בלקו"ש ח"ה (שיחה לי"ט כסלו - ע' 172 ואילך), מבאר בארוכה שיציאת מצרים - וכן הגאולה די"ט כסלו - הוא דבר המתחדש בכל רגע, כי יציאת מצרים היא גאולה היפך טבע העולם מצ"ע (שענינו מיצר וגבול), ולכן צריכה להתחדש בעולם כל הזמן, "ווייל ביי יעדן חיבור פון ב' הפכים, מוז אט די פעולה, וואס האט אויפגעטאן דעם חיבור, זיין א פעולה נמשכת".

והנה, יש לעיין האם כן הוא גם בגאולה העתידה, האם גם היא תצטרך להיות פעולה נמשכת - או לא. דהנה, מבואר בכ"מ (ראה לקו"ש חט"ו ע' 89 שוה"ג להערה 40), שגם אז התחתונים יהיו בדרגת "תחתונים", "כמובן מזה שאז תושלם הכוונה ד"דירה בתחתונים". ואף שענין ה"תחתון" דעוה"ז הוא "בענין הסתר אורו ית'" (תניא פל"ו) - מ"מ, מכיון שגם אז לא יתבטל הצמצום (שרש וסיבת ההסתר דעוה"ז הגשמי), וזה שהגשמי יהי' דירה לו ית' הוא ע"י שחשך הצמצום (גופא) יהפך לאור ושענין זה (הפיכת החשך לאור) א"א להיות מצד ה"גדרים" ד"אור וחשך" (שהרי הם הפכים), ורק בכח העצמות - נמצא, שמצד ה"גדרים" ד"עולם" יהי' "תחתון" גם אז".

ולפי זה מובן, שגם בוא הגאולה העתידה בעולם שיהי' אז "תחתון" מצד עצמו, הרי הוא חיבור של שני הפכים, ובמילא, מוכרח להיות פעולה נמשכת;

אבל לאידך גיסא, הרי בהערה 24 בשיחה די"ט כסלו שם, אומר שהחיבור שנפעל במתן תורה אינו פעולה נמשכת, ומסביר: "אף שחיבור עליונים ותחתונים הוא חיבור ב' הפכים, שאין לו [לכאורה] מקום בטבע הבריאה - היינו לפי שהתורה היא הכלי אומנות דבריאת העולם, ויתירה מזו: גם לאחר הבריאה "התנה הקב"ה עם מע"ב .. אם .. מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו" - הרי א"א שהבריאה תנגד להענין דמ"ת, ואדרבה - טבע הבריאה עצמו דורש הענין דמ"ת, מכיון שעי"ז דוקא הוא קיומה".

ואם כן הוא בנוגע למ"ת, הרי לכאורה כן הוא גם בנוגע להגאולה האמיתית והשלימה, שכמבואר בכ"מ (ראה קונ' אחש"פ תשמ"ז. ועוד במקומות רבים כעי"ז), ה'אויפטו' שלה הוא שתגלה כיצד כוונת הצמצום גופא היא בשביל הגילוי, וא"כ, לכאורה צ"ל שאי אפשר שהבריאה תנגד להענין דהגאולה, ואדרבה - טבע הבריאה עצמו דורש הענין דהגאולה, ולפ"ז שוב לאחר הגאולה אינה צריכה להתחדש בכל רגע, אלא נשארת כדבר קבוע בל יעבור.

ועצ"ע בכ"ז.