E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

 

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ בה"ב – חג השבועות ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ר"ח סיון ה'תשע"ח

ג' תמוז - תשס"ט
הלכה ומנהג
מיקומו של קו התאריך [גליון]
הרב נחום שטראקס
תושב השכונה

א. בגליון תתקעט (עמ' 76) ותתקפ (עמ' 122) מעורר הרב נ.ט. שי' בענין מקומו של קו-התאריך, בנוגע לשמירת שבת ויו"ט, ומביא מה ששמע מא' השלוחים המתגורר ב"איזור מסופק" שמנהג חב"ד הוא לא לשנות את התאריך מהנהוג בשום מקום בעולם.

ומתקשה להבין איך זה מתאים עם משמעות דברי רבנו שע"פ תורה יש מציאות של קו-התאריך ומביא רבינו ג' שיטות באיפה מקומו של קו התאריך, ולאו דוקא שמקומו מתאים עם הנהוג, וא"כ איך סומכים על הנהוג נגד דעות אלו - במקום ספק איסור של תורה.

ויש להעמיק העיון במקורה של שאלה זו מעיקרא, בהקדמת דברי רבנו בזה:

בלקו"ש ח"ז (עמ' 291) כותב רבנו: "צוליב דעם וואס די ערד איס א כדור .. מוז זיין געוויסער קו (לעניע) אויף דער ערד ("קו התאריך") וואס דארטן טיילן זיך פאנאנדער די טעג . . במילא ווען עמעצער גייט אריבער אט דעם קו, וועט ער איבערשפרינגען א "טאג" .. - אויב ער גייט פון מזרח צו מערב; אדער אים וועט צוקומען א מעת-לעת - אויב ער גייט פון מערב צו מזרח .. בנוגע שבת און אנדערע ימים טובים דארף דער יחיד אפהיטן לויטן חשבון פון די תושבים וואס געפינען זיך אין יענעם ארט. ס'איז ניט קובע צי ביי אים, אריבערגייענדיק דעם קו, איז דער זיבעטער טאג דער זעלבער ווי ביי די איינוואוינער פון ארט, ווייל די קביעות פון שבת איז ניט איבערגעגעבן געווארן צו יעדן יחיד באזנודער".

ובלקו"ש שם עמ' 285 מביא ג' חילוקי דעות במקומו של קו התאריך, וז"ל: "צריך למצוא המקום שממנו מתחיל מנין הימים .. הנה שקו"ט בשאלה זו בעלי תריסין (שו"ת בני ציון. היומם להרב טוקאנצינסקי, ועוד), וג' דעות במקום התחלת הימים: א) צ' מעלות ממזרח ירושלים. ב) קמ"ה מעלות ממז"י. ג) ק"פ מעלות ממז"י. ובנוגע לאוסטראליא - הרי לשתי דעות האחרונות הנ"ל מקומה, לחשבון הימים הנ"ל, למזרח ירושלים, מתאים למנין הימים של או"ה הדרים שם. וכן עליו לנהוג מכאן ולהבא, וכמנהג היהודים הדרים שם. (ואפשר גם לדעת היחיד המחזיק בדעה הא',כיון שקו המחלק עובר באמצע אוסטראליא. ואין להאריך כיון שבלאה"כ הוא דעת יחיד)".

ועי' גם מכתב רבנו למחבר ספר אגן הסהר (נדפס בקובץ 'יגדיל תורה' ירושלים-שבט תשמ"ו, ובספר 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב הל' ספה"ע סי' רנג בדעת הרז"ה, ובח"א הל' שבת עמ' רמו).

ב. והנה מציאות של קו-התאריך נזכר לראשונה בספרי חקירה, הכוזרי והיסוד עולם ועוד,ולפי דעתם יש קו התאריך במקום מסוים בעולם מאז שהחלה מציאות היום, בששת ימי בראשית. ודבריהם הובאו גם בפוסקים הראשונים, הבעל המאור (רז"ה ר"ה כ' ב) והרדב"ז בתשובותיו (ח"א סע"ו). ועי' באנצקלפדי' תלמודית חכ"ב ערך יום פרק קביעת קו התאריך, ובנספח שם.

מדברי רבנו הנ"ל ברור דס"ל שיש מציאות של קו התאריך, וכפי שהאריך בזה הרה"ג הר' ע.ב. שוחט שליט"א בקובץ 'מגדל אור' ח"ז בקונטרס בדין העובר קו התאריך שער א'[1]. ועי' שם פרק ב' שכותב: דיסוד זה - דקו התאריך הוא ענין מציאותי - מתבאר מכל דברי הראשונים אשר דנו בזה אשר כבר צויינו בשו"ת בני ציון (ח"א סי"ד, ח"ב ס"י) ספר היומם, ספר אגן הסהר, ספר קו התאריך הישראלי, ועוד.

ברם מה שהסיקו מזה אשר לשיטת רבנו להלכה בנוגע לשמירת שבת וכו' קיי"ל דמקומו של קו התאריך - נקבע מאז שימ"ב כפי המובן לכאורה מדברי הראשונים הנ"ל, קרוב לודאי דאינו כן. דמוכח מדברי רבנו ברור מכ"מ (כדלהלן) דאף שיש מקום מוגדר לקו התאריך הרי מציאותו ומקומו נקבע רק ע"י בני ישראל, כשנהיה התנקשות בשמירת השבת של מהגרים מבין בני ישראל המתיישבים מסביב לכדור העולם. דהייינו כשאלו הבאים מצד זה שומרים שבת ביום זה והבאים מצד השני שומרים ביום אחר, בזה נולד קו (מקוטב צפוני לדרומי) המבדיל ביניהם במציאות הימים, שהוא קו התאריך.

ויסוד הדברים הוא ממ"ש בלקו"ש ח"ז (שם) בנוגע לעובר קו התאריך בספירת העומר, שסופר לפי הספירה שלו ולא לפי הספירה של תושבי המקום שהגיע לשם, "וויבאלד אז די מצוה פון ספירה איז פאר יעדן יחיד באזונדער, איז דאך מובן, אז אויך אין דעם חשבון פון ספירה איז ער ניט אפהעגיק פון דעם חשבון פון א צווייטן, ווארום די מצוה איז - ער זאל ציילן די טעג וואס זיינען אדורך ביי אים". ובהע' 19 "ואין לומר, שאף שחיוב הספירה הוא על כל אחד ואחד, מ"מ החיוב דכל אחד הוא לספור את הספירה שבמקום ההוא, שהרי אדרבה - לא מצינו מציאות הספירה לולא המצוה שנצטוו, והציווי הוא לכל או"א, ואין מציאות להספירה מבלעד המצוה".

ממה שמצינו שאומר הרבי בנוגע לספירת העומר ד"לא מצינו מציאות הספירה לולא המצוה שנצטוו, והציווי הוא לכל או"א, ואין מציאות להספירה מבלעד המצוה" - נלמד מזה לענין שבת, כדלהלן. דהנה מציאות ה"יום" הוא מושג של זמן הכלול מיום (בקר) ולילה, והוא מציאות תורני שהצביע עליה התורה כמ"ש בתורה ויהי ערב ויהי בקר יום גו'. והשינוי בין מקום למקום באיחור או קדימת היום הוא מחמת האיחור והקדימה במהלך השמש (שמעל מקומות אלו), אבל מציאות היום כשלעצמו הוא מושג של זמן, ואין במציאות היום גדר של מקום. והנה החיוב לשמור שבת ביום השביעי הוא על הגברא (בני ישראל). והרי יום השביעי (ככל ימי השבוע) הוא מושג של זמן. לפי"ז כשהגברא עובר את קו התאריך (לפי מקומו שנקבע מאז שימ"ב ע"פ שיטות הנ"ל) נמשך אצלו מציאות היום כמקודם עד שיעברו עליו יום ולילה, כי מציאות היום הוא גדר של זמן ולא גדר של מקום, ולא יתכן ששינוי המקום יעשה שינוי במציאות היום. דאין הגברא כפוף למציאות היום של המקום (ואדרבה, המקום צמוד להגברא, כדלהלן). [ואדרבה, לפי שיטתם שיוסיף או יגרע על יום כשעובר קו התאריך כדי לתאם עצמו למציאות היום של המקום, יוצא להיפך, שבאמת משנה הוא ממציאות היום של המקום, ע"ד שכותב הרבי (אג"ק יז עמ' שנח) בנוגע לספה"ע וחג השבועות "לא כן הוא, כ"א פלוני יחוג חה"ש במ"ט למנינו..ופלוני בנ"א והג' - בנ' למנינו!")

והנה מציאות השבת - שאז שבת הקב"ה כמ"ש בתורה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך גו' את יום השביעי ויקדש אותו גו' - לא חלה על הגברא לבד, אלא הוא מציאות בפועל (בעולם). א"כ, כששנים הסובבים את היקף העולם משני הכיוונים של מזרח ומערב - נפגשים יחד, נהיה במקום המפגש ביניהם התנקשות ביניהם במציאות הימים (של העולם!), כי אצל הראשון הוא (לדוגמא) יום השבת בכל העולם כולו ואצל השני הוא יום ראשון (או יום שישי) בכל העולם כולו. מזה נולד בנקודת המפגש - קו (עכ"פ לשיעור אורך שטח מקום ההוא שנפגשו) המחלק בין מציאות היום של צד זה למציאות היום של צד זה, וזה מציאותו של קו התאריך.

לפי"ז יוצא דאפי' פוסקים הראשונים שהזכירו ענין מציאותו של קו התאריך, וכתבו שנקבע מקומו מאז שימ"ב, י"ל דאינו מחייב כלל הגברא להלכה לענין שמירת שבת ויו"ט. עי' מ"ש הרדב"ז (שם, הובאו דבריו בקונטרס הנ"ל שער ב פרק ג) "ודע כי נפל מחלקות בין הראשונים מאיזה מקום מתחיל היום, וגם מאיזה מקום מתחיל השבת עיין מ"ש הכוזרי ובעל יסוד עולם, ולדעת כולם השוכנים הקצה המזרח השבת שלהם קודם השוכנים במערב, ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים". וי"ל דמ"ש על ענין מקום התחלת היום (קו התאריך) - קאי על מציאות השבת בעולם ולא על חיוב השבת שעל הגברא. ומ"ש "ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים" אף דקאי ודאי על הגברא, היינו רק בנוגע לחילוקי זמני השבת בחצי כדור העליון של העולם לבד[2], כמ"ש לפנ"ז "ולדעת כולם השוכנים הקצה המזרח השבת שלהם קודם השוכנים במערב" כמ"ש שם "שאין חילוק בין השוכנים בקצה המזרח לשוכנים בקצה המערב אלא י"ב שעות", דהיינו לפי הידוע בימיהם שמקום הישוב הוא בחצי כדור העליון לבד (ובחצי כדור התחתון כולו מים), אבל לא קאי על שמירת השבת של הגברא העובר את קו התאריך.

ולשיטת שאר הראשונים שלא הזכירו ענין קו התאריך כלל, י"ל דלשיטתם אין מציאות קו התאריך כלל, ונוצר מציאותו ע"י בנ"י, כנ"ל.

לפי"ז יש לומר דהג' שיטות שהביא הרבי על מקומו של קו התאריך, עיקר הקביעות בזה הוא ע"י הגברא - ע"י פסק הרבנים או ע"י בנ"י שקבלו על עצמם ההלכה שכאן הוא מקומו של קו התאריך. לפי"ז יומתק מדוע תמך רבנו יתידותיו לכאורה על שיטותיהם של רבנים מדורנו. וגם יומתק מדוע לא חשש רבנו לדעת היחיד, כי לבד די"ל דלא ס"ל כך (כמ"ש במכתב שצוין בהערה 2) י"ל גם, דדעת יחיד פירושו - שלא נתקבלה. (בנספח לאנצקלפדי' תלמודית שם הע' 52 מביא שמהגרים הראשונים ליפן בשנות תר"ע-ו שמרו שבת כפי המקום שבאו משם מכיוון רוסי' ואירופא.)

עפ"ז יומתק עוד נקודה, מאחר דבשאלה זו קיים תעלומה גדולה והרי מעט מזעיר נאמר בזה בדברי הראשונים, מדוע לא נחוש על צד הזהירות היתירה עכ"פ - למנוע ההגירה לככל מקום שלא התיישבו בו ישראל בדורות מקדם. אלא כנ"ל, דהעובר ממקום למקום אין לו לחשוש לקו התאריך כלל עד שנתקל עם התנקשות במציאות היום של גברא אחר - דהיינו עם מושב של בנ"א שמציאות היום אצלם שונה משלו.

ולפי"ז י"ל דאפי' לאחר שנקבע מקום קו התאריך להלכה לפי דיעות הנ"ל, הרי עיקר מקומו של קו התאריך נקבע ע"י ההתיישבות של בנ"י ישראל במקומות האלו וע"י הנהגתם בפועל בשמירת השבת שלהם. לכן אם המנהג שונה מההלכה הרי היא עוקרת ההלכה ומשנה את מציאות מקומו של קו התאריך ומעבירה ממקום למקום.

ועפ"ז יש לפרש דברי רבנו שהובאו לעיל "בנוגע שבת און אנדערע ימים טובים דארף דער יחיד אפהיטן לויטן חשבון פון די תושבים וואס געפינען זיך אין יענעם ארט .. ווייל די קביעות פון שבת איז ניט איבערגעגעבן געווארן צו יעדן יחיד באזנודער", והק' בקונטרס הנ"ל (שער ב') מדוע מדגיש רבנו שמירת השבת של תושבי המקום, הרי השבת מקדשא וקיימא במקום ההוא משימ"ב גם בלי שמירת השבת של תושבי המקום. ולפמ"ש, י"ל דמובן בפשטות.

ג. והנה באמת עיקר היסוד לכל הנ"ל הוא מדברי רבנו בלקו"ש ח"ח נשא (ג), שמבאר דמציאות יום השביעי (שבת) תלוי בהספירה (מודעותם) של בנ"י על ימי השבוע, כמ"ש (אות ה'): "אז די קביעות פון שבת הענגט אפ אין דעם וואס ער איז דער זיבעטער טאג אין דעם מנין וואס ווערט געציילט דורך אידן.

"[נאר עס פאדערט זיך ניט אז אידן זאלן בפועל ציילן זיבן טעג, ס'איז צו דעם גענוג גער במילא'דיקער מנין, וואס אידן ווייסן אז דער טאג איז גער יום השביעי].

"בשעת אבער אז ער ווערט איבערהויפט ניט געציילט דורך אידן, ווי אין פאל ווען אלע אידן האבן פארלארן דעם חשבון פון די טעג .. איז עס ניט קיי מציאות פון "יום השביעי".

"און דאס וואס מ'זאגט "שבת מקדשא וקיימא" - איז דער דיוק בזה "מקדשא" די קדושה פון שבת - וואס זי איז נוגע מום זאגן מקדש ישראל". וטעם הצורך להספירה של ישראל מבואר בהשיחה (אות ז') - כי "מנין, דער ענין פון ציילן מצד עצמו .. איז ניט קיין מציאות" עכ"ל.

(ועי' בקונטרס הנ"ל שער ב' פרק א' אות ה' שמביא שסברה זו נזכרה לראשונה בצפע"נ (מה"ת פא, א) וז"ל: "באמת י"ל בזה מה דמבואר בשבת דקי"ט ותוס' שם דפ"ז מה דישראל לא שמרו גם שבת ראשונה שחללו אותה, משום דגם בשבת צריך להיות יום השביעי, עי' מנחות דס"ה ע"ב ושבת דס"ט ע"ב גבי מהלך במדבר, ועי' נדרים ד"ס וכמ"מ, ומש"ר (משה רבנו) נצטוה ביום א' אך לא אמר לישראל עד ערב שבת, ולכן הוי ס"ל לישראל דשבת זה אצלם אין עליו שם יום השביעי כיון דלא שייך להם למנות קודם הציווי"[3]).

והנה בקונטרס הנ"ל (שער שני פרק ב') הבין בכונת השיחה שיש ספירה עצמית (טבעית) לימי השבוע מאז שימ"ב גם בלעדי הספירה של ישראל, אלא שספירה זו הטבעית אינה מציאות תורנית, לכן יש צורך בהספירה של ישראל להחשיב לימי השבוע מציאות תורנית - כדי שיחול עליהם קדושת השבת ביום השביעי (ועיי"ש שהאריך ליישב הדברים).

וכדבריו משמע בלקו"ש חל"ח עמ' 11 בענין הספירה דספה"ע, דמבואר שם ד"הספירה כשלעצמו (לולי המצוה) אינו מציאות, שהרי גם לולי מעשה הספירה של האדם כל יום הוא יום במספר מסויים (לדוגמא יום א') מיום הקרבת העומר, ואין ספירת האדם משנה בזה כלום, וא"כ מעשה הספירה מצד עצמו אין לו מציאות, ורק המצוה לספור הזמן היא היא שעושה את הספירה למציאות" הרי מפורש ד"גם לולי מעשה הספירה של האדם כל יום הוא יום במספר מסויים". א"כ לכאורה כן הדבר בנוגע להספירה דימי השבוע (כמ"ש בקונטרס הנ"ל) דגם בלי הספירה של ישראל יש מציאות למספר ימי השבוע.

אבל נ"ל דאינו כן, דאין לדמות הספירה של ימי השבוע להספירה דספה"ע. כי בספה"ע קיימת ספירה אחרת הקודמת לה - הספירה של ימי השבוע שע"י בנ"י, אבל בהספירה של ימי השבוע - אין ספירה אחרת שע"י בנ"י קודמת לה, ומפורש בדברי הרבי (בלקו"ש ח"ח שם) דאין מציאות לספירה לולי המצוה שבה, א"כ יוצא דבלי ספירה של בנ"י אין מציאות כלל למספר ימי השבוע. ואף דגלגל השמש עשה סיבוב שלם מסביב לכדור הארץ ומקרא מלא דיבר הכתוב (בראשית א, יד) "יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (עי' בקונטרס הנ"ל שער א' פרק א') וגם התורה העידה על מספר ימי השבוע בשימ"ב יום אחד ויום שני וכו', אעפ"כ לאחר שנמסרה מצות השבת לישראל - תלוי מציאות מספר ימי השבוע לגמרי בישראל, ואם בנ"י לא החשיבו מספר ימי השבוע בשביל הצורך של ספירת יום השביעי (לשבת) - לא נחשב למציאות. וטעם הדבר שמציאות מספר ימי השבוע תלוי בישראל - אף שהתורה הצביע כבר על מספר ימי השבוע בשימ"ב לפני נתינת התורה לישראל, כי כל גדרי התורה לא רק חיוב קיום המצות שלה - נמסרו לגמרי לישראל[4].

[ואופן ספירת הימים של בנ"י היא כמו שמבאר שם בהשיחה (אות ו') "בשעת אידן (וויסן) ציילן דעם מנין ריכטיג ווי ער איז ע"פ תורה, ווערט דורך זייער ציילן, געשאפן די קביעות פון שבת מן התורה", דהיינו כשהספירה של ישראל מתאימה להמציאות כמו שהיא ע"פ מנין מספר הפעמים שסיבב גלגל השמש את העולם (לא ספירה בלעדית מנותקת מן המציאות שידלגו בספירתם על אחד מסיבובי גלגל השמש) - אז נוצרת מציאות יום שהוא ממספר ימי השבוע.]

לפי"ז יש להוסיף - דכן הדבר בנוגע למציאות היום בכלל. ובהקדמה: הנה מציאות היום בכלל הוא לכאורה תואר הסכמי לבד על צירוף של יום (בקר) ולילה. אך הצביע עליו התורה וקראו בתואר "יום" - שעי"כ נעשית מציאות אמיתי (תורני) של יום. א"כ, לשיטת הרבי דהספירה של ימי השבוע תלוי בישראל, צריך לומר דגם מציאות היום שגם הוא מושג תורני כנ"ל - גם הוא תלוי בבנ"י (במודעותם שקיימת יום, ע"י ספירת ימי השבוע לצורך קביעת יום השביעי לשבת).

ומזה נלמד לענין קו התאריך: דאם בנוגע למציאות ימי השבוע ומציאת היום בכלל, שהם מציאות תורנית, לא קיים מציאות שלהם אם לא ע"י ישראל, עאכו"כ בנוגע לקו התאריך, שבעיקרו אינו מציאות כלל אלא ענין הסכמי שנוצר מצד ההכרח, וגם אינה מציאות תורנית דהרי לא הצביע עליו התורה, א"כ ודאי דמציאותו של קו התאריך תלוי רק בבנ"י. שבמודעותם של בנ"י על חילוק הימים בין מקום למקום, ובקביעותם מקום לחילוק הימים - נוצר מציאותו של קו התאריך.

והנה יסוד חזק לכל הנ"ל הוא מדברי הר' שוחט עצמו. דהנה בלקו"ש ח"ז (עמ' 287) כותב: דג' דעות הנ"ל במקומו של קו התאריך היינו למי שעבר הקו והגיע למקום ישוב "אבל דין הנמצאים בספינה ההולכת ממקום למקום ועוברת את הקו - לא נתברר כ"כ..ומשעה שעברה את הקו עד שתגיע לישוב נוהגים לחומרא בשני הימים". וביאר בקונטרס הנ"ל (שער שני פרק ו' אות ב', בביאור הב', שהוא העיקר, כמ"ש שם) על יסוד שיחה הנ"ל שספירת ימי השבוע תלוי בבנ"י, דהספירה שע"י ישראל מועיל לקבוע מציאות ימי השבוע רק במקום ששם ישראל נמצאים, במקום ישוב, אבל העובר קו התאריך בספינה כיון דאינו במקום ישוב יש לומר דהספירה של התושבים (שמעבר לקו) לא מועיל לשנות מציאות היום בעבורו, לכן צריך הנוסע בספינה לשמור ב' הימים לחומרא. ולפי מה שכתבתי לעיל מובנים הדברים בפשטות, כי כל מציאותו של קו התאריך מעיקרא נוצר ע"י בנ"א, לכן יש מקום לספק על מציאותו של קו התאריך במקום הים כיון דאינו מקום מושב בני אדם. (ברם, מקום קו התאריך שעליו מדובר, לא נתהוה משימ"ב אלא ע"י בנ"י ע"י ג' דעות הנ"ל, או ע"י אוה"ע כמ"ש להלן.)

ד. ואם כנים כל הדברים הנ"ל, יש מקום לומר דמקום קו התאריך נקבע אפי' ע"י האומות. דהנה בלקו"ש חל"ח (שם אות אות ד) בנוגע לספה"ע, כותב "יותר נראה לומר, שהפירוש ד"מצוותי' אחשבי'" (ובנדו"ד, שהמצוה עוזה את הספירה למציאות חשובה) הוא, שציווי התורה ע"ד ספירת הימים עושה את הספירה למציאות בעולם גם כשהסופר אינו מצווה לספור..ועפ"ז י"ל שכל מי שנתחייב בספה"ע באמצע ימי הספירה יכול לספור בברכה, כי, ספירת הימים שספר לפני זמן החיוב, אף שאינה מצוה, ה"ה מציאות בעולם (כיון שיש ציווי בתורה ע"ד ספירת הימים), ולכן יכול שפיר לברך ולספור "היום עשרה ימים לעומר", כי המציאות דספירת תשעה ימים שלו (אף שאינה ספירה של מצוה), מאפשרת קיום המצוה דספירת העומר מיום העשירי ואילך". ובהערה 36 מוסיף "וצ"ע בגר שנתגייר וספר בגיותו כו'".

מזה נלמד: אם לדברי הרבי ספירת העומר של גוי נחשב למציאות תורני, כן הדבר צ"ל גם בנוגע למציאות ימי השבוע, דלאחר שקבעה התורה מציאות ימי השבוע ע"י הציווי לשמור השבת - גם מודעותו של גוי על מציאות ימי השבוע עושה אותם למציאות ע"פ תורה[5].

ואם כך הוא בנוגע למספר ימי השבוע (ומציאות היום), ודאי דכן הוא בנוגע למקום חלוקת הימים זמ"ז ע"י הקו התאריך, דגם קו התאריך הבין לאומי שנקבע ע"י אוה"ע - י"ל דמוכרת מהתורה, והיא מציאות תורני וקובע לענין שבת.


[1]) דברי הר' שוחט שי' בביאור שיטת הרבי בקו התאריך בנוגע לספה"ע נכתבו מחדש ע"י הגאון ונדפסו (ע"פ השמועה-בעידודו של רבנו) בקובץ 'בן שמונים לגבורות' שיצא לאור לכבודו של הר' אברהם דוב העכט שי'.

[2]) עי' מכתב רבנו הנ"ל בספר שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב הל' ספה"ע סי' רנג, בדעת הרז"ה, "לכאורה התמי' הכי גדולה בשיטת הרז"ה היא, כיון שלדעתו קו התאריך הוא בין ירושלים ומקום יושבי קצה המזרח . . א"כ איך לא נמצא בש"ס אף פס"ד אחד בהמון השאלו הקושורות עם קו התאריך? . . ועכצ"ל אשר . . לא היה שם אף אחד מבנ"י".

[3]) יש מקום לחלק, דלהצפע"נ י"ל דפירוש הדברים הוא: דהוראת התורה על יום השביעי נעשה חלק מהציווי שעל בני ישראל יש לספור ימים השביעי עד יום השביעי (כדי שיהא חל עליהם השבת). ולפי"ז יש מקום לומר כדברי הר' שוחט (דלהלן בפנים) שיש ספירה עצמית לימי השבוע גם לולי הספירה של ישראל. אבל לפי שיטת הרבי אינו כן, כמו שמבואר בהשיחה דאין מציאות לספירה כלל לולי המצוה התלוי בה.

[4]) מושג כזה מצינו בשיחות רבנו בכ"מ. לדוגמא בלקו"ש חכ"ו עמ' 139 בחיוב בנ"י לכוף כל באי העולם בשבע מצוות שלהם, כמבואר שם באות ז'. ובלקו"ש חל"ב עמ' 130 הע' 33 וחל"ה עמ' 66 הע' 33 דיש חיוב אקרקפתא דגברא לדאוג שיוכל לקיים המצוה בזמן החיוב לפני זמן החיוב (עי' בקונטרס הנ"ל שער ב' פרק ז' אות ט' ואילך. וניכר שהדברים נכתבו לפני שגילה לנו רבנו שיטתו בזה).

[5]) בלקו"ש ח"ח שם מביא המכילתא ד"גוים שהקיפו את ארץ ישראל וחללו את השבת, שלא יהיו ישראל אומרין, הואיל וחללנו את מקצתה נחלל את כולה...", ומבאר (אות ח') "בשעת "גוים הקיפו את ארץ ישראל", וואס דאן איז דער מנין פון דעם "יום השביעי" ניט נוגע צו דער מצוה פון שביתה בשבת - היות אז עפ"י תורה דארפן אלע אידן ארויסגיין אויף מלחמה..איז במילא דאן ניט די מציאות פון "יום השביעי". און דערפאר אז דא די הוה אמינא פון מכילתא "הואיל וחללנו מקצתה נחלל את כולה", ווייל דורך דעם וואס "חללו ישראל את השבת" - אלע אידן האבן געדארפט עפ"י תורה דעם שבת מחלל זיין - איז נתבטל געווארן די מציאות פון שביעי". ולכאורה לפי מ"ש בפנים מלוק"ש חל"ח "שציווי התורה ע"ד ספירת הימים עושה את הספירה למציאות בעולם גם כשהסופר אינו מצווה לספור" עפי"ז נסתרה הביאור שבלקו"ש ח"ח דהרי הציווי של שבת כשלעצמו עושה את יום השביעי למציאות, וא"כ נהיה מציאות יום השביעי גם בלעדי שמירת השבת שע"י בנ"י אלא אפי' ע"י אוה"ע המודעים על מציאות יום השביעי!

וי"ל ע"פ מ"ש בלקו"ש חכ"ג עמ' 48 (ובהערה 42) דאצל פקו"נ אין שבת כלל. ולפי"ז דכשגוים הקיפו את ארץ ישראל נתבטלה לא רק החובה לקיים מצות השבת אלא נתבטלה גם הציווי לשמור שבת, וא"כ נתבטלה מעיקרא מציאות יום השביעי.

Download PDF
תוכן הענינים
תשובה לכ"ק אדמו"ר הצ"צ
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות