*א. בגמ' ע"ז (ב, א): "דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי, לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבוא ויטול שכרו וכו'.

ובפירוש הראב"ד למס' עבודה זרה: "נ"ל, זה הדין לימות המשיח הוא, כאשר יצא להלחם עם גוג ועם גויים רבים אשר אתו ויגמר דינם לכליון וחרף, ואז יעמדו שריהם העליונים לפני הקב"ה ללמד עליהם סניגוריא והקב"ה נוטל ס"ת ומניחה בחיקו כדאמר לקמן מיד כל אחד מבעט, ונסיב לי' קרא ננתקה מוסרותימו, וההוא מזמור על מלחמת גוג ומגוג קמיירי שהיא בימות המשיח", עכ"ל.

והיינו דגמ' זו מיירי בימות המשיח לאחרי מלחמת גוג ומגוג דאז יהי' דין עם אומות העולם, והקב"ה ישפוט אותם.

ב. ובהמשך הגמ': "מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא שנא' כל הגויים נקבצו יחדו וגו', אמר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה ואומה וסופרי' שנא' ויאספו לאומים . . (וכוונת הגמ' ד"מתקבצין ובאין עובדי כוכבים - היינו השדים של כל אומה ואומה כפי שהבאנו1 לעיל בשם הראב"ד), מיד נכנסה לפניו מלכות הרומי תחילה, מ"ט משום דחשיבא . . אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם הקב"ה, שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. תקנתם שווקים להושיב בהם זונות מרחצאות לעדן בהם עצמכם, יצאה מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחרי' מ"ט דהא חשיבה בתרה . . אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה גשרים תקנינו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה", עכ"ל.

וידועים בזה ד' הגרי"ז הלוי מבריסק (בספרו על התורה ר"פ בראשית) שהק' דלכאו' איך יעיזו אומות העולם לומר שקר גלוי ומוחלט שעשו כן בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, וכן צריך ביאור בתשובת הקב"ה שאמר להם "שוטים שבעולם" ולא אמר להם בפשיטות כי שקרנים הם.

וביאר בזה, דהנה ידועים ד' רש"י בתחילת פ' בראשית דלא נברא העולם אלא בשביל ישראל ובשביל התורה, כמו שמביא רש"י מד' חז"ל, והוסיף בזה הגרי"ז: דכן מה שנעשה ונתחדש בעולם מתחילת הבריאה ועד סוף כל הדורות הכל היא רק לתכלית זה בשביל ישראל שיעסקו בתורה, וע"ש עוד מה שמביא מד' הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות, לבאר מאמר חז"ל: "דאין להקב"ה אלא ד"א של הלכה".

ולפי"ז מובן, דכל מה שהאומות העולם עושים, שווקים, וגשרים, ומרחצאות, וכדו' יש להם תכלית זו בשביל ישראל ובשביל התורה, ואין לך שום דבר בעולם שלא נעשה לזה התכלית, אמנם עכשיו בזמן הגלות והסתר פנים אין אנו רואים את זה, אבל לעתיד לבוא יתגלה לעין כל 'ומלאה הארץ דעה' אז כבר יהי' גלוי לכל ואומות העולם יראו שכל מה שעשו, לא נעשה אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה ולכן יבואו לתבוע שכרם, ועונה להם הקב"ה, שוטים שבעולם, על זה שהם חושבים שמגיע להם שכר עבור פעולות אלו, כי כל מה שעשיתם לא היתה כוונתם בשביל זה, ולכן נק' "שוטים" ולא "שקרנים".

ו"על פי שנים עדים יקום דבר" דכד' הגרי"ז ז"ל מבריסק, מצאתי בס' "בעבודת עבודה"2 להגר"ש ז"ל קלוגר וז"ל "הדבר תמוה איך יהי' שוטים כאלו לומר לפניו ית' שקר מוחלט, בזה הגלוי לכל, ומכ"ש לפני ממ"ה הקב"ה. אך נראה דכוונתם יהי' כך, שהם ודאי יודו שהם לא כיוונו לכך, רק שאז יכירו האמת, כי בודאי לא הי' כדאי וראויים שימלא הקב"ה תאוותן ליתן להם כל הגדולות וטובות שהי' בעולם, ושיעשו בעולם כרצונם, אך מה שהניח להם הקב"ה לעשות כן, זה הוי הכוונה לטובת ישראל כדי שיעסקו בתורה . . ולכך הם ירצו לילך אחר המעשה כי אף שלא כיוונו לכך, מ"מ לפי האמת הרבה גשרים . . וכולם לא עשינו - כלומר לפי האמת לא עשינו רק בשביל ישראל לא להנאותינו. דלהנאותינו לא הוי סיפוק בידינו לגמרי . . וא"כ מגיע לנו שכר בעד המעשה אף שלא כיוונו לכך . . והקב"ה ישיב שאין הולך בזה אחר המעשה רק המחשבה והרי כולכם לא עשיתם אלא בשביל עצמכם וכו', עכ"ל.

ג. וכבר העירו על ביאור זה מדברי הספרי (מובא בפרש"י עה"ת ויקרא ה, יז) "רבי אלעזר בן עזרי' אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה הרי הוא אומר למען יברכך וגו' קבע הכתוב ברכה למי שבאת על ידו מצוה דלא ידע אמור מעתה היתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה הימנו ומצאה העני ונתפרנס בה הרי הקב"ה קובע לו ברכה", עכ"ל. ומבו' מזה דבעשיית מצוה ופעולה טובה אף אם לא כיוון לעשיית המצוה בכלל, הרי הקב"ה קובע לו שכר וא"כ לכאו' אינה מובנת תשובת הקב"ה לאומות העולם (דכיון שלא כיוונו בשביל ישראל לא מגיע להם שכר) דלכאו' אעפ"כ מגיע להם שכר, וכד' הספרי.

והנה לכאו', הי' מקום ליישב זה בהקדים דברי הגמ' הידועים (ראש השנה ד, א) "תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ובשביל שאזכה לחייי העולם הבא הרי זה צדיק גמור, לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים", ופרש"י בד"ה כאן לישראל: "שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא לו תגר אלא תולה היסורים בעונו אבל עובד כוכבים אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר", עכ"ל. והיינו דבישראל אם עושה בשביל השכר מגיע לו שכר מהקב"ה כי בכל מקרה אינו מתחרט, משא"כ אצל עכו"ם לא מגיע לו שכר כי יתחרט על זה אח"כ אם אין שכר.

ולפי"ז י"ל, דכעין זה בנדו"ד, דהספרי מיירי בישראל ולגביו אם נפל סלע ממנו ומצאה העני אם אח"כ נודע לישראל בודאי לא יתחרט ולכן מגיע לו שכר, משא"כ אצל עכו"ם, הרי עושים רק עבור עצמם ואדרבה, אינם רוצים שיגיע טובה לישראל (בשנאתם אותם) ומתחרטים ולכן לא מגיע להם שכר כמבואר בגמ' ע"ז לפי ביאור הנ"ל.

אמנם העירני בזה הרה"ג יוסף הלוי סג"ל לנדא, רב בית הכנסת "בית מנחם", דאי אפשר ליישב באופן זה, שהרי כבר ביאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו3 בנוגע לדברי הספרי, דהחידוש הוא לא רק בכך שלא נתכוין לקיים מצוות צדקה אלא יתירה מזה - שמצטער על איבוד סלע, וא"כ אנו רואים דאפי' אם מתחרט מ"מ מגיע לו שכר, וא"א ליישב כדברינו*, ודו"ק היטב.

ד. ושמעתי ליישב בסגנון אחר, דבאמת יש הבדל בין ישראל לעכו"ם, אך מטעם אחר - ע' גמ' קידושין (לט, ב) "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה". ובתוס' שם ד"ה מחשבה רעה "ובעובדי עבודת כוכבים איפכא מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה וכו', ומחשבה טובה של עובדי כוכבים אין הקב"ה מצרפה למעשה וכו'", עיי"ש. והיינו, דבישראל יש זכות מיוחדת שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ומחשבה רעה אינו מצרפה למעשה (ובעכו"ם הוי להיפך).

וא"כ נראה דצ"ל בנדו"ד לגבי נתינת צדקה, דבישראל יש זכות מיוחדת שהקב"ה נותן שכר אפי' אם אינו מתכוין להעני. משא"כ בעכו"ם - אם אינו מתכוין להיטיב לא מגיע להם שכר דאין להם זכות מיוחדת לזה, וא"כ צדקה תשובת הקב"ה לאומות העולם, ודו"ק היטב ועדיין צ"ע בכל זה.