E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

יום הבהיר י"א ניסן - חג הפסח - תשס"ו
לקוטי שיחות
קשר של תפילין
הרב ישראל חיים לאזאר
תושב השכונה

בלקוטי שיחות ח"א עמ' 227 כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע וז"ל: "דערפאר איז אז כל קשר שעתיד להתירו איז ניט קיין קשר של קיימא, פונדעסוועגן אויב דער קשר איז געמאכט ע"פ ציווי התורה . . דעמאלט דארף מען זאגן אז דער קשר איז א קשר של קיימא. ציווי התורה מאכט דעם ענין א ענין נצחי.

דערמיט וועט זיין פארענטפרט וועגן דעם ענין פון קשר של תפילין, לויט די דיעות וואס האלטן אז יעדן טאג דארף מען אויפבינדן דעם קשר און צוריק אים פארבינדן איבעראיינס, אז פונדעסטוועגן הייסט עס א קשר של קיימא". עכ"ל לעניננו.

והנה במ"ש רבינו "לויט די דיעות וואס האלטן אז יעדן טאג דארף מען אויפבינדן דעם קשר וכו'" לכאורה מתכוון להמחלוקת של הראשונים בעלי התוספות בענין אם צריך להתיר הקשר של תפילין בכל יום ולחזור ולקשרם למחר בשעה שמניחן או לא, וכמו שמציין למטה לשלושה תוס', א. בעירובין צז, א; ב. במנחות לה, ב; ג. בחולין ט, א, והב' דיעות המובאים בכל א' מג' התוספות הנ"ל הם, הא' הוא דעת רבינו אליהו דס"ל דצריך לקשור תפליו בכל יום, ומביא ראי' מדאמר בסוף הקומץ רבה (מנחות לה, ב) "תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה". והב' היא דעת ר"ת דס"ל דאין צריך להתיר קשר של תפילין בכ"י ולחזור ולקשרם למחר בשעת הנחה. ומביא ראי' לדבריו דבעירובין (צז, א) משמע דאסור לקשור קשר של תפילין בשבת משום דהוי קשר של קיימא ואם הי' עשוי לקשור ולהתיר בכל יום א"כ לא הוי קשר של קיימא ע"כ עיי"ש בתוס' הנ"ל.

וע"ז מעיר רבינו בהשיחה דלא תקשה לדעת רבינו אליהו דס"ל דצריך להתיר ולקשור תפליו בכל יום, דחסר בענין קשר של קיימא, והתורה אמרה "וקשרתם" דמשמע שצ"ל קשר של קיימא? וע"ז מתרץ רבינו זי"ע דמכיון שהתורה צותה "וקשרתם" א"כ מצותי' אחשבי' ונעשה ענין נצחי וחשוב, קשר של קיימא למרות שצריך להתיר את הקשר בכל יום. כך נ"ל בפשטות כוונת רבינו בהשיחה הנ"ל וכמובן ג"כ מתוך המראה מקומות שהובאו שם בשולי הגליון.

ולאידך גיסא לא תקשה לדעת ר"ת והרי התורה אמרה "וקשרתם" משמע שצריך לקשור תפליו בכל פעם מחדש ואם אינו מתיר את הקשר וקושרו בכל יום איך הוא מקיים את ה'"וקשרתם"? וע"ז מתרץ בתוס' הנ"ל שהפירוש "וקשרתם" הוא רק שצריך להדקו על זרועו ולא שיעשה קשר חדש בכל יום.

ויוצא לנו מזה, וכנראה ג"כ מפשטות דברי התוס' הנ"ל שמחלקותם תלוי' בפירוש "וקשרתם". דלפי רבינו אליהו הפירוש הוא שיעשה את הקשר מחדש בכל יום ועי"ז מקיים את המצוה. ולפי ר"ת הפירוש של "וקשרתם" הוא רק שצריך להדקו על זרועו בכל יום אבל לא לעשות קשר חדש בכ"י.

ויובן ג"כ דלכאורה קשה למה רבינו נותן הסבר רק בדברי רבינו אליהו ולא נותן הסבר גם בדברי ר"ת והתירוץ הוא פשוט, כי הרי התוס' גופא מתרץ ונותן הסבר בדברי ר"ת ואין צורך בעוד הסברים. ורק את דברי רבינו אליהו הוצרך להסביר איך הוא מקיים "וקשרתם" והלא חסר לו את ענין הקשר של קיימא (וכקושיית ר"ת) והתורה אמרה "וקשרתם" שצריך להיות קשר של קיימא? וע"ז הוא מסביר שכיון שהוא מקיים מצות התורה הרי מצותי' אחשבי' כאילו הוא דבר נצחי וקיים לעולם ונעשה עי"ז קשר של קיימא וכנ"ל.

אבל קשה דאי אמרינן מצותי' אחשבי' א"כ שוב מהי קושיית ר"ת על רבינו אליהו? כי כל קושייתו היא מתוך מסקנת הגמרא דעירובין ששם משמע שצ"ל קשר של קיימא ואשר ע"כ המוצא תפילין ישנות מכניסם זוג זוג, אבל חדשות שאין להם קשר אסור (כלומר אסור להכניסם כי יש כאן מלאכת קושר, שהוא מאבות מלאכות. ומקשה ר"ת על רבינו אליהו אי אמרינן שצריך להתיר את הקשר של תפילין בכל יום א"כ אמאי קאסר הכא הא לא הוי קשר של קיימא ואין כאן איסור של קשר ולמה לא יכניסם?) אבל לפי הסברת רבינו שמצותי' אחשבי' הרי שוב אין כאן קושיית ר"ת כי אפילו מתיר וקושר כל היום מצותי' אחשבי' כאילו הוא קשר של קיימא ועובר על אב מלאכת הקושר.

ואין לפרש שר"ת לית לי' סברת מצותי' אחשבי' כי א"כ שוב מאי קושייתו על רבינו אליהו? אולי רבינו אליהו אית לי' סברת מצותי' אחשבי'. ודוחק לומר שרבינו אליהו ור"ת חולקין בדין אי אמרינן מצותי' אחשבי' או לא אמרינן.

ואולי יש לתרץ בפשטות דלא שייך לומר מצותי' אחשבי' רק כאשר מקיים מצות תפילין אבל ר"ת ס"ל דשבת ויו"ט לא הוי זמן תפילין ובמילא אין לומר מצותי' אחשבי' כיון דאין לו מצות תפילין בשבת ויו"ט. א"כ קושיית ר"ת נכונה דאם מצא את התפילין בשבת ויו"ט אפילו לא היו קשורות דלמה לא יעשה קשר כיון שאין זה קשר של קיימא אם הוא מתיר וקושר כ"י. ומתוך כך מוכיח ר"ת בהחלט שאין צורך בהתרת קשר של תפילין בכ"י, ובמילא ה"ה עושה קשר של קיימא ויש כאן איסור מלאכת הקושר וע"כ המוצא תפילין בשבת ואינם קשורות ה"ז לא יגע בהן.

וכיון שכן, אפשר לומר שבזה פליגי רבינו אליהו ור"ת אי אמרינן שבת ויו"ט הוי זמן תפילין או לא אמרינן. שר"ת ס"ל ששבת ויו"ט לא הוי זמן תפילין כנ"ל, ורבינו אליהו ס"ל דשבת ויו"ט הוי זמן תפילין ובמילא שוב אתי שפיר מה שאמר רבינו עליו את הסברה של מצותי' אחשבי' שהרי מכיון ששבת ויו"ט הוא זמן תפילין הרי יש לו קיום מצות תפילין ומצותי' אחשבי' להיות קשר של קיימא ודו"ק.

אמנם עדיין לא הוי כ"כ חד וחלק כי הרי ההלכה היא לפי המנהג שלנו ששבת ויו"ט לא הוי זמן תפילין א"כ אי אמרינן דרבינו אליהו ס"ל דשבת ויו"ט הוי זמן תפילין הוי שלא כהלכה. ואנחנו מהדרין דוקא לקיים את דברי שניהם כדלהלן.

וי"ל בד"א דמה שאנו לא מניחים תפילין בשבת ויו"ט הוא כי נקטינן כר"ע בעירובין צו, א, דאיתא שם: "ר"ע אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וי"ט ת"ל והי' לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות". א"כ י"ל דקושטא היא דלר"ע הוי שויו"ט זמן תפילין ומה שלא מניחים תפילין בשבת ויו"ט הוא לא מפני שלא הוי זמן תפילין אלא מפני שלא צריכין אז לאות של תפילין כי שויו"ט הם בעצמן אות. אבל אם מניח תפילין יש לו מצוה. וא"כ שוב י"ל שרבינו אליהו הוי כהלכה וס"ל ששויו"ט הוי זמן תפילין ואם מניח תפילין אמרינן מצותי' אחשבי'. אלא שר"ת ס"ל כשאר תנאים המובאים שם בגמרא דאית להו דשויו"ט לא הוי זמן תפילין כלל וליכא משום דינא דמצותי' אחשבי', וא"כ אי מתיר להו להקשר של תפילין לית כאן קשר של קיימא ושפיר מביא ראי' מהגמרא דלא צריך להתיר את הקשר של התפילין בכ"י.

ויותר הי' נראה לומר דרבינו אליהו ור"ת חולקין במחלוקת של הרי"ף ובעל המאור כדלהלן. בשביל הבהרת הענין כדאי לצטט פה את המשנה, דהנה בריש המוצא תפילין למדנו במשנה "המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ר"ג אומר שנים שנים, במד"א בישנות אבל בחדשות פטור (מלהכניסן דלמא קמיע הן ואין בהם קדושה, כו' הלכך לא מחללינן שבתא עלייהו - רש"י). ובתוס ד"ה 'אבל' כותב וז"ל: "איסור נמי איכא דלקמן תניא אוסר בחדשות (היינו איסור עשיית קשר)". ובמסקנת הגמרא בדף צז איתא שם וז"ל הגמ': "אלו הן ישנות כל שיש בהם רצועות ומקושרות, חדשות - יש בהם רצועות ולא מקושרות". וברש"י שם: "דהאי חדשות כשיש בהם רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד אלמא טעמא משום קשר הוא דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא" ע"כ. הרי שרש"י וגם ר"ת ההולך בעקבותיו ס"ל דלפי מסקנת הגמ' טעם האיסור בחדשות הוא משום עשיית קשר דהוא אב מלאכה.

אמנם הרי"ף דרך אחרת יש לו דאיתא שם ברי"ף וז"ל: "בחדשות מ"ט לא משום דחיישינן דלמא קמיע נינהו אבל מקושרות כיון דמקושרות נינהו לא טרח אינש כולי האי בקמיע. ותאני אבוה דשמואל ב"ר יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהם רצועות ומקושרות. חדשות כל שיש בהם רצועות ואין מקושרות" ע"כ. א"כ לפי הרי"ף טעם האיסור בחדשות הוא לא משום עשיית קשר אלא משום דחיישינן דלמא קמיע נינהו ולא מחללינן שבת עלייהו. ואיסוריהו הוא משום דאתי להעבירם ד' אמות ברה"ר.

וכתב עליו בעל המאור וז"ל: "ולא הבין הוא סוגיא דשמעתא דהא אסיקנא דכו"ע לא טרח אינש לעשות קמיע כמין תפילין אלא חדשות כיון שאינן מקושרים וא"א לקושרן בשבת משום שהוא קשר של קיימא מניחן והולך לו אבל בישנות שהם מקושרות מכניסן זוג זוג" ע"כ, והרמב"ן במלחמות מאריך להצדיק את הרי"ף, ואכמ"ל. עכ"פּ לפי הרי"ף אין טעם האיסור בחדשות משום איסור אב מלאכת הקושר כלל, אלא משום דחיישינן דלמא קמיע נינהו ואין בהם קדושת תפילין וחיישינן דלמא מעבירם ד אמות ברה"ר ולא מחללינן שבת עלייהו. וא"כ י"ל דרבינו אליהו ס"ל כהרי"ף, ואזי קושיית ר"ת ליתא על רבינו אליהו כלל ויכול לקשור תפילין בכ"י, ואין כאן קשר של קיימא וטעם האיסור בהמוצא תפילין הוא משום דחיישינן דלמא קמיע נינהו ואין בהם קדושת תפילין וכו' ויבוא להוציאם ברה"ר או להעבירם ד' אמות ברה"ר ואין כדאי לחלל שבת עלייהו כיון דחיישינן דלמא קמיע נינהו. עכ"פ ס"ל לרבינו אליהו דצריך לקשור את התפילין בכ"י לקיים מה שנאמר "וקשרתם" ואעפ"כ חשוב קשר של קיימא כפי סברת רבינו שמביא בהשיחה לעיל. דכיון דמקיים מצות קשירה אמרינן מצותי' אחשבי' וחשוב קשר של קיימא. משא"כ ר"ת ס"ל כבעל המאור דאיסורי' כאן הוא משום עשיית קשר ואם קושר את הרצועה כ"י לא הוי קשר של קיימא ואין כאן איסור עשיית קשר אלא שמכאן ראי' שאין לקשור את התפילין בכ"י. וגם אין לומר מצותי' אחשבי' כי ס"ל דשויו"ט לא הוי זמן תפילין. וגם קושיית ר"ת איננה קושיא על רבינו אליהו כי ס"ל כהרי"ף שהאיסור כאן הוא משום חשש דמעביר ד' אמות ברה"ר ולא משום עשיית קשר. ותו ליכא מידי.

אולם לולא דמסתפינא הייתי אומר דדברי רבינו בהשיחה בכלל אינם מופנים כלפי מחלוקת הפוסקים והבע"ת הנ"ל, אלא שרבינו מתכוון בהשיחה לחילוקי דיעות שישנם בין אנ"ש באופן קשירת התפילין (של יד). דהנה ישנם שני מנהגים בין אנ"ש באופן קשירת התפילין כידוע. דיעה א' היא שפותחים את הרצועה אחרי שחולצים את התפילין בכ"י ושוב מהדקים אותה בעת ההנחה למחר. וכמדומני שרובא דאנ"ש נוהגים כך. הדיעה הב' היא שלא לפתוח את הרצועה כלל אלא להשאיר אותה מהודק גם בעת חליצת התפילין וגם בעת ההנחה.

ונ"ל טעמם ונימוקם של הסוברים שאין לפתוח את הרצועה הקטנה בכ"י כי חוששים לדעת ר"ת בתוס' באמרם שכאשר פותחים את הרצועה אז נעשה עי"ז חסרון בקשר של קיימא והתורה אמרה "וקשרתם" היינו שצ"ל קשר של קיימא. א"כ רוצים הם להחמיר כדעת ר"ת בהתוס' הנ"ל. אלא שיחד עם זה הם ג"כ הולכים נגד דעת רבינו אליהו שם בהתוס' שסובר שצריך לקשור את התפילין בכ"י. וע"ז בא רבינו בהשיחה לחזק ידי ההולכים בעקבות רבינו אליהו בהתוס' וגם לפרוך את הדיעה הא' הרוצים להחמיר כדעת ר"ת. באמרו שכאשר קושר את התפילין מקיים את מצוות "וקשרתם" ומצותי' אחשבי' לעשותו קשר של קיימא. ובמילא אין מקום להחשש שלהם, כנלע"ד הכוונה בדברי רבינו בהשיחה.

אולם עדיין באמת קצת קשה מה הצורך בטעם של מצותי' אחשבי' הרי לכאורה כאשר רוצים לעיין קצת בהדבר יתברר לנו מיד שעיקר כוונת אדמו"ר הזקן בתקנת הקשר שלו היתה בדיוק בשביל לעשות פשרה ולתווך בין שני הדיעות, ר"ת ורבינו אליהו. דהנה הקשר שהתקין רבינו הזקן הוא כך שעיקר הקשר נשאר מהודק כל הזמן ורק חלק קטן מהרצועה מתירים לקיים "וקשרתם". ובזה הרי נתקיים גם דעת ר"ת שהרי עיקר הקשר נשאר על עמדו ובמילא הרי זה קשר של קיימא. וגם נתקיים דעת רבינו אליהו שהרי פותח וקושר את חלק הקטן של הרצועה שבתוך הקשר ש"י בכ"י ומקיים עי"ז את מצות "וקשרתם". וא"כ אינו מובן למה לנו להטעם של מצותי' אחשבי' שמביא רבינו והרי בלי זה נשאר עיקר הקשר המהודק כל הזמן ושפיר נתקיים בזה להחשיבו קשר של קיימא? ויש ליישב בדוחק שרבינו מביא את הטעם של מצותי' אחשבי' רק לרווחא דמלתא ובדרך של את"ל. כלומר לדידי אין צורך בטעמא של מצותי' אחשבי' שהרי הקשר של רבינו הזקן נעשה בדיוק באופן שעיקר הקשר יישאר קשר של קיימא אלא אפילו לדידך שאתה חושש לדעת ר"ת באמרך שע"י פתיחת הרצועה חיסרת בקשר של קיימא אין מקום לחשש שלך שהרי מצותי' אחשבי' כאילו הוא קשר של קיימא.

ועוד זאת והעולה על כולנה שע"י תקנת הקשר של רבינו הזקן נופלת כל הקושיא של ר"ת. כי כד דייקת שפיר הרי בגמרא וגם במשנה 'המוצא תפילין' מדובר בעשיית קשר חדש במקום שלא הי' קשר כלל, וא"כ יש בזה איסור של תורה, אב מלאכת הקושר ושפיר קאסר קשר כזה וגם שפיר מקשה ר"ת באם אומרים שפותח וקושר בכ"י כלומר שעושה קשר חדש בכ"י במקום שלא היה קשר כלל (אשר זהו הקשר המדובר במשנתנו של המוצא תפילין) הרי אין זה קשר של קיימא ולמה אסרינן אותו? וע"כ מוכיח ר"ת שאין לפתוח את הקשר של תפילין בכ"י ומקיימין את מצות "וקשרתם" ע"י הידוק בזרועו כמ"שּ בתוס' הנ"ל.

אולם כ"ז הוא לפני תקנת הקשר של תפילין של רבינו הזקן אבל לאחרי התקנה הרי מתקיימים שתי הדיעות גם יחד ואלו ואלו דברי אלקים חיים ואין מקום לקושיית ר"ת, כי הרי עיקר הקשר נשאר קשר של קיימא ואעפ"כ הוא מקיים גם את דברי רבינו אליהו ע"י שפותח ומהדק את הרצועה הקטנה שבתוך הקשר וד"ל. וגם רבינו מחזק ידי אותם הפותחים את הרצועה הקטנה כי מצותי' אחשבי' להיות קשר של קיימא, וד"ל.

ואחרי כל הנ"ל אני מתוודה שלא זכיתי להבין טעמם ונימוקם של אותם הנוהגים שלא לפתוח את הרצועה אשר לכאורה עי"ז הם מאבדים את כל הכוונה שבתוך התקנה שתיקן רבינו הזקן את הקשר של התפילין בכדי לפשר בין שתי הדיעות של הבעלי תוס' הנ"ל. ואולי אזכה שמי שהוא יאיר את עיני בזה.

לקוטי שיחות
במה מתבטא מיעוט הירח?
הרב אליהו זילבערשטיין
שליח כ"ק אדמו"ר - איטקא, נ.י.

הנה ידועים דברי חז"ל (חולין ס, ב) שהקב"ה מבקש, הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח. ובפשטות הכוונה היא שהירח נתקטן בכמותו מכמו שהיה לפנ"ז. אך עי' לקו"ש ח"ה עמ' 100 הערה 27: "ממיעוט הירח (שזהו הסיבה להחסרון דשנת הלבנה)". הנה הוסיף כאן דבר חדש, שמיעוט הירח מתבטא גם בזה ששנת הלבנה היא קצרה (בי', יא או יב יום) משנת החמה, אך אינו מציין מקור לזה, ואבקש מקוראי הגליון למצוא אולי יש מקור לזה בספרי קבלה.

לקוטי שיחות
לשיטתייהו דרבי יאשי' ורבי יונתן במשנתו של הרבי
הרב בנימין אפרים ביטון
שליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר ב.ק. קנדה

בלקו"ש חח"י (שיחה ב' לפר' בהעלותך) עמ' 107 ואילך מבאר הרבי יסוד פלוגתתם דר' יאשי' ור' יונתן בכ"מ, דפליגי בשאלה ונקודה כללית: האם היחיד והפרט גובר ומכריע או הצבור והכלל ומביא ע"ז כמה דוגמאות (פלוגתתם בבנ"א; קדשים; ממון; זמן) דאזלי לשיטתייהו, יעוי"ש בארוכה.

והנה א' מהדוגמאות שהובאה בלקו"ש שם הוא מפלוגתתם בסוטה מו, ב. בנוגע לגדר הזמן בעגלה ערופה: "אשר לא יעבד בו ולא יזרע (שופטים כא, ד), לשעבר דברי ר' יאשי', ר' יונתן אומר להבא", ובגמ' שם "להבא דכו"ע לא פליגי (דאסור לזרוע כו') . . כי פליגי לשעבר".

ומבאר שם וזלה"ק: "די הסברה אין דעם - ע"ד הנ"ל: אין זמן זיינען דא צווי ענינים: א. די פרטים אין אים - עבר הוה ועתיד: ב. דער "כלל" פון זמן - כללות המשך הזמן (אין צוזאמנשטעל פון עבר הוה און עתיד) - ר' יאשי' איז מצרף אלס צוזאמען - מצד כללות המשך הזמן זיינען עבר הוה ועתיד איין ענין - דעריבער זאגט ער אז דער תנאי "אשר לא יעבד בו ולא יזרע" איז אין צבור וצירוף המשך הזמן, ובמילא אויך אינעם "עבר"; ר' יונתן אבער קוקט אויף די "פרטים" פון זמן, ווי יעדער פרט (עבר הוה ועתיד) איז א באזונדער ענין, און דעריבער איז דאס נוגע נאר צום עתיד ("להבא") און ניט צום "עבר" " - עכלה"ק.

וע"פ יסוד זה, "וויבאלד אז אט די נקודה הנ"ל - וואס איז גובר ומכריע: דער יחיד ופרט אדער דער צבור וכלל - איז אין כמה מקומות די נקודת המחלוקת פון ר' יאשי' און ר' יונתן" (לקו"ש שם), יש לבאר עוד כמה פלוגתות דר' יאשי' ור' יונתן דאזלי לשיטתייהו בזה.

בבית האוצר (להגרי' ענגעל) ח"א כלל א. בענין 'אם האבות יצאו מכלל בנ"י' ובענין 'קיום התורה ע"י האבות' הביא (באות יב) שקו"ט אם למדן מקודם מ"ת ולהיפוך, ובתוך הדברים ציין להפלוגתא בשבת קח, א, "מנין למילה שבאותו מקום, נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו [גבי נטיעה (ויקרא יט, כג) -רש"י] מה להלן כו' דברי ר' יאשי', ר"י ס"ל [ולהגירסא בשבת שם "ר' יונתן - אזיל לשיטתי'] דאין למדין ביאור הלשון דאחר מ"ת מקודם מ"ת וכן להיפוך, וע"כ פליג אדר' יאשי' במכילתא שם, עכת"ד יעויי"ש עוד בכ"ז באורך.

וי"ל דאזלי לשטתייהו בהנ"ל ר' יאשי' ס"ל דהכלל מכריע, ובנדו"ד למדין (ביאור הלשון) קודם מתן תורה מלאחר מ"ת וכן להיפך, דשיטתו היא לצרף ולחבר הפרטים, ומצד כלות המשך הזמן קודם מ"ת ולאחר מ"ת הו"ע אחד.

[וע"ד המבואר בלקו"ש שם בביאור פלוגתתם בענין ה"זמן" דשיטת ר' יאשי' היא להסתכל על ה"כלל" - כללות המשך הזמן, ומצד זה העבר הוה ועתיד הו"ע אחד ("איין צוזאמנשטעל פון עבר הוה ועתיד").]

אכן ר' יונתן ס"ל דהפרט מכריע1, ובנדו"ד אין למדין (ביאור הלשון) קודם מ"ת מלאחר מ"ת וכן להיפך, דשיטתו היא לפרט ולהסתכל על כל פרט כשלעצמו, ומצד הפרטים קודם מ"ת ולאחר מ"ת הם שני ענינים (וזמנים) בפני עצמם.

[וע"ד המבואר בלקו"ש שם בביאור פלוגתתם בענין ה"זמן", דשיטת ר' יונתן הוא להסתכל על ה"פרטים" - עבר הוה ועתיד, כל אחד בפ"ע ("ווי יעדער פרט (עבר הוה ועתיד) איז א באזונדער ענין").]


1) ועפי"ז יש להוסיף עוד ראי' להגירסא בשבת שם "ר' יונתן" [דנוסף ע"ז שהוא בר פלוגתי' דר' יאשי', אזיל בזה לשיטתו הכללית].

לקוטי שיחות
גדר איסורי דרבנן [גליון]
הרב אפרים פיקרסקי
תושב השכונה

במה דשקו"ט הרבנים י.ל.ש. ופ.ק. בגליונות הקודמים אודות איסורי דרבנן ותאוות היתר בנוגע ליניקתם מגקה"ט, הנה אינו מובן כ"כ איך משתמשים בכלל בהביטוי "איסור חפצא" בנוגע למי שאכל דברים המותרים לשם תאווה, איך יכולים לקרותו בשם "איסור" בכלל. הלא אין בזה שום איסור בהמאכל1, רק שהאדם עושה מעשה בלתי רצוי. ואם ננקוט שאכילת מאכל היתר לשם תאווה הוא אותו איסור חפצא כמו איסור דרבנן, מדוע מאכל היתר יכול לעלות כש"ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו" משא"כ באיסורי דרבנן. אלא מזה מוכח שאין לדמות מאכלי היתר שנאכלים לשם תאווה עם איסורי דרבנן.

ואולי אפ"ל דזהו מ"ש שם בתניא "הנה עי"ז יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור וכו'", שהדיוק פה הוא "שבקרבו" - שאין הפי' שחיות הבשר עצמו יורד, כי בפשטות כבר נאכל - וכמ"ש בפ"ח "שנעשה תיכף דם ובשר מבשרו", רק מדובר בהחיות שהאדם מקבל מהמאכל. ובזה מובן שהוא מקבל חיות מגקה"ט מאחר שאכלם לשם תאווה - ואולי זוהי הכוונה בשיחת אחש"פ המובאת שם.

ובפשטות צריכין לחלק, שבאיסורי דרבנן הנה לכו"ע יש איסור על הדבר מקודם שאוכלו. ואף אם נאמר שזה רק איסור גברא, אבל עכ"פ האדם מושלל מלאכול אותו דבר בכל אופן שהוא. משא"כ במאכלי היתר מובן שאין שום סרך איסור על הדבר ואדרבה וכו', רק שהאדם יכול להוריד החיות שמקבל מהמאכל ע"י תאוותו, ולכן ביכולתו שוב להעלות את החיות ע"י שישוב וכו'. משא"כ באיסורי דרבנן, מאחר שחז"ל אסרו את המאכל, לכן כשאוכלו ה"ז נעשה גקה"ט לגמרי ואין ביכולתו להעלותו לעולם.

ואולי אפ"ל, שבמאכלי היתר, מאחר שהירידה לגקה"ט היא רק ע"י אופן אכילתו ולא בעצם אכילתו, לכן הירידה לגקה"ט היא רק "לפי שעה" (וכמ"ש בתניא) - ז.א. לפי מצבו של האדם שפעל הירידה. וכמ"ש בהשיחה הנ"ל "ה"ה בעה"ב ע"ז", ולכן אין זה ירידה תמידית ועצמית, והאדם ע"י עבודתו יכול שוב להעלותו - וכאילו נאמר שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משא"כ באיסורי דרבנן, הרי נשלל לגמרי אכילת הדבר. ואין הפירוש - שכשהוא אכל המאכל, אזי הוא פעל הירידה ע"י אכילתו. אלא הפי' הוא לכאורה - שאז (ע"י אכילתו באיסור) ירדה על המאכל, החפצא של גקה"ט שחז"ל הטילו עליו (באם מישהו יאכלנו). ולכן א"א לו להעלות שוב את המאכל, מאחר שירידת חיות המאכל לגקה"ט, הוא לא מחמת כחו (כמו במאכלי היתר, שתלוי בכוונתו וכו') רק מכח גזירת חז"ל - והאדם הוא רק כמו סיבה רחוקה להגשים ולהשלים ולגמור את הירידה.


1) דהאם נאמר כשאדם גנב מאכל או חפץ (מחמת תאוותו), שחיות הדבר ירדה לגקה"ט (קודם שהשתמש בזה)?!

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הגדה של פסח