E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ אמור - ל"ג בעומר - תש"ע
גאולה ומשיח
כמה הערות בענין עתידה אשה שתלד בכל יום
הרב מנחם מענדל אלישביץ
שליח כ"ק אדמו"ר - כרמיאל, ארה"ק

א. איתא בשבת דף ל, ב: כתיב: [משלי כו] אל תען כסיל כאולתו, וכתיב [משלי כו] ענה כסיל כאולתו, לא קשיא, הא - בדברי תורה, הא - במילי דעלמא. [...] בדברי תורה מאי היא? כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר [ירמיהו לא] הרה ויולדת יחדיו. ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר לו: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולת.

וכתב אדה"ז באגרת הקודש סי' כו וז"ל: "וגם טומאת יולדת צריך לידע כדכתיב הרה ויולדת יחדיו אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת אעפ"כ דין איסור טומאתה לא ישתנה, עכ"ל. וידוע מש"כ כ"ק אדמו"ר (באגרות קודש חלק כג עמ' רצו ובכ"מ), וז"ל "להערתו איך אפ"ל תלד אשה בכל יום כיון שאיסור טומאתה לא ישתנה (אגה"ק סכ"ו) - הרי באווארענט שם על אתר והוסיף "מביאה אחת" (תהי' אח"כ הלידה כמה ימים). ועיין עוד פי' בלקוטי הש"ס להאריז"ל והצ"צ במילואים לתהלים (כ, יו"ד) - ודלא כחדא"ג מהרש"א (שבת ל ב)." עכ"ל.

וכבר העיר הגראיב"ג בספרו 'ימות המשיח בהלכה' סי' נ' שכדברי כ"ק אדמו"ר באגרת, כן כתב בחידושי הגר"א בחידושי הלכות מס' שבת, וז"ל: "ודאי שלא יתבטלו ימי טומאה אלא מכיון שתתעבר פעם אחת תלד כמה פעמים, ועיין רש"י ז"ל". עכ"ל.

ויש להעיר שכבר בס' נחלת בנימין (להר"ר יצחק בנימין אשכנזי, נדפס ה'תמ"ב) מצוה קכ"ו כתב ממש כדברים האלה, וז"ל: "והא שתלד בכל יום אין פירושו שתתעבר היום ותלד היום וכן למחר. על דבר זה לגלג אותו תלמיד לא מצד הנמנע כי אם מצד איסור כי הבין כן דבכל יום תתעבר ותלד, ולגלג דלא יחליף ה-אל ולא ימיר דתו, ואיך הותר לבעול בטומאה? אבל רבו הבינו הדבר והראה לו דוגמא תרנגולת שמתעברות פעם אחת ומאותו העיבור היא מטילה כל יום ביצה אחד כן עתידה אשה שתלד בכל יום מעיבור אחד עד שיכלה שיחלא קמא ומאז תטהר לבעלה ותתעבר מחדש שיחלא אחריני, שוב מצאתי כדברי בשל"ה פרשת ויצא בשם מפרשים ונהניתי[1] עכ"ל.

והביא בספר יוסף אברהם (הר"ר יוסף שאלתיאל, תר"ז) פ' בראשית שמצא בכתב יד מהרב מהרי"ד[2] שעפ"ז מתורצת קושיית העיין יעקב[3] (שבת שם), שהקשה למה הביא רבן גמליאל ראיה מביצת התרנגולת ולא הביא ראיה מקין והבל שנתעברו ויולדו ביום ראשון, "דמה שכתוב עתידה אשה שתלד בכל יום היינו שתתעבר מוולדות הרבה יחד, ותהא יולדת והולכת אחד אחד בכל יום ונמצא שיולדת והיא נשארה הרה עדיין מוולדות אחרים, וזהו הרה ויולדת יחדיו, ולזה אין יכול להשיבו מאדם הראשון אלא מתרנגולת שהוא כמו זה ממש". עכ"ל.

למה לא הביא רבן גמליאל ראיה מדור המבול

ב. בספר איילת השחר (להר"ר אריה ליב שטיינמן, בראשית ו, ב) העיר דע"פ מה שכתוב במדרש רבה (לו, א) דרבנן אומרים דבדור המבול ליום אחד היתה אשה מעוברת ויולדת, לא היה צריך להראותו דוגמא מבע"ח, דכאן כתוב שהיה דוגמא כזו אצל בני אדם, ואין זה חדש תחת השמש. ע"כ.

וע"פ הנ"ל מתורצים הדברים, דדוקא תרנגולת מטילה כמה וכמה ביצים מהריון אחד.

ויותר נראה לתרץ ע"פ דברי היוסף אברהם עצמו בהמשך שם, דמה שהראה לו תרנגולת ולא הוכיח מקין והבל הוא משום שרצה להביא לו ראיה ממה שעיניו רואות. עיי"ש שהביא מבראשית רבה יא, ה שגם כשר' עקיבא הוכיח לטורנוסרופוס אודות ענין השבת מנהר סמבטיון הגיב "לנגדא את נגיד לי?" כלומר בדחייה אתה מדחה אותי שהבאת ראיה מדבר שלא ראיתי ולא ידעתי אם זה אמת שאמרת (רש"י). ורק כשהוכיח לו מאוב נח דעתו. וזהו אומרו בא ואראך דוגמתו - ואראך דייקא - שתראה בעיניך. עיי"ש באורך.

ועפ"ז מובן דאף שהדוגמא מדור המבול הוא דוגמא נכונה, והביאו הצמח צדק במאמר המצויין לעיל באגרות קודש, מ"מ רצה להראות לו דבר מוחשי - והרי מדובר כאן בתלמיד המוגדר ככסיל כמבואר בראשית הסוגיא.

שוב ראיתי שביפה תואר על המדרש שם התייחס גם לשאלה זו ותירץ דמכיון שאין הדברים למדים אלא מגזירה שוה[4] אפשר שהמלגלג לא היה מודה בדבר. עוד תירץ דאפשר שהתלמיד יסבור כר' לוי במדרש שם דאמר דלשלשה ימים היו יולדות.

הבדלים בין ב' מענות קודש של כ"ק אדמו"ר

ג. והנה נוסף לאגרת זו של כ"ק אדמו"ר שהבאנו לעיל אות א', ישנו תשובה דומה שנדפסה בשיעורים בספר התניא אגרת הקודש שם, דעל מה שפירש שם דהלשון בתניא "אם תלד אשה בכל יום" הכוונה היא שבאותו יום שתתעבר, באותו יום תלד, כ' כ"ק אדמו"ר: כפירוש האריז"ל בלקוטי הש"ס (מילואים לתהלים להצ"צ קאפ' כ'. סד"ה גנתא) - דלא כפרש"י בשבת (ל, ב). וראה חדא"ג שם. עכ"ל.

אולם באגרת שהבאנו לעיל, הלשון הוא: ..והוסיף "מביאה אחת" (תהי' אח"כ הלידה כמה ימים). ועיין עוד פי' בלקוטי הש"ס להאריז"ל והצ"צ במילואים לתהלים (כ, יו"ד) - ודלא כחדא"ג מהרש"א (שבת ל ב).

ויש ביניהם ב' שינויים:

א) ב'שיעורים' כ' "כפירוש האריז"ל כו'", אולם באג"ק כ' "ועיין עוד פי' בלקוטי הש"ס להאריז"ל כו'" - והיינו שפירושם של האריז"ל והצ"צ אינו זהה למה שכתוב כאן בתניא. וצ"ב.

ב) ב'שיעורים' כ' "דלא כפרש"י בשבת . . וראה חדא"ג, אולם באג"ק הלשון הוא "ודלא כחדא"ג" - ולא הזכיר רש"י כלל.

ולהסביר יותר את השאלה השניה, יש להקדים מש"כ במקורות הנ"ל.

וז"ל רש"י בד"ה הרה ויולדת יחדיו, "ביום שהרה זה יולדת ולד אחר כמו תרנגולת וכיון שמשמשת בכל יום נמצאת יולדת בכל יום דהכי משמע קרא בכל עת שהיא מתעברת יולדת שממהרת לגמור צורת הולד לזמן מועט". ע"כ.

ובמהרש"א שם כ', "עיין פירוש רש"י. אבל לא שיהיה הריון והלידה לולד אחד ביום אחד, דזה בתרנגולים נמי אינו דאמרינן פרק קמא דבכורות [ח,ב] תרנגולת לכ"א יום, ופירש רש"י שם: לאחר שנתעברה מן התרנגול שוהה ביצתה ליגמר עד אחר כ"א יום". ע"כ.

ובלקוטי הש"ס להאריז"ל כ' "עתידה אשה שתלד בכל יום - דע כי בימות המשיח יאבדו הקליפות ולא יהיו הנשמות צריכים אל הבירור כמו בזמן הזה באורך המשך ימי העיבור ולכן אין צריך זמן רק הרה ויולדת יחדיו בו ביום כמו שהיה בתחלת הבריאה באדם הראשון שעלו למטה שנים וירדו וכו'". ודברי הצ"צ נביא בהמשך.

וא"כ מש"כ כ"ק אדמו"ר ב'שיעורים' מובן, דשיטת האריז"ל היא דהרה ויולדת יחדיו הפי' בו ביום, וכמו אצל אדה"ר שעלו למטה שנים וירדו ארבעה (סנהדרין לח, ב - עי' תוס' שם דהיינו קין ותאומתו)[5]. וזהו דלא כדברי רש"י שהכוונה הוא ביום שהרה זה יולדת ולד אחר, ואז מציין למהרש"א שמבאר את דברי רש"י.

אבל מש"כ באג"ק הוא פלא, דלמה כ' "ודלא כחדא"ג מהרש"א" דמשמע שהמהרש"א הוא מקורו של דיעה זו, ואינו מציין לרש"י כלל?

והנראה לפענ"ד שכ"ק אדמו"ר לא רצה להיכנס לשיטת רש"י, כי הדברים אינם פשוטים כל כך. דהנה בב"ב (טו, ב - טז, א) איתא מאי הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א, יג) א"ר יוחנן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין העולם הבא. ופירש רש"י שם "מעין העולם הבא, כדכתיב הרה ויולדת יחדיו, הריון ולידה ביום אחד, הכי דרשינן ליה במסכת שבת". ומשמע דכוונתו ע"ד מש"כ האריז"ל.

בנוסף לכך, בדברי רש"י לכאורה לאו סיפא רישא, דבתחילה כתב "הרה ויולדת יחדיו - ביום שהרה זה יולדת ולד אחר כמו תרנגולת וכיון שמשמשת בכל יום נמצאת יולדת בכל יום", והיינו שהכתוב אינו בא להודיענו שיהיה שינוי באורך הזמן של ההריון עצמו, כי אם שתוכל לקבל כמה הריונות במקביל, ולכן בשעה שהרה זה, יולדת ולד אחר שהרתה מקודם לכן, ומה שתלד כל יום הוא משום דמשמשת כל יום. אולם אח"כ ממשיך רש"י, "דהכי משמע קרא בכל עת שהיא מתעברת יולדת שממהרת לגמור צורת הולד לזמן מועט", והיינו שהטעם ד"בכל עת שהיא מתעברת יולדת" הוא משום "שממהרת לגמור צורת הולד לזמן מועט", ואינו מובן דהיאך משמע כן בקרא, הרי לפי דבריו ברישא כוונת הפסוק הוא ביום שהרה זה יולדת ולד אחר, ואם כן אולי אינה ממהר לגמור צורת הולד כלל?

ועל כן הגיה בשארית הברכה שבת שם דנראה דיש כאן ט"ס ברש"י וצריך להיות אי נמי דהכי משמע קרא כו' דשני פירושים הם ברש"י. והיינו דבתחילה מפרש דמיירי קרא בשני ולדות דבאותו הלידה עדיין הרה וא"כ יולדת בכל יום, ואח"כ מפרש דמיירי קרא בולד אחד. ומשמעות הקרא הוא שאין הוולד שוהה בעיבור אלא באותו יום שנעשה הרה באותו יום היא יולדת. וכן כתב מדעתו בספר ויאמר יעקב (זאלקינד) עמ' 69, והוסיף דכוונת המהרש"א הוא לשלול הפי' השני של רש"י ולתמוך בפירוש הראשון עיי"ש.

ועפ"ז אתי שפיר דבאגרות קודש לא הזכיר שיטת רש"י, אלא של המהרש"א. לאידך ב'שיעורים' מדגיש דלא כפירוש רש"י בשבת (דבא למעט פירוש רש"י בב"ב), ומתכוון לפירוש רש"י כמו שהוא לפנינו[6] (או עכ"פ לפירוש הראשון ברש"י).

ובאשר לדיוק הראשון, דלמה כ' באגרות קודש "ועיין עוד פירוש בלקוטי הש"ס", דמשמע שאדה"ז בתניא כאן מביאה אחת אינו הולך בשיטה זו ממש, ובשיעורים כ' "כפירוש האריז"ל". יש לומר, דהרי לדברי אדה"ז שיהיו כמה הריונות מביאה אחת כדי להתחמק מטומאת לידה, נמצא דאף שהלידה הראשונה תהיה בו ביום - עם הריון קצר של יום אחד, מכל מקום הלידה השניה תהיה למחרת, אחרי הריון של ב' ימים, הלידה הג' אחרי הריון של ג' ימים וכן הלאה.

אך האריז"ל הרי כתב ד"בימות המשיח יאבדו הקליפות ולא יהיו הנשמות צריכים אל הבירור כמו בזמן הזה באורך המשך ימי העיבור ולכן אין צריך זמן רק הרה ויולדת יחדיו בו ביום כמו שהיה בתחלת הבריאה באדם הראשון כו'", ומשמע מדבריו דכל לידה ולידה תהיה באותו יום של ההריון וכמו באדם הראשון. וכן מבואר בצמח צדק המצויין שם (בשם אדה"ז), שההריון דלעתיד תהיה ט' שעות בלבד, אך לפי ההסבר של "מביאה אחת" נמצא דלכל לידה תהיה הריון באורך אחר. ולכן כ' שהוא "עוד פירוש". אף שלפועל אפשר לתווך בין דברי האריז"ל למש"כ בתניא בענין מביאה אחת, וכמשנ"ת שאדה"ז עצמו ס"ל דהריון תהיה ט' שעות (כמובא בצ"צ) אך עדיין סובר שלפועל רוב ההריונות יתארכו יותר מסיבה צדדית - טומאת יולדת[7].

וכ"ז כשמדברים על הפירוש של "בביאה אחת". אך ב'שיעורים' בא לפרש את כוונת רבינו הזקן במש"כ אם תלד אשה בכל יום, דאפשר לפרש הדברים שההריון יהיה יום א' בלבד כדברי האר"י, או כמו פירוש רש"י שביום שהרה זה יולדת ולד אחר. וע"ז כ' בשיעורים שם, "דעם אפטייטש כו' אז דאס מיינט אז אין דעם זעלבן טאג וואס זי וועט שוואנגער ווערן וועט זי געבוירן דעם קינד, איז דאס שרייבט דער רבי (שליט"א), כפירוש האריז"ל כו'", עיי"ש וק"ל.

ציוני הצמח צדק ללקוטי הש"ס

ד. במענה כ"ק אדמו"ר ב'שיעורים' שם מציין לב' מקומות שהצ"צ מבאר את הענין דעתידה אשה, מילואים לתהלים להצ"צ קאפ' כ' (נדפס ביהל אור ע' תריט, כמו"כ באור התורה סידור ע' קג) וסד"ה גנתא (כוונתו לד"ה להבין מ"ש בזוהר תרומה גנתא כו', נדפס בביאורי הזהר להצ"צ ח"ב ע' תתיח ואילך, ועכשיו נדפס גם בס' ההשתטחות).

והנה בד"ה גנתא הנ"ל אות ו' ציין ללקוטי הש"ס להאריז"ל במס' שבת שהבאנו לעיל, אולם בביאורי הזהר עמ' יא כתב "וכן מצאתי בלקוטי הש"ס מהאריז"ל די"ב ע"ג על' מס' סנהדרין כו'".

ובתניא בצירוף מ"מ ליקוטי פירושים כו' הע' 43, ציין לשני מראי מקומות אלו בנפרד, ומשמע מדבריו שהאריז"ל דיבר על כך בשני מקומות. ולא עיין בפנים, שהרי הכוונה בשתיהם הוא לאותו מקור באריז"ל. אלא דקטע הנ"ל בלקוטי הש"ס מובלע בפירוש למס' סנהדרין בלי ציון מיוחד אף שהוא עצמו שייך למס' שבת כמובן (ראה לדוגמא דפוס ליוורנו תק"נ - ואולי זה הדפוס שהיה להצ"צ, אלא ששם הוא מופיע בדף יד, ע"ג - והצ"צ הנדפס מציין לדף יב ע"ג). ובדפוסים אחרים (לדוגמא קראקא תרנ"ז) הוסיפו לקטע זו כותרת "מסכת שבת", אף שהפירושים לפניו ושלאחריו שייכים למס' סנהדרין.

דיוק הלשון "אם" תלד אשה בכל יום

ה. באגרת הקודש שם כ' "וגם טומאת יולדת צריך לידע כדכתיב הרה ויולדת יחדיו אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת אעפ"כ דין איסור טומאתה לא ישתנה". וצריך ביאור למה כתב הלשון "אם"?

וי"ל דמרמז לדעתו של הרמב"ם בפירוש המשניות בהקדמה לפ' חלק דמשמע שם דאין הדברים כפשוטם, "ולכן קצף החכם הזה שאמר המאמר הזה על תלמידו (שם) כשלא הבין דברו וחשב שהוא על פשוטו, והשיבו כפי השגתו, ולא היתה אותה התשובה תשובה האמיתית, והראיה על שלא השיב לו על אמיתתו מה שהביא ראיה אל תען כסיל כאולתו".

והנה בפירוש המשניות שם לא הסביר הרמב"ם מהו כן הכוונה בעתידה אשה שתלד בכל יום, אבל ראה בספר היובל - קובץ על יד עמ' 229-230 שהביא מאמר מחכם אחד קדמון, שהסביר דעל כרחך המאמר הזה אומר דרשוני דאין במשמעות הפסוק אלא שביום שתתעבר תלד, אבל אינו במשמע שתתעבר בכל יום, והרי צריכה לישב על דמי טומאתה ז' ימים? עיי"ש באריכות גדולה, ומפרש שהכוונה היא - ברוח דברי הרמב"ם בפירוש המשניות שם - ד"האשה תהיה מאוד יותר מוכנה אל ההריון והילדה בהיות הקללה בעצב תלדי בנים בטלה .. והלידה נקל בעיניה, גם הילדים יהיו יותר מוכנים לשלמות היצירה כי תכף בהולדו או בזמן מועט ישכיל לדעת את הטוב לו כו' אשר אמו בלי ספק בזמן קצר תשוב ותתעבר ויהיה רואה כאלו בין לילה תהר ובין לילה תלד", ועיי"ש שזה מתאים גם עם שיטת שמואל דאין בין עוה"ז לעוה"ב אלא שעבוד מלכויות בלבד.

לכן הביא אדה"ז קודם את הפסוק הרה ויולדת, דמשם מוכח שיהיו יולדות לעתיד לבוא לכל הדיעות, ואח"כ מוסיף שאפי' אם יהיה שינוי באופן הלידה לאלה המפרשים את המאמר כפשוטו, מ"מ דיני איסור טומאת יולדת לא ישתנה.

ולגוף הענין יש להעיר מדברי היפה תואר (שמות רבה טו, כא - הובא בילקוט משיח וגאולה חי"ד עמ' 230) שהאריך להוכיח שהדברים כפשוטם, "דאי כדברי הרב [הרמב"ם] נמצא מקיים השקר ביד התלמיד שיעמוד באולתות לחשוב דברים כפשטן הפך האמת . . והיה לו לומר הדין עמך, ולא הבנת דברי כי אני על דרך הגוזמא דברתי"[8], וזהו כרש"י שם, דרבן גמליאל "טרח לענותו כאלותו כדי להעמיד דברי תורה על מכונו", היינו שדברי רבן גמליאל היו כפשוטן, עיי"ש באורך. וסיים שם ד"קבלה בידינו שאין לסמוך על דבריו בפירוש המשניות, כי רוב מה שפירש היה בהיותו בדוגייאות [ספינות?] ולא היה התלמוד בידו כו'".[9]

בכל יום - האם הכוונה לכל יום ממש בלי הפסק?

ו. בד"ה ויצא תשכ"ו (הובא בילקוט משיח וגאולה פ' ויצא עמ' 51), מובא, דמש"כ שלעתיד לבא עתידה אשה שתלד בכל יום יש בזה ב' פירושים א' שתלד מביאה ראשונה שע"י ביאה ראשונה תוכל להוליד בכל יום ופירוש הב' שלגמרי בלי ביאה תוליד ובכל יום אפי' בלי ביאה ראשונה ששני פירושים אלו הם על שני הזמנים של לעתיד לבא שבזמן הראשון אע"פ שתלד בכל יום אבל צריכה ביאה ראשונה כלומר שעוד צריך לדכורא משא"כ בזמן הב' של לעתיד לבא אז בכלל לא תצטרך להגיע לדכורא ותלד מעצמה שזהו גם מה שאמרז"ל שעתיד א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת בלי חרישה וזריעה אלא מעצמה (שא"י זהו"ע מלכות, נוקבא). עכ"ל.

ולכאורה אינו מובן, מהו פשר הלשון "מביאה ראשונה"?

ואולי צריך להיות מביאה א' והיינו מביאה אחת, וכמ"ש בתניא. ועוד י"ל, דרוצה לתרץ בזה דסוף סוף אינו מובן, הרי אפי' עם מביאה אחת תוליד כמה ולדות, מ"מ אחרי שיוולדו כולם ותצטרך להתעבר שוב[10] תצטרך לחכות עוד ז' או י"ד ימים מיום הלידה האחרונה עד שתיטהר, ובאותם ימים לא תוכל ללדת? וע"כ אמר מביאה ראשונה והיינו שיהיה ביאה אחת ממש, ותוכל ללדת אז בלי הפסק.

אמנם לפועל במקורות שהבאנו לעיל (ראה הע' 10) לא משמע כן, אלא שמכל ביאה יהיו כמה לידות ואח"כ תתעבר שוב. כמו"כ אם נאמר כן דלא יהיה יותר מביאה אחת כלל, נמצא שכל אשה תהיה אסורה לבעלה תמיד בימות המשיח בלי הפסק, כי תהיה טמאה בטומאת לידה כל יום, וקשה לומר כן. כמו"כ מהא דכ' בלקוטי הש"ס ובהצ"צ דלעיל שהעיבור יהיה למשך יום אחד (או תשעה שעות) משמע דיהיו הריונות מובדלים דאל"כ נמצא דרק ההריון הראשון יהיה למשך יום אחד, וכל השאר יתארכו יותר - ובמשך הזמן - זמן רב יותר בזמן ההריון של עוה"ז! ועל כרחך דהסכמת רוב המקורות הוא דאף דאיתא עתידה שתלד בכל יום, אין הכוונה שכל אשה תלד בכל יום ממש בלי הפסק, כי אם שזה דבר הרגיל שאשה תלד בכל יום.

עתידה אשה שתלד ששה בכל יום

ז. בס' ילקוט משיח וגאולה עה"פ ושמתי את זרעך מביא את פירוש הרוקח, "זרעך - לרבות המתוסף עליהם, וגם לימות המשיח ורבו ופרו עליה. עתידה אשה שתלד ו' בכל יום". וכן הביא עה"פ ויעצמו במאד מאד בשם רבינו אפרים, וז"ל גימטריה "זה ו' בכרס אחד", וכן לעתיד כן יהי', עכ"ל.

ולכאורה היה אפשר לומר דזהו ע"ד מש"כ לעיל, דכיון שעתידה אשה להתעבר מכמה וכמה ולדות יחד הרי זה בבחינת ששה בכרס אחד. ועי' בשיעורים בספר התניא (אגה"ק שם) שהביא בשם כ"ק אדמו"ר דענין זה שתלד בכל יום מביאה אחת הוא ע"ד מה דאיתא דנדה (כז, א) שהיו תאומים שנולדו במרחק של ג' חדשים, א' נגמרה צורתו בתחלת ז' חדשים ואחד בסוף ט'.

אולם מהלשון "שתלד ו' בכל יום" משמע שבלידה דייקא יהיו ו'. ואכן בחת"ס פ' תזריע משמע שהבין שהכוונה היא כפשוטו, שאשה תלד ששה בכל יום ויום. דהביא מש"כ התוס' בנדה יג, ב ד"ה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, "והא דאמר אילמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים י"ל דהרבה היו יולדות בכרס אחד". ובמהרש"א שם הקשה "אכתי דחוק דאיך יהיו יולדות כ"כ הרבה ככל הנשמות שבגוף שהיו ראוין להוליד לעתיד, ואולי שהוא כענין שאמרו שהיתה אשה אחת יולדת במצרים ששים ריבוא בכרס אחד והוא משה שהיה שקול ככל ישראל, כן אם יזכו ישראל תלד אשה בענין זה ס' ריבוא בכרס אחד שהנולד יהיה כששים ריבוא נשמות שבגוף". והקשה החת"ס דלכאורה צריך להבין את קושייתו[11], ד"הלא עתידה אשה שתלד בכל יום ששה בכרס א'[12], א"כ אפשר בשתי שבתות שיכלו כל הנשמות שבגוף! אך לצדיקים שאין משמשים אלא משבת לשבת ק' קושיא הנ"ל, לכן אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי דהיינו שמסרסים עצמם בכל ימי החול עד שבת, ונתתי להם שם טוב מבנים ומבנות דהיינו שיהיה להם בן א' ששקול כנגד ס' ריבוא" עכ"ל.

ומהא שכתב דגבי לצדיקים שמשמשים רק משבת לשבת א"א ללדת ששה בכרס אחד בגשמיות מוכיח דלא סבירא ליה שיהיו כמה לידות מביאה אחת. אכן אם כן יוקשה שוב איך יכולה ללדת כל יום הרי אפילו אם תלד נקבה ה"ה טמאה שבעת ימים ואסורה לבעלה, ואיזה הבדל יש בין צדיקים ואנשים רגילים? ועי' בימות המשיח בהלכה סי' נ' הנ"ל שהביא את הדיעות שלא יהיה טומאת לידה לע"ל (דלא כאדה"ז והגר"א כו') אולם החת"ס מיירי הרי לפני ביאת המשיח? ואפי' אם יהיה נס כבר אז בענין הלידה, קשה לומר שכבר אז יתבטלו איסורי תורה. וצע"ג[13].

אולם בחת"ס בחידושיו למס' נדה (יג, ב) דחה את תירוצו של המהרש"א, וכ' "ומה שהקשה על תירוץ תוס' דמה שייך לומר מיד נגאלין, יש לומר, דאמרינן במסכת שבת עתידה אשה שתלד בכל יום, וא"כ אלמלי שמרו ב' שבתות היתה אשה יולדות מיד ביומו הרבה בכרס א' ומיד נגאלין". וכוונתו דלא יצטרכו לחכות ט' חדשים עד הלידה, אלא הלידה תהיה בו ביום כמו שבימות המשיח תהיה העיבור למשך יום אחד בלבד, וגם אינו מגביל את מספר הנולדים לו' אלא כותב "הרבה בכרס אחד" וכלשון התוס', היינו שיוולדו בכמות המספיקה כדי שיכלו כל הנשמות שבגוף. ואז אין להקשות מדיני טומאה כמובן, כי לא איכפת לן שתהיה טמאה אח"כ.


[1]) רק דהשל"ה כתב כן כדי לתרץ שאלה אחרת. וז"ל, ומקשים על זה [עמש"כ עתידה אשה כו'], איך אפשר, וכי כל בעל ובעל יהיה נזקק לכל נשיו דבר יום ביומו? ומפרשים הענין הוא כמו תרנגולת שיש בה שלל בצים שנתעברה בפעם אחת ואחר כך יוצא מהשלל כל יום ויום ביצה כן הזרע שיזרע הבעל בהאשה לא תהא שום טיפה לבטלה ולא תסרח הטיפה ומכל טיפה וטיפה יהיה ולד ותלד וכמה וכמה ולדות יהיו מעיבור אחד עכ"ל.

[2]) כנראה שכוונתו להרב יוסף דוד בן שבתי משאלוניקי (ה'תכ - ה'תצו) מח"ס בית דוד, צמח דוד ועוד.

[3]) העיון יעקב עצמו תירץ דהתם נולדו מאדם וחוה שהיו יציר כפיו של הקב"ה, מה שאין כן בשאר הנולדים. ולהכי גם כן בהא שמוציאין האלנות פירות בכל יום ולגלג עליו אותו תלמיד לא מייתי ממעשה בראשית שביום א' הוציאו פירותיהן לפי שלא נטעו ונזרעו על ידי אדם. ע"כ.

[4]) דגבי דור המבול נאמר זרעם נכון לפניהם (איוב כא), ונאמר והיה נכון לבוקר (שמות לד) מה להלן יום אחד אף כאן יום אחד.

[5]) ראה גם בראשית רבה כב ב-ג; אבות דרבי נתן פ"א ה"ח עוד דיעות כמה ירדו, ואפשר שלכן מסתפק האריז"ל בכתיבת וירדו וכו'.

[6]) אם לא ניגרוס "אי נמי", יש לדחוק שכוונת רש"י הוא דגם מהירות הלידה מרומזת בקרא, דהרי אפילו אם יכולה להרות בכמה ולדות ביחד, ודאי א"א לה להחזיק רע"א עוברים כמנין ימי העיבור, וע"כ שממהרת לגמור צורת הולד.

[7]) וראה בנצח ישראל פרק נ', עמ"ש עתידה אשה שתלד בכל יום אחרי שמסביר שהדברים כפשוטם וכמו שהיה אצל אדה"ר, נותן ביאור נוסף, ד"הדברים אשר אמרו בכאן כלם נאמרו מצד הצורה המופשטת. וזה אמרם לעתיד אשה שתלד בכל יום, כי יהיה העולם לפני השם יתברך. ומפני זה מצד הצורה כך הוא ראוי שתלד אשה בכל יום, ועץ עושה פרי כל יום, ותוציא גלוסקאות וכלי מלת. ואם יש מונע מצד החומר אשר הוא המונע, מכל מקום יאמר עליו כך מצד אמתת עצמו, היינו מצד צורתן, ואין להשגיח אשר הוא מצד החומר".

[8]) וראה עד"ז בשיחת י"א ניסן תשל"ג ס"ד דמתשובת רבן גמליאל למלגלג מובן שא"א בשום אופן להסביר את הדברים כמשל עיי"ש.

[9]) וראה בלקו"ש חלק כ"ז עמ' 202 הע' 77 על הטעם שהרמב"ם לא פירש שמאמרים אלו מדברים על התקופה השניה. ומעניין דסברא זו העלה גם ביפה תואר שם עיי"ש, ואכמ"ל.

[10]) וכלשון הנחלת בנימין לעיל (עתידה אשה שתלד בכל יום מעיבור אחד עד שיכלה שיחלא קמא ומאז תטהר לבעלה ותתעבר מחדש שיחלא אחריני). וכן משמע בשל"ה ובגר"א, וגם באג"ק הנ"ל (מביאה אחת תהיה אח"כ הלידה כמה ימים).

[11]) בחת"ס הנדפס הלשון הוא "לכאורה יש להבין קושיית תוס' הנ"ל" אולם נראה דט"ס והתיבה תוס' מיותרת, והשאלה היא על המהרש"א. דאם כוונתו על התוס' מאי קפריך? הרי זה גופא הוא תירוצו של התוס', דהרבה היו יולדות בכרס אחד? בנוסף: אם כוונתו הוא על התוס', ואז נצטרך לפרש דגם מש"כ בהמשך "אך לצדיקים כו' קשה קושיא הנ"ל" קאי גם על קושיית התוס', מאי מתרץ? אך אם כוונתו על קושיית המהרש"א מובן, דבא בתירוצו לפרש ולהרחיב את תירוץ המהרש"א וא"ש. ועי' בחידושי חת"ס עמ"ס נדה שם.

[12]) בהערת המו"ל שם העיר דבמס' שבת כ' רק עתידה אשה שתלד בכל יום, ותו לא. ע"כ. ועכשיו שזכינו לפי' הרוקח י"ל דזהו מקורו של החת"ס, וראה בשם הגדולים להחיד"א ערך רבינו אלעזר בעל ס' רוקח שכתב "ויש לו פי' התורה ובו רמזים וגימטריאות ואני ראיתיו כתב יד", וא"כ אולי הי' גם לפני החת"ס.

[13]) ולחדודי, ומחמת חומר הקושיא י"ל דמשכחת לן ביוצא דופן כמבואר ביו"ד סו"ס קצד דיוצא דופן אם לא יצא דם אלא דרך דופן אמו טהורה מלידה ומנדה ומזיבה עיי"ש. וראה בס' ודרשת וחקרת (להרב אהרן יהודה שי' גרוסמן) פ' תזריע, שכתב ד"דוחק לומר שכך יהיה לעתיד, דאיזה ברכה היא שכל הנשים ילדו בניתוח?", והיינו שקשה לפרש שזהו הכוונה במש"כ עתידה אשה שתלד בכל יום. אבל בנדו"ד (א) מדובר אודות ששה בכרס אחד, דאז יוצא דופן הוא דבר יותר רגיל. (ב) מדובר כאן בחת"ס בעיקר אודות תקופה של כמה ימים עד שיכלו נשמות שבגוף.

גאולה ומשיח
רוח הקודש דמלך המשיח - דוקא בהל' מלכים*
הרב מנחם מענדל רייצעס
נו"נ בישיבת תות"ל קרית גת, אה"ק

הרמב"ם מסיים את ספרו בענין מלך המשיח וימות המשיח, ומקדיש לענין זה שני פרקים - פרק יא ופרק יב מהלכות מלכים.

והנה, באמצע פי"ב שם, כותב הרמב"ם (הלכה ג): "בימי המלך המשיח, כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו". ומאריך שם בפרטי הענין.

והנה לפום ריהטא נראה, שהלכה זו היא, שלא במקומה: דבשני פרקים אלה מדבר הרמב"ם על כללות תפקידו דמלך המשיח ופעולותיו בעולם כו', ומגדיר את תהליך ביאתו ואת המצב הכללי שיהיה בעולם לאחר בואו;

אמנם ענין זה, שמשיח ייחס את ישראל על ידי רוח הקודש שתנוח עליו, הוא לכאורה הלכה פרטית, שאינה מוסיפה בכללות האמונה והצפיה בביאת המשיח כו', אלא רק דין פרטי השייך להל' יוחסין וכו'. ולכאורה טעמא בעי, למה הכניס הרמב"ם ענין פרטי זה באמצע כללות הענין של מלך המשיח וימות המשיח?

[ולהעיר: כ"ק אדמו"ר האריך ביותר בביאור דברי הרמב"ם בשני פרקים אלו העוסקים בימות המשיח - בה"הדרנים על הרמב"ם" ועוד שיחות רבות כידוע (נלקטו גם בס' מגולה לגאולה ובציונים למהדורת 'חזק'); ויוצאת מן הכלל היא הלכה זו - שלא מצאתי שום שיחה העוסקת בה! והלא דבר הוא].

וכמובן אין לתרץ שכיון והלכות אלו עוסקות במלך המשיח לכן צריך להזכיר גם דבר זה שיֵעָשֶה ע"י מלך המשיח - כי מצינו הלכות רבות בדברי הרמב"ם המדברות על מלך המשיח, שהרמב"ם הכניס במקומות אחרים - לפי ההקשר הכללי של ההלכה. וכגון: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד מי"ג" (הל' מלכים פ"ד ה"ח); "ותשע פרות אדומות נעשו .. והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר" (הל' פרה אדומה ספ"ג); "הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין .. בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי" (הל' מעשה הקרבנות פ"ב הי"ד); ואין להאריך בדבר הפשוט.

ועוד זאת:

הנה בפרקים אלו (משא"כ בהל' תשובה) האריך הרמב"ם להדגיש כיצד מלך המשיח בא ומתגלה לפי גדרי הטבע כו', ולכן "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים כו'", וכידוע האריכות בזה;

ואם כן, איך מתאים שדוקא בהמשך לזה! מזכיר הרמב"ם שמלך המשיח ייחס את ישראל על ידי "רוח הקודש"?! (וכנ"ל, לכאורה מתאים הדבר יותר להל' תשובה וכיו"ב, ששם אכן מזכיר הרמב"ם את היות משיח נביא כו').

ולחומר הענין אולי י"ל "נקודה" מסויימת בזה - עכ"פ לחידודא - ובהקדים:

כאמור, בפרקים אלו (הל' מלכים פרקים יא-יב) מאריך הרמב"ם להדגיש שגדר ימות המשיח הוא מתאים עם טבע העולם, ולא באופן דשינוי סדרי בראשית. אמנם בענין זה גופא, הרי הרמב"ם מדבר על שני פרטים: א) מלך המשיח עצמו. ב) מצב העולם בימות המשיח.

כלומר: בפי"א מדבר הרמב"ם על מלך המשיח עצמו (ה"גברא"), שענינו הוא להביא שלימות בהלכות התורה וכו' ואין ענינו לעשות מופתים ולשנות סדרי בראשית; ובפי"ב הוא מדבר על העולם בימות המשיח (ה"חפצא"), ש"עולם כמנהגו נוהג".

ומבואר בענין זה בשיחות (לקו"ש חכ"ז ע' 200 ואילך. ועוד), שהא בהא תליא: כיון שענינו של ה"גברא", מלך המשיח, הוא להביא שלימות בהלכות התורה - לכן גם ה"חפצא", מצב העולם בימות המשיח, הוא קיום המצוות באופן ש"עולם כמנהגו נוהג", כי מצב העולם בימות המשיח הוא תוצאה של ביאת מלך המשיח עצמו. עיי"ש בארוכה.

והנה, בשיחות מאוחרות יותר (הדרן על הרמב"ם משיחות ש"פ לך לך תנש"א) מבואר, שבאמת אף שבכללות דברי הרמב"ם בפרקים אלו מודגש שלא יהיה אז שינוי בעולם כו', הרי באמת "בהלכה האחרונה מוסיף הרמב"ם ענין חדש בתיאור המצב דימות המשיח", "שלימות נעלית יותר שהיא שינוי מנהגו של עולם, וענין זה מוסיף הרמב"ם (בקיצור וברמז) בהלכה האחרונה - "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה .. כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (כמבואר שם בארוכה - התוועדויות תנש"א ח"א ע' 260 ואילך).

כלומר:

בפרקים אלו העוסקים בימות המשיח, יש ב' ענינים - ענין אחד, כפי שמפורש בדברי הרמב"ם, הוא המצב דשלימות קיום הלכות התורה בתוך גדרי העולם, "עולם כמנהגו נוהג"; וענין שני, כפי שמרומז בהלכה האחרונה, והוא שלימות נעלית יותר באופן שלמעלה מהעולם כו'.

ולכאורה יש לשאול - הרי בנוגע להענין הא' שבהלכות אלו, השלימות שבתוך גדרי העולם, מאריך הרמב"ם בענין זה הן ביחס לה"חפצא", ימות המשיח בעולם, והן ביחס לה"גברא", מלך המשיח עצמו (כנ"ל);

אמנם בענין זה הב', זה שמרומז כאן גם השלימות שלמעלה מהעולם - הרמב"ם רומז שלימות זו רק ביחס לה"חפצא", העולם בימות המשיח שיהיה אז "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"!

והרי, ה"חפצא" תלוי ומושפע הוא מה"גברא" - מלך המשיח עצמו; וכיצד איפוא יתכן שמתחדש בעולם ענין של שלימות נעלית יותר - מבלי שמצינו "עליה" ב"גברא", במלך המשיח עצמו שהוא הוא זה שמביא לכל הענין?

ואולי י"ל שלכן מקדים הרמב"ם - לפני שהוא מבאר בהלכה האחרונה את השלימות הנעלית שתהיה בעולם למעלה מגדרי הבריאה - שגם במלך המשיח עצמו מצינו כעין זה:

אמנם לפני זה האריך הרמב"ם ש"אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים כו'", אך כאן הוא "מתעלה" ומחדש שלב נוסף, שלאחר ביאת המשיח, "כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל", אז יתגלה במלך המשיח שלימות שלמעלה מגדרי הבריאה, "יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו";

ומכיון שבמלך המשיח, ב"גברא", "נתגלה" ענין של "רוח הקודש" שלמעלה מהבריאה - הרי במילא לאחר מכן נמשך מעין זה גם בעולם, ב"חפצא", ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (כדברי הרמב"ם בהלכה האחרונה).

ועוד יש להאריך בזה, ותן לחכם ויחכם עוד.


*) לכבוד סיום הרמב"ם מחזור הכ"ח.