כתב הרמב"ם בהל' מלכים (פי"א ה"ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח" וכו' עכ"ל.

והנה בלקו"ש חלק ח (ע' 358, 362) כתב בהערה ד"ה הוגה בתורה: "ראה ע"ז יט, א. ["לעולם ילמד אדם תורה (מרבו, עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו - רש"י), ואחר כך יהגה" (יעיין בתלמודו לדמנת מילתא למילתא, להקשות ולתרץ - רש"י)] פרקי דרבי אליעזר ספל"ב, שקול יעקב (שהוא המבטל ידי עשו) היינו "הגיון תורה"." עכ"ל (מלבד החצ"ר).

ויש להבין למה כתב הרמב"ם "הוגה בתורה" דוקא, ולא כתב בפשטות ובקיצור: "עוסק בתורה ובמצות כדוד אביו" וכו', כי הלשון הרגיל הוא "עוסק" (או לומד וכו'). - ועי' בקרית ספר להמבי"ט על הל' מלכים שם שכותב גם כן "הוגה בתורה" דוקא.

והנה בס' 'עץ חיים' לרבי יעקב חזק מלונדרץ (הלכות פסקים ומנהגים)

- [ספר קדמון מתקופת בעלי התוספות. נזכר בשלטי גבורים, הגהות מרדכי וים של שלמה. והוא בעיקר קיצור של ספר היד החזקה להרמב"ם ושל הסמ"ג. הספר מעתיק באופן חלקי (תוך השמטת מלים ומשפטים, ואף קטעים גדולים) את דברי הרמב"ם, ולעתים קרובות משנה בלשונו גם בקטעים שאותם הוא מעתיק, וניתן להבין מתוך ניסוחו את הדרך שבה הבין את דברי הרמב"ם] -

- כתב: "וכן הדבר, אם יעמד מלך מבית דוד פוסק בתורה ובמצות כדוד אביו..." עכ"ל [הובא ב'פרדס חב"ד' גליון א' (ע' 37) - אדר א' תשנ"ז] - הרי דכתב בקיצור וכלל ביחד "תורה ומצוות", אבל מ"ש "פוסק" יתכן שיש כאן טעות וכו', וצ"ל "עוסק", [הגם שבדוחק י"ל גם "פוסק"].

והנראה בזה לבאר, בהקדם מ"ש בשיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול תשל"ה, [שיחת קודש תשל"ה ח"ב (ע' 435)] בנוגע למ"ש הרמב"ם "וילחם מלחמות ה'", דהנה "מלחמה" סתם הכוונה הוא למלחמת הארץ, וכאן אומר "מלחמות ה'", דלכאו' אינו מובן, למה אומר "מלחמות ה'" בשעה שגבי מלחמת גוג ומגוג אומר רק "מלחמה" סתם [בפי"ב ה"ב]? - אלא שכאן אינו נוגע לו שטח זה או שטח אחר, אלא שנוגע לו "מלחמות ה'", מה שהקב"ה הבטיח בברית בין הבתרים "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", וזה יהי' ל"אחוזת עולם..."

"משיח יהי' בשר ודם, ויהי' מבית דוד, וילמד תורה כמו דוד המלך שלמד תורה ושלח את יואב בן צרוי' - שר הצבא - למלחמה, דלכאו' הרי דוד הי' מלך, א"כ הי' צריך להיות מקומו במטה הכללי, ולתכנן תוכניות וכו'?

"אעפ"כ רואים דמתי שיואב הי' בחזית התעסק דוד בלימוד התורה, לטהר אשה לבעלה (ברכות ד, א) וכו' וע"י שדוד עסק בלימוד התורה, זה נתן כח ליואב שינצח במלחמות [עי' סנהדרין מט, א. ב"ק יז, א]". ע"ש.

וראה גם בשיחת ו' תשרי תשכ"ח [שיחות קודש תשכ"ח ח"א (ע' 39 ואילך)]: דלולי לימוד התורה של דוד לא הי' יכול יואב לנצח במלחמה. ע"ש, - ובשיחת י"ב תמוז תשכ"ז [שיחות קודש תשכ"ז ח"ב (ע' 285)] מבואר: איך נצח דוד במלחמה, אמרו חז"ל שיואב בן צרוי' הי' על הצבא, ולמה הוא ניצח? היינו מפני שדוד ישב ולמד ... וזה מורה לנו הדרך דוד מלך ישראל, שאותו מתארים למנצח המלחמה - "לוחם מלחמות ה'", ואומרים עליו "דם רב שפכת", והיינו דזה שנשפך הדם ע"י יואב בן צרוי', הי' זה דוקא ע"י לימוד התורה ע"י דוד מלך ישראל, וה"נ יאמר על השאלה: "אפשר איז דאס משיח?", הסימן הראשון הוא, שצריכים להתבונן אחריו, האם הוגה בתורה כדוד אביו וכו'", ע"ש.

ומעתה יבואר היטב למה הרמב"ם והמבי"ט משתמשים דוקא בההגדרה של "הוגה בתורה" (ולא עוסק), דכיון שדוקא "הגיון תורה" (עיון בתלמוד לדמות מילתא למילתא, "להקשות ולתרץ" - רש"י) הוא הקול תורה שמבטל ידי עשיו (כמ"ש בפרדר"א הנ"ל), א"כ זהו העיקר של "ילחם מלחמות ה'", שגדרו הוא שלומד באופן של "הגיון תורה" (ולא נמצא כלל ב'מטה הכללי'), וזהו דוקא שגורם לנצחון המלחמה ע"י אנשי הצבא ומפקדיו, ועל "הגיון תורה" שלו אומרים "דם רב שפכת" (ולא על אנשי הצבא), כי לולי ה"הגיון תורה" שלו, לא יכולים כלל אנשי הצבא בחזית לנצח, וא"כ א"ש למה הרמב"ם כותב "הוגה בתורה" דוקא. וההגדרה של "ילחם מלחמות ה'" הוא ש"בחזקת משיח" יושב ו"הוגה בתורה", כמו דוד המלך כנ"ל. ומטרת ה"מלחמות ה'" הוא "כדי שיהיו פנויין בתוה ובחכמתה ולא יהי' להם נוגש ומבטל" (לשון הרמב"ם שם פי"ב ה"ד) - "ועיקרה של מלחמה זו אינה בשביל כיבוש ארץ ישראל", כמ"ש בלקו"ש חלק כד (ע' 19 הערה 58).

ולפי"ז יבואר מה שכ"ק אדמו"ר זי"ע היה מעורר ומעודד מאד לחדש חידושי תורה ולפרסמם, - כיון דחידושי תורה הוא "הגיון תורה" - "לדמות מילתא למילתא, להקשות ולתרץ", שזה הקול תורה שמבטל ידי עשיו (כמ"ש בפדר"א הנ"ל), שזה ענין "ילחם מלחמות ה'" כנ"ל, - ומבואר במאור עינים (סוף פ' פנחס), שצריך כל א' מישראל לתקן ולהכין "חלק קומת משיח השייך לנשמתו" וא"ש*.