E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ מקץ - חנוכה - תש"ע
רמב"ם
במה שהשמיט הרמב"ם האיסור ליתן שלום לחבירו בלילה
הרב חיים רפופורט
שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"ץ - לונדון, אנגלי'

בשו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד (או"ח סי' ט) תמה למה השמיט הרמב"ם הא דאיתא בגמרא (מגילה ג, סע"א) "אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא", ע"ש מה שתירץ.

ונראה לתרץ עפמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש על מס' עבודה זרה (פ"ד מ"ז): "העמים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות .. הם אשר יסדו את .. שיחות הכוכבים והשדים והקסם והניחוש לכל ריבוי מיניהם .. והרבה מאלה הענינים אשר שלפה התורה האמיתית חרבה עליהם וכרתה אותם" (וראה גם רמב"ם הל' ע"ז פי"א הט"ז[1] ובמפרשיו שם[2]; מורה נבוכים ח"ג פל"ז ופמ"ז. ואכ"מ).

וראה גם: (א)פי' האברבנאל עה"ת (דברים יח, ט):"כי הוא [הרמב"ם] לא יסבור במציאות השדים"[3]; (ב) שומר אמונים (להר"י אירגאס, ויכוח ראשון סי' יג) ש"הרמב"ם החליט שהם דברי הבל ותהו ואין בהם ממש"; (ג) ביאור הגר"א (יו"ד סקע"ט ס"ו סקי"ג[4]) שהרמב"ם בפירוש המשנה (ע"ז שם) "נמשך אחר הפלוסופיא[5] ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות, הכל הוא שקר"[6];(ד) שו"ת שואל ומשיב (מהדורא תניינא, ח"ד, סי' פז):"האמת יורה דרכו שהרמב"ם הלך לשיטתו דלא האמין בשדים, ובכל אלה אמנם יראתו קודמת לחכמתו, ולא רצה לומר שאינו מאמין בזה"; (ה) מ"ש המהרש"ם (הו"ד בספר סגולות ישראל מערכת ר' אות ג): "אני הייתי הולך רכיל מגלה סוד דהרמב"ם ז"ל במורה לא רצה לקבל אמונות מציאת השדים ובכ"מ שנוגע לענין זה השמיטו גם ביד החזקה והאמת עד לעצמו והראיתי במקומות הרבה ברמב"ם שכן האמת"; (ו) חידושי רבי אליעזר שמחה (ח"ב, סי' יא, סוף עמוד לט ואילך):"ידוע דלא ס"ל מציאות השדים לגמרי, ולא כתב כלל הדין בשום מקום בהנוגע לשדים ולמזיקים בלילה, כמבואר בפירוש המשניות להרמב"ם בפ"ד מע"ז הלכ"ז"[7].

ומה שלכאורה קשה על הנ"ל איך הכחיש הרמב"ם מה שמפורש בחז"ל בכו"כ מקומות מענין השדים והרוחות וכל כיו"ב, אולי יש לומר שהקדים הרמב"ם תשובה לקושיא זו במ"ש על דבר איצטגנינות ו'גזירת הכוכבים', דהנה כו"כ ראשונים[8] סברו, על יסוד כו"כ מאמרי חז"ל[9], שהמזלות וכוכבי השמים פועלות לטובה ולרעה וכו', והרמב"ם (פיהמ"ש עמ"ס ע"ז שם) חלק עליהם בתוקף, וגם פסק (הל' ע"ז שם ה"ט) ש"העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה" משום איסור מעונן. ובאגרת אל חכמי מונטפשליר (איגרות הרמב"ם – מהדורת שילת - עמוד תפח) כתב בזה"ל:"אני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות שדבריהם מראין שבעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך, אל יקשה זה בעיניכם, ש .. אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, ושכבר נתאמתו בראיות, וינער כפיו מהן, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים שאפשר שנתעלם ממנו דבר, או שיש באותן הדברים רמז, או אמרן לפי שעה[10] ומעשה שהי' לפניו. הלא תדעו, שהרי כמה פסוקים מן התורה הקדושה אינן כפשטן, ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהי' הדבר כפשוטו תרגמו המתרגם תרגום שהדעת סובלת (ראה מורה נבוכים ח"א פכ"ז ופכ"ח. ובכ"מ), ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, שהעינים לפנים הן ולא לאחור, עכ"ל. ודון מיני' ומיני'.


[1]ברמב"ם שם כתב (בנוגע לכל מיני כישוף) "דברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן", ובמעשה רוקח שם כתב שאין כוונת הרמב"ם לומר שאין בהם ממש, אלא:(א) "כלפי שהם מצדהסטרא אחרא וזה הוא השקר והכזב שיש בהם שאינן מסטרא דקדושה כלל חלילה" (וכיוון לזה בספר דעת ומחשבה על הרמב"ם שם ש"אולי לזה נתכוון כאן שדברישקר הן, שכח השמאל וסט"א זהו כח השמאל דשקר וכזב"); (ב)"ונקט נמי האילישנא להרחיק המין האנושי מאלו העניינים לגמרי" (ראה גם דברי ירמיהו על הרמב"ם שם בסו"ד:"זה אשר הביא לרבינו ז"ל להזהיר מלהאמין שיש ממש בהם וכונתו הרצוי'ולבו תמיד למעלה"). אבל סיים שלשון הרמב"ם בספר המצוות (כנראה מל"ת ל"א)לא משמע כן.

[2]בספר) באר אליעזר (להרב ליפמן נייזאטץ, סילאדי שאמלוי, תרס"ה) ריש חלק שני כתב (בענין כישוף) ש"הראב"ד ז"ל פה מדשתק להרמב"ם ולא השיג עליו שמעמיני' דאודויי אודי להרמב"ם בזה, דאי הוי פליג עלי' בזה וודאי הוי צווח ככרוכיאעלי' ולא הי' נושא לו פנים כנודע דרכו בקודש. גם הכסף משנה לא הביא הכא שום חולק וגם הואז"ל לא נחלק על הרמב"ם".

ולפענ"ד דבריו אלה צ"ע, שהרי אף שבביאור הגר"א (דלקמן בפנים) כתב שהמחבר (יו"ד סקע"ט) אזיל בשיטת הרמב"ם בענין כישוף, מ"מ מצינו שפסק (או"ח ס"ג ס"ג) ש"אם רוצה למשמש בפי הטבעת כו' לפתוח נקביו, ימשמש קודם שישב .. מפני שקשה לכשפים" [ובבית יוסף (או"ח שם) הביא מ"ש בגמרא (ברכות סב, ע"א) "שכל היושב וממשמש אפילו עושין לו כשפים באספמיא באין עליו"] וש"לא יקנח בחרס, משום כשפים" (שם סי"א).

ולכאורה מוכח מדברי השולחן ערוך דלא ס"ל כמ"ש בספר שיח שרפי קודש (ח"ה מב, ע"א - אות מא)בשם הרה"ק מקאצק, שבשנים קדמוניות – לפני שקם הרמב"ם ופסק שאינם נמצאים - אכן היו שדים נמצאים, אבל "הרמב"ם פסק כך שאינו נמצא בכדי שבאמת לא ימצא, כי כאשר פסק זאת הרמב"ם פסקו כך בשמים וממילא אינו נמצא".

ולכללות הענין יש להעיר ממ"ש מהר"י אלגאזי הו"ד בספר תפארת ישראל (סנהדרין פ"ז מ"ז ב'בועז' אות ג) "דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלוקית על כל בשר וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא והטומאה כליל תחלוף .. אין גם אחד אשר כח בידו לכשף או לנשף והאמונה באלה ובכח הכישוף כעת לא תקונן רק במוחי השוטים והתינוקות .. עכשיו כל עניינים האלו רק דמיונות כוזבות והבל ורעות רוח". וראה שיחת כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע, ש"פ תשא ה'תשד"מ (תורת מנחם תשד"מ ח"ב עמוד 1100 ואילך), מ"ש בזה. ואכ"מ.

[3]וע"ש) בהמשך דבריו: "הדעת הזה התורה האלקית מכזיבתו שהניחה מציאות השדים .. וקבלת חכמינו סותרת לזה כי הם קבלו מציאות השדים ומעשה הכשפים", ע"ש. וראה גם אברבנאל שמות ז:"סוף דבר שמציאות השדים הוא דבר שהשרישתו התורה ואמתוהו חכמינו זכרונם לברכה בקבלתם". וראה גם שו"ת הרדב"ז ח"ג סוף סי' תה:"ולא תחשדני .. שאני מכחיש מציאות השדים כי אני מאמין בכל דברי חז"ל אפילו שיחה קלה שלהם, כל שכן שהכתובים פשטיהם מורים על מציאתם". וראה גם מ"ש בספרו מצודת דוד, מצוה סז.

ובספר מנחה בלולה עה"ת (להרב אברהם מנחם הכהן רפ"א מפורט, ווירונה שנ"ד) עה"כ בראשית ו, יט מצאתי כתוב: "ואמונת היות להם [השדים] מציאות על דעתי הוא מעיקרי התורה", ועה"כ (דברים לב, יז) "יזבחו לשדים" כתב "האמנת מציאותם דרוש לאמונה תורנית".

[4]וראה) מ"ש הרב ברוך אפרתי בכ"ע המעין תמוז ה'תשס"ו (מו, ד) עמוד 38 הערה 5. ואכ"מ.

[5]י"ג:) "הארורה" (כ"ה בהוצאה ראשונה של ביאורי הגר"א על יו"ד, הוראדנא תקס"ו) וכך הובא בכ"מ.

[6]ושם:) "אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא .. אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא ע"פ שמות וכשפים .. והתורה העידה .. וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר, והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם" (ביאור הגר"א שם).

[7]וכ"ז) דלא כמ"ש בספר זיו משנה על הרמב"ם הל' שביתת עשור פ"ג ה"בש"מכאן תשובה לאותן שהוציאולעז על רבינו שאינו מאמין בשדים ורוח רעה הנאמרים בש"ס דהרי מפורש פסק הכא סכנת רוחרעה לדינא, אבל מה שכתב רבינו בפירוש המשנה בפ"ד דעבודה זרה שהאריך שם בביטולם, הוארק לזה שנזהר מהם על פי דינא דגמרא, ולא למי שעובר על אזהרת חז"ל כדינא דנידון דידן".

ולהעיר עוד, שכמה מנו"כ הרמב"ם הל' גירושין (פ"ב הי"ג; פי"ג הכ"ג)נקטו שגם להרמב"ם יש מקום לחשש "שמא שד הוא".

ובשו"ת מהר"ם מלובלין סי' קטז כתב שהרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ח ה"א)דקדק לכתוב "שנבעלה לאדם .. לא נבעלה לאדם" להורות שאם נבעלה לכל שאינו אדם "יהי' מי שיהי', הן בהמה הן רוח, לא נעשית זונה", ע"ש. ויש להאריך בזה. ואכ"מ.

[8]ראה (לדוגמא) רמב"ן וראב"ע בכ"מ בפירושיהם עה"ת. שו"ת הרשב"א ח"א סי' יט; סי' קמח; סי' תיג. שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפג - הו"ד בבית יוסף יו"ד סקע"ט. השגות הראב"ד להל' תשובה פ"ה ה"ה. ועוד. ואכ"מ.

[9]ראה) לדוגמא שבת קכט, ע"ב; קנו, א-ב. ובמועד קטן כח, ע"א:"אמר רבא, חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא".

[10]אולי) כוונתו על דרך מ"ש המאירי פסחים קט ע"ב, ע"ש. או עדמ"ש בפי' ר' שלמה בן היתום עמ"ס מו"ק (הנ"ל הערה 8) שדברי רבא (שם) נאמרו "כדי שלא יפקרו השומעים", וביאר המו"ל כוונתו ש"בראותם צדיק ורע לו רשע וטוב לו יבואו לידי אפיקורסות אם לא ינתן להם טעם לזה", ע"ש.

Download PDF
תוכן הענינים