בס' תורת מנחם ח"א ע' 100 (שיחת יום ב' דחגה"ש תש"י) איתא: "בסיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: השי"ת יעזור שיבוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, כפי שהוא מלובש בגוף ["וועט מען פארשפארן בעטן זאגן חסידות ויוציאנו מהגלות! - הסדר הוא אמנם שתחיית המתים תהי' לאחרי ביאת המשיח, אבל יחידי סגולה יקומו לתחי' קודם ביאת המשיח", עכ"ל, ושם בח"ב ע' 228 (שיחת ש"פ בשלח תשי"א) איתא: שאלו אצלי על זה שאני אומר שבקרוב יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא - כ"ק מו"ח אדמו"ר - בתוכם, והוא - הרבי - יוציאנו מהגלות - הרי הסדר הוא (כפי שמובא גם בתורת החסידות) שתחילה תהי' ביאת המשיח וימות המשיח, ורק לאחרי משך זמן יחיו המתים? והמענה על זה: אף שבכללות הסדר הוא ביאת המשיח, בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות ותחיית המתים. מ"מ, תחיית המתים של יחידים היתה ותהי' גם לפנ"ז. וכידוע כמה סיפורים בש"ס ומדרשים ומצדיקים שהחיו מתים, וכמארז"ל 'זוטי דאית בכו מחי' מתים'", עכ"ל.

ויש להביא ראי' לזה מלשון הגמ' סוטה מח, ב: "כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד", הרי שהקדים תחיית המתים לביאת משיח, וראה גם (ב"מ פה, ב): "אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה, נגה ליה ולא אתא. אמר ליה: מאי טעמא נגה ליה למר? - אמר ליה: אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי, ומגנינא ליה. וכן ליצחק, וכן ליעקב. - ולוקמינהו בהדי הדדי! - סברי: תקפי ברחמי, ומייתי ליה למשיח בלא זמניה. - אמר ליה: ויש דוגמתן בעולם הזה? - אמר ליה: איכא, רבי חייא ובניו. גזר רבי תעניתא, אחתינהו לרבי חייא ובניו. אמר משיב הרוח - ונשבה זיקא, אמר מוריד הגשם - ואתא מיטרא, כי מטא למימר מחיה המתים - רגש עלמא. אמרי ברקיעא: מאן גלי רזיא בעלמא? אמרי: אליהו. אתיוהו לאליהו, מחיוהו שתין פולסי דנורא. אתא אידמי להו כדובא דנורא, על בינייהו וטרדינהו", עיי"ש. ולכאורה קשה כיון שבאו להתפלל על ביאת המשיח למה רגש עלמא במחי' מתים שהוא משך זמן אחר ביאת המשיח? ועי' מהרש"א בחדא"ג שם, אמנם לפי הנ"ל ניחא כיון שגם קודם ביאת המשיח יהי' תחיית המתים ליחידים.

וראה דברים רבה (פרשה ג): "אמר ליה הקב"ה משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה כך לע"ל כשאביא להם את אליהו הנביא שניכם באין כאחת, מנין שכך כתיב (נחום א) ה' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל, בסופה זה משה דכתיב (שמות ב) ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור, ובסערה זה אליהו דכתיב (מלכים ב' ב) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים וכו', אותה שעה הוא בא ומנחם אתכם מנין שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים", ובפשטות נקטינן דביאת אליהו הוא לפני ביאת המשיח ועמו בא משה רבינו, הרי שיהי' תחיית המתים לפני ביאת המשיח, וראה יומא ה, ב.

ויש להוסיף עוד עפ"י המבואר בתנחומא פ' חוקת (סי' י'): "מלה"ד לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, א"ל המלך יאמרו שאתה השבית הצאן, אף כך א"ל הקב"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה"ב, אלא תהיה בצרן ותבא עמהם שנא' (דברים לג) ויתא ראשי עם וגו', לכך נאמר לא תביאו את הקהל הזה שיצא עמך". ועד"ז איתא בדברים רבה פרשה ב (ט): "כך אמר לו הקב"ה למשה אם נקבר אתה אצלם במדבר הן באים בזכותך ואת בא בראשם שנאמר (דברים לג) וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם", וראה לקו"ש חי"ח ע' 249 ועוד.

דמבואר בזה דכשמשה יבוא בתחיית המתים יבוא יחד עם בני דורו, ולפי המבואר לעיל יוצא שגם בני דורו יקומו לפני ביאת משיח כיון שמשה יבוא עמהם ביחד עם אליהו הנביא.