E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ וירא - תשס"ז
לקוטי שיחות
החילוק בין חג הפסח לחג הסוכות
הרב יעקב משה וואלבערג
ר"מ ביש"ג מנצ'סתר

א. בלקו"ש חכ"ב אמור שיחה ב' (עמ' 122 ואילך) מבואר דיש הבדל בין פסח לסוכות בגדר החג, דבפסח הפשט הוא דיום חמישה עשר בניסן הוא יום מיוחד שבו יצאו ממצרים וביום מיוחד זה צוה הקב"ה לאכול מצה וכו'.

אבל בחה"ס אין שום דבר מיוחד בחמשה עשר בתשרי מצ"ע ורק מכיון שהוא חג הסוכות היינו שצוה הקב"ה לישב בסוכה בשבעת ימים אלו זה עושה ימים אלו לימים מיוחדים.

ומבאר דיש הבדל בין השם חג המצות להשם חג הסוכות דהשם חג המצות פירוש שזהו חג (בגלל שבו יצאו ממצרים) שבו מחוייבים לאכול מצות. אבל חג הסוכות פירושו שזהו חג בגלל וגדרו שבו אוכלים בסוכה.

ועפ"ז מבאר דיוק בהפסוקים וגם הא דכתב אדה"ז בסידורו דמצוה מן המובחר לקיים מצות ד' מינים בסוכה מכיון שהחיוב דד' מינים הוא לא "ביום ט"ו בתשרי" אלא ב"ראשון לחה"ס". עיי"ש.

ב. ועפ"ז מבאר בפנימיות הענינים (סעיף ט') דיש מעלה בחג הסוכות לגבי הפסח בענין עליית העולם דבפסח מכיון שהזמן מצ"ע הוא זמן מיוחד היות והוא זמן יציאת מצרים אין היו"ט בזמן זה מעלה זמן הרגיל אבל בסוכות כיון שהזמן מצ"ע אין בו שום ענין מיוחד משו"ה ע"י היו"ט מעלה אפילו זמן כזה.

ובהמשך לזה (עמ' 330): " . . איז דער חילוק הנ"ל דריקט זיך אויס אין דעם אונטערשייד צווישן די צוויי מצוות גופא - אכילת מצה און ישיבה בסוכה: אכילת מצה איז ענינה אכילה של מצוה; עס איז ניט קיין אכילה וואס ער וואלט געטאן בלאה"כ, ניט משום מצוה.

משא"כ ביי דער מצוה פון ישיבה בסוכה, איז עס ניט ענינים מחודשים וואס ווערן געטאן לשם מצוה, אדרבה - "כעין תדורו" - ענינים וואס געהערן צום סדר החיים פון יעדן מענטשן ניט האבנדיק קיין שייכות צו אידישקייט און תורה ומצוות - און דאך איז ער מיט זיי מקיים א מצווה (פון ישיבה בסוכה)". ע"כ.

ולכאורה יש להעיר דהחילוק הנ"ל בין מצות אכילת מצה למצות ישיבת בסוכה דמצה הוא "אכילה של מצוה" ובסוכה אינו כן תלוי לכאורה באיזה זמן בסוכה.

דהנה בסוכה יש בו כמה מצוות יש המצוה ד"בסכות תשבו שבעת ימים" שהגדר על המצוה הוא תשבו כעין תדורו, ויש ג"כ המצוה דאכילה בסוכה לילה ראשון שלמידים מג"ש דחמשה עשר חמשה עשר דחייב לאכול בסוכה לילה ראשונה.

והנה לכאורה כמו דאכילת מצה הוא אכילה של מצוה בליל פסח כמו"כ אכילה בסוכה הוא אכילה של מצוה בליל סוכות.

ובאמת אי"ז קשה על המבואר בהשיחה דסו"ס בסוכה יש מצוה שזהו בבית תשבו כעין תדורו וא"כ שיעור הדברים כך הוא דבפסח יש מצוה רק של אכילה של מצוה אבל בסוכות נוסף על החיוב בלילה ראשונה ישנה ג"כ מצוה בשאר הימים דתשבו כעין תדורו שאי"ז אכילת מצוה, אבל מ"מ מקיים מצוה בזה שהתדורו הוא בסוכה. אבל לכאורה כ"ז דחוק קצת דבפשטות משמע דיש הבדל בין פסח לסוכה ולא דבסוכה יש ג"כ מצוה בנוסף להמצוה שיש בו ששוה לפסח, ועוד דיש אומרים שגם בפסח יש מצוה לאכול מצה ואין חיוב לאוכלו ורק אם אוכלו מקיים מצוה וא"כ לכאורה הוא ג"כ (קצת) ע"ד סוכה שאין האכילה אכילת מצוה אלא שאכילתו הוא אכילת רשות ורק מכיון שזה מצה מקיים מצוה.

ואולי י"ל דהכוונה בהשיחה הוא באמת גם ללילה הראשון דהנה בהחיוב לאכול בסוכה בלילה הראשונה נת' בראשונים (הובא בשו"ע אדה"ז סי' תרלט סעי' י"ז, י"ט) מהו הדין אם יורד גשם בלילה הראשונה האם עדיין יש חיוב לאכול בסוכה.

דיש ראשונים שסוברים שגם אם יורד גשם אין כאן פטור דמצטער וחייב לאכול כזית בתוך הסוכה, ויש חולקים וסוברים דאף דיש חיוב לאכול בסוכה בליל ראשון זהו דוקא אם האכילה אינו באופן דמצטער אבל באופן דבאכילה הוא מצטער ואי"ז בגדר דתשבו כעין תדורו אין חיוב אפילו בלילה הראשון.

ויסוד המח' הוא מהו הגדר דהחיוב דאם הפשט הוא דכמו דיש חיוב לאכול מצה בליל פסח כמו"כ יש חיוב אכילה בתוך הסוכה בליל סוכות א"כ לא שייכי בזה פטור דמצטער דאין החיוב נובע מדין דתשבו כעין תדורו אלא חיוב אכילה גרידא בתוך הסוכה.

אבל אם הפשט הוא דיש חיוב לקיים התשבו כעין תדורו בלילה זה באכילה א"כ פשוט דא"א לקיים זה כשיורד גשם כיון דסו"ס אי"ז כעין תדורו.

ועפי"ז י"ל דאף שבשו"ע אדה"ז פסק דהעיקר כסברא הראשונה דיש חיוב בלילה הראשונה לאכול כזית אחד אם יורד גשם אעפ"כ אולי י"ל דהביאור בהשיחה הוא לפי הדיעה השניה וצ"ע.

ואדאתינן להכי יש להעיר דהנה בשו"ע בסי' קסז סעי' יט פסק דמי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא האכילה, ובסעי' כ' שם ממשיך: "ולא שרי לברך לאחרים אע"פ שאינו טועם אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח וברכת היין דקידוש, בין של לילה בין של יום".

ובמשנ"ב שם סי' קצה מביא שה"ה בליל א' וב' דסוכות שהוא חייב לאכול כזית פת בסוכה יכול ג"כ להוציא אע"פ שאינו טועם בעצמו.

והנה בשו"ע אדה"ז שם (סעי' כג) מביא ג"כ הדוגמא דמצה ויין דקידוש אבל אינו מביא הא דליל א' דסוכות.

ואולי יש מקום לומר דמיתלי תלי בב' הדעות הנ"ל בגדר החיוב דאכילה בליל א' דסוכות דאם הפשט הוא דהוה חיוב אכילה א"כ פשיטא דכמו דבמצה אפשר להוציא ברכת המוציא אף אם אינו אוכל ה"ה בליל א' דסוכות, אבל אי נקטינן דהגדר דאכילה הוא תשבו כעין תדורו ורק שיש חיוב שיהי' תשבו כעין תדורו ע"י אכילה בליל א' דסוכה, א"כ אין האכילה חפצא של מצוה וא"כ א"א להוציאו אם אינו אוכל, וא"כ י"ל דאף דהעיקר כדיעה הראשונה בסי' תרלט אבל מ"מ מכיון שיש הדיעה השני' (ואפשר להקל כהדיעה השני' בליל ב' דסוכות כמבואר בשו"ע אדה"ז שם) משו"ה אולי אין להוציא ברכת המוציא בליל א' דסוכות אא"כ אוכל כמו שפשוט שא"א להוציא ברכת המוציא בשאר ימי הסוכות (אף דמקיים מצוה) אא"כ אוכל (וכ"ז צ"ב דהא יין דקידוש ג"כ אינו חפצא דמצוה אבל מכיון שזה נוגע להמצוה דקידוש אפשר להוציא ברכת היין אף אם אינו אוכל וא"כ איך יגרע ליל א' דסוכות מיין דקידוש וצ"ב).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא