בלקו"ש חט"ו שיחה א לפ' וישב, מבאר כ"ק אדמו"ר את דברי רש"י בפירושו על התורה – ר"פ וישב, שהטעם שמנה הכתוב תולדות עשו קודם תולדות יעקב, הוא כמשל מרגלית שנפלה בתוך החול, שכדי להגיע אל המרגלית יש לפני כן לברר את החול ורק כך אפשר לקבל לשימוש את המרגלית, וכך 'עשו' הוא כמשל החול, ו'יעקב' הוא כמשל המרגלית, והקדים הכתוב תולדות עשו (בירור החול) לתולדות יעקב (מציאת המרגלית).

ומקשה כ"ק אדמו"ר, הניחא במשל המרגלית, המרגלית באמת תלוי' בחול, ולכן מוכרחים להקדים ברירת החול למציאת מרגלית; אבל בנמשל, מדוע תלוי יעקב בעשו, עד כדי כך שמוכרחים להקדים את תולדות עשו לתולדות יעקב?

ותוכן הביאור, שגאולת יעקב ושלימותה תלוי' בכך ש"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, היינו, בבירור הניצוצות דקדושה הטמונים בתוך עשו ותולדותיו. ונמצא, שאכן השלימות של יעקב תלוי' בעשו, ולכן מקדים הכתוב תולדות עשו.

ובתוך השיחה אומר כ"ק אדמו"ר, וזלה"ק: "דא רעדט זיך (בעיקר) ניט וועגן די ישובי יעקב כשלעצמם (וואס אויף זיי איז ניט מתאים צו זאגן אז זיי זיינען באהאלטן אין ישובי עשו ותולדותיו, נאר וועגן דער שלימות ותכלית צו וועלכער יעקב דארף צוקומען – אבוא גו' שעירה; און וויבאלד דאס ווערט דערגרייכט דוקא דורך דער עבודה אין (און מיט) ישובי עשו ותולדותו (כדלקמן), הייסט עס, אז דער תכלית ושלימות פון יעקב איז באהאלטן אין עשו'ן.

און דערמיט וועט ווערן פארשטאנדיק פארוואס תורה רעכנט אויס די ישובי עשו ותולדותיו, די מלכי אדום, ביז מלך הדר וואס איז געווען בימי שאול – ווייל שאול איז געווען משיח ה', ואילו זכו, וואלט דורך אים געווען דער קיום פון "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"".

ולכאורה דרושה הבנה בהסבר כ"ק אדמו"ר (בטעם שנמנו מלכי אדום עד תקופת שאול דוקא), ובאופן דממה נפשך:

אם מדברים על הגאולה בפועל, הרי יש למנות את מלכי אדום עד הגאולה בפועל; ואם מדברים על זמן שבו היתה ראוי' הגאולה לבוא, - שאז יוצא שהגאולה בעצם תלוי' בבירור מלכי אדום שעד אליה, כביכול – הרי מדוע נבחרה דוקא תקופת שאול, שאילו זכינו הי' הוא מתגלה כמשיח ה', הרי מצינו עוד רבים שאילו זכינו כו', וכמו משה רבינו, שאילו זכינו הי' הוא מכניס את עם ישראל לארץ באופן דגאולה נצחית (ראה עירובין נד, א. שמו"ר רפל"ב); חזקי' המלך (סנהדרין צד, א); ועוד ועוד.

[אדרבה: לא מצינו שום מקור מפורש ששאול הי' מתגלה כמשיח – אילו זכינו].

ואולי י"ל בזה, שאף כי הגאולה היתה ראוי' לבוא כבר ע"י משה רבינו, הרי היתה זו גאולה מסוג שונה לגמרי מהגאולה שעלי' מדבר בשיחה שם; ולגבי אותו סוג גאולה, הי' שאול הראשון שאילו זכינו הי' מביא גאולה זו, ולכן נמנו מלכי אדום שעד שאול, שהם הכי פחות שנצרך לגאולה זו.

דהנה, בהשיחה שם מדבר על גאולה שתבוא בכח עבודת הבירורים וכו', שמטעם זה תלוי' היא בעשו, היינו, בניצוצות הקדושה הטמונים בעשו. משא"כ אילו משה רבינו הי' מביא את הגאולה, הי' זה "מצד הגילוי מלמעלה (מכח משה), ולא מצד מציאות העולם עצמו… ולכן לא הכניסם משה לארץ ישראל, שזה איפשר שתהי' אח"כ גלות, ובנ"י יכניעו ויבררו הכחות דלעו"ז"… (כלשון שיחת ש"פ דברים תשמ"ח, עיי"ש בארוכה, ובהנסמן שם).

ושאול המלך, הוא הראשון ששייך לגאולה כזו שבאה בכח עבודת הבירורים: עיין שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב (סעיף יו"ד), שמבאר החילוק בין משה למשיח, שמשה ענינו הוא חכמה – מלמעלה למטה; משא"כ משיח שהוא מלך, ספירת המלכות שענינו בירור המקבל, מלמטה למעלה.

ואף שגם משה רבינו הי' מלך (ראה לקו"ש חכ"ג שיחה ב' לפ' פינחס, וש"נ), הרי (כמבואר בהערה 60 שם) עיקר ענינו הוא חכמת התורה, ומלכות שבו היא ע"ד "מלכות שבחכמה", משא"כ שאר המלכים שלאחריו שענינים מלכות כמו שהיא במקומה.

ועפ"ז מובן, ששאול – שהי' הראשון שהי' מלך בישראל, ובאופן דמלכות כמ"ש בפ"ע (ולא כמו משה, "מלכות שבחכמה", ראה לקו"ש חכ"ג שם סעיף יו"ד), הוא הראשון ששייך לגאולה באופן של ("מלכות"-) בירור מלמטה למעלה, ואילו זכינו הי' הוא מתגלה כמשיח ומביא את הגאולה באופן של בירור מציאות העולם עצמו, ולכן, שלימות גאולת ישראל תלוי' כאילו ב(עיקר ב)מלכי אדום שעד תקופת שאול.

ועדיין צ"ע בכ"ז.