E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ח"י אלול - ש"פ כי תבא - תשס"ה
שונות
טעמי המקרא
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

דברים יג, ו. "והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת...", הנה לאחרי הרעש הגדול של ענין נביא שקר יש על תיבת 'יומת' טעם רביעי, שאינו מן הטעמים המרעישים.

דברים יג,י. "כי הרג תהרגנו ידך תהי' בו . .", הנה על תיבת 'הרג' יש פשיטא, שזה מהטעמים היותר מודגשים, אבל בתיבות 'ידך תהי' בו בראשונה' הנה בתיבת 'ידך' יש תביר שפירושו כשמו שבור, וזה מרמז על המכה שתהי' שבורה, היינו לא עם כל הכח, וזה ע"ד שנאמר גבי שליח ב"ד להלקות שצריך להיות יתר בשכל וחסר בכח, ועל תיבות 'תהי' בו בראשונה' יש מרכא וטפחא, ועד"ז בתיבות 'ויד כל העם' (באחרונה) יש מרכא טפחא, שהם מהטעמים הכי נוחים.

ועד"ז בפסוק שלאחריו יא, "וסקלתו באבנים ומת", יש מרכא טפחא אתנחתא, ואילו בתיבות "(כי בקש) להדיחך מעל ה' אלוקיך" יש פעמיים פשטא ואח"כ זקף קטן, שטעמים אלה מרעישים (ביחס למרכא טפחא).

ובפסוק טז (גבי עיר הנדחת) "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב...", הנה הטעמים על 'הכה תכה' מונח רביעי, ועל 'יושבי העם ההיא' – תביר, מרכא וטפחא, שכנ"ל הם טעמים נוחים.

ויש לצרף את פ' שופטים כשמדבר על מי שעבד עבודה זרה (בפי"ז, ה) "והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא . . עשו את הדבר הרע הזה . . וסלקתם באבנים ומתו", הנה בתיבות 'האיש ההוא' ו'האשה ההיא' יש פזר וקדמא ואזלא וכן בתיבות '(עשו את) הדבר (הרע) הזה' קדמא ופשטא שהם טעמים מרעישים, ואילו בתיבות 'וסקלתם באבנים (ומתו)' הטעמים – מרכא וטפחא (סוף פסוק), - טעמים נוחים.

ויש להוסיף עליהם כהנה וכהנה.

ואף שבפשטות נראה שזה מצד סדר התיבות שבפסוק, ויש בזה אולי כללים, אבל הרי זה נמסר למשה מסיני, ובוודאי יש ללמוד מזה, שדוקא בעונשים קשים, וכיו"ב, יש שם טעמים נוחים.

שלכאורה המובן מזה שכללות ענין התורה היא תורת חיים ודרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום, שלכן (גם) העונשים שבה, הם חיים וחסד ורחמים, ואינם ענין של נקמה ח"ו, שלכן י"ל בדא"פ, הנה הדברים האינם טובים שעושים מודגשים בתורה בטעמים דגושים (יותר), ואילו העונש בטעמים רפויים.

שמזה יש ללמוד שהגרוע הוא העבירה עצמה, ואילו העונש הוא כפרה ובא בחסד וברחמים, כי א-ל טוב וסלח הוא. והאם י"ל שזה בא גם ללמדנו שגם כשיש צורך לכעוס או לענוש, שיעשו את זה בחסד וברחמים, ולרצות רק את התועלת שבזה.

שונות
מצוות צדקה במדבר
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בספר יערות דבש דרוש ז (דרוש התעוררות לגירוש פראג): "והנה במדבר לא היה אפשר לישראל לעשות צדקה, כי אין לך עני מישראל שלא היה לו תשעים חמורים טעונים ביזה מביזת הים ומצרים, ואם-כן לא היה להם חס ושלום מצד הדין תקומה. אמנם קוב"ה כביכול קיימם בתורת הלואה כשיגיעו לכלל מצות צדקה שיקיימו אותה . . תמורת שמוטל עליהם ליתן צדקה יתנוהו למשכן והקרבנות, כי לא היה אז להטיב לעניים כלל".

בדברי היערות דבש יש מקום להעיר ולהאיר:

א) מ"ש "והנה במדבר לא היה אפשר לישראל לעשות צדקה" בשיחת כ"ק אדמו"ר משנת תשמ"ו (נעתקה בספר מצות הצדקה עמ' מז) "...ודאי בהכרח לומר שקיימו את מצות הצדקה (לא על-ידי נתינת ממון, כי-אם) ע"י היחס לכל-אחד-ואחד בסבר פנים יפות, ובפרט כפי שהדבר בא לידי פועל ע"י הכנסת אורחים...".

ב)"קיימם בתורת הלואה כשיגיעו לכלל מצות צדקה" – הוא ע"ד משנ"ת בשיחות קיץ תשכ"ז שיש ענינים שהקב"ה משלם עליהם גם על-סמך המעשים של ישראל שבעתיד כו'.

ג) "תמורת שמוטל עליהם ליתן צדקה – יתנוהו למשכן והקרבנות"; לכאורה למה הוצרכו לזה אם הקב"ה כבר קיימם בתורת הלואה על-סמך כשיגיעו (בעתיד) לכלל מצות צדקה, למה הוצרכו לתת צדקה בפועל לקרבנות, ומשמע שנתינת צדקה לביהמ"ק אינה נחשבת לצדקה הרצוי' ביחס לנתינה לנצרך בפועל כו'1.

ואולי י"ל שזה תלוי בחקירה הידועה [של הראגוצ'ובי (הל' מתנות עניים פ"י), ועד"ז בלקו"ש חי"ז עמ' 26] האם במצות צדקה העיקר היא הנתינה של האדם (ההוצאה מרשותו, חינוך עצמו לנדיבות לב), או העיקר היא הנתינה להעני2. והיינו: אם העיקר היא ההוצאה שלו מרשותו, הרי גם כשהנתינה היא לביהמ"ק – שפיר נחשבת; אך אם העיקר היא ההגעה לרשות העני3.


1) ראה לקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי ג'.

2) ראה גם לקו"ש חל"ד פ' ראה ב' בארוכה.

3) וראה ב"ב ט,ב ובהגהת היעב"ץ שם, ורבינו בחיי בשלח טז, כא, ובספר שער בת רבים פ' יתרו, וצמח דוד פ' בשלח.

שונות
לקיחת אבנים מקבר
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בהמשך למה שכתבתי בקשר למענה הרבי בנדון ('מאוצר המלך' ח"א עמ' 250):

נתפרסם לאחרונה ('קולמוס' 28 עמ' 17) אודות המנהג בירושלים לקחת אבנים מעל קברו של רבי קלונימוס במורד הר הזיתים, שציווה להשליך אבנים על קברו (כיוון שהחייה גוי ע"י שם להציל יהודים מעלילה), ונהגו שם שכל היוצאים לחו"ל לוקחים עמם אבן מגל האבנים שלו, ומאמינים שזאת סגולה שהיוצא ישוב לירושלים.

ואולי נסב המענה האמור על מנהג זה?

שונות
תפלה על קברי צדיקים בשבת ויו"ט
הרב פינחס קארף
משפיע בישיבה

בענין מה שכ' הר' י.ד.ב. בגליון תתק"ד אודות תפלה על קברי צדיקים בשבת ויו"ט הנני להעתיק כאן ממה שהעתיקו בבי"מ גליון מס' 433 מהגהת כ"ק אדמו"ר על לוח כולל חב"ד.

בלוח כולל חב"ד דשנת תשט"ז, היה כתוב בתאריך דערב ראש-חודש מרחשון, שבכל ערב ראש-חודש הולכים גבאי הכולל אל המקומות הקדושים להתפלל למען תומכי הכולל. הרבי הגיה באותה שנה את הלוח, ובעניין זה כתב הרבי: "?! בודאי לא בער"ח זה [באותה שנה חל ערב ראש-חודש מרחשון בשבת] ואם באפשר יש להבטיח (באווארענען) שלא יטעו לומר דמבקרים בביה"ק בש"ק [=בבית-הקברות בשבת קודש] (ראה משנת חסידים מס' היחודים רפ"א, ובהערת שוליים שם: "האדם היודע ורגיל להשיג השגה על ידי השתטחות על קברות הצדיקים ... לא יעשה כן אפילו שיהיה הצדיק קבור בין קברות יהודים או לבדו, אם הוא שבת או י"ט או ר"ח, שאז נשמותיהם עולים בגן עדן הארץ ואין כח בידו להורידם בגופיהם לדבר עמהם ולא ישיגם, אלא עיקר הזמן הוא בער"ח או בט"ו לחדש", ע"כ. ארחות חיים החדש סו"ס תקפ"א)". בהתאם לזה אכן תוקן, שאם חל ער"ח בשבת הולכים ביום חמישי שלפניו.

שונות
ראוי לחתן תחת החופה שידרוך על רגלי הכלה [גליון]
הרב יהודה משה קלאפמאן
תושב השכונה

בגליון העבר מפלפל הרב י.ד.ק. בהנוגע לסגולה שמצינו שהחתן ידרוך על רגל הכלה בעת החופה.

והנה קודם חתונתי בחודש אדר שני תש"ל זכינו אני וזוגתי תחי' להיכנס לכ"ק אדמו"ר ליחידות. שאלתי כמה שאלות ואחת מהן היתה האם נכון לקיים המנהג שראיתי בספרים שהחתן ידרוך על רגל הכלה בשעת החופה.

וענה לי כ"ק אדמו"ר בשביל מה צריך בכלל סגולות?! (וכמדומני שעשה תנועה של תמי') ואמר לי שאם אתה תהי' הבעל בית כמו שאתה צריך להיות, אז ממילא אתה תהיה הבעל בית! וכן אמר שזה ענין בלתי צנוע!!

ואחר הנ"ל אמר לי כ"ק אדמו"ר: שאם בכל זאת אתה רוצה סגולה אני אתן לך סגולה, וצוה עלי להיכנס להחדר ייחוד ראשון, ואם אשכח (להיכנס הראשון, בחדר ייחוד) אזי כשנגיע להדירה שלנו -לאחרי החתונה - אכנס אני תחילה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות