E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ ויקהל-פקודי - פרשת החודש - תשס"ו
שיחות
יעקב אבינו לא מת
הרב יעקב ליב אלטיין
מנהל מכון "היכל מנחם" - ברוקלין, נ.י.

בשיחת י' שבט תשכ"ו שנתפרסמה שוב לאחרונה נתבאר בארוכה מאמר חז"ל הידוע 'יעקב אבינו לא מת', שהגמ' מקשה "וכי בכדי ספדו ספנדיא וחנטו חנטייא ומשני מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

ומבאר, שהגמ' הלא אינה מתחרטת ממאמר יעקב אבינו לא מת, ועכצ"ל דאע"פ שספדו כו' וחנטו כו' וקברו, שזהו מעשה שהי' במציאות שהרי נכתב בתורה ונעשו כמה ענינים ע"פ שו"ע, מכל מקום "אף הוא בחיים", ו"לא מת".

וממשיך: "ולא כמו אלה שרוצים "פארוואסערן" את הענין ולפרש שעי"ז שזרעו בחיים הרי זה כאילו הוא הי' בחיים" - והרבי שולל סברא זו בתוקף, כי מזה שהגמ' משווה את שני הענינים מוכח דאף הוא בחיים באותו אופן דזרעו בחיים.

ואח"כ מאריך בביאור הדברים ע"פ דברי אדה"ז באגה"ק דחיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים, כיצד אצל צדיק גדול חייו הגשמיים הם טפלים לגמרי לגבי חייו רוחניים עד שאינם אלא לבוש לחייו הרוחניים.

ועפ"ז מבאר דאע"פ דחנטו וקברו את יעקב הנה זוהי פעולה שנעשית רק בגופו של יעקב שאינו אלא לבוש ואילו בחייו עצמם שהם חיים הרוחניים לא חל שום שינוי.

ובסוף השיחה מסיק עוד פעם שפירוש "הוא בחיים" - הוא לא באופן של כ"ף הדמיון, או חיים עם פירושים שונים (חיים מיט פשט'לעך) אלא באותו אופן שזרעו בחיים, "יהודים חיים שיכולים לפעול ולכבוש את העולם".

עד כאן תוכן הדברים.

ולכאורה יש לעיין בפירוש הדברים. דהנה מה שמביא בתחילת הענין אודות אלה שרוצים פארוואסערן הענין, לכאורה הכוונה לשלול הפירוש דמה זרעו בחיים אף הוא בחיים דכיון שהניח זרעו כמותו ה"ז כאילו הוא בחיים (ועיין לקו"ש חכ"ו עמ' 6 הערה 58) - שאין זה אלא בכ"ף הדמיון.

אך לכאורה עדיין אינו מובן, דהא לפי הביאור בהשיחה סוף סוף הכוונה ב"הוא בחיים" ו"יעקב אבינו לא מת" אינו לחיי הגוף אלא רק לחיי הנפש, וע"ד פירוש המהרש"א, ובלקו"ש ח"ד בהוספות לפר' ויחי, וכן בלקו"ש חל"ה פר' ויחי (וגם בלקו"ש חכ"ו שם) שולל הרבי פירוש זה, כי נצחיות חיי הנפש היא אצל כל ישראל לאו דוקא צדיקים, וכ"ש לא רק ביעקב אבינו בחיר האבות.

ולכן נקט הרבי במקומות הנ"ל שיעקב אבינו לא מת היינו בחיי הגוף. והא דחנטו חנטייא וקברו קברייא - הנה בלקו"ש חכ"ו שם מפרש, שמצד הנצחיות דחיי יעקב מוכרחת היא להשאר מלובשת תמיד בתוך גוף גשמי, אך לא מוכרח שנשמתו תהי' מלובשת באותו גוף (כי מאחר שחיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים, אין הבדל לגבי חיי יעקב באיזה גוף הוא מלובש). ואכן נשמת יעקב מלובשת לעולם ועד בגוף גשמי, מאחר שנשמת יעקב היא נשמה כללית שנשמות כל בני ישראל בכל הדורות הם ענפי נשמת יעקב (כמבואר באגה"ק).

ובמילא אין סתירה מכך שבגופו של יעקב היתה מיתה (שלכן חנטו אותו וקברו אותו בניו) כי יעקב חי גם בגשמיות לעולם ועד אלא נשמתו מלובשת בגופי בני ישראל.

ובלקו"ש חל"ה פר' ויחי מבאר הרבי באופן אחר - שמדייק בלשון הגמ' "מקרא אני דורש", ומפרש, שהענין דיעקב אבינו לא מת, אע"פ שהוא אכן בחיי גופו של יעקב, מכל מקום, זה גופא אינו במציאות הגוף כפי שנראה לעיני בשר אלא רק כפי שהיא מצד "מקרא אני דורש", היינו מציאותו האמיתית (גם של הגוף) כפי שהיא בתורה, שמצד בחינה זו אין גופו של יעקב מוגדר בגדרי טבע הבריאה, "חי הי'". אך דבר זה אינו נראה לעיני בשר אלא זקוקים "למקרא אני דורש".

ובמילא אין סתירה לכך שחנטו חנטיא כו' וקברו קבריא, דזהו לפי "שנדמה להם שמת", היינו לפני המצרים, דלפי מה שראו - שלגבם ה"ז ענין אמיתי (ע"פ תורה) - לפיכך עשו פעולות אלו בגופו של יעקב, כי גם פעולות התומ"צ כפי שהוא בעניני העולם הוא ענין אמיתי מצד גדר התורה.

[וכאן המקום להעיר, ששמעתי הרבה אומרים שמהשיחה יש ראי' שאי אפשר לקבוע מציאות לפי מה שנראה לעינים אלא רק כפי שהתורה אומרת, דיתכן דמה שהעינים רואות אינו אלא דמיון בעלמא, שהרי יעקב אבינו לא מת, וחי' הי', ורק שלמצרים נדמה שמת.

ונזכרתי על הפתגם ששמענו פעמים רבות בהתוועדויות, שהרבי אמר (בקשר לשאלות ששאלו בענינים שנדברו בהתוועדות) "מען כאפט זיך אן אויף די ווערטער און מען פארגעסט במה מדובר". וכך גם בעניננו:

כללות תוכן השיחה בא לבאר להיפך ממש, דאע"פ שהתורה היא למעלה מהטבע ולפי זה הי' מקום לומר שמותר להשיח בדברי תורה בסעודה כי התורה מגיני ומצלי, הנה על זה אמרו שאינו כן, דאין התורה מגינה במקום דשכיחא היזקא, כי פעולות התומ"צ צ"ל בטבע העולם דוקא.

אלא שבזה גופא אפ"ל בשני אופנים, או שהתומ"צ עצמן מוגדרים בטבע, או דאע"פ שאין התומ"צ מוגדרים בטבע מכל מקום כך הוא רצון השי"ת שהתורה תתלבש בטבע ותפעול לפי דרכי הטבע דוקא. אך לשני האופנים, סוף סוף התורה מתלבשת בעולם כפי שהוא מוגדר בגדרי הטבע וע"פ תורת אמת צ"ל פעולות אלו.

וזוהי כוונת חז"ל יעקב אבינו לא מת . . מקרא אני דורש . . מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" - דכל הענין דיעקב אבינו לא מת הוא רק מצד התורה כפי שהתורה היא למעלה מגדרי העולם, אך מחמת התלבשות התורה בטבע העולם, הרי חייבים לעשות כל פעולות אלו בגופו של יעקב (כשם שאסור לשוח בסעודה גם בדברי תורה).

וכמפורש כמה פעמים בהשיחה שע"פ תורה צ"ל פעולת התומ"צ בטבע, ובלשון השיחה "והוא ענין אמיתי מצד גדר התורה".

ועיין שם בדיוק לשון הגמ' "וכי בכדי כו'" ולא הקשו "איך חנטו כו'" - כי באמת אין שום שאלה איך חנטו כו', כי על פי תורה חייבים לעשות פעולות אלו בגופו של יעקב, וכל השאלה היא "וכי בכדי כו'" (עיין שם פירוש הקושיא, ולפי המסקנא הרי לכל הדיעות - גם לפי אופן הב' הנ"ל, שהתורה עצמה אינה מוגדרת בטבע, מכל מקום לא נכתב בתורה "בכדי", מאחר שיש דרגא בתורת אמת שצ"ל חנטו כו' וקברו כו'.

ולשון השיחה "היינו כלפי המצרים", אין הכוונה לומר שאצל בני ישראל אינו כן, שהרי מפורש לעיל בהשיחה שם דהקבורה היא מצוה ונעשית עפ"י ציווי יעקב ויוסף! ועכצ"ל הכוונה "כלפי המצרים", כי אצל בני ישראל (ובפרט אצל יעקב ובניו) אפשר להאיר הענין כפי שהוא למעלה מגדרי העולם ששם "לא מת", ואילו גבי המצרים אין שם אלא המציאות כפי שנראית לעינים. אך גם ענין פעולות התורה והמצות כפי שהוא בעניני העולם (כפי שהענין נראה למצרים) ניתן לבני ישראל, שהלא הם הם המקיימים את תורה ומצוות כפי שניתנו בטבע העולם, כמובן ופשוט.

ולכאורה ניתן להסביר דברי השיחה, שהן הן שתי המדריגות דיחודא עילאה ויחודא תתאה, דשתיהן אמיתיות, כידוע בפירוש א-ל דעות הוי', דגם דעת תחחון היא דיעה אמיתית באלקות (ולא שקר ודמיון ח"ו מצד הנבראים שאינם מכירים את האמת), ואדרבה, ידוע שכוונת העצמות היא ביחודא תתאה דוקא ודעת תחתון דוקא, שעי"ז דוקא נעשה דירה לו ית' בתחתונים.

אלא שמכל מקום מאחר ש"הוי' אלקינו" ניתן לבני ישראל לבוא גם לידי ההכרה דיחודא עילאה, ואדרבה, זוהי חובה על כל ישראל להרגיש הענין דיחודא עילאה מפעם לפעם שזהו ענין חובת ק"ש פעמיים בכל יום, אך מכל מקום, עיקר העבודה דכל ישראל היא העבודה דיחודא תתאה דוקא, והענין דיחודא עילאה הוא רק כדי שהעבודה דיחודא תתאה תהי' אמיתית, כפי שנבתאר כל זה בארוכה בקונטרס 'עץ החיים', עיין שם בארוכה.

וכך בעניננו, שהענין שיעקב אבינו לא מת גם בגופו של יעקב היינו מצד הגדר דיחודא עילאה, אך מצד הגדר דיחודא תתאה הנה ע"פ תורת אמת צ"ל חנטו חנטייא כו' וקברו קברייא כו'.]

ונחזור לעניננו, דלפי שני הביאורים בלקו"ש מובן שמפרש "לא מת" לחיי הגוף (אלא שבלקו"ש חכ"ו הביאור שענין זה מתקיים בגופם של כל ישראל, ובלקו"ש חל"ה - מתקיים בחיי הגוף כפי שהוא מצד מציאותו האמיתית, כפי שגופו של יעקב למעלה מגדרי הטבע, וענין זה יתגלה לעת"ל גם בגופות של כל ישראל, כמבואר שם בסוף השיחה) - אך לכאו' צ"ב בשיחת י' שבט הנ"ל, דלפי הביאור שם כל הענין דיעקב אבינו לא מת הוא רק בשייכות לחיי הנפש ולא לחיי הגוף כלל.

ב. עוד יש לדייק בשיחה, שמבאר את הענין דלא מת ע"פ דברי אגה"ק דחיי הצדיק אינם חיים בשרים כו', דלכאורה לפי זה הו"ל לפרש הענין דלא מת לפי דברי הזהר שעליהם עומד בתניא שם, דצדיקי אשתכחו בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי, וכפי שמדייק אדה"ז שם דהיינו גם בעולם הזה, וא"כ הול"ל דזהו פירוש יעקב אבינו לא מת אלא חי' הי', כי גם לאחרי פטירתו אשתכח גם בעולם הזה. אך לפלא גדול שבכל השיחה לא נזכר כלל דברי זהר הללו, כי אם רק דברי אדה"ז דחיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים.

ונראה לומר שבשיחה זו מפרש הרבי דהחידוש ב"יעקב אבינו לא מת" אינו כפי שלומדים בפשטות (כפירוש רש"י) "אלא חי הי'", אלא רק כפירוש מילולי של התיבות "לא מת", שהמאורע דמיתה לא אירע אצל יעקב.

כלומר: לפי פשוטו מפרשים, שהשאלה היא מהו גדרו של יעקב לאחרי שחנטו כו' וקברו כו', דאם אומרים "לא מת" עכצ"ל שגם אח"כ נשאר "חי", ובמילא השאלה היא אם הכוונה לחיי הנפש או לחיי הגוף.

אך בשיחה זו מפרש הרבי שכוונת חז"ל היא רק לבאר מה בדיוק אירע כאשר "גוע" יעקב, ועל זה אמרו חז"ל "לא מת", היינו שלא הי' כאן מאורע של מיתה (וכפי שיבואר להלן, דברים המפורשים בהשיחה), ובמילא מלכתחילה לא שייך כאן כל השקו"ט אי איירי בחיי הנפש או בחיי הגוף, כי אין המדובר כאן אודות מציאות של חיי יעקב אח"כ.

ומהי גודל ההפלאה והחידוש בכך שיעקב אבינו לא מת, דאם הכוונה סתם לחיי הנפש הרי כל נשמה היא נצחית.

הנה על זה מבאר הרבי בארוכה בהשיחה החידוש בדברי אדה"ז שחיי הצדיק אינם חיי בשריים כי אם חיים רוחניים, שהכוונה בזה שגם בעת חיים חיותו בעלמא דין, הנה אצל צדיק לא קיימים אצלו שום חיים בשריים, כי פעל שהגוף לא יתפוס מקום כלל אצלו, עד שכל עניינו של הגוף הוא רק להיות לבוש לבד לחיי נשמתו. והיינו לא רק שחיי הגוף טפלים לחיי הנשמה, שאז עכ"פ ישנו איזה ערך קטן למציאות חיי הגוף, אלא שחיי גופו חודלים מלהתקיים כחיים עצמאיים עד שניתן לומר "אינם חיים בשריים". נמצא, דכאשר נפשו נסתלקה מגופו לא היתה כאן מיתה אלא רק ביטול לבוש אבל לא הפסק כלל בחיים, כאילו נאמר, שצדיק על ידי עבודתו "הורג" את חיי גופו בעודנו בחיים . . עד שלא היו קיימים אצלו שום חיים בשרים.

וכפי שמבאר בהשיחה שזו דרגא גבוהה ביותר גם בצדיק גופא. דכל זמן שיש איזה ערך לו יהא קטן ביותר לחיי הגוף, הנה אזי כאשר מסתלקת הנפש מן הגוף יש כאן אירוע של מיתה, דאף שלגבי חייו הרוחניים אין לחיי הגוף אלא ערך של אחוז אחד למשל, מכל מקום הי' כאן אירוע של מיתה באחוז אחד זה של חיים, וכפי שמביא בהשיחה, מה לי קטלא פלגא מה לי קטלא כולא, סוף סוף הי' כאן אירוע של "קטלא".

ורק כאשר מדובר בצדיק גדול כזה, שביטל לגמרי מכל וכל כל ענין של "חיים בשריים", וכל ענין הבשר אצלו אינו אלא "לבוש" וביטוי לחייו הרוחניים, א"כ סילוק הנפש מן הגוף אינו ענין של מיתה (הפסק החיים) אלא רק ביטול לבוש.

ונמצא, שבזה שחז"ל אמרו יעקב אבינו לא מת לא התכוונו לתאר את ענינם של חיי יעקב אחרי שגוע אלא להיפך, לתאר ההפלאה הנוראה של עבודת יעקב בחיים חיותו בעלמא דין, שכל כך ביטל את חייו הגשמיים עד שלא זו בלבד שהיו טפלים לחיי נשמתו אלא עוד זאת שחדל להיות גדר של "חיים" אצלו, ובמילא בסילוק הנפש מן הגוף לא היתה זו מיתה.

ואע"פ שהגמ' ממשיכה (בתירוץ) "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" - הנה עיין שם בהשיחה סעיף ט', שמפרש, דדברי הגמ' "מה זרעו בחיים אף הוא חיים" לא באו לבאר גדר חיי יעקב אחרי גויעתו אלא רק להביא הוכחה שאכן יעקב ביטל את כל חיי גופו מכל וכל, דהיות שאנו רואים שזרעו בחיים, שדבר זה אפשרי רק כתוצאה ממסירת נפשו של יעקב להעמיד זרעו, שמסנ"פ כזאת באהבת ואחדות ישראל ממש הוא רק כאשר חיי הגוף אינם תופסים מקום אצלו כלל (כמבואר בתניא פרק לב שאהבת ישראל אמיתית דורשת שתהי' נפשם עיקר וגופם טפלה, ובהשיחה מבאר שאצל יעקב הי' הרבה יותר מ"גופו טפל", אלא גופו בטל ממש במציאות, ורק עי"ז ניתן להעמיד זרעו באופן ד"זרעו בחיים", עיין שם).

עכ"פ מבואר מזה, שהענין ד"מה זרעו בחיים כו'" אינו אלא הוכחה צדדית לכך שיעקב אבינו לא מת.

אך מובן ופשוט, שמכל מקום, מצד זה גופא שסילוק נשמת יעקב מגופו אינו ענין של מיתה אצלו, הרי נמצא שהוא עדיין בחיים ממש, היינו שאין שום הבדל בחיי יעקב בין קודם מאורע זה ללאחריו, שלא חל שום שינוי בחייו. וחייו נמצאים גם בעולם הזה הגשמי, כדברי אדה"ז באגה"ק דאשתכח גם בעולם הזה, ואדרבה, יתיר מבחיוהי (אך אין זה החידוש דיעקב אבינו לא מת).

אברא שעצ"ע קצת לשון השיחה בסופה (שהועתק לעיל) ש"הוא בחיים באותו אופן שזרעו בחיים", דלכאורה סוף סוף זרעו בחיים היינו בחיים גשמיים בחיי הגוף, ואילו אצל יעקב אינו אלא חיי הנפש.

אך נראה פשוט, שהכוונה בזה כהמשך לשון השיחה גופא, שהכוונה "באותו אופן" היא, "יהודים חיים שיכולים לפעול ולכבוש את העולם", היינו רק מבחינה זו שיכולים לכבוש את העולם. דכשם שקודם סילוק הנפש מן הגוף הי' יעקב פועל בעולם, הנה אף כאן הוא כן, וכנ"ל מדברי אדה"ז באגה"ק דאשתכח גם בעולם הזה, ואדרבה, יתיר מבחיוהי, מאחר שאחרי פטירת הצדיק מתבטלות הגבלות הגוף (ענין זה הובא קודם לכן בהשיחה), ובמילא פועל בעולם הזה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות