E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

 

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ בה"ב – חג השבועות ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ר"ח סיון ה'תשע"ח

יו"ד - י"א שבט - תש"ע
הלכה ומנהג
נט"י במים ששהו בכלי מתכות
הת' יעקב אלישביץ
קרית גת, אה"ק

בשוע"ר (מהדו"ב ד, ב): "[חכמי הגמ'] הזהירו מאוד שלא ליגע ביד קודם נטילה .. ולא למים שבגיגית .. שלא יטמאם בידו" - ואם נגע אין ליטול בהם, כי לא יטהרו את ידיו.

ובתהל"ד (סי' ד, ס"ק ח בסופו[1]) כתב: "ואי נימא דמים ששורה עליהם רו"ר פסולים לנטילה, א"כ לפמ"ש הרב ז"ל בהל' שמירת גו"נ סע' ז' דמים שלנו בכלי מתכות רו"ר שורה עליהם, א"כ אסורים בנטילה. ומעשים בכל יום שנוטלין לידים בשחרית ממים שלנו בכלי מתכות. וצ"ע".

אך נראה שלא דקדק במש"כ בהל' שמיגו"נ, שהרי במקור הדברים (גמ' נדה יז,ב) לא נזכר כלל רו"ר, וגם רבינו בהל' שמיגו"נ הזכיר רו"ר רק לגבי שום בצל וביצה קלופים[2], ולא לגבי מים שלנו בכלי מתכות[3].

אמנם, אכתי צ"ע האם מותר ליטול ידיו במים אלו ששהו בכלי מתכות או בכלי אדמה (חרס וכדו'), אבל מטעם אחר, וכדלקמן:

בסידור (סדר הנטילה, ד"ה גם) כתב רבינו לגבי המים שבהם נוטל ידיו בשחר ש"צריך ליזהר – אפילו לעכב – שיהיו מים הכשרים לנט"י לסעודה". ולגבי המים שנוטל בהם ידיו לסעודה כתב המשנ"ב (קס, ס"ק כג) ש"אם שתה מהם נחש אין נוטלין מהם לידים". ואע"פ שלא פירש מדוע, פשוט שהטעם הוא דמכיון שאין לשתותם משום חשש סכנה, אין ליטול בהם ידיו.

והנה, בגמ' נדה (יז,א) איתא: "אמר רשב"י ה' דברים הם שהעושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו .. השותה משקים מזוגים שעבר עליהם הלילה .. אמר ר"י אמר שמואל והוא שלנו בכלי מתכות, אמר ר"פ וכלי נתר ככלי מתכות דמו". ורבינו בהל' שמיגו"נ (שם) כתב "ואין צריך לומר מים עצמם שעבר עליהם הלילה בכלי המתכות".

וא"כ, כיון שמים ששהו בכלי מתכות אסור לשתותם משום חשש סכנה, הו"ה דיהי' אסור ליטול בהם ידיו, והנוטל בהם לא עלתה לו הנטילה (שהרי זה אפי' לעכב – היינו בדיעבד).

[ואמנם לענין מעשה כבר הביא כ"ק אדמו"ר זי"ע (באג"ק. נסמן בהע') כמה לימודי-זכות על כך שלא נזהרים, ושותים מים שלנו בכלי מתכות, וא"כ - כיון שלא חוששים לסכנה שבדבר (וכפש"כ כ"ק אדמו"ר שאחר שלא נזהרים בזה, אפשר לשתות מים אלו אף לכתחילה[4]), ודאי שאפשר ליטול ידים במים אלו.

אלא שאליבא דהלכתא צ"ע בזה, וכדברי התהל"ד ולאו מטעמי'.]


[1]) בהוצ' החדשה של שוע"ר ציינו לס"ק ט, אך צ"ל כפי שציינתי בפנים, וכפי שציינו נכונה בהל' שמיגו"נ.

[2]) ולהעיר ממה שמצאתי בס' 'שערי-תורה' (המכיל קבצים תורניים (בשם זה) שי"ל בוורשא לפני המלחמה. חלק ג סי' נט באות יו"ד (בהוצאה דשנת תשכ"ד בעמ' 161)) שכתב שם הג"ר יצחק מרדכי פאדוואה, וז"ל:

"ואשר תמה על השו"ע שלא העתיקו להא דנדה (יז.) דביצה קלופה שעבר עלי' הלילה לא יאכל מפני שרו"ר שורה עלי', וכת"ר אייתי בידי' לשו"ת ב"ש (סי' קפט) דאפי' בדיעבד אסור, ומזה תמה על שאין העולם מוזהרים בזה [בפירוש בשו"ע]. דע שבהגמ' דשבת ריש פרק המוציא כתוב דרו"ר של ביצה קלופה לא שכיח (בינינו) [אוצ"ל: בימינו]. וכפי הנראה הי' זה בהעלם עין מכמה גאונים בתשובותיהם, עיי' עליהם".

ולהעיר: א) אמנם בשו"ע שכתב מרן המחבר לא מוזכר דין זה, אך בשוע"ר הוא כן נזכר, כמצויין בפנים. ב) לא מצאתי בפ' המוציא-יין שום איזכור לביצה קלופה ולסכנה שבה. ג) יל"ע על איזה ס' שו"ת מדובר. ד) ולהוסיף שהל' רו"ר גבי ביצה קלופה אינו מן הגמ' וכפש"כ בפנים. וצ"ע.

[3]) ואגב אורחא יש להעיר עוד בענין זה:

באג"ק (חלק ב, עמ' קמה) כתב כ"ק אדמו"ר זי"ע בענין זה באריכות ודן לגבי שאיבת המים למצות, וזלה"ק:

"עוד הקשה משו"ע או"ח סתנ"ה שמתיר בדיעבד ליקח מים שלנו בכלי נחושת. והנה י"ל דלא מצינו בשום מקום דמתיר אף אם לנו כל הלילה בכלי נחושת זה אלא שלכתחילה אסור לשאוב [הדגש במקור, י.א.] (ליקח) בכלי נחושת ובדיעבד התירו זה אבל בדין הלינה לא קא מיירי".

ולא זכיתי להבין את דבריו הק':

ל' השוע"ר (תנה, יט-כ): "ולכתחילה טוב ליזהר שלא לשאוב בכלי נחושת .. לפי שהנחושת מחמם, אבל בדיעבד אין לחוש. ואפי' נשתהו המים בתוכו ימים הרבה מותר ללוש בהם. ואפי' לכתחילה נוהגים היתר ללוש בכלי נחושת, ואין נזהרים אלא שלא לשאוב בו מים, שהמים צריכים צינון לילה א' וכשהם בכלי נחושת אינם מצטננים כ"כ כמו בשאר כלים".

ו(לכאו') מן ההכרח לפרש את הל' "אבל בדיעבד אין לחוש", שאיירי כאן במים ששהו כל הלילה בכלי הנחושת. שהרי מקור הדברים הוא בפר"ח, ושם מדבר על מים ששהו כל הלילה, עיי"ש. וא"כ גם כשרבינו מוסיף מדילי' "ואפי' נשתהו ימים הרבה" צ"ל שכוונתו היא כששהו ימים וגם לילות.

וצ"ע.

[4]) ור' מש"כ הר"ד טברדוביץ בענין היתר זה בס' פלפול-התמימים (ואנ"ש) חלק כ, עמ' 362 ואילך.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות