בהתוועדות כ"ק אדמו"ר י"ג שבט תשי"א (תורת מנחם ח"ב עמ' 228) אמר כ"ק אדמו"ר "אף שבכללות הסדר הוא ביאת המשיח, בניית בית המקדש, קיבוץ גליות ותחיית המתים, מ"מ, תחיית המתים של יחידים תהי' גם לפנ"ז (ובמכש"כ וק"ו מכך שכבר הי' בעבר תחה"מ של יחידים, כידוע כמה סיפורים בש"ס ומדרשים, כולל גם מצדיקים שהחיו מתים, וכמארז"ל "זוטי דאית בכו מחי' מתים")", עכלה"ק. (ונמצא זה בכתי"ק כ"ק אדמו"ר, וכבר נדפס בכו"כ מקומות) ובהערת המו"ל מציינים לזח"א קלט, א, יומא ה, ב.

והנה יש לציין לזה מעוד כו"כ מקומות, דהנה איתא במס' פסחים סח, א, "אמר רב חננאל אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים", וברש"י ד"ה אלא כ' "כמדובר באליהו ואלישע שהחיו את המתים, כך יחיו כל הצדיקים את המתים", ועיין גם בחדא"ג מהרש"א שם.

וכמו"כ יש לציין מהמובא בהרדב"ז בתשובותיו ח"ב דפוס ווינציאה סימן תרלט (ובח"ג דפוס פיורדא סי' תרמד) שכתב וז"ל "שאלת ממני ידיד נפשי על זמן התחי' לפי שקבלת שהוא סמוך לאלף הז' על הכנסת שבת בעולם שהוא מנוחה, וקשיא לך א"כ הצדיקים וחסידי עליון שמתו על קדושת שמו יתב' בגלות לא יראו בטובתן של ישראל ולא ישמחו בשמחתה", והשיב דכל ימיו נצטער ע"ז עד שראה דברי הריטב"א בשם רבותיו דאיכא תרי תחיות: א. תחי' פרטית לצדיקים שמתו בגלות והיא סמוכה לביאת המשיח, וזהו המובא בזוהר פרשת שמות דף י, ב בנוגע לתחיית המתים דישנם שיבואו לידי צער, שעל תחי' זו מדובר, דא"א לומר שמדובר על התחי' הב' - שהרי בתחי' זו אין זקנה שהרי מיד יכנס שבת שהיא מנוחה לחיי העולמים. ב. תחי' כללית כאשר קבלו, והוא נק' עולם התחי', ועלי' נאמר ורבים מיושני עפר יקיצו וכו'.

וממשיך ששוב ראה שמוסכם הוא דישנם ב' תחיות, ועל הראשונה נאמר בנבואת זכרי' "עוד ישבו זקנים וזקנות וכו' וילכו על משענתם" ובאלישע שהחי' המת כתוב "משענת" וילפינן ג"ש מה התם תחי' אף כאן תחי', ע"כ.

ויעויין גם בתוס' ד"ה ובאורי סוף מס' מכות, ובספר כלילת יופי ענין תחיית המתים.