E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ כי-תצא - תשס"ז
גאולה ומשיח
ואם יעמוד מלך מבית דוד
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

אין לו בתחילה עדיין דין מלך

כתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". ובלקו"ש ח"ח עמ' 361 (בשוה"ג) כתב וז"ל: "יעמוד מלך: עכצ"ל שאין הכוונה ע"פ ב"ד של ע' ונביא (הל' מלכים פ"א ה"ג), וע"ד ראיית הרמב"ם (כאן ה"ג) אין הדבר כך שהרי רע"ק אמר על בן כוזיבא המלך שהוא המלך המשיח (ולא הי' שם נביא וכו') - כ"א ע"ד שכותב על בן כוזיבא המלך", עכ"ל. ובחכ"ג עמ' 205 (בהוצאה הראשונה, ובדפוסים הבאים הוא בעמ' 197) בשוה"ג כתב וז"ל: "ברמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד "ואם יעמוד מלך כו'", וראה לקו"ש ח"ח (עמ' 361 בהערה) שעכצ"ל שאין כוונת הרמב"ם שבשעת העמידה תיכף יש לו דין מלך, ע"ש", עכ"ל.

בי"ד הגדול ונביא אם מעכב בדיעבד

והנה בהל' מלכים פ"א ה"ג (שצויין בההערה) כתב הרמב"ם: "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו" וכבר עמדו המפרשים דמהו כוונתו במ"ש "בתחילה"?

ובס' 'תורת המלך' רצה לפרש כוונתו דזהו רק דין דלכתחילה אבל אינו מעכב, היינו דאין זה דין בעצם המינוי, אלא מצוה נפרדת להמליכו ע"פ סנהדרין ונביא, וגם אם נתמנה בלי בי"ד ונביא יש עליו דין מלך, אבל מסיק לומר דאין לומר כן אלא מעכב אפילו בדיעבד, שהרי בהל' סנהדרין (פ"ה ה"א) כתב סתם: "אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" ולא כתב "בתחילה", משמע שזה מעכב אפילו בדיעבד.

אמנם יש מחלקים דרק בי"ד של ע"א מעכב, אבל נביא לא, ועיקר ראייתם הוא מהא דמצינו מלכים גם בבית שני כשכבר פסקה נבואה כמו מלכי חשמונאים וכו', וכן משום קושיית הרמב"ן בפירושו עה"ת (שופטים יז, טו), שהקשה דכיון דמינוי מלך הוא עפ"י נביא, אם כן מה טעם הוצרך התורה להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", הלא ה' לא יבחר בנכרי? ומזה גופא הוכיח הרמב"ם דכיון שהוצרך התורה להזהיר שלא לתת לאיש נכרי מוכח דבדיעבד חל דין מלך גם בלי נביא, ובזה מתורץ מה שמקשים על הרמב"ם דלמה בהל' מלכים כתב "בתחילה" ובהל' סנהדרין (פ"ה ה"א) כתב סתם: "אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" ולא כתב "בתחילה"? ולהנ"ל ניחא דבהל' מלכים שהזכיר גם נביא כתב "בתחילה" כיון דנביא אינו מעכב, אבל בהל' סנהדרין שהזכיר רק בי"ד של ע"א, כתב סתם כי זה מעכב אפילו בדיעבד, וכ"כ בס' 'משפט כהן' (עניני א"י) סי' קמד, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ב סי' כח, ועי' גם שו"ת דברי יציב (חחו"מ סי' צד) שהביא קושיית הרמב"ן וכתב על דבריו די"ל דרק לכתחלה צריך על ידי נביא, ואם אין נביא די בב"ד של ע"א, ולהם אמר הכתוב לא תוכל לתת עליך איש נכרי, ויש לפרש בלשון הרמב"ם הנ"ל אין מעמידין מלך בתחילה, שכוונתו בזה שרק לכתחלה אין מעמידין אלא וכו' וע"פ נביא, אבל אין זה לעיכובא וכשאי אפשר ע"י נביא סגי בסנהדרין בלבד עכ"ד, ובס' 'אגרות הגרי"ד הלוי' (עמ' רסו) נסתפק בדעת הרמב"ם אם נביא מעכב בדיעבד ומלכים בבית שני היו רק מדרבנן, או דבדיעבד אינו מעכב עיי"ש.

[או יש לומר באופן אחר קצת, דסב"ל להרמב"ם דאם יש נבואה, הנביא מעכב גם בדיעבד, אבל אם ליכא נבואה שכבר פסקה אינו מעכב, וכן משמע מתירוצו של הרמב"ן שם וז"ל: "אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם" עכ"ל, וראה בס' 'חק ומשפט' הל' סנהדרין שם שכ"כ בדעת הרמב"ם.]

איברא, בדעת הרבי מוכח בפשיטות דסב"ל דגם בדיעבד שניהם מעכבים, דאי נימא דבדיעבד אינם מעכבים, למה כתב כנ"ל דכשיעמוד מלך וכו' אין עליו עדיין דין מלך כיון דליכא בי"ד ונביא, הלא בדיעבד אינם מעכבים, ואפ"ל הטעם כמו שהקשה בס' 'עמוד הימיני' (סי' ז) דקשה לומר כן דנביא אינו מעכב כיון שבשני המקומות נקט אותו הלשון "אין מעמידין", א"כ איך אפשר לומר שבמקום אחד מתכוון ללכתחילה ובמקום שני לבדיעבד, [והפירוש ב"בתחילה" יש לפרש באופן אחר], ועוד כיון שבהל' מלכים כלל ב' הדברים ביחד בי"ד ונביא, משמע שלשניהם דין אחד ואין לחלק ביניהם עיי"ש1.

ועי' גם לקו"ש חכ"ה עמ' 112 בהערה 68 שכתב וז"ל: "ומלכות דבית חשמונאים - ראה רמב"ם ריש הל' חנוכה "העמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל כו' עד חורבן השני" - לכאורה אי"ז גדר מלך גם לא דשאר שבטי ישראל לדעת הרמב"ם2 שהוא דוקא כשנביא העמיד מלך, שלא היו בבית שני, וראה רדב"ז הל' מלכים פ"ג ה"ח. וצ"ע". עכ"ל, דמוכח גם הכא דנקט הרבי דנביא מעכב גם בדיעבד. (אלא דמדברי הרדב"ז שם משמע דאם הסכימו עליו כל ישראל חל עליו דין מלך גם בלי נביא עיי"ש).

בי"ד ונביא רק במלך חדש

אמנם רוב המפרשים פירשו כוונת הרמב"ם במ"ש "בתחילה" דבעינן בי"ד ונביא רק באופן שאין המלוכה מגיע אליו מדין ירושה, כמו ביהושע שאביו לא הי' מלך וממנו התחיל המלכות דאותה משפחה, וכן הי' בשאול ודוד שהיו מלכים ראשונים לישראל, וכן אם פסקה מלכותם ובאים להמליך ממשפחה אחרת, אותו מלך נקרא מלך בתחילה, ורק בזה צריך בי"ד ונביא, אבל כשאינו "בתחילה" כגון כשיורש המלוכה מאביו ומכח אבוה קאתי אינו צריך בי"ד ונביא, וע"ד שפסק הרמב"ם בהי"ב שם דמלך בן מלך אי"צ משיחה.

אלא דגם לפי"ז לכאורה יל"ע, שהרי עמידת מלך זה דאיירי ביה הרמב"ם הרי הוא "מבית דוד", וא"כ המלוכה באה לו מכח ירושה, וא"כ שוב צריך לומר שיש לו דין מלך אפילו בלי בי"ד ונביא, ולמה סבירא ליה להרבי דכיון שלא נתמנה ע"י בי"ד ונביא אין לו עדיין דין מלך?

ועי' 'חסדי דוד' (סנהדרין פ"ד אות ג) שהקשה קושיא הנ"ל דלמה בהל' מלכים כתב "בתחילה" ובהל' סנהדרין (פ"ה ה"א) כתב סתם ד"אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" ולא כתב "בתחילה"? עוד קשה דמהל' סנהדרין משמע דצריך רק בי"ד ואי"צ נביא? ותירץ דבהל' מלכים איירי במלך חדש ושם צריך בי"ד ונביא, משא"כ בהל' סנהדרין איירי במלך יורש, ובזה אי"צ נביא רק בי"ד בלבד, וכ"כ גם בס' 'היכל מלך' הל' מלכים פ"א שם.

יורש המלוכה אם צריך בי"ד

ובס' 'אבות הרא"ש' (להג"ר רחמים יצחק פאלאג'י על אבות דר"נ), בקונטרס 'שמן הראש' (כה, ג בד"ה ומאחר עלות) האריך להקשות על דבריהם, דממ"נ אם אמרינן דכיון שבא בירושה אי"צ נביא, א"כ גם בי"ד של ע"א אינו צריך, דהרי הרמב"ם למד ב' הדברים מיהושע ושאול ודוד וא"כ מה לי נביא ומה לי בי"ד הגדול? ובקרית ספר (הל' סנהדרין שם רפ"ה) כתב בהדיא דהדין דצריך בי"ד של ע"א נלמד מיהושע ושאול ודוד, וא"כ בבן הבא מכח ירושה מאביו ליכא ילפותא משם וא"כ גם בי"ד אי"צ? וביאר דהא שלא כתב הרמב"ם גם בהל' סנהדרין "בתחילה" - אף דגם הדין דבי"ד של ע"א אי"צ ביורש - ה"ז משום ששם לא בא דין זה אלא בדרך אגב בהדי דאזיל ומונה כל דבר דבעינן בי"ד של ע"א, לכן לא דק שם לכתוב "בתחילה" ולכן לא כתב שם שצריך גם נביא, ורק בהל' מלכים דייק לכתוב "בתחילה" וכן שצריך גם "נביא" כיון ששם עיקר מקומו.

[וראה ב'התורה והמדינה' קובץ ד (עמ' סא) שכ"כ גם הרב בנימין רבינוביץ תאומים, שלכן לא הזכיר הרמב"ם שצריך נביא בהל' סנהדרין, כיון ששם לא בא לפסוק הלכה מה שצריך למינוי מלך, אלא הוא מונה כל הדברים שצריך סנהדרין, וראי' לזה שהרי גם בדין אין מוסיפין על העיר והעזרות לא כתב שם אלא ע"פ סנהדרין, ובהל' בית הבחירה (פ"ו הי"א) כתב מפורש שצריך גם מלך ונביא, וכן בדין מלחמת הרשות לא הזכיר בהל' סנהדרין אלא בי"ד של ע"א, ובהל' מלכים פ"ה ה"ב כתב שצריך גם מלך].

והנה בקושיית אבות הרא"ש דמהיכי תיתי לחלק ביורש שצריך בי"ד ולא נביא? עי' בס' 'מלכות בית דוד' (סי' ה) דסב"ל ג"כ דמלך בתחילה צריך תרתי, ובן מלך צריך רק בי"ד של ע"א, ומבאר טעם החילוק ע"פ מ"ש בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' יב וז"ל: "הנה הרמב"ם פ"א ממלכים [ה"ז] שפתיו ברור מללו שהמלכים וכל מינויי ישראל המה בירושה מאבות לבניהם אחריהם, והוא מש"ס ערוך כתובות ק"ג ע"ב ויליף ליה מקרא ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ולכאורה צ"ע קצת מש"ס ריש ר"ה (ב, ב) דאמרינן גבי מלכי ישראל מניסן מנינן לא צריכא דאימנו עליה מאדר ומלך בן מלך הוא וכו' יע"ש, משמע מהא דאפילו מלך בן מלך בעי מנין ואפילו מנין לא מהני לי' עד דקם בניסן, ואי ס"ד מלכות הוה בירושה וא"כ מכי מת אביו ירית לי' מלכותא ממילא ככל ירושה דממילא, וי"ל דלאו ירושה ממש כמלכי או"ה שהארץ להם ומורישים לבניהם יהי' חכם או טפש, ובמלכי ישראל אינו כן שהנחלה אינו שלו רק הכסא יגדיל, ואי ממלא מקום אבותיו וראוי לכך אז יורש אפילו איכא אחריני דעדיפא מיני', אבל אי אינו ממלא מקום אבותיו יבואו אחרים וישמשו תחתיו, ויעיין הגהת מיימוני פ"א ממלכים שם, וע"כ בעי מינוי למלך בן מלך והקמתו על כסא ממלכתו, ומשו"ה אמרינן בש"ס ר"ה הנ"ל דלא מנינן לי' מאדר מיד דבעי בדיקה3 אי ראוי והגון למלכות או לא, ומ"מ אי ממלא מקום אבותיו לא הוה כפנים חדשות ממש אלא כירושה", עכ"ל.

ומבאר שהבירור אם הוא ממלא מקום אבותיו בחכמה ויראה ואם הוא ראוי למלך נעשה ע"י בי"ד של ע"א, ולכן סב"ל להרמב"ם דגם בבן מלך [דאיירי בהל' סנהדרין] צריך בי"ד של ע"א, משא"כ הא דבעינן נביא הוא בכדי להודיע שה' בחר בו, כדאיתא בספרי פ' שופטים עה"פ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' (כדהובא במגדל עוז שם, ועי' לח"מ ועוד) וזה אינו צריך, כיון שכבר הי' בחירת ה' באביו עיי"ש. וכ"כ גם בס' 'שערי טהר' ח"ח עמ' רכט (ד"ה לכן) שזהו ענין המינוי בבן מלך לברר אם ממלא מקום אבותיו וכו' עיי"ש. דלפי שיטה זו יוצא דגם מלך זה דאיירי ביה הרמב"ם שהוא מבית דוד, צריך עכ"פ מינוי ע"י בי"ד הגדול, ולפ"ז לכאורה הי' אפ"ל דא"ש מ"ש הרבי, דעכצ"ל דבתחילה אכתי אין לו דין מלך, כיון דליכא עדיין בי"ד של ע"א.

אבל לפי האמת אין לומר כן, שהרי בההערה נקט גם החסרון דאין שם נביא, והדגיש דבבן כוזיבא לא הי' שם נביא, וא"כ מוכח מזה דסב"ל שיש צורך גם לנביא, ואין זה רק משום חסרון בי"ד.

ועוד, דבכלל לא מסתבר לומר כדבריו דלברר אם הוא ממלא מקום אביו וראוי לכך, צריך ע"ז בי"ד הגדול דוקא, וידועים דברי הגרי"ז בהל' סנהדרין שם שביאר דבדברים שצריך בי"ד הגדול ישנם ב' אופנים: א) דעצם חלות הדבר צריך בי"ד בעצם דינם, כגון במינוי מלך. ב) בדבר השייך לכל ישראל צריך בי"ד הגדול כי הם המייצגים כלל ישראל, אבל לא צריך שם בי"ד מצ"ע, ולפי"ז תירץ קושיית הלח"מ ועוד, דלמה לא מנה הרמב"ם בהל' סנהדרין, גם הדין דאין מעמידים כהן גדול אלא בבי"ד של ע"א? ותירץ ע"פ הנ"ל דרק במינוי מלך צריך בי"ד בעצם, אבל במינוי כה"ג אי"צ בי"ד בעצם רק משום שהם מייצגים כלל ישראל עיי"ש4, אבל דוחק לומר כמ"ש בס' 'מלכות בית דוד', שצריך בי"ד הגדול בבן מלך בכדי לברר אם הוא ראוי למלוכה או לא.

אם הרמב"ם "או או" קתני

עוד יש להוסיף, דב'אבות הרא"ש' שם בהמשך דבריו (כט, ג) הביא לשון הרמב"ם בפיהמ"ש כריתות (פ"א מ"א) שכתב שם בתו"ד: "או שמנוהו הסנהדרין או נביא" דמשמע דסגי בחד מינייהו, וא"כ גם במ"ש בהל' מלכים "אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא" כוונתו או לבי"ד או לנביא עיי"ש, ואי נימא כדבריו ודאי אין לומר כנ"ל דמלך בתחילה צריך תרתי, ובן מלך צריך רק בי"ד כיון דגם מלך בתחילה צריך רק אחד מהם, וא"כ נמצא דבן מלך היורש אי"צ לא לבי"ד ולא לנביא, וא"כ אכתי צריך ביאור למה סב"ל להרבי בהך מלך דאיירי ביה הרמב"ם מבית דוד אין לו עדיין דין מלך כיון דליכא בי"ד ונביא?

אלא דנראה לדחות ראייתו מפיהמ"ש דכריתות, דהרי שם איירי הרמב"ם באופן ש"אירע סכסוך וקטטה בזרע דוד אי זה איש למנות אם פלוני או פלוני, והיתה אחר כך הסכמת הכל על אחד מהם, או שהלכו הרוב אחריו, או שמנוהו הסנהדרין או נביא או כהן גדול, או שהושגה המלכות לאחד מהן באיזה אופן שיהיה, הרי זה נמשח בשמן המשחה כדי להפסיק הקטטה והמלחמה ולסלק המחלוקת וידעו ההמון שזה הוא משיח ה' שייראוהו", ושם הרי סב"ל להרמב"ם (כדלקמן) שלא נתבטלה הירושה והמינוי, ורק צריך משיחה לסלק המחלוקת בלבד, לכן בזה שפיר מספיק שנתמנה באיזה אופן שהוא, אבל במקום שיש מינוי חדש - מינוי גמור, בזה סב"ל להרמב"ם דבעינן תרתי כדמשמע פשטות לשונו בהל' מלכים, ובהכי ניחא גם מה שהקשו בכ"מ, למה לא כתב בהל' מלכים שמתמנה ע"י כהן גדול וכו', כמ"ש בפיהמ"ש? ולהנ"ל ניחא.

מלך המשיח אם צריך משיחה

ואפשר לומר בזה, דהנה כתב הרמב"ם (כנ"ל) דמלך בן מלך אי"צ משיחה אלא אם כן היתה שם מחלוקת, וידוע ספיקת המנ"ח (מצוה קז) אם מת המלך והניח בן והיתה עליו מחלוקת ולא נמשח עדיין, ואחרי זה מת והניח בן ולא היתה עליו מחלוקת, צ"ע אם צריך משיחה דהוי כמו מלך ראשון דאינו יורש מכח אביו, דגם אביו הי' צריך למשיחה ולא עדיף הבא מכחו, או אפשר דהירושה ממשמשת והוא ירית מכח אבוה דאבא, וכיון דעתה הוא שלום אי"צ משיחה עוד, וממשיך דלכאורה נראה דמלך המשיח שמקוים אנו שיתגלה ב"ב, כיון דיהי' מזרע שלמה דור אחר דור, א"כ המלכות ירושה לו מעת שפסקה מלכות ואין צריך משיחה, אעפ"י שפסקה המלכות בעוה"ר כמה דורות, מ"מ אין זה מפסיק ירושה, אך אם נאמר דהבא מכח מי שצריך משיחה הוא ג"כ צריך משיחה, א"כ תיכף שמרדו ישראל ברחבעם ולא קבלו עליהם מלכות א"כ אפילו אם היו רחבעם וזרעו מלכים היו צריכים משיחה למלוכה על כל ישראל, א"כ גם מלך המשיח מזרעו יהי' צריך משיחה אף ששלום ואמת יהיו בימיו לכל ישראל, ובמצוה תצז ציין המנ"ח למצוה הנ"ל, אלא ששם נסתפק בסגנון אחר אם מלך המשיח צריך משיחה כיון שהמלכות בטלה כמה שנים בעוה"ר, או אפשר דמ"מ דינו כמלך בן מלך ואי"צ משיחה עיי"ש, ולפי"ז י"ל דנקט הרבי כהך צד של המנ"ח דמלך המשיח יצטרך למינוי חדש כיון שבא מכח מלך שהי' צריך משיחה מפני המחלוקת.

אלא שכבר נת' בס' 'ימות המשיח בהלכה' (סי' יב) דנראה דזה תלוי בפלוגתת רש"י והרמב"ם בהא דבן מלך צריך משיחה כשיש מחלוקת, דבגמ' כריתות (ה, ב), והוריות (יא, ב), ילפינן זה ממ"ש (דברים יז, כ): "הוא ובניו בקרב ישראל" בזמן ששלום בישראל, ופירש"י דבזמן ששלום בישראל הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה, אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה כבתחילה, אבל הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"א הי"א ופ"א מהל' מלכים שם) כתב דאם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזה מלך לבדו, ונתבאר באחרונים דלדעת רש"י כשיש מחלוקת בטל דין ירושה וצריך משיחה כמו בהקמת מלך חדש, אבל לדעת הרמב"ם אין שום שינוי בדין ירושת המלכות והמשיחה היא רק לסלק המחלוקת, וכדאיתא בלקוטי שיחות חכ"ה חיי שרה ג בארוכה, ובהערה 19 ציין לשו"ת דברי נחמי' אהע"ז סי' מח ועוד בכ"מ.

דלפי"ז י"ל דלדעת רש"י דע"י מחלוקת נתבטל דין הירושה, וממילא י"ל דצריך בן בנו וכן מלך המשיח משיחה דהוה כהקמת מלך חדש, משא"כ לדעת הרמב"ם דליכא שום שינוי בדין ירושה והמשיחה הוא רק לסלק המחלוקת, במילא י"ל במלך המשיח שלא יהי' שום מחלוקת אי"צ משיחה5. וראה בס' 'כבוד מלכים עטרת פז' עמ' רכו הערה 19. ורשימות חוברת יא (עמ' 14), וא"כ נמצא לפי"ז דלשיטת הרמב"ם שלא נתבטל המינוי אי"צ גם לנביא ובי"ד?

גם טעמו של המנ"ח (במצוה תז) מפני שהמלכות בטלה כמה שנים יש לומר רק לגבי משיחה דכיון שעכשיו מתחדש ענין המלוכה י"ל שצריך למשיחה להודיע לכל שהוא מלך, אבל לכאורה אין צריך משום זה מינוי חדש ע"י בי"ד וכו', כיון דסו"ס יש בזה ענין הירושה.

ועי' בס' 'הדרת מלך' (הל' מלכים פ"א הי"ב) שכתב בנוגע למלך המשיח דאפילו לדעת הרמב"ם יהא צריך משיחה, דעד כאן לא נימא דהמשיחה הוא רק בכדי לסלק המחלוקת וליכא שום חסרון בעצם המינוי שלכן י"ל דאצל בן בנו דליכא מחלוקת אי"צ משיחה, זהו רק כשהוא משום מחלוקת, אבל ברחבעם שעפ"י נביא נקרעה המלכות ממנו מעשרת השבטים, נמצא שנתבטל ממנו עצם המינוי על עשרת השבטים, ולכן מלך המשיח שימלוך על כל ישראל, ה"ז גם לפי הרמב"ם כמינוי חדש ולכן יצטרך משיחה עיי"ש.

יש לחלק לדעת הרמב"ם בין משיחה למינוי

אבל עי' בס' 'ימות המשיח בהלכה' שם שהובא דברי החינוך (מצוה תצז) שהקשה דלמה נמנה מצות מינוי מלך מצוה לדורות הרי משנמשח דוד נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהי' להם למנות עוד מלך כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד, עד כי יבא שילה שיהי' מזרעו מלך לעולם ב"ב עיי"ש, ומשמע דסב"ל דבמלכות בית דוד אי"צ עוד מינוי לעולם, ונת' זה ע"פ מ"ש בלקו"ש חכ"ח פ' קרח ב' בביאור דברי הרמב"ם (הל' מלכים שם ה"ז-ח) דכיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם כו' ועיקר המלכות לדוד וכו', דענין המלוכה אפשר להיות בב' אופנים: א) ע"י ההנהגה בפועל במלוכה אשר יוציאם ואשר יביאם וכו' שזהו דבר נוסף על עצם מציאותו. ב) עצם מציאותו הוא מלך וזה אינו תלוי עם הנהגת המלוכה בפועל, וזהו החידוש במלכות בית דוד שזכה לכתר מלכות, שמציאותו בעצם נעשה למציאות של מלך אפילו בדליכא הנהגת המלכות בפועל, וזכה בזה לו ולבניו עד עולם ולכן ה"ז ענין נצחי עיי"ש בארוכה, וראה גם בח"ל פ' חיי שרה ג' בענין זה.

שלפי"ז אפ"ל גם בביאור דברי החינוך, דסב"ל דאף כשנקרעה המלוכה ברחבעם במלכות בית דוד משאר השבטים, הנה זהו רק בנוגע לההנהגה בפועל שלא הי' מלך עליהם, אבל בנוגע לעצם מציאותם הנה גם אז יש בהם מציאות דמלכות על כל ישראל, ולכן סב"ל להחינוך דלעולם אי"צ בהם מינוי חדש, כיון דאפילו בזמן הגלות יש ענין המלוכה אצלם, עיי"ש בארוכה, וא"כ אפילו נימא שצריך משיחה6 י"ל - לפי הרמב"ם - דזהו משום דבטלה ענין המלוכה וכו' וצריך להודיע שהוא מלך, אבל אכתי י"ל שאין זה מינוי חדש, ולא צריך בי"ד ונביא, ולמה נקט הרבי בפשיטות שהוא צריך? ואולי אפ"ל דסב"ל דכיון דהנהגת מלוכה בפועל נתבטל, ממילא נתבטל המינוי לגמרי וצריך מינוי מחדש ויל"ע.

עוד יל"ע במה שכתב הרבי גם "בי"ד של ע'", דמאן יימר לן שעדיין לא יהיו סנהדרין בעת עמידתו, שהרי שיטת הרמב"ם היא (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותן הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך אחרים, עיי"ש. ובפיהמ"ש סנהדרין פ"א מ"ג כתב בתוך דבריו: "שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יה' מסימניו, שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק", וא"כ דילמא הי' עמידתו של מלך זה ע"י בי"ד של ע"א?7 ואף דהרמב"ם לא איירי הכא במלך המשיח דוקא, אלא כמ"ש אח"כ דאפשר שהוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים וכו', מ"מ מנלן לומר בפשיטות שאז לא הי' כבר שיבת הסנהדרין? ויל"ע בכל זה עוד.


1) ועי' בס' 'מהרי"ל דיסקין על התורה' פ' שופטים (קכה, א) שתירץ הקושיא למה לא הביא הרמב"ם הדין דתוספתא דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה? ותירץ דהרמב"ם לשיטתו אזיל דבעינן נביא, במילא לא הוצרך להביא דין זה, כי אם הנביא בחר בו ודאי אי"צ לבדוק אחריו דהנביא לא יאמר על פסול להנשא לכהונה להיות מלך עיי"ש, הרי מוכח מזה דסבירא ליה -למהרי"ל דיסקין - ג"כ דנביא מעכב גם בדיעבד.

2) ראה הביאור בזה בארוכה בגליון ריב עמ' ו ואילך, ע"פ מ"ש בס' 'יד נאמן' שלא הי' להם דין מלך מצד הגברא, אלא הנהגת המלוכה ללחום נגד אויביהם וכו' ואכמ"ל.

3) וראה בזה בשו"ת נוב"י מהדו"ק חו"מ סי' א ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' נט אות ד ועוד ואכ"מ.

4) וראה בזה בגליון ריח עמ' לא, ושכן משמע גם מלקו"ש חכ"ו פ' בא ואכ"מ.

5) וראה בקובץ 'בית אהרן וישראל' (גליון לז עמ' ק) שכתב בפשיטות דמלך המשיח בעי משיחה, דהרי יהואש ואחז נמשחו מפני המחלוקת, ואז כבר לא הי' שמן המשחה, ונמשחו בשמן אפרסמון, וא"כ בודאי צריך משיח משיחה גמורה בשמן המשחה, כיון שאצלם פסקה הירושה ונמשחו בשמן אפרסמון שאינו משיחה גמורה עיי"ש, אבל לפי המבואר בפנים בשיטת הרמב"ם דמשיחה בעת המחלוקת היא רק להודיע שהוא מלך וכו' אבל לא נתבטל הירושה יש לדחות ראייתו.

6) ראה לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 205 (197 במהדורות החדשות) בשוה"ג שהביא ספיקת המנ"ח, וציין להצפע"נ הוריות יא, ב, (שכתב שם שיצטרך משיחה), ושם דן הרבי מצד שמשיח יהי' "מלך", וגם "רב", א"כ אולי יצטרך סמיכה ולא משיחה עיי"ש.

7) ראה בס' ימות המשיח בהלכה (סי' יח) שגם הרמב"ם בס' היד סב"ל כן, וכדמשמע בלקו"ש ח"ט עמ' 105 הערה 74, ואין זה סותר למה שכתב בה"א דחוזרין כל המשפטים בימיו עיי"ש.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות