E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ נח - תשס"ז
שונות
דישה ביום-טוב
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בספר שופטים (א, יא) "וגדעון..חובט חיטים בגת להניס מפני מדין". וברד"ק ומצודת-ציון פירשו: דש.

ולהלן (א, יג) בפירש"י: "פסח היה. אמר לו: אמש הקרני אבא את ההלל...". ובפשטות הכוונה ליום-טוב ראשון של פסח. וא"כ צ"ע איך הותר לו לדוש (וגם לברור בכברה, עיין רש"י בפסוק יא), שמותר מדאורייתא (שו"ע אדה"ז סי' תצה ס"ב) אך נאסר מדרבנן (שם ס"ט). ואולי טרם נגזרה אז גזירת חכמים, או שחששו מפיקוח-נפש שלא יישאר מה לאכול (ראה פסוק ד: "ולא ישאירו מחיה בישראל", ובת"י: "ולא משאירין מזון לקיימא נפש בישראל").

שונות
והארץ לעולם עומדת
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בשבועון 'כפר חב"ד' גיליון 1017 עמ' 34, מובאים קטעים ממאמרו של הרב ניסן מינדל ע"ה (באנגלית), הבנויים על הדיעה שכדור-הארץ סובב סביב צירו [ללא כל קשר לשאלה אם הוא סובב סביב השמש או לא], שהרבי מחק אותם, וכתב לצידם "היפך מה שנאמר 'והארץ לעולם עומדת'".

גם באג"ק (כרך ז עמ' קלד, וכמדומני גם במקומות נוספים) משתמש הרבי בפסוק זה (קהלת א, ד), בביטוי "פירושם הפשוט של הכתובים" כהוכחה שכדור-הארץ איננו מסתובב (שם - סביב השמש).

ולכאורה, הרי התרגום, פירש"י, מצודות, ספורנו עה"פ – כולם מפרשים תיבת "עומדת" מלשון "קיימת", ולא שאינה נעה?

[ובזמנו, כיוון שלא מצאתי מענה על זה, בעריכת הספר 'מה רבו מעשיך ה' (במהדורת תש"ס עמ' 44, מכתב שנעתק מאג"ק כרך ז הנ"ל), החלפתי זאת בראיה מהפסוק שלאחריו "וזרח השמש ובא השמש", שמשמעו שהשמש היא זאת שיוצאת ממקומה, עיי"ש].

אמנם העירני הרה"ת ר' אברהם שי' אלאשווילי, שכך מפורש בתיקוני הזוהר (תיקון סט, דף קי ע"ב): "וגלגל חד איהו קבוע באמצעיתא בינייהו, ואיהו לא מתנענע הכא והכא, ורזא דמלה הא אוקמוה 'דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת', דאיהי קביעא בינייהו...", דהיינו שאינו סובב כלל, לא סביב השמש וגם לא סביב צירו.

ואחרי כל זה, בגיליון 1067 של 'כפר חב"ד' עמ' 30 מופיע מכתב מהרבי, שבו הוא מקבל את הדעה שכדור הארץ סובב סביב צירו!

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.

חמשה ספרי תהלים

הרב שמואל הלוי הבר

מח"ס אפריון לרבי שמעון

איתא במסכת קדושין (לג, א): "הא ר' חייא הוה יתיב בי מסותא, (מרחץ. רש"י) וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה, ואיקפד, ואתא אמר ליה לאבוה: שני חומשים שניתי לו בספר תהלים, ולא עמד מפני".

וכ' שם בתוס': "פי' בקונט' לשון חומש הספר וי"מ חמשה חומשין יש בו כמו בשל תורה אשרי האיש (תהלים א) כאיל תערוג על אפיקי מים (שם מב) אך טוב לישראל (שם עג) תפלה למשה (שם צ) יאמרו גאולי (שם קז) לכל אחד מן הספרים אלו מסיים באמן לבד מן האחרון שהוא סוף תהלים".

הנה ידוע דחלוקת התהלים לימי החדש וכן לימי השבוע חלוקה מאוחרת היא ונעשתה בדורות שלפנינו, באלף השישי (כפה"נ מובא לראשונה בספר צדה לדרך - מרבנו מנחם בן הקדוש ר' אהרן בן זרח, תלמידו של רבנו יהודה בן הרא"ש, נלב"ע בשנת קל"ד לאלף השישי).

אך חלוקת התהלים לחמשה ספרים נראה דנעשה על ידי דוד מלך ישראל בעצמו וכדמוכח מסיומי הספרים, ונמצא מפורש כבר במדרש תהלים (מזמור א) והכי איתא התם:

"וזאת תורת האדם ה' אלהים (שמואל ב ז, י"ט), זאת תורת אברהם יצחק ויעקב, אין כתיב כאן, אלא זאת תורת האדם, ומי הוא המשובח שבנביאים, והמשובח שבמלכים, המשובח שבנביאים, זה משה, שנאמר ומשה עלה אל האלהים (שמות יט, ג), המשובח שבמלכים, זהו דוד.

את מוצא כל מה שעשה משה עשה דוד,

משה הוציא את ישראל ממצרים, ודוד הוציא את ישראל משעבוד גליות,

משה עשה מלחמה בסיחון ועוג, ודוד עשה מלחמה כל סביביו, שנאמר כי מלחמות ה' אלהים (הוא) נלחם (ש"א כה, כח),

משה מלך על ישראל ועל יהודה, שנאמר ויהי בישרון מלך (דברים לג, ה), ודוד מלך על ישראל ועל יהודה,

משה קרע לישראל את הים, ודוד קרע לישראל את הנהרות, שנאמר בהצותו את ארם נהרים (תהלים ס, ב),

משה בנה מזבח, ודוד בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב,

משה נתן חמשה חומשי תורה לישראל, ודוד נתן חמשה ספרים שבתהלים לישראל, [אשרי האיש (תהלים א), ואשרי משכיל (תהלים מא), מזמור לאסף (תהלים עג), תפלה למשה (תהלים צ), יאמרו גאולי ה' (תהלים קז)].

משה בירך לישראל באשריך, ודוד בירך את ישראל באשרי".

הנה במדרש זה מפורש חלוקת ספר תהלים לחמשה ספרים, ויתירה מזו נראה דבר נפלא לקשר חמשת ספרי תהלים לחמשה חומשי תורה.

וכנראה מדרש זה הוא מקור למקובלים מדורות שלפנים שהנהיגו לאמר יהי רצון לאחר כל ספר שבתהלים ואומרים אחר ספר ראשון שהוא מכוון לספר בראשית וספר שני מכוון כנגד ספר שמות וכן בשאר הספרים.

עוד הנהיגו המקובלים לומר יהי רצון לליל הושענא רבה שאומרים אחר כל ספר שבתהלים וחילקו את חמשת הספרים לחמשת הספירות: חסד, גבורה, תפארת נצח והוד.

ויש לעיין אם גם את חמשת חומשי התורה מחלקים לחמשת הספירות, כמו כן יש לעיין איך לקשר כל ספר לספירה המיוחסת לספר זה דווקא, ואכמ"ל.

שמות הוי"ה ואלהים

הנה ספר ראשון המיוחס לספירת החסד אומרים ביהי רצון שלו: "שתחון עלינו כגודל חסדך.. יומם יצוה הוי"ה חסדו" וכו'.

הרי מזכירים מדת החסד ויחד עמה מזכירים שם הוי"ה בלבד שהוא מדת החסד כידוע.

וכן בספר שני המיוחד לספירת הגבורה אומרים ביהי רצון שלו: "שתצוה פחדך על אויבינו ותצליח בכח גבורתך..וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני..יבוא גבורתך".

הרי מזכירים מדת הגבורה ומזכירים שם אלקים בלבד שהוא מדת הגבורה כידוע.

ובספר שלישי המיוחד לספירת התפארת מדת הרחמים אומרים "שתרחם עלינו ברחמיך ואמתך..ולהיותך עם קדוש להוי"ה אלקיך כאשר דבר".

הרי מזכירים מדת הרחמים (תפארת) ומזכירים ב' השמות הוי"ה ואלקים.

דבר פלא ביחס לשמות הקב"ה בספרים אלו

והנה בכלל הרי ידוע דשם הוי"ה נמצא הרבה יותר בכל ספרי התנ"ך מאשר שם אלקים (שם הוי"ה נמצא למעלה מששת אלפים פעם ואילו שם אלקים למעלה מאלף, בחמשה חומשי תורה הנה שם הוי"ה נמצא קרוב לאלפיים ואילו שם אלקים קצת יותר משלש מאות).

וכן הוא בספר התהלים כלו הנה שם הוי"ה נמצא למעלה משש מאות פעם ושם אלקים למעלה ממאתיים בלבד.

אך בחלוקת חמשת הספרים נמצא דבר פלא והוא:

ספר ראשון

בספר ראשון בארבעים ואחד פרקיו (א - מא) יש ריבוי עצום של שם הוי"ה, מאתים ארבעים ואחד פעם, ועוד שלשים ושבע עם אות השימוש, ואילו שם אלקים יש בו רק שלש עשרה פעם, עוד פעמיים עם אות השימוש, (שם אד-ני יש אחד עשר פעם, ופעמיים עם אות השימוש).

וכן בספר רביעי וחמישי בהם ריבוי עצום של שם הוי"ה מאשר שם אלקים.

ספר שני

אך בספר שני בשלשים ואחד פרקיו (מב - עב) הנה שם אדרבה יש בו ריבוי עצום - מאה וארבעים פעם - של שם אלקים. עוד עשרים וחמשה פעם עם אות השימוש, ואילו שם הוי"ה רק עשרים ושבע פעם. (מהם שלשה בניקוד שם אלקים) עוד חמשה פעמים עם אות השימוש. אחד מהם בניקוד שם אלקים. (שבע עשרה שם אד-ני).

ורואים במיוחד עד כמה הקפיד בספר שני להרבות בשם אלקים דיש כמה וכמה פסוקים בספרים האחרים אשר שם הם בשם הוי"ה ואילו בספר שני הם נשתנו ליכתב בשם אלקים.

כמו פרק נג שהוא כמעט מלה במלה מפרק יד, הנה כל שמות הוי"ה שבפרק יד נשתנו להיות שם אלקים בפרק נג.

וכן ראשית פרק סו הריעו לאלקים כל הארץ לעומת ריש פרק ק' הריעו להוי"ה כל הארץ.

וכן תיבת חנני - שהיא אגב תיבה הנמצאת בתהלים בלבד יב"פ חנני וא' חננני ועוד ו"פ וחנני - הנה בספר ראשון תמיד (ב"פ) חנני ה' או (ב"פ) ה' חנני ואילו בספר שני תמיד (ג"פ) חנני אלקים, ובספר שלשי (פ"א) חנני אדנ-י.

כמו כן בפרק סח הנה פסוקים ח-ט הם אותם פסוקים שבשירת דבורה (שופטים ה, ד-ה) שדבורה שרה אותם לאחר הנצחון על סיסרא, אלא ששם שם הוי"ה במקום שכאן שם אלקים.

כמו כן סוף פרק ע חוזר דברים שאמר בסוף פרק מ, אלא ששינה כמה שמות הוי"ה לשם אלקים. מלבד יוצא מן הכלל סוף הפסוק ממש ששם להיפך שינה שם אלקים לשם הוי"ה.

והנה כל הנ"ל מתאים עם הדברים שאמרו המקובלים שספר ראשון הוא כנגד מדת החסד (שם הוי"ה) וספר שני הוא כנגד מדת הגבורה (שם אלקים).

ספר שלישי

וראה זה פלא שספר שלישי שהוא מכוון כנגד מדת התפארת הכוללת שם הוי"ה ושם אלקים הנה בשבע עשרה פרקיו (עג - פט) יש שלשים וששה פעם שם אלקים, עוד שמונה פעמים עם אות השימוש, הרי ארבעים וארבעה.

ויש ארבעים פעם שם הוי"ה, עוד ארבעה פעמים עם אות השימוש, סך הכל ארבעים וארבעה.

הרי דשוים בדיוק שני השמות בספר שלישי ומתאים עם היהי רצון שאומרים ומזכירים ב' השמות דווקא כנ"ל.

והנה יש עוד ב' שמות אלקים בספר שלישי יתירה מהנ"ל אך אינם לכאורה שם קודש והם:

א. בקרב אלקים ישפוט, (פב, א) עיין שם במנחת שי ממסכת סופרים דשם זה משמש קדש ומשמש חול, ועיין חיד"א שם דמבאר הכוונה במסכת סופרים דבפסוק זה הראשון (אלקים נצב) הוא קדש והשני (בקרב אלקים) הוא חול. וזה מתאים לפירוש רש"י דבקרב אלקים היינו הדיינים.

ב. אני אמרתי אלקים אתם (שם ו) דלפירוש רש"י והתרגום הכוונה למלאכים. (ויש לעיין אם נכתב כשם קדש או כשם חול).

והנה א' משמות הוי"ה בספר זה הוא בניקוד שם אלקים והוא מ"ש (עג, כח) שתי באדנ-י הוי"ה, הכתיב הוא הוי"ה אך הניקוד והקרי הוא שם אלקים.

אך נראה לכאורה דהעיקר הוא הכתיב דהרי תמיד הקרי הוא שונה מהכתיב דצ"ל אדנ-י, כדאיתא בגמרא לא כמו שאני נכתב אני נקרא.

ומצאתי ברמב"ן עה"ת דכתב מפורש כן והוא עה"פ (דברים ג, כד) "אדנ-י הויה (בניקוד אלקים) אתה החילות" וגו', כתב רש"י "רחום בדין", ולכאורה כוונתו כי הקרי הוא בשם אלקים והוא מדת הדין, ועל זה תמה הרמב"ן שם ואמר דבוודאי אין שם זה אלא מדת החסד כי הכתיב הוא שם הוי"ה, עי"ש בארוכה.

ועיין שם בארוכה בפירוש המהר"ל ברש"י דגם רש"י כן ס"ל דשם הוי"ה הוא בחסד כי כן כתיבתו וכוונת רש"י רחום בדין כמו שיאמר דין ברחמים כי שם אדנ-י הוא לשון אדנות, עי"ש.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות