מתאים ומכוון לבריאת שו"א, ולכן דוקא בזריקה שנפעל כאן איזה שינוי בהאבן וכנ"ל, ומ"מ בהסתלקות כח הזורק יפול מיד הרי מזה מובן גם בנמשל דאף שנעשה מציאות של שו"א מ"מ בהסתלק כח הבורא יהיו אין ואפס ממש.

[דא"ג, הר"ע שי' אבן ישראל (שטיינזלץ) בספרו על שער היחוד והאמונה אכן מביא את המשל מאבן באופן הנ"ל של אדם שמחזיק באויר ולא זריקה, וכנראה לא הרגיש שיש כאן ענין מיוחד שרצו להדגיש דוקא בזריקת אבן למעלה ולא סתם מחזיק באוויר וכנ"ל].

גם מה שכתב הרפ"ק שי' בסוף דבריו שא"א לומר כהראבצ"ה שלאחרי שהביא הראי' בתניא מקרי"ס יכולים להביא גם הראי' מהאבן ע"ש כיון ש"פשוט שכשמביא בהמאמרים הראי' כוונתו שכל הראי' היא מזה" הנה לעני"ד מצאנו כן הרבה מאד במאמרים, וזהו מה שאמרו "ד"ת עניים במקום אחד ועשירים במק"א" שבחסידות זה עוד יותר מאשר בנגלה, והרי הוא עצמו כתב לעיל בדבריו על טענה עיקרית שיש על הראי'ה שבמאמרים ש"כאן לא נחית לזה" דהיינו שצריכים להשלים הדברים ממקומות אחרים, וק"ל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
היום יום