E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ תולדות - תש"ע
שונות
חלוקת מזמור קיט בתהלים
הרב מנחם מענדל רייצס
משפיע בישיבת תות"ל קרית גת, אה"ק

יש לעיין בצורת החלוקה של התהלים לימי החודש, כמנהגנו - דהנה המזמור היחיד שמחלקים אותו לשנים הוא מזמור קיט, שחלקו הראשון אומרים ביום כה וחלקו השני ביום כו. ולכאורה מסתבר היה לחלק את המזמור שווה בשווה; וכיון שהמזמור מורכב מכ"ב האותיות כשלכל אחד יש שמונה פסוקים - היה מסתבר לחלק שי"א אותיות יאמרו ביום אחד, וי"א ביום שני.

אולם בפועל ביום כה אומרים יותר מאשר ביום כו: ביום כה אומרים את האותיות א - ל, דהיינו: י"ב אותיות, ואילו ביום כו אומרים מהאות מ ואילך, דהיינו: י' אותיות. ולכאורה הדבר דורש ביאור.

ואמנם, ידועים דברי חז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א), שהאות מ"ם היא האות האמצעית שבאותיות הא"ב. אך כבר פירשו שם המפרשים, שהיינו כאשר מחשיבים כ"ז אותיות, כי מצרפים גם את האותיות הסופיות - מנצפ"ך, ואז דוקא יוצא שהמ"ם היא האות האמצעית;

ואם כן, כיון שבמזמור זה מחשיבים (לכאורה) רק את כ"ב האותיות בלבד, אין טעם להחשיב את האות מ' כאות אמצעית, והיה צריך להתחיל את החלק השני של המזמור מהאות ל', וכך יהיה שווה בשווה.

ואולי יש להעיר מהמבואר ברשימות חוברת יג, שבתורה יש את כללות האותיות, דהיינו: התורה שבכתב מתחילה באות ב' [ונכלל בזה גם הא', עיי"ש] ומסיימת באות ל' ("ישראל"); ואילו התורה שבעל פה - ש"ס משנה וגמרא - מתחילה באות מ' ("מאימתי") ומסיימת באות ת' ("הלכות").

וא"כ אולי אפ"ל שגם בחלוקת המזמור כאן עשו באופן כזה: ביום כה אומרים את האותיות א - ל ששייכות לתורה שבכתב, ואילו ביום כו את המשך האותיות ממ' ואילך, ששייכות לתורה שבעל פה.

ועצ"ע.

שונות
הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

במשנה שכיר עה"ת (עמ' 4) כותב אאזמו"ר הי"ד: "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וגו' ואת המאור הקטן וגו' (א, טז). בש"ס חולין פ' אלו טריפות (ס, ב) אמרו אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. וכבר תמהו המפרשים [עי' שו"ת כתב סופר או"ח סי' לד שמקשה כן בשם אביו החת"ס] דלמה יביאו ישראל כפרה על שהשם יתברך ויתעלה מיעט את הירח. ואמר בני הב' היניק וחכים כמר שלום נ"י דרש"י (בראשית א, יד) פירש על והיו לאותות, כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם שנאמר (ירמיה י, ב) מאותות השמים אל תחתו, בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם צריכין לדאוג מן הפורענות עכ"ל, הרי דליקוי המאורות מורה ח"ו על סימן רע. ובסוכה (כ"ט, א) אמרו בזמן שהחמה לוקה סימן רע לאומות העולם, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהן של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה ועכו"ם לחמה עיי"ש, וכעת שהלבנה נתמעטה הכי צריך לליקוי יותר גדול מזה, על כן צוה השם להביא כפרה כדי שיתבטל הסימן רע מעליהם ויהפוך הכל לטוב עכ"ד, ונכון הוא", עכ"ל

ונראה לבאר ע"פ מ"ש בעץ חיים ח"ב (שער השלישי) שער מיעוט הירח (פ"א), שמיעוט הירח גרם ענין חטא אדם הראשון ושאר כל החטאים וירידת כל העולמות ומדרגותן, ע"ש. והיינושסיבת החטאים הוא מיעוט הירח. ולפ"ז מובן מדוע צוה הקב"ה להביא כפרה, והיינו כדי לכפר על הסיבה של כל החטאים שהוא ג"כ חטא [עכ"פ מלשון חסרון וכמ"ש (מלכים א א, כא) אני ובני שלמה חטאים, כידוע], וא"ש.